-
התובע ואמו הגישו תביעה בגין תאונה שחווה ביום 25.9.2018 (להלן: "יום התאונה"), עת עשה את דרכו על גבי קורקינט חשמלי מכיוון צפון לדרום בטיילת שלמה להט בעיר תל אביב-יפו (להלן: "הטיילת"). התובענה הוגשה כנגד עיריית תל אביב-יפו אשר בתחומה אירעה התאונה.
-
התובע, אזרח ישראל וארצות הברית. עובר לתאונה התגורר במשך תקופה ארוכה בארצות הברית. בתקופה בה אירעה התאונה הגיע ארצה לביקור משפחתי ותכנן לחזור למקום מושבו ביום 7.10.2018. טרם הגעתו ארצה, רכש התובע ביטוח נסיעות מחברת הביטוח AIG (להלן: "הפוליסה"). לפיכך, התובענה הוגשה תחילה גם כנגד החברה המבטחת.
-
לאחר דין ודברים בין הצדדים, ביום 20.1.2022 ניתן פסק דין המורה על דחיית התביעה כלפי החברה המבטחת, תוך שהובהר בפסק הדין כי אין בדחיה בכדי לפגוע בזכות מזכות בעלי הדין להעלאת טענות הנוגעות לפוליסה ועל הדין החל על הפוליסה, לרבות על טענת התיישנות. בנוסף, הובהר כי ככל ותוגש תביעה מכוח הפוליסה, זו תוגש בהתאם להתניית השיפוט הקבועה בארצות הברית גרידא. בכך הסתיימה התביעה כנגד המבטחת ונותרה העילה כנגד עירית תל אביב-יפו.
רקע עובדתי כללי:
-
ביום התאונה, בשעה 22:30 לערך, רכב התובע על גבי קורקינט חשמלי בשביל נסיעה המיועד לכלי תחבורה מסוג זה (להלן: "שביל האופניים"). התובע עשה את דרכו מכיוון צפון לדרום, בשביