ת"א
בית משפט השלום חיפה
|
48386-05-10
01/02/2015
|
בפני השופט:
שלמה לבנוני - סגן נשיא
|
| - נגד - |
התובעים:
1. דראר דיאב
2. זוביר דיאב
3. טאהא דיאב
4. מייסרה דיאב מחמד
5. חוסאם דיאב מחמד
6. מוסלח דיאב
7. מריסאת חולה מחמד (דיאב)
8. אבו אל היג'א בושרה מחמד (דיאב)
עו"ד חוסאם סבית
|
הנתבעת:
עיריית טמרה
עו"ד מוחמד זידאני
|
| פסק דין |
נתוני רקע
1.בהתאם לכתב תביעה מתוקן שבפניי נתבעה הנתבעת, עיריית טמרה, לשלם לתובעים סך של 1,000,000 ₪. קדם לכתב התביעה המתוקן כתב תביעה מקורי בגדרו הועמדה התביעה, משיקולי אגרה, על סך 400,000 ₪. הנתבעת התגוננה בפני כתב תביעה מקורי זה.
2.נטען בכתב התביעה כי התובעים הם זוכים על פי צוואתו של המנוח מוחמד תאופיק דיאב (להלן – "המנוח מוחמד"). המנוח מוחמד היה בעל זכויות בחלקת אדמה הידועה אף בשם אלמידאן (להלן – "חלקת אלמידאן"). ועוד נטען כי ביום 29.9.58 נערך ונחתם בין המנוח מוחמד לבין הנתבעת הסכם חליפין (להלן – "הסכם החליפין"). בגדרו העביר המנוח מוחמד לנתבעת את זכויותיו בחלקת אלמידאן ובתמורה לכך התחייבה הנתבעת להעביר לו את זכויותיה בחלקת אדמה שבבעלותה הידועה בשם אלמסארב (להלן – "חלקת אלמסארב").
3.בהסתמכה על הסכם החליפין הגישה הנתבעת תזכורת-תביעה ומכוח פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 24.11.63, נרשמה חלקת אלמידאן על שמה. ואולם חרף זאת, אף חרף העובדה שהמנוח מוחמד, ובהמשך יורשיו, סמכו על הנתבעת, לא נרשמה חלקת אלמסארב על שמם עד עצם היום הזה. מכתבי התראה מיום 24.8.09 ומיום 31.8.09 לנתבעת לא נענו. בהמשך הסתבר לתובעים כי לא הייתה מעולם חלקת אלמסארב, לא בכלל ולא על שם הנתבעת. המנוח מוחמד, איפוא, נפל קורבן למעשה תרמית מצד הנתבעת. משום כך תבעו התובעים את שוויה של חלקת אלמידאן שנישום על ידי שמאי מקרקעין בסכום של 1,000,000 ₪.
4.בהחלטתי מיום 16.6.13 נדרשתי לעתירתה של הנתבעת לסילוק התביעה על הסף. טענתה הראשונה של הנתבעת הייתה שהתובעים אינם זכאים להגיש התביעה, וממילא הם אינם יריביה הנכונים של הנתבעת. כך משום פרשנות נטענת של צוואתו המקויימת של המנוח מוחמד. ציינתי כי הפרשנות המוצעת היא דחוקה בעיניי הגם שאין בדעתי לקבוע מסמרות. מכל מקום, משעה שבגדר סיכום טענות הנתבעת לא חוזרת הנתבעת וטוענת בכיוון זה, לא ארחיב הדיבור בעניין זה.
5.מלכתחילה, כך הטעמתי בהחלטתי מיום 16.6.13, "הטענה השנייה, ולכאורה הנכבדה יותר, היא טענת התיישנות. אין ספק שלכאורה התביעה לוקה בשיהוי רב וממילא יכול שהיא מצמיחה מניעות וויתור, שמא הסבה נזק ראייתי רב לנתבעת. כל אלו אינם מצדיקים סילוק על הסף הגם שבוודאי יהיו צריכים לפנים, בגדר הכרעתי הסופית. שונים הם פני הדברים ככל שעסקינן בשאלת ההתיישנות" (סעיף 7).
לעניין זה הוספתי וקבעתי כי "הסכם החליפין, כאמור, נחתם ביום 29.9.58. ואולם נהיר שבמועד זה לא נולדה עילת התביעה. עילת התביעה נולדה מעת שהמנוח מוחמד והתובעים אחריו, התוודעו להטעיה או לתרמית הנטענות באשר לכריתתו ו/או הפרתו של הסכם החליפין. שומה יהא עליהם ליתן תשתית עובדתית מפורטת ממנה אסיק מהו המועד האמור, ושמא האם כתוצאה מכך התיישנה התביעה. נהיר שבכך לא סגי. תשתית עובדתית זו, משתיפרס לנגד עיניי, תצטרך לעמוד אף באמות המידה של האדם הסביר, ולא רק במשקפיהם הסובייקטיביים של התובעים העומדים בנעליו של המנוח מוחמד. אף בעניין זה, הגם שבוודאי יהיה צריך לפנים ובאופן דומיננטי, יש צורך בשמיעת ראיות" (שם).
6.הוריתי, איפוא, על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובעים הוגש תצהירו של התובע 3 (להלן, גם "טאהא"). ועוד סמכו התובעים על חוות דעתו של שמאי המקרקעין חלף חליל (להלן – "חלף"). מטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהם של גזבר הנתבעת, מר חאלד עואד (להלן – "הגזבר"), מהנדס העיר של הנתבעת, מר אמין סאהלי (להלן – "המהנדס") וראש העיר של הנתבעת, מר עאדל אבו-אלהיג'א (להלן – "ראש העיר"). כמו כן נסמכה הנתבעת על חוות דעת נוגדת של שמאי המקרקעין אבו ריא סאלח (להלן – "אבו ריא").
7.מלכתחילה, ולאחר שכשלו הניסיונות לסיים התביעה בדרך מוסכמת, נקבע התיק לשמיעת הוכחות. בפתח ישיבת ההוכחות הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. סיכומי טענות אלו ניצבים לנגד עיניי ולהלן אדרש לסוגיות הצריכות לפנים בגדר הכרעתי.