ת"א 45348-12-10 בדארנה נ' איוב ואח'

המדובר בתביעת פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע, רופא במקצועו, יליד 2/8/1958, בעקבות תאונת דרכים שארעה ביום 15/9/10.

בתיק נשמעו ראיות הצדדים. התובע העיד ולא הביא עדים נוספים. מטעם הנתבעים לא הובאו עדים. לאחר מכן, הוגשו סיכומים בכתב.

המחלוקת בתיק זה מתייחסת לשאלת הנזק שנגרם לתובע והפיצויים המגיעים לו.

בעקבות התאונה סבל התובע משבר ללא תזוזה בשורש כף יד ימין וכן שבר בסיטילואיד אולנה, וכן פגיעה בברך רגל ימין. התובע לא אושפז בבית החולים אך טופל בחדר מיון ולאחר מכן היה מעקב במרפאות קופ"ח.

מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, פרופ' גרשון וולפין קבע כי נכותו הצמיתה של התובע הינה בשיעור משוקלל של 14.5%, כדלקמן: 10% בגין הגבלות בתנועות שורש יד ימין ושבר בסיטילואיד אולנה. 5% בגין נזק קל לסחוס הפיקה הימנית ללא נזק תוך מפרקי של ברך ימין.

התובע עבד לפני ארוע התאונה כרופא מומחה בתחום הנוירולוגי, הן כשכיר והן כעצמאי. התובע עבד כנוירולוג שכיר בבית החולים הכרמל בחיפה וכן עבד כעצמאי בשיתוף עם קופות חולים (מכבי, המאוחדת, לאומית). כמו כן, עבד כמרצה קליני בטכניון ופוסק בוועדות הרפואיות של המל"ל.

על פי הנתונים שהובאו בפני בית המשפט, השתכר התובע עובר לארוע התאונה במהלך שנת 2009 סך של כ – 245,000 ₪ ברוטו מעבודתו כשכיר וסכום נוסף של כ – 217,000 ₪ ברוטו מעבודתו כעצמאי.

התובע טען כי לא עבד באופן מלא משך חודשיים אחרי התאונה ולאחר מכן היה מוגבל בביצוע עבודתו כמומחה. בעדותו של התובע (הן בתצהיר והן בבית המשפט) הוא ציין כי מקצועו כרופא דורש שימוש מוגבר בשתי הידיים, הן לצורכי אחיזת מכשירים וביצוע בדיקות והן לצורכי ביצוע בדיקות עדינות עם רמת זהירות גבוהה. בנוסף לכך, העבודה בבית החולים מצריכה ניידות מתמדת, הליכה ומעבר בין החולים, לרבות עמידה ממושכת. לגרסתו של התובע, בעקבות התאונה ובשל ההגבלה שנותרה ביד ימין (שהיא היד הדומיננטית) הוא מתקשה בביצוע הפעולות, אותן ביצע באופן רגיל לפני פגיעתו.

ב"כ הנתבעים טוען כי אין לייחס לנכות הצמיתה שנקבעה כל משמעות תפקודית, הן מאחר ובפועל לא נגרמו הפסדי שכר מוכחים בשנים שחלפו לאחר ארוע התאונה והן מאחר והתובע נמנע מזימון עדים מהותיים לצורך הוכחת ההפסדים הנטענים.