ת"א 45688-02-11 רוזן נ' אוקונוב

כללי

1. בפניי תביעה אשר בגדרה עותר התובע לחייב את הנתבעת לפצותו לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. לטענתו, הנתבעת פגעה באופן חמור בפרטיותו, וזאת באמצעות חדירה לתיבת הדואר הפרטית שלו, ועיון במכתביו האישיים. התובע סיפר בתביעתו כי התקין מצלמה סמויה בכניסה לבית המשותף בו הוא מתגורר עם הנתבעת, וכי מצילומי המצלמה עולה שהנתבעת חיטטה באופן קבוע בתיבת הדואר של התובע, הוציאה דברי דואר ועיינה בתוכנם. נטען כי הנתבעת פעלה כך במזיד ובכוונה לפגוע בתובע, וזאת כחלק מקנוניה שנרקמה בינה לבין שכנים נוספים. האירועים מיוחסים לשנת 2010 ו-2011.
2. הנתבעת ביקשה להדוף את התביעה. לטענתה, מדובר בתביעה מופרכת וקנטרנית. הנתבעת טענה כי התובע, על דעת עצמו, ומבלי ליידע את הרשויות ואת השכנים, שינה את מספרי תיבות הדואר ושיוכן לדירות, וזאת בעת בה שימש כ"ועד בית". לדבריה, מהלך זה יצר "מצב בלתי מתקבל על הדעת בו כל דיירי הבניין עסוקים בחיפוש אחר דברי הדואר שלהם..." (ס' 6 לכתב ההגנה). לטענת הנתבעת, כתוצאה מ"האנדרלמוסיה הקיימת בתיבות הדואר", חששה כי בתיבת הדואר של התובע אמנם מונחים מכתבים המיועדים לה (ס' 14 לכתב ההגנה). הנתבעת טענה כי "לא הוציאה את המכתב אלא רק בדקה למי המכתב ממוען וכשראתה שלא אליה, עזבה את המכתב בתיבת הדואר ואף דאגה לדחוף אותו פנימה כדי שלא ייפול מתיבת הדואר" (ס' 18 לכתב ההגנה).
3. נוכח המחלוקת בין הצדדים, נקבע התיק לשמיעת ראיות. במישור הדיוני: מטעם התובע הצהיר הוא עצמו. מטעם הנתבעת הצהירה היא עצמה וכן שכן בשם אברהם פרג'ון. העדים נחקרו בפניי. עם תום שמיעת הראיות, ב"כ הצדדים סיכמו בעל-פה. להלן אדון בטענותיהם.

דיון

4. התביעה מושתתת על חוק הגנת הפרטיות. חוק חשוב זה נועד להגן על פרטיותו של אדם, מתוך כבוד והכרה בחשיבותה של צנעת הפרט ובזכותו של האדם שלא לחשוף את עניניו הפרטיים בפומבי. הוראות החוק מנוסחות באופן רחב. סעיף 2 מגדיר "פגיעה בפרטיות" באופן הכולל "בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו או הטרדה אחרת". ב"כ התובע ביקש למצוא במעשי הנתבעת מעשה של פגיעה בפרטיות, לפי ההגדרה דלעיל.
5. לפי הנטען, הנתבעת פעלה באופן שיטתי בזדון כלפי התובע, כאשר הוציאה מתיבת הדואר שלו דברי דואר שהגיעו אליו. התובע הצהיר כי במהלך שנת 2010 "הבחנתי כי חלק מדברי הדואר שלי מגיעים מקומטים, וחלקם פתוחים ובחלקם נראה כאילו מישהו פתח אותם והדביקם מחדש" (ס' 3 לתצהירו). לאחר שהתייעץ עם בעלי מקצוע, החליט להתקין מצלמות אבטחה סמויות בשטח הציבורי של הבית המשותף (ס' 6 לתצהירו). לדבריו, בידו תיעוד של שישה מקרים שונים, בהם נצפית גב' אוקונוב – הנתבעת, כאשר היא מחטטת בתיבות הדואר שלו, פותחת מכתב אישי ואף מעיינת בתוכנו (ס' 8 לתצהירו).
6. במהלך חקירתו של התובע בבית המשפט, הוקרנו באולם בית המשפט ששת הסרטונים שהוסרטו במצלמה הסמויה. התובע מסר את גרסתו לצילומים ותיאר מה רואים בהם. גם הנתבעת צפתה בסרטונים, וניתנה לה ההזדמנות להגיב. יצויין, כי תמונות מסוימות ("קפואות") מתוך הסרטונים מופיעות בנספחים 2 ו-3 לתצהיר התובע. להלן אנתח את הסרטונים, וכדלקמן:

א.         בכל אחד מששת הסרטונים רואים את הנתבעת עומדת ליד שובך תיבות הדואר של הבית המשותף בו מתגוררים בעלי הדין. מדובר בסרטונים ממועדים שונים: מיום 26.1.2011 בשעה 09:11; מיום 28.1.2011 בשעה 13:34; מיום 31.1.2011 בשעה 10:00; מיום 1.2.2011 בשעה 14:45; מיום 6.2.2011 בשעה 14:03 ומיום 7.2.2011 בשעה 09:53.

ב.         בכל אחד מששת הסרטונים נראית הנתבעת מתנהלת באיטיות יחסית. אכן, מדובר באישה מבוגרת. הנתבעת נראית נכנסת או יוצאת מהבית המשותף, ובכל אירוע כזה, היא נעמדת ליד תיבות הדואר. בהמשך, הנתבעת נראית ניגשת אל תיבות הדואר, ובתוך כך גם אל תיבת הדואר של התובע. יצויין, כי קל לזהות את תיבת הדואר של התובע, וזאת מחמת שונותה: תיבת דואר זו גדולה מיתר תיבות הדואר של דיירי הבניין. היא ממוקמת מצד שמאל, מחוץ לשובך תיבות הדואר המרכזי. צילום של תיבות הדואר, ובתוך כך של תיבת הדואר של התובע (עליה מצויין שמו: "רוזן"), מופיע בנספח 10 לתצהיר התובע (ר' שלושה צילומים שונים).

ג.          בכל אחד מששת הסרטונים נראית הנתבעת נוגעת בתיבת הדואר של התובע, ושולפת ממנה דבר דואר המבצבץ ממנה, מעיינת בדבר הדואר ממושכות, ומחזירה את דבר הדואר אל תיבת הדואר של התובע. בסרטונים ניתן לראות עוד, כי הנתבעת ניגשת גם לתיבת הדואר שלה, הממוקמת בשובך תיבות הדואר המרכזי. היא פותחת את תיבת הדואר שלה במפתח, ומעיינת בתוכנה.

ד.         הנתבעת אישרה שאמנם ניגשה לתיבת הדואר של התובע (ר' עדותה בפ' ע' 26 ש' 29-23). הנתבעת זיהתה את עצמה בששת הסרטונים שהקרין ב"כ התובע. היא הודתה שרואים אותה בסרטונים "ניגשת לתיבת הדואר של רוזן ומוציאה מכתב ומסתכלת על המעטפה" (ר', שם, במיוחד ש' 28-27).

ה.         כמובן, הנתבעת אישרה שתיבת הדואר של התובע איננה תיבת הדואר שלה; היא הוסיפה ואישרה שהתובע לא מסר לה מפתחות לפתיחת תיבת הדואר שלו, וגם לא הרשה לה לפתוח את תיבתו (ר' עדותה בפ' ע' 23 ש' 13-9).

7. לכאורה, מעשי הנתבעת נלכדים בגדרה של "הפגיעה בפרטיות" לפי הגדרתה הסטטוטורית הרחבה כמצוין לעיל. ואולם, הטלת אחריות משפטית למעשה עוולה אינה עניין טכני גרידא. לצורך הפעלת החוק, יש להוסיף ולבחון אם אין מדובר ב"מעשה של מה בכך" -- הגנה המעוגנת בס' 6 לחוק הנ"ל. לפי הוראת חוק זו, "לא תהיה זכות לתביעה אזרחית או פלילית לפי חוק זה, בשל פגיעה שאין בה ממש". בתי המשפט כבר פסקו, כי "תכליתה של הגנת זוטי הדברים, כמו גם מיקומו של סעיף 6 בחוק... עולה כי הדרך הפרשנית הנכונה בתביעות בגין פגיעה בפרטיות היא לבחון בראש ובראשונה אם מדובר בענין של מה בכך" (ע"א (מחוזי ת"א) 1055-09 שרצר בר נ' סמיירה ואח', כב' הש' י' שנלר, מיום 5.7.201). בהיבט המהותי, "כלל עתיק יומין הוא שאין דרכו של בית המשפט לעסוק בענינים זעירים וקלי ערך, ענינים של מה בכך, זוטי דברים... כך אין דרכו לעסוק גם בפגיעה מזערית בזכות. כלל זה מקובל בשיטות משפט רבות, וגם בשיטתנו חולש הוא על חומי משפט שונים..." (דנ"א 1333/02, 1346/02 הוועדה המקומית לתו"ב רעננה נ' הורוויץ ואח', מיום 12.5.2004, בס' 7 לפסק דינו של כב' הש' י' טירקל).
8. לאחר עיון בתשתית הראייתית, אני סבורה כי בנסיבות אלה צומחת לנתבעת הגנה זו של "זוטי דברים", המעוגנת בס' 6 הנ"ל. להלן אנמק מסקנה זו:

א.         הנתבעת הציגה הסבר סביר למעשיה. לא היה מדובר במעשי זדון שנועדו לפגוע, כי אם במעשים תמימים, שנועדו למנוע טעויות ובלבול בניתוב דברי דואר. הנתבעת העידה: "אני לא מצאתי מכתבים שלי בגלל שכל הדואר ארגז. בגלל שרוזן לבד, בלי רשות, בלי שום דבר, להחליף מפתחות ומספרי דירות בלי שום דבר הוא עשה זאת" (ר' עדותה בפ' ע' 23 ש' 21-19). הנתבעת הסבירה בתצהירה - שלא נסתר - כי התובע, בעת היותו ממונה כועד-בית, שינה את מספרי תיבות הדואר של השכנים (ס' 13 לתצהירה). כתוצאה מכך נוצר "בלבול בו כל דיירי הבניין עסוקים בחיפוש אחר דברי הדואר שלהם" (ס' 14 לתצהירה).

ב.         התובע לא הכחיש שאכן שינה את מספריהן של תיבות הדואר, בהיותו בתפקיד ועד הבית. הוא הודה בכך, והוסיף הסבר לענין: לדבריו, "בתקופה שקדמה ל-15 חודשים שלפני שגברת אוקונוב חיטטה לי וקראה את דברי הדואר שלי, גם בעלה מר אוקונוב וגם מר פרג'ון העד, היו ביחד איתי מספר פעמים בדיון אצל כב' השופט זפט בביהמ"ש המחוזי, שם מתנהל תיק ארוך לגבי חוקיות ורישום בטאבו של שתי דירות הקרקע. כמו שמר אוקונוב ומר פרג'ון היו איתי בדיון הזה, אז הם בוודאי יודעים שבסוף כב' השופט החליט שיש להוסיף את שתי הדירות האלה לתשריט הבית המשותף ולרשום אותן בטאבו, וכן מספר הדירות שונו בהוראתו של זה" (ההדגשה הוספה; ר' עדותו בפ' ע' 9 ש' 12-6).