ת"א 4895-12-12 חומרי ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

זוהי בקשה לדחייה על הסף מפאת התיישנות, שהוגשה במסגרת תביעת המשיב לפיצויו, בגין נזקים נטענים, שנגרמו לו, בשל הימנעותה של המבקשת ליידעו, כטענתו, על הסיכון המוגבר ללקות בגידול סרטני בעקבות הקרנות שעבר, נגד מחלת הגזזת.

עיקר טענות המבקשת

1. טוענת המבקשת כי בהתאם לנטען בכתב התביעה, מחלתו של המשיב התגלתה בחודש בבדיקת CT שנערכה בחודש 02/2014, כאשר בתאריך 17.03.04 בוצע ניתוח לכריתת הגידול. לטענתה, ממועד זה ועד להגשת התביעה בחודש 12/2012 חלפו שמונה שנים.

2. מוסיפה המבקשת וטוענת כי, מועד התיישנותה של התביעה שבפנינו הינו שבע שנים ממועד הולדתה, שפורש כמועד בו מצוי בידי המשיב "כוח תביעה קונקרטי" להגיש תביעה ולזכות בסעד הנדרש. לטענתה, המועד המאוחר ביניהם הוא המועד בו אובחנה הראשונה שבמחלותיו, בשנת 2004, 8 שנים טרם הגשת התביעה.

3. עוד טוענת המבקשת כי, אף אם יטען המשיב כי יש להחיל בענייננו כלל "הגילוי המאוחר" הקובע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, משום שרק לאחר פרסום פסק הדין בעניין סימה ראובן נודע לו לראשונה כי המדינה נמנעה מליידע אותו על הסיכון המוגבר, הלכה היא שכלל הגילוי המאוחר שבסעיף 8 לחוק ההתיישנות הוא חריג לכלל התיישנות הרגיל, ועל כן הנטל להוכיח את תחולתו מוטל על המשיב.

4. לטענת המבקשת, ראשון הנזקים הנטענים אירע והתגלה לכל המאוחר בשנת 2004, ומאז ועד הגשת התביעה חלפו כ – 8 שנים ומכאן שהתביעה התיישנה ויש לדחותה על הסף.

   עיקר תגובת המשיב

5. לטענת המשיב , על פי סעיף 8 לחוק ההתיישנות ועל פי ההלכה שנקבעה בע"א 4257/10 יעקב מולהי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) (להלן: "עניין מולהי") לא התיישנה תביעתו, שכן עד ליום 12.1.06, נעלמו מהמשיב עובדת רשלנות המבקשת, באופן בו לא יכול היה המשיב להיות מודע לעובדות אשר מהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו.