1.בפני תביעה כספית ע"ס 95,973 ₪ לתשלום יתרת תמורה, שלטענת התובע, בעלים של מסגריה, הנתבעת נותרה חייבת לו בגין עבודות שיפוץ שביצע בשוק העירוני בקרית שמונה.
לטענת התובע, מילא את כל התחייבויותיו ע"פ ההסכם שנכרת בין הצדדים ביום 28.12.06 לביצוע העבודות (להלן: "ההסכם") ואולם הנתבעת לא שילמה לו יתרת חשבון סופי שהגיש ואשר אושר לטענתו, ע"י מפקח הפרויקט-מר עלי סבאג(להלן: "המפקח"),בסך 70,659 ₪. התובע טען כי לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית בסך 40,590 ש"ח. לטענת התובע, חוב זה נוצר כתוצאה מאי תשלום סך של 44,100 ₪ מתוך חשבונית 468,אי תשלום חוב בסך 26,559 –יתרת חשבון סופי שלא שולמה ויתרת חוב בכרטסת בסך 2,000 ₪. לטענת התובע, קיים מס' פגישות עם יו"ר דירקטוריון הנתבעת שהתחייב בפניו לשלם את החוב ואולם, החוב לא שולם.
2.הנתבעת טענה כי דין התביעה להידחות. ראשית טענה הנתבעת להתיישנות, שיהוי והשתק בגין העובדה שלטענתה, הנתבע לא העלה במשך שנים רבות, טענות בעניין ובחר להגיש תביעתו לאחר שהתחלפו כל עובדי ובעלי התפקידים בנתבעת. לגוף התביעה טענה הנתבעת כי הצעת התובע שזכתה במכרז לביצוע העבודות הייתה ע"ס 590,000 ₪ כשחלקה הארי היה עבור לוחות דנפלון שהוסכם במקביל לחתימת ההסכם, כי אספקתם לא תיעשה ע"י התובע, אלא באופן עצמאי ע"י הנתבעת. לפיכך, הוסכם להפחית מההצעה סך של 357,000 ₪ וההיקף הכספי עמד על 233,000 ₪.על סכום זה אושרה תוספת הגדלה בגין תוספות שאושרו בסך 160,000 ₪:סכום המורכב מסך של 85,000 ₪ עבור מזנון ו75,000 ₪ עבור עבודות נוספות. מתוך התוספת עבור המזנון אישר המפקח תשלום בסך 65,807 ₪ בלבד ולפיכך טענה הנתבעת כי התחייבות הנתבעת כלפי התובע, עמדה ע"ס 373,807 ₪ ובתוספת מע"מ דאז ע"ס 431,747 ₪. מאחר שהתובע הודה כי קיבל סך של 971,359 ₪ הרי, לטענת הנתבעת, גם אם לא יובא בחשבון הסכום ששולם ישירות עבור הלוחות לחברת דנפל, קיבל התובע כספים ביתר. הנתבעת טענה כי התובע לא השלים את מסירת הפרויקט בהתאם להתחייבויותיו להשלמה ומסירה בהתאם להסכם ובין היתר, איחר במסירת העבודות באופן שיש לחייבו בפיצויים מוסכמים בגין איחור זה.
הנתבעת הכחישה את טענות התובע כאילו פנה לנתבעת בעניין החוב במהלך השנים וטענה כי לכל היותר פנה בעניין רק בשנתיים שקדמו להגשת התביעה.
3.מטעם התובע העיד התובע. מטעם הנתבעת העיד מנכ"ל הנתבעת(להלן: "קדוש") וכן מזכירת הנתבעת (להלן: "רינה").
דיון
4.בהתאם להלכה הפסוקה ולכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה", על התובע החובה להוכיח תביעתו. בהתאם לנטל זה על התובע להוכיח ראש וראשונה את העובדות המשמשות בסיס לתביעתו ואת אחריות הנתבע הנובעת מאותן עובדות.
על התובע היה לשכנע את ביה"מ כי יש להעדיף את גרסתו על פני גרסת הנתבעת,שכן ככל שכפות המאזניים נותרות מעוינות והתובע לא שכנע את בית המשפט ברמת הסתברות של 51%, כי גרסתו היא הנכונה, לא הרים את נטל ההוכחה ויש לדחות את תביעתו.
במקרה דנן,לאחר שעיינתי במסמכים שבפני ושקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי התובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו לגבי יתרת החוב המופיעה בחשבון הסופי שהגיש ושלטענתו,בניגוד להכחשת הנתבעת,אושרה ע"י המפקח. יחד עם זאת, כרטסת הנתבעת ממנה עולה בבירור כי הנתבעת שילמה חשבונית מס' 468 בהפחתת סכום של 44,000 ₪ ללא שהוצג כל הסבר מטעמה להפחתה זו והחוב הקיים בכרטסת שלה עצמה, מהווה הודאה וראיה לחוב בסך 44,000 ₪. לגבי יתרת החוב הנוספת המופיעה בכרטסת בסך של כ2,000 ₪, אשר אין לדעת מתי נוצרה,אין לקבל את התביעה, שכן לא נסתרה הטענה שמדובר בחוב שכבר התיישן והתובע לא הוכיח מה מקורו ונסיבותיו. יתר טענות הנתבעת ביחס לקיזוז סכומים שלטענתה חב לה התובע, לא הוכחו.
5.בהתאם להודאת קדוש בחקירתו,הוא חסר ידיעה לגבי כל ההסכמות שהיו בין הצדדים וההתנהלות בינהם וכל ידיעתו הינה מהמסמכים שאיתר. בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים ביום 28.12.06 ובהפחתת הסכום שהיה אמור להשתלם ישירות לדנפלון (נספח ב' לתצהיר קדוש),אכן התמורה שהגיעה לתובע עמדה ע"ס של 233,000 ₪ בלבד. למרות זאת ,אין חולק כי שולמה לתובע תמורה בסך 577,000 ₪ ואף אין חולק, כי הוזמנו מהתובע בפרויקט זה,עבודות נוספות.
מאחר שאין חולק שהוזמנו מהתובע עבודות נוספות ולכן היה התובע זכאי לכספים נוספים בגינן,ומאחר שאף אחד מן הצדדים לא צירף הסכם, או הזמנת עבודה ביחס לעבודות הנוספות ולא ניתן לדעת את סכומן,לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת כאילו שולמו לתובע סכומים ביתר. נספח ג' לתצהיר קדוש הינו מזכר לגבי אישור תקציבי לביצוע עבודות נוספות בסך 160,000 ₪. אולם אין במזכר זה כדי לשקף את ההזמנה בסופו של יום ביחס לעבודות הנוספות.בנוסף, אין לדעת האם לא היו מזכרים נוספים לגבי הגדלות תקציביות נוספות. העובדה שהנתבעת שילמה לתובע סכום העולה בהרבה על המגיע לו, גם לטענתה, וזאת ללא שהעלתה כל טענה במהלך כל השנים,מצביעה על כך שהמזכר המתייחס לסכום של 160,000 ₪ לא שיקף את מלוא העבודות הנוספות שהוזמנו. נספח ד' לתצהיר קדוש מתייחס לחשבון שערך המפקח רק ביחס לעבודות נוספות של המזנון ואין בו כדי לשקף את מלוא העבודות הנוספות שהוזמנו.זאת ועוד,ככל שהנתבעת הצליחה לאתר חשבון זה,לא ברור מדוע לא איתרה באותו אופן את יתר החשבונות שערך המפקח.לאור האמור לא ניתן לדעת מה הסכום הסופי שהיה צריך להשתלם לתובע והנתבעת לא הוכיחה את טענת הקיזוז וכאילו שולמו לתובע סכומים ביתר.