לקס ואח' נ' אמרה ואח'

1. התובעים היו רשומים כבעלים של רכב ניסאן קשקאי מ.ר 49-812-69 (להלן: "הרכב"). ביום 11.12.13 נחתם בין התובעים לנתבע מס' 2 זיכרון דברים לרכישת הרכב. כמפורט בזיכרון הדברים היה על הנתבע מס' 2 לשלם את תמורת הרכב בסך של 96,000 ₪ בצ'ק בנקאי . ביום 11.12.13 הודיע הנתבע מס' 2 לתובעים כי הוא הפקיד את הצ'ק הבנקאי בחשבון הבנק שלהם בבנק הבינלאומי הראשון בע"מ בחיפה (להלן: "הבנק").

2. לפי גירסת התובעים, הם צפו בחשבון הבנק באמצעות האינטרנט ואכן ראו כי הסכום הופקד. בנוסף, הם התקשרו לבנק ודיברו עם פקידה בשם איריס פפיר אשר אישרה כי הכסף אכן הופקד באמצעות המחאה בנקאית. לאור אישור זה התובעים ביצועו העברת בעלות על הרכב על שם בנו של נתבע מס' 2, מר עמיד אמארה, נתבע מס' 1, בסניף דואר רקפות. ביום 13.12.13 התקשרה פקידת הבנק להודיע לתובעים כי ההמחאות שהופקדו בסך של 96,000 ₪ חוללו עקב חוסר כיסוי. לתובעים התברר כי ההמחאות שהופקדו בחשבונם קודם לכן היו המחאות לא בנקאיות אלא המחאות רגילות החתומות ע"י צדדים שלישיים. זאת ועוד, לתובעים התברר כי ביום 12.12.13 הועברה הבעלות ברכב לנתבע מס' 3, מר דניאל ברונפמן (להלן: "מר ברופמן").

3. לפי גירסת התובעים, נתבע מס' 2 חזר על צורת פעילות זו עשרות פעמים וגזל באמצעותה את רכביהם של אנשים רבים מסביבת חיפה, זאת, עד שנעצר ע"י משטרת ישראל. בהמשך הוגש נגדו כתב אישום בעטיים של מעשיו אלה והוא הורשע בדין בתיק 2829-01-14 בביהמ"ש השלום בחיפה. רכבם של התובעים נתפס ע"י משטרת ישראל ביום 19.12.13. בהמשך התנהלו ההליכים בתיק זה ובתיקים קשורים כנגד הנתבעים. כנגד נתבע מס' 3, מר ברופמן, אף התנהלו הליכים בתיק החזרת תפוס. תחילה בתמצית לטענות הצדדים.

טענות התובעים

4. לטענת התובעים על הנתבעים כולם, ביחד ולחוד לפצותם בגין הנזקים שנגרמו להם. לטענתם נתבע מס' 1 מסר גרסה שקרית לחלוטין והיה למעשה מעורב בקנונית גזילת הרכבים של אביו. התובעים סבורים כי מדובר לכל הפחות בעצימת עיניים מכוונת של נתבע מס' 1 למעשי אביו ואף מעשה רשלנות מן המדרגה הראשונה, עת הותיר את תעודת הזהות שלו בידי אביו שעשה בה שימוש "חופשי". הנתבע מס' 1 ניסה להציג את מתן תעודת הזהות שלו ביום 12.9.13 כאקט ספונטני של בן מנוכר המשלים עם אביו, אולם חותמת דואר מיום 10.9.13 ע"ג רשיון הרכב מפריכה לטענתם טענה זו. זאת ועוד, בד בבד עם התפוצצות הפרשה בה היה מעורב אביו, ביקש נתבע מס' 2 תעודת זהות חדשה במשרד הפנים, כאשר הוא הודיע על אבדן/גניבה של תעודת הזהות ולא ציין כי היא אצל אביו. במהלך שלושת החודשים שהתעודה הייתה אצל אביו ועד שהואיל נתבע מס' 1 לפנות למשרד הפנים להוצאת תעודה חדשה, שימשה תעודת הזהות הישנה שלו להעברת 17 רכבים בגזל מבעליהם החוקיים. תעודת הזהות הנ"ל הייתה חלק בלתי נפרד מתרגיל העוקץ: קודם הועברו הרכבים לבעלות נתבע מס' 1 ובהמשך ממנו לצדדים שלישיים. בנסיבות העניין התובעים סבורים כי נטל ההוכחה הינו על נתבע מס' 1 להסביר את הפערים בגרסתו, המצביעים על כך שהתנהל בחוסר בתום-לב מוחלט בפרשה כולה בכלל ובעניין התיק שלפנינו בפרט.

