כפיר מעליות תעשיות (1996) בע"מ נ' בליץ ברק ואח'

המבקשת הגישה נגד המשיבה 1 בקשה לעיקול זמני במעמד צד אחד. בית המשפט לא מצא ליתן את הסעד המבוקש במעמד צד אחד וקבע דיון בבקשה.

המשיבה הגישה בקשה לביטול הדיון מחמת מחלתו של בא-כוחה והודיעה על הסכמתה למתן צו עיקול כמבוקש, זאת מבלי להודות באיזו מהטענות נגדה. המשיבה הדגישה כי הסכמתה נובעת בין היתר מכך ש "ממילא מדובר בבית המגורים של המשיבה, המשמש אותה ואת בני משפחתהּ".

לנוכח תגובת המשיבה, הורה בית המשפט כי יוצא צו עיקול זמני כמבוקש בכפוף למספר תנאים ובהם הפקדת ערבות בנקאית בלתי מותנית ובלתי מוגבלת במועד, בסכום של 500,000 ₪, צמוד למדד המחירים לצרכן הידוע בעת מתן הצו, או סכום זהה במזומן, לפי תקנה 364 (א) לתקנות סד"א.

המבקשת הגישה בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט. היא מבקשת כי בית המשפט יפטור אותה מהפקדת ערבות בנקאית ולחילופין יעמיד את הערבות על סך של 50,000 ₪ בלבד.

המשיבה מתנגדת. לטענתה, הבקשה היא ניסיון לעקוף את החלטת בית המשפט מבלי להגיש ערעור כדין. המשיבה מוסיפה כי לא מתקיימים במקרה דנן התנאים המצדיקים עיון חוזר בהחלטה.

המבקשת השיבה לתגובת המשיבה וטענה כי המשיבה נתנה הסכמתה להטלת העיקול, בלי שהעלתה כל טענה בדבר הנזק שצפוי להיגרם לה מהטלתו. המבקשת מוסיפה כי לא ניתנה לה הזדמנות להעלות טענות בדבר הבטוחות שעליה להגיש וכי דווקא המשיבה היא זו שמנסה לחזור בה מהסכמתה. המבקשת מדגישה כי המשיבה לא נדרשה לעניין הנזק שעשוי להיגרם לה, בעקבות הטלת העיקול. לדידה של המבקשת, עצם טענותיה בדבר מעשי גניבה, יש בהן כדי להצדיק פטור מעירבון.

דיון והכרעה

סמכותו של בית המשפט לעיין בהחלטה בעניין סעד זמני מעוגנת בתקנה 368 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984: "לבקשת בעל דין רשאי בית המשפט לעיין מחדש בצו זמני שניתן, אם ראה כי הדבר מוצדק בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שנתגלו מאז מתן הצו, או אם ראה כי מלכתחילה לא היתה הצדקה למתן הצו."

במקרה דנן, לא השתנו הנסיבות ולא התגלו עובדות חדשות מאז מתן הצו. הסכמת המשיבה למתן צו העיקול, לא כללה הסכמה באשר לערובות שעל המבקשת להפקיד, שהרי ערובות אלה נקבעו אך לאחר קבלת הסכמת המשיבה. לפיכך אין ממש בטענת המבקשת כאילו המשיבה חוזרת בה מהסכמתה.

יש לזכור כי עסקינן בעיקול עד לסכום של למעלה מ- 13 מיליון שקלים , וכי סכום התביעה עומד על סך 31,619,295 ₪. סבורני כי יש ליתן משקל לסכום התביעה וגובה סכום העיקול בעת קביעת הערובות. שני הצדדים לא נדרשו לעצם שאלת הנזק הצפוי להיגרם למשיבה. המבקשת ביקשה להעמיד את סכום הערבות הבנקאית לכל היותר על סך של 50,000 ₪ אולם היא לא נימקה מדוע לשיטתה זהו הסכום הראוי, פרט לכך כי זהו "הסכום הסביר" בנסיבות העניין.