ת"א 47043-06-13 בר נוי נ' בקאל ואח'

א. מבוא

1.התובע הוא עו"ד במקצועו. הנתבעים הינם בעלי רישיון תיווך במקרקעין. עד אפריל 2012 נתבעת 1 עבדה כסוכנת נדל"ן בסוכנות תיווך בפתח תקווה השייכת לנתבע 2. נתבע 2 ניהל את סוכנות התיווך באמצעות חברה בבעלותו, א. זמיר השקעות ונכסים בע"מ, אשר במועד הרלבנטי לתביעה הייתה זכיינית של רשת תיווך הנדל"ן "אנגלו סכסון".

2.לטענת התובע, כנגד העברת מספר טלפון של הבעלים של דירה אשר נמצאת ברחוב הרב קידר 4, בפתח תקווה, (להלן: "הדירה"), הוסכם בינו לבין נתבעת 1, בעל פה, כי הוא יהיה זכאי לקבל מהנתבעים "תמורה ראויה". הדירה נמכרה בתיווכם של הנתבעים. לטענת התובע, הנתבעים לא שילמו לו בהתאם להסכם שנעשה בין הצדדים. בתביעתו הוא תבע לחייב את הנתבעים לשלם לו את הסך של 87,750₪. בתצהיר עדותו הראשית, טען כי הסכום המגיע לו הוא 37,584₪.

3.הנתבעים הכחישו את ההסכם שנטען על ידי התובע ואת זכאותו לתשלום.

ב. גרסאות הצדדים

ב(1) גרסת התובע

4.לדברי התובע, נתבעת 1, אותה הוא מכיר מספר שנים, פנתה אליו בראשית שנת 2011 וביקשה ממנו לאתר, לצורכי הנתבעים, דירת דופלקס בשכונת כפר גנים ג' בפתח תקווה, שכונה בה הוא מתגורר. נתבעת 1 התחייבה בפניו, בשם הנתבעים, כי ככל שהתובע יציג לה דירת דופלקס שבעליה יהיו מעוניינים למכרה ובעקבות זאת תצא לפועל עסקת מכר, שבמסגרתה ירכשו לקוחות הנתבעים את הדירה, התובע יהיה זכאי לקבל מהנתבעים תמורה ראויה בעד איתור הדירה. לדברי התובע, לאור היחסים הטובים בינו לבין נתבעת 1, היכרותם הקודמת והאמון שרכש לה, הסיכום ביניהם נעשה בעל פה והם לא קבעו את שיעור התמורה הראויה המדויק. התובע איתר דירה, בבעלות שי וליאור ניר, ומסר את מספר הטלפון של בעליה לנתבעת 1. (סעיפים 8-9 לתצהיר התובע).

5.לטענת התובע, מאחר שהנתבעים לא יצרו עמו קשר, הוא סבר שהדירה לא נמכרה באמצעותם. בראשית שנת 2012 נודע לו באקראי כי רוכש הדירה היה לקוח של הנתבעים וכי העסקה בינו לבין המוכרים נרקמה בעקבות הקשר שיצר התובע בין המוכרים לבין נתבעת 1. לדבריו, הדירה נמכרה תמורת כ- 3,250,000₪.

6.ביום 30.01.12 התובע פנה טלפונית אל נתבעת 1 וזו אישרה כי הדירה נמכרה ללקוח של הנתבעים. לטענת התובע, בשיחה זו נתבעת 1 אישרה את ההסכם בין הצדדים והודתה בזכאות התובע לתמורה כספית.