1. זהו פסק דין בתביעה לתשלום פיצויים, עבור נזקי ממון שנגרמו לתובעים לטענתם, עקב עוולות שבצעו נגדם הנתבעים, ואשר בעטיין, חל עיכוב בבנית בניין מגורים שהקימו התובעים.
הוחלט לקבל באופן חלקי, את התביעה נגד הנתבעת מס' 1, ולדחותה ביחס ליתר הנתבעים. להלן הנימוקים.
2. יצוין, כי התביעה הוגשה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת.א. 2454/07), והועברה לבית משפט זה, על פי החלטת כב' נשיאת בית המשפט העליון מיום 15.7.10, עקב צירופו של הנתבע מס' 6 להליך, כמפורט להלן.
התובעים מס' 3 ו-4, הינם בני זוג, והתובעות מס' 1 ו- 2, הן חברות שבשליטתן. יצוין, כי התובעת מס' 3 (להלן גם: "הגב' ג'"), הינה אדריכלית. התובעים יחד הקימו בניין מגורים, ברח' קדם פינת רח' מכלול יופי ביפו (להלן: "הבניין").
הנתבעת מס' 1 (להלן גם: " הועדה המקומית"), אשר דנה בבקשות התובעים להיתרי בניה, נתבעה בשל רשלנות נטענת, במתן ההיתרים, ובשל התנהגות נטענת של מר רועה, יו"ר הועדה בחלק מן התקופה, על רקע השתייכותו הפוליטית, אשר לסברת התובעים, גרמו לעיכובים ממושכים ובלתי מוצדקים בהוצאת ההיתרים, וכתוצאה מכך, בהתקדמות הבניה.
הנתבעת מס' 2, עיריית תל אביב (להלן גם: "העיריה"), נתבעה בשל מעורבות נטענת של עובדיה ומוסדותיה, בפעילות הנתבעת מס' 1.
הנתבע מס' 3, מר מיכאל רועה (להלן גם: "מר רועה"), כיהן בחלק מהתקופה הרלוונטית לתביעה, כסגן ראש העיר תל אביב-יפו, וכיו"ר הועדה המקומית. התביעה נגדו נדחתה, לאחר שבית המשפט קבע, כי עומדת לו חסינות כעובד ציבור, מכוח הוראת סעיפים 7א ו- 7ג לפקודת הנזיקין (החלטת כב' הש' ש. פרידלנדר 27.8.11. יוער, כי הבקשה הוגשה עוד בבית המשפט המחוזי בתל אביב (בש"א 22089/07), והדיון במסגרתו, נחקרו עדי הצדדים בבקשה, התקיים בפני כב' רשם בית המשפט המחוזי (כתארו אז) הש' ח. ברנר ביום 29.11.09, קודם העברת התיק לבית משפט זה).
הנתבעת מס' 4, ועדת הערר המחוזית תל אביב- יפו, נתבעה, בין היתר, בשל תרומתה הנטענת, לעיכוב במתן היתר הבניה. התביעה נגד נתבעת זו נדחתה על הסף, עוד קודם העברת התביעה לבית משפט זה (החלטת כב' הש' ח. ברנר מיום 29.11.09, בש"א 5649/09).
הנתבעים מס' 5 ו-6, הינם בני זוג אשר מתגוררים בדירה בבית קומות, הצמוד למגרש עליו בנו התובעים את הבניין, ונטלו חלק בהליכים שונים נגד התובעים, כמפורט להלן. הם נתבעו בשל תרומתם הנטענת לעיכובים, במתן ההיתר ובהתקדמות הבנייה. נתבעים אלה, לא נתבעו בכתב התביעה המקורי, וצירופם כנתבעים התבקש רק ביום 16.3.10. הנתבע מס' 6 מכהן כיום, כשופט בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ובעת שביקשו התובעים, לצרף את הנתבעים מס' 5 ו- 6 לתביעה, כיהן כשופט בבית משפט השלום בנתניה.
3. התובעים, או מי מהם, זכו במכרז שנערך על ידי מנהל מקרקעי ישראל לרכישת מגרש ביפו. ביום 20.11.97, חתמה התובעת מס' 2, על חוזה פיתוח (להלן: "חוזה הפיתוח"), לפיו רכשה את הזכויות במגרש האמור, אשר פרטיו – מגרש מס' 27 בשטח של 434 מ"ר (בערך) הידוע כגוש 7043 חלקות 14 (בחלק), 15 (בחלק), ואשר מצוי ברח' קדם פינת רח' מכלול יופי ביפו (להלן: "המגרש").
התמורה בגין זכויות הפיתוח, על פי ההסכם, היתה 3,029,670.33 ₪, מתוכם 2,757,000 ₪, דמי שימוש שנתיים מהוונים, והיתרה – דמי פיתוח. מטרת ההקצאה, על פי הסכם הפיתוח, היתה בניית 6 יחידות דיור.
הותנה בחוזה, כי תקופת הפיתוח תהיה 36 חודשים, ותסתיים ביום 1.12.2000. המועד האחרון להגשת תכניות ע"פ החוזה, חל בתום 9 חודשים מיום אישור העסקה (17.11.97), המועד האחרון לתחילת הבנייה נקבע לתום 18 חודשים מאישור העסקה, המועד האחרון לסיום יציקת היסודות נקבע ליום 1.10.99, המועד האחרון להשלמת השלד נקבע ל- 1.9.2000, והמועד האחרון להשלמת הבנייה, נקבע כתאריך סיום תקופת הפיתוח, דהיינו 1.12.2000. בסעיף 12 לחוזה, הוסכם, בין היתר, כי הפרה יסודית של תנאי החוזה, לרבות לוח הזמנים הקבוע לעיל, יקנה למדינה (ע"י מנהל מקרקעי ישראל), את הזכות לבטל את החוזה, לצד זכות דמי שימוש ראויים עד ביטול החוזה , ופיצויים מוסכמים.
תכנית המתאר החלה על המגרש, כמפורט בחוזה הפיתוח, היתה תא/מב/5ה/2507, לשכונת "גבעת עליה דרום" ביפו (להלן: "תכנית 2507". העתק התכנית צורף 12 לחוות דעת המומחה מטעם צד ג', אינג' שילה). תכנית 2507 קבעה את קווי הבניין. שטח הבנייה המקסימלי ביחידות הדיור, על פי התכנית היה 110 מ"ר לדירה (בסך הכל 660 מ"ר). התכנית התירה לבנות בניין בגובה 3 קומות, עד לבסיס גג הרעפים, ונקבע בה, כי הגובה עד בסיס גג הרעפים לא יעלה על 11.5 מ'. לעניין מרתפים, החילה התכנית את תכנית המתאר "ע-מרתפים", אשר התירה בניית מרתף בן שתי קומות (עומק) לצרכי חניה, אך הועדה המקומית הוסמכה (בתכנית 2507), להתיר חריגת המרתף מקווי הבניין, לכיוון הרחוב ועד לקו המגרש, בכפוף למספר תנאים ובהם, כי "גובה המרתף אינו עולה על 1.50 מ' מפני הרחוב הגובל", וכי "המרתף ישמש כולו לצורך חניה ומקלט לדיירי הבניין".
עובר להשתתפותם במכרז, הופנו התובעים על ידי מנהל מקרקעי ישראל לתיק המידע של הועדה המקומית (הנתבעת מס' 1, להלן: "הועדה המקומית"). בטופס המידע מיום 5.12.96, אשר נמסר לתובעים (נספח ד לכתב התביעה), נאמר, בסעיף "הנחיות צוות", כי: "א. אין מניעה להתיר בניה ועבודות בנכס, בכפוף להוראות התכנית התקפה. ב. יש לתאם התכנון עם צוות יפו לפני הגשת בקשה להיתר". המסמך פירט את התכניות החלות על המגרש, ובהן, בין היתר, תכנית 2507, תכנית ע', וכן, תחת הכותרת "תכניות בתהליך", תכנית 2660 – תכנית מתאר לשכונת "עג'מי" ביפו, אשר הופקדה ביום 10.9.92 וטרם אושרה באותו שלב (נספח 11 לחוות דעת אינג' שילה). יצוין, כי תכנית 2660, כוללת הרחבת קווי הבניין שנקבעו בתכנית 2507. כמו כן התירה תכנית 2660 "...הקמת מרתפים לתכליות המפורטות בתכנית מתאר מקומית 'ע-מרתפים' ולשם חניה ועד לעומק של 3 קומות מתחת למפלס הכניסה..". דהיינו, הותרה במסגרת התכנית האמורה, בניית קומת מרתף נוספת, מעבר לשתי הקומות שהותרו בתכנית 2507, וכן, הותרו תכליות נוספות למרתפים.
לאחר הזכייה במכרז וחתימת חוזה הפיתוח, פנו התובעים שוב, אל הועדה המקומית, בבקשה לקבלת מידע, ובטופס המידע מיום 6.7.98 אשר נמסר להם, נאמר בין היתר: "על פי תכנית ע' ותכנית 2507 ניתן לבנות מרתף בקוי הבנין ובתנאים תהיה רשאית הועדה לאשר את חריגת המרתף מקוי הבנין... התכניות החלות על מגרש הבניה – ע', 432, 2236 ,2507 ו- 2660 שטרם אושרה. תיאום הבניה עם צוות תכנון דרום יפו".
ביום 28.9.98, הגישו התובעים לועדה המקומית, בקשה להיתר בניה להקמת בניין מגורים בן 3 קומות מגורים, ובהן 7 יחידות דיור, בשטח של 100 מ"ר כל אחת, וכן שתי קומות מרתפים (להלן: "הבקשה הראשונה להיתר"). התכנית האמורה הוגשה, על פי הוראות תכנית 2507, אך על בסיס קווי הבניין של תכנית 2660. לטענת התובעים, נערכה התכנית באופן האמור, על פי דרישת צוות יפו של הועדה המקומית, בראשות מר דורון צפריר (העתק העמ' הראשון של הבקשה ועליו חותמת "נתקבל" של מנהל ההנדסה בעירייה, מיום 28.9.98, והערה של מר צפריר לפיה, בין היתר התכנית מתואמת "... מבחינה אדריכלית..." (מוצג 14 למוצגי התובעים).