ת"א 46419-12-14 כ.ח. שמח - עבודות עפר והובלות בע"מ נ' מנרב אחזקות בע"מ

1.בעל נכס משכיר נכס מסחרי לשוכר אשר מתאים את הנכס לצרכיו. השוכר מתקשר עם קבלן לביצוע עבודות בנכס המושכר. הקבלן מבצע עבודות שונות ולא מקבל את מלוא שכרו מהשוכר. האם זכאי הקבלן לתבוע השבת השקעותיו בנכס מבעל הנכס בעילה של עשיית עושר ולא במשפט?

רקע וטענות הצדדים

2.הנתבעת היא בעלת הזכויות בנכס מסחרי באזור התעשייה הצפוני של אשקלון הכולל מגרש בשטח של כ- 24 דונם ועליו היה מבנה ישן בשטח של כ- 6,500 מ"ר (להלן: הנכס), לו צמוד שטח נוסף בגודל של כ- 9 דונם הנמצא מצדו האחר של המבנה. בספטמבר 2007 השכירה הנתבעת את הנכס לחברת סוכר לבן זוהר בע"מ (להלן: השוכר או סוכר לבן) אשר התעתד לעשות בנכס שימוש לייצור, אחסון ושיווק מוצרי סוכר לתעשיית המשקאות הקלים.

השוכר התקשר עם התובעת לביצוע עבודות עפר ובניה בנכס, סמוך לאחר השכרת הנכס. התובעת ביצעה עבודת שונות בנכס, בעיקר עבודות עפר, מדצמבר 2007 ועד למרץ 2008. תחילת השכירות נקבעה בהסכם ליום 1.2.08. לאחר ביצוע עבודות על ידי התובעת, ובראשית יחסי השכירות עם הנתבעת, נטש השוכר את הנכס (ככל הנראה עקב הסתבכות מנהליו מעבר לים) תוך שלא פרע חובותיו לתובעת ולנתבעת. הנתבעת תבעה את השוכר לסילוק יד ודמי שכירות וזכתה ביום 21.7.09 בפסק דין בהעדר הגנה המגלם חוב של מעל למיליון שקלים.

לטענת התובעת ביצעה בחצר הנכס עבודות פיתוח אשר השביחו את שווי המקרקעין. העבודות כללו: חישוף הקרקע חפירה ופינוי עד לעומק 80 ס"מ, מילוי חומר גרוס ומצעים והידוקם בשלוש שכבות. לטענתה שווי עבודות העפר הסתכם בסך של כ- 862,000 ₪.

התובעת טוענת כי לאחר דין ודברים עם הנתבעת התקיימה פגישה ביום 8.3.10 במסגרתה התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת 300,000 ₪ בגין השבחת הנכס וסכום נוסף של 450,000 ₪ עת יימצא שוכר חדש לנכס. מאחר ונודע לתובע כי ביוני 2014 הושכר הנכס לשוכר, אשר לטענתה עושה שימוש בעבודות שביצעה, הוגשה התביעה לתשלום סך של 750,000 ₪.

התביעה מבוססת על מספר עילות משפטיות, העיקרית שבהן עשיית עושר ולא במשפט עקב הטענה כי עבודות התובעת השביחו את נכס הנתבעת. עוד נטען להתחייבות חוזית בפגישה מיום 8.3.10 ולחילופין הפרת התחייבותה המשתמעת של הנתבעת לפעול לגביית עלות ההשבחה מהשוכר החדש. עוד נטען לחוסר תום לב של הנתבעת בכך שהשכירה את הנכס לשוכר חדש מבלי לדאוג כי ישולם לתובעת שכרה. לחילופי חילופין נטען לקנוניה בין הנתבעת לשוכר, שנועדה להעשירה. בסיכומיה הוסיפה התובעת עילה של רשלנות (אשר נטענה משום מה בכתב ההגנה לתביעה שכנגד) וטענה כי הנתבעת התרשלה בבחירת השוכר ולא דאגה כי יעמוד בהתחייבותו כלפי התובעת.

3.הנתבעת רואה בתביעה כדרישה סחטנית שהוגשה בחוסר תום לב ובשיהוי. לשיטתה אין לה כל יריבות מול התובעת ולא התחייבה לשפותה. בנוגע לעשיית עושר נטען כי לא מתקיימים התנאים לתחולת החוק. נטען כי הנתבעת לא התעשרה מאחר שהשוכר החדש שנמצא רק ביוני 2014 לא עשה שימוש בעבודות של התובעת אלא נאלץ לגרד את המצעים ולבצע עבודות חדשות. עוד טענה כי גם אם קיבלה טובת הנאה מהעבודות, הרי שזו לא באה לה מהתובעת, וממילא ניתנה לה כדין מכוח הסכם השכירות (סעיפים 9.2, 25.1) בו נקבע כי על השוכר להשאיר בנכס שינויים ותוספות שביצע, ללא קבלת תמורה עבורן.

הנתבעת הבהירה כי לא התחייבה לשלם דבר לתובעת, אלא הציעה כמחווה של רצון טוב לסייע לתובעת בבוא יום לנסות ולגבות את עלות עבודתה משוכר חדש שיסכים לשלם.