ת"א 36802-05-16 עמאשה נ' עמאש ואח'

1.להלן החלטתי בבקשת נתבע 1 לסילוק התביעה על הסף בטענה להעדר סמכות עניינית ואי צירוף צדדים מעוניינים להליך.

2.מקרה שהיה, כך היה:

נתבע 1 הוא אחיינו של התובע, ושניהם ביחד עם קרובי משפחה נוספים, קיבלו בירושה זכויות במקרקעין הידועים כחלקה 92 בגוש 10399 מאדמות כפר ג'סר אל זרקא (להלן: "החלקה").

בעבר הגיש התובע נגד נתבע 1 תביעה לבית משפט זה ב-ת"א 53998-12-15 לפיה הוא עתר לפירוק השיתוף בתת חלקה 90/2, המהווה חלק המחלקה (להלן: ''התביעה הקודמת'' ו-"המגרש" בהתאם). יצוין, כי נתבעת 2, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה - שומרון, לא הייתה צד בתביעה הקודמת.

במסגרת התביעה הקודמת הגיש נתבע 1 בקשה לסילוק התביעה על הסף בנימוק כי הסמכות העניינית הייחודית לדון ולהכריע בתביעה נתונה לבית משפט לענייני משפחה וכי לא צורפו יתר בעלי הזכויות בחלקה. לאחר הגשת תגובת התובע, ניתנה החלטת בית המשפט בהליך הקודם, לפיה התקבלו טיעוני נתבע 1 אף כי בית המשפט נמנע מסילוק התביעה והורה על העברתה לבית משפט לענייני משפחה (להלן: "ההחלטה"). התובע לא הגיש בר"ע על ההחלטה, ותחת זאת הוא הודיע לבית המשפט כי הוא חוזר בו מהתביעה הקודמת, ובהתאם לכך התביעה נמחקה.

במסגרת ההליך שבפניי, שב התובע ועתר לפירוק השיתוף במגרש, וזאת מבלי לצרף יתר בעלי הזכויות בחלקה. כמו כן, התובע צירף את הוועדה המקומית לתכנון ובנייה - שומרון כנתבעת נוספת בתביעה וזאת בטענה כי הנ"ל לא מילאה אחר תפקידיה על פי דין בפיקוח על עבודות הבנייה הבלתי חוקיות אשר בוצעו במגרש ולא מנעה אותן עבודות ואת הפגיעה בזכויותיו הקנייניות של התובע. בנסיבות העניין, בית המשפט מתבקש לחייב את הוועדה המקומית להכין תשריט לצרכי רישום על פי התכנית שבתוקף, לשלם לתובע פיצוי בגין רשלנותה והפר החובה החקוקה המוטלת עליה וכן לחייבה ברישום החלוקה של התכנית שבתוקף.

3.לטענת נתבע 1 בתמצית, כפי שנקבע בהחלטה, הסמכות העניינית הייחודית לדון בסעד של פירוק השיתוף במגרש נתונה לבית משפט לענייני משפחה, ולא לבית המשפט האזרחי. במקרה דנן, וכפי שנקבע בהחלטה, הזכויות בחלקה הגיעו לתובע, לנתבע 1 וליתר בעלי הזכויות בחלקה בירושה ומאחר ועסקינן בסכסוך בענייני ירושה אזי הסכמות העניינית לדון בסעד של פירוק שיתוף נתונה לבית משפט לענייני משפחה. במקרה דנן, התובע פעל בהעדר תום לב משהגיש תביעתו בשנית לבית משפט אזרחי במקום לבית משפט לענייני משפחה, וגם זאת מבלי לצרף את כל בעלי הזכויות בחלקה ותוך העלמת העובדה כי הם קיבלו זכויותיהם בחלקה בירושה. כן טען נתבע 1 כי ההחלטה מקימה מעשה בי דין לפיו מנוע התובע מהגשת תביעתו בשנית לבית משפט זה.

ביחס לטענות שהועלו נגד הוועדה המקומית והסעד שהתבקש בעניינה, נתבע 1 טען כי הם אינם קשורים לסעד של פירוק שיתוף ולא ניתן לדון ולהכריע בהם בטרם ההכרעה בפירוק השיתוף.

4.לטענת התובע בתמצית, המחלוקת בין בעלי הדין הינה מחלוקת אזרחית שאינה קשורה לירושה ולסכסוך במשפחה, כי הוועדה מקומית הינה צד חיוני ונחוץ בתביעה שלא הייתה צד בתביעה הקודמת, וממילא לא ניתן להגיש את התביעה נגדה לבית המשפט לענייני משפחה.