ורד שחר נ' שלמה ישראל

1.בפני בקשת תובעות לצירוף מסמך נוסף כראיה, לאחר תום מועד הגשת הראיות, ולזימון עורכו למסור עדות בישיבת הוכחות.

הרקע בקליפת אגוז

2.כתב התביעה הוגש בתאריך 03.11.15. בתביעה נטען כי התובעות היו הבעלים של המיטלטלין שאוחסנו במחסן הצמוד לדירה מספר 3 ברח' נחל אלכסנדר 13 צור יצחק (להלן: המחסן).

הנתבע 1 הוא בעל הזכויות בדירה מספר 6 באותו בניין, המצויה מעל המחסן, הנתבעת 2 היא החברה שבנתה את הבניין והנתבעת 3 היא הקבלן המבצע של עבודות הבנייה במקום.

עפ"י כתב התביעה, בחודש אוגוסט 2014 כתוצאה מנזקי צנרת דלוחין אשר מקורם בדירת הנתבע 1, הציפו מים את המחסן וגרמו נזקים כבדים למיטלטלין שהיו בו.

הנתבעים הכחישו את הטענה שנגרמו לציוד התובעות נזקים כתוצאה מליקויי הרטיבות. הנתבעים טענו כי אין לנתבע 1 כל אחריות לאירוע או לנזק הנטען, וכי לא הוכח כי נפל פגם בהתנהלות הנתבעות 2-3, שכן מיד עם מסירת המידע שיש נזילה מהצנרת העובדת מעל המחסן, פעלו לתיקון אותו "טפטוף קל" שלא גרם להצפה ולא הביא לנזק של ממש.

3.בדיון שהתקיים ביום 22.09.17 ניתנה החלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית. התובעת הגישה תצהיריה ביום 29.12.16, והנתבעים הגישו ראיותיהם ביום 01.03.17.

ביום 29.03.17 הגישו התובעות בקשה להוספת מסמך וזימון עורכו לישיבת ההוכחות. הנתבעים מתנגדים לבקשה.

טענות הצדדים

4.התובעות טענו כי המסמך הגיע לידיהן לאחרונה ולכן לא צורף ליתר הראיות שהוגשו. לגישת התובעות, המסמך הינו ראיה שבאה להזים את טענות הנתבעים לפיה אירוע ההצפה הינו חד פעמי ומטרתו להראות כי נזקי הצנרת הינם דפוס חוזר המעיד על איכות ביצוע לקויה של עבודת הנתבעים בכל שמונת הבניינים אשר נבנו ע"י הנתבעות 2 ו-3 ברח' נחל אלכסנדר, ומלמד שאין מדובר במקרה נקודתי. לבקשה לא צורף תצהיר התומך בטענה העובדתית בנוגע למועד קבלת המסמך על ידי התובעות.

5. הנתבעים התנגדו לבקשת התובעות להגשת המסמך לאחר שחלף מועד הגשת הראיות ולאחר שראיות הצדדים כבר הוגשו. לטענתם ניתן היה לבחון את מצב הבניה בדירות האחרות עוד בטרם חלף מועד הגשת הראיות.

לטענת הנתבעים, עורך המסמך אינו מומחה ולא הוצגה אסמכתא המבססת את הנטען במסמך, ואין בראיה זו כדי לבסס ממצא כלשהו בעניין אחר. עוד טענו הנתבעים כי יש לבחון כל מקרה לגופו והעובדה שהתגלה ליקוי במקום אחד אין בו כדי להעיד על ליקוי במקום אחר, ובוודאי שאין בו כדי להעיד כי מקור הליקויים זהה.

דיון והכרעה

6.אקדים ואציין כי מצאתי לנכון לדחות את הבקשה.

7.לא מצאתי כי במסמך אשר מבוקש לצרפו, יש בכדי להוכיח "מעשים דומים" או "שיטת ביצוע" לקויה של הנתבעים. עצם הלקויים הנטענים בכל הבניינים אליהם מתייחס המסמך שצירופו מבוקש, אינם לכשעצמם יכולים להוכיח דפוס התנהגות וטיב איכות עבודה לקויה בנוגע לבניין נושא התובענה.

מעבר לכך, המסמך לא הוגש כתצהיר (על אף החובה להגיש עדויות בתצהירים), לא צורפו אליו אסמכתאות מתאימות לביסוס הנטען בו או חוו"ד מומחה לתמיכה בטענות העולות ממנו. לא נטען כי עורך המסמך הוא בעל מומחיות או כישורים מתאימים לקבוע קיומם של ליקויי בניה כלשהם. להיפך: בתשובה שהגישו, טענו התובעות כי המסמך "אינו מתיימר להיות חוו"ד הנדסית ועורכו אינו מתיימר להיות מומחה." בנסיבות אלו, לא ברור כיצד קבלת המסמך – אפילו באמצעות עורכו – תוכל לבסס טענה כי הנתבעות 2-3 פועלות "בשגרה" באופן שיוכל להעיד "על טיב הבנייה והמקצועניות של המשיבים" כנטען בתשובת התובעות.

8.כאמור בתגובת הנתבעים, הליקויים הקיימים בבניינים האחרים נובעים מדליפות במעטפת הבניין עקב הגשמים ואין מדובר בנזקי צנרת כמו במקרה דנן. המבקשות השיבו לטענה זו, וטענו, כי "אמנם ליקוי אחד לא יכול להעיד על ליקוי שונה... אך כמובן שליקויים אלו מעידים על טיב ואיכות עבודת המשיבים שבוצעה בצורה לקויה בכל האלמנטים השונים ולאו דווקא טעות נקודתית. אם עקב תכנון לקוי ו/או ביצוע רשלני ואם בשל שימשו בחומרים פגועים ו/או לא איכותיים."

אין בידי לקבל טענה זו: הוכחת "מעשים דומים" ו"שיטת ביצוע" מותרת במישור האזרחי, כהוכחת כל עובדה אחרת, אם הם רלבנטיים, דהיינו, אם הוכחתם שייכת לעניין במובן זה שיש בכוחם לתרום לפתרון שאלה השנויה במחלוקת בין בעלי הדין (י.קדמי, על הראיות, חלק שני, מהדורה משולבת ומעודכנת, תש"ע - 2009, עמ' 720 - 723).