5. באשר לנתבע מס' 3, מר ברונפמן, לטענת התובעים הוא הינו חלק מהקנוניה במסגרתה "נעקצו" התובעים ובאופן שנשללה מהם במעשה פשע, הבעלות על הרכב. לטענתם מגרסתו של מר ברונפמן עולה כי הוא ידע שהוא "קונה" את הרכב מ"חאפר" , מישהו ממנו אתה מבקש משהו והוא משיג לך את מה שאתה צריך. דהיינו, ה"לקוח" פונה ל"חאפר" ומזמין ממנו את הרכב הדרוש לו, וזה האחרון דואג למצוא לו את הרכב. דבריו אלה של מר ברונפמן עומדים בסתירה מוחלטת לגרסתו עליה גם חזר בחקירתו הנגדית כי נתבע מס' 1 יזם את הקשר עימו דרך "חבר", ואמר שיש לו רכב ניסן למכירה. אותו חבר העונה כביכול לשם "דוד" לא הוזמן ע"י מר ברונפמן בכדי לאשש את גרסתו, ובכלל זאת את טענתו המוזרה של מר ברונפמן כי הוא הכיר את נתבע מס' 1 כסוחר רכב. זאת ועוד, גם הדרך בה רכש מר ברופמן את הרכב הינה לטענת התובעים תמוהה. לגרסתו הוא ביצע עסקת מזומן בה הוא שילם 98,000 ₪ לדבריו בשני תשלומים: בעת העברת הבעלות ברכב לשמו בדואר סך 33,000 ₪ במזומן וכעבור מספר ימים בתחנת דלק סך נוסף של 65,000 ₪ אף הם במזומן בשתי הפעמים הוא לא קיבל חשבונית או קבלה. כאשר מר ברונפמן נשאל האם עשה את העסקה ב"שחור" הוא טען כי אין מדובר בעסקה מסוג כזה ואף טען כי בעבר קנה 4-5 רכבים באותה השיטה.

6. לטענתם, ישנם פערים נוספים בגרסתו של מר ברונפמן לעניין שיטת המימון של קניית הרכב. שיטת התשלום שכביכול כללה תשלום במזומן ללא חשבוניות או קבלות, מונעת כל אפשרות אובייקטיבית לברר אם אכן שילם סכום כזה (אם בכלל) לידי נתבע מס' 1. הראיות שקידם כביכול מתוך ניסיון להוכיח ששילם את הכסף לידי נתבע מס' 1 מוכיחות רק את היפוך טענותיו. לטענתו הוא שילם סכום של 33,000 ₪ במזומן מתוך סכום של יותר מ-100,000 ₪ שלקח מהבנק, לטענה זו לא הייתה שום תמיכה ראייתית. זאת ועוד בהנחה שהיו בידי מר ברונפמן כבר 100,000 ₪, לא ברור מדוע הוא היה צריך לקחת הלוואה נוספת בסך 65,000 ₪. אי התאמות נוספות ניתן למצוא בגרסתו לפיה הוא שילם 33,000 ₪ במזומן בסניף הדואר בטירת הכרמל שם בוצעה העברת הבעלות, וזאת כאשר בפועל ההעברה בוצעה למעשה בסניף הדואר נווה דוד. או כאשר לגרסתו הוא לווה 65,000 ש"ח מבנק לאומי בסניף השופטים עבור רכישת הרכב; וכן כי הוא נדרש לחתום על מסמכי משכון עבור הבנק. בפועל, המסמכים שמר ברופמן המציא מראים כי הוא הגיש בקשה להלוואה של 65,000 ₪ מהבנק ב-16.12.13, ומשך את הכסף רק ב-17.12.13 (בניגוד לטענתו בתצהירו ובעדותו כי הוא משך את הכסף ב- 16.12.13). על מסמכי הבנק לא מצוין כי מטרת ההלוואה הינה רכישת רכב ומר ברונפמן כלל לא טרח לזמן מי מפקידי הבנק בכדי לתמוך בטענותיו. ב"כ בנק לאומי הודיע כי הבנק מעולם לא רשם משכון על הרכב ומר ברונפמן איננו מסוגל להסביר מי ביצע את רישום המשכון על הרכב בפברואר 2014 (שלושה חודשים לאחר שרכש את הרכב). התובעים סבורים כי כל זאת מהווה הוכחה לכך שמר ברונפמן עמל לאחר מועד הרכישה כביכול על יצירת מערכת ראייתית לפיה בזמן אמת (כביכול) קנה את הרכב ב"תום לב". הוא המציא ניירת בין אם לעניין מימון רכישת הרכב, בין אם למשכון הרכב על-ידו ובדיקות טכניות שביצע כביכול לרכב שכולם נושאים תאריכים שלאחר רכישת הרכב על ידו כביכול. ניירת זאת הייתה אמורה להיתמך בעדויות האנשים שערכו את הניירת. מר ברונפמן לא טרח להזמין איש ממנפיקי ומעורכי המסמכים לעדות: לא את פקידי הבנק, ולא את אלה שערכו את מסמכי בדיקת הרכב במוסך הרכב.

7. זאת ועוד, לטענת התובעים מר ברונפמן איננו נהנה מתקנת השוק כקבוע בסעיף 34 לחוק המכר תשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק המכר") ואף לא הייתה לו כל סיבה להאמין כי הוא נהנה מתקנת השוק. הוא אמנם טען כי נתבע מס' 1 הוא סוחר רכב, אולם כל הנתונים שהמציא הראו כי אף הוא ידע והבין היטב כי הוא איננו "קונה" (אם בכלל שילם משהו) רכב מסוחר רכב במהלך עסקיו. מר ברונפמן ידע כי הוא רוכש את הרכב בפועל מנתבע מס' 2 באמצעות אביו נתבע מס' 1, נתבע מס' 2 העיד כי איננו סוחר רכב. נטל ההוכחה היה על מר ברונפמן להראות כי הוא רכש את הרכב מ"סוחר רכב" ובעדותו שלו הוא הראה כי הוא ידע היטב כי לא כך הם פני הדברים. מר ברונפמן בחוסר תום לב מוחלט ניצל את חזקת הבעלות מעצם רישומו במשרד הרישוי כבעלי הרכב , ומנע במשך שנתיים את מכירת הרכב וגרם לנזקים כלכליים ניכרים שנבעו הן מירידת ערך הרכב בעת שנמכר בנובמבר 2015, והן מהוספת בעלות נוספת לרכב, מכיוון שהרכב נמכר כ"יד שלישית" ולבסוף, גם לאחר שהסכים למכירת הרכב סירב אפילו לשאת בהוצאת גרירת הרכב בסך 700 ₪ ממגרש המשטרה בחדרה לחניה אחרת לצורך מכירתו ובהוצאות ביטוח הרכב בסך 586 ₪ שהוצאו ע"י התובעים בלבד. התנהלות זו של מר ברונפמן יכול שהינה מוסברת בעברו הפלילי בתחום המרמה (בעטיו ריצה עונש מאסר). לטענתם אף התברר כי ביום בו משך מבנק לאומי את הלוואה בסך של 65,000 ₪ (17.12.13) הוא הורשע בעבירות של קבלת רכוש גנוב.

8. באשר לנתבע מס' 4, הבנק; התובעים טוענים כי ביום בו הודיע נתבע מס' 1 כי העביר את הכסף עבור הרכב לחשבונם הם בדקו את דף החשבון באינטרנט וראו כי אכן הועברו 96,000 ₪ לחשבון. מטעמי זהירות התובע התקשר לבנק בכדי לברר כי אכן הכסף הופקד לחשבונו באמצעות המחאה בנקאית. התובע ביקש לוודא כי הכסף נכנס לחשבון באמצעות המחאה בנקאית וכי לא ניתן למשוך את הכסף "בחזרה". פקידת הבנק, הגב' איריס פפיר (להלן: "הגב, פפיר"),אישרה כי הכסף אכן הופקד בחשבון באמצעות המחאה בנקאית. אלמלא אישור זה של גב' פפיר כי הכסף נכנס לחשבון באמצעות המחאה בנקאית, באופן סופי, באופן שלא ניתן למשוך אותו בחזרה, התובעים לא היו מעבירים את הבעלות ברכב לנתבע מס' 2. לחיזוק טענתם התובעים צירפו את תמלול הקלטת השיחה עם הגב' פפיר. לטענתם התמליל שהוגש מטעמם הינו מדויק ועונה על דרישת פקודת הראיות בהיותו מאושר בתצהיר וערוך כדין. התמלול הנגדי שהוגש ע"י הבנק איננו משקף נאמנה לטענת התובעים, את דברי התובע ואף לא נערך בהתאם לפקודת הראיות, שכן לא ברור מהי זהותו של עורך התמלול. דבריה של גב' פפיר לפי תמלול זה מנוגדים להגיון הבריא שכן לקוח מתקשר לבנק בכדי לוודא אם אכן הכסף נמצא בחשבונו, ולא מתקשר לבנק כדי להודיע על מצב עניינים כזה או אחר על מנת שהבנק או פקיד מטעמו יסתמך על דבריו. חוסר ההיגיון בדברי גב' פפיר בעדותה ניכר מהיצמדותה הדווקנית למשמעות מושגי ז'רגון בנקאים תוך התעלמות מהעובדה שלקוח מן המניין איננו בהכרח בקיא במושגים כאלה ושתפקידו של פקיד הבנק הינו לוודא אם הלקוח מבין את דבריה. כפועל יוצא מגישתה הדווקנית זו הסתבכה גב' פפיר בדבריה. לטענתה היא לא הטעתה את התובע כיוון שהוא לא שאל אותה אם הזיכוי הוא זיכוי סופי, לשאלה כמה פעמים היא שמעה לקוחות משתמשים בביטוי "זיכוי סופי"? השיבה גב פפיר כי לרוב הלקוחות שואלים תוך כמה זמן שיקים עלולים לחזור.