ת"א 49309-11-11 או.ג'י.אר.אם אינטרנשיונל בע"מ נ' בורה בורה ספא בע"מ ואח'

1.תביעה בסדר דין מקוצר על סך 5,453,498 ₪ הגישה התובעת, או.ג'י.אר.אמ. אינטרנשיונל בע"מ, חברה פרטית העוסקת בתחום שיווק ומכירת תכשיטים (להלן: 'התובעת') נגד הנתבעת 1 חברה פרטית שניהלה עסק של טיפוח יופי וספא ונגד הנתבע 2, מנהל בנתבעת 1 והבעלים של מחצית הון המניות שלה. (הנתבעים 1, 2 יקראו להלן: 'הנתבעים', הנתבעת 1 תקרא להלן 'הנתבעת' או 'בורה בורה'; הנתבע 2 יקרא להלן: 'הנתבע' או 'מילשטיין').

2.הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן מפני התביעה; ביום 23.9.12 ניתנה לנתבעים רשות להתגונן לאחר שהתובעת קבלה את המלצת בית המשפט (כב' השופטת א' כהן); התצהיר שצורף לבקשת הרשות להתגונן הוא כתב ההגנה בתיק דנא.

העובדות הצריכות לעניין

3. בשנת 2009 נפגש מר ליאוניד נבזלין (להלן: "נבזלין") עם הנתבע. אין מחלוקת כי נבזלין הוא איש אמיד ביותר וידוע בעושרו.

הנתבע שחיפש מקורות פרנסה הגה רעיון להקים בהרצליה פיתוח מרכז ספא הכולל בית קפה שישמש אנשי עסקים, אנשי תקשורת וסלבריטאים שימשכו את קהל הלקוחות הרחב. מאחר שלנתבע לא היו מקורות מימון עצמיים פנה לנבזלין, הציג בפניו את הרעיונות מלווים בפרוספקטים, הגה גם רעיון לשלב במרכז את חנות התכשיטים של בת הזוג של נבזלין, הגב' אוליסיה קנטור (להלן: 'אוליסיה'), וציין כי אם יקבל הלוואה להקמת הספא יוכל להחזיר את ההלוואה תוך שנתיים.

4. נבזלין, שהתרשם מהנתבע שהכיר מעבודתו עם ארקדי גאידמק, שסבר כי חשיפתו לקהל הישראלי תרם הנתבע תרומה מהותית, התרשם מהרעיון של מילשטיין והעריך כי כשם שהצליח לשווק לציבור הישראלי את מר גאידמק (שאותו נבזלין לא העריך- עמ' 10 לפרוטוקול), יעלה בידיו לשווק בצורה מיטבית את הספא באופן שיאפשר החזר ההלוואה בנקל, ותוך כדי כך גם יוכלו עסקיה של אוליסיה להתרחב, בבחינת זה יהנה וזה לא יחסר, ומשכך נעתר לבקשת הנתבע להלוות לו כסף למימון הקמת הספא.

ואכן, משהסכים נבזלין לממש את הרעיון, הקים הנתבע חברה בע"מ – היא הנתבעת 1 שבעלי מניותיה הם הנתבע 2 ורעייתו בחלקים שווים, ונפנה לקבל את ההלוואות כדי לקדם את הספא.

5.במהלך השנים 2009- 2010 נתנה התובעת, שהיא בבעלותה של אוליסיה, שלוש הלוואות לנתבעת כמפורט בשלושה הסכמי הלוואה שצורפו לכתב התביעה; לכל שלושת ההלוואות ערב הנתבע באופן אישי בחתימתו על כתבי הערבות. (הסכמי ההלוואה החתומים כמו גם כתבי הערבות האישית של הנתבע החתומים על ידו, צורפו כנספחים ב- ד לכתב התביעה).

6.בחודש יוני 2010, ובטרם פעל הספא, פנה הנתבע לאוליסיה לבקש הלוואה נוספת על סך 600,000 ₪. אוליסיה, שסברה כי הבקשה אינה ראויה בהיותה סמוכה למועד בו נתנה התובעת למילשטיין הלוואה אחרת בסך 100,000 $ התנתה את מתן ההלוואה בבדיקת מסמכי החברה. ב"כ התובעת ורו"ח מטעמה בדקו את מאזני הבוחן של הנתבעת, כרטסת הנהלת חשבונות ועוד מסמכים שונים ונוכחו לדעת כי מצב הנתבעת קשה, כי הכנסותיה נמוכות וכי אין בידיה לפרוע את ההלוואות. משכך, לא רק שלא נעתרה למתן ההלוואה הנוספת אלא שהורתה לב"כ לדרוש את פרעון ההלוואות שנתנה.

7.חרף פנית התובעת לנתבעת ולנתבע-הערב, לא פרעה הנתבעת את ההלוואות ולא את חלקן, וגם הנתבע, הערב לחיובי הנתבעת, לא פרע את ההלוואות.

משחלף מועד הפרעון של ההלוואות ואלה לא נפרעו (גם לא עד עתה), הגישה התובעת את התובענה דנא, שעניינה כאמור תביעה כספית לפרעון ההלוואות בתוספת ריבית הסכמית והפרשי הצמדה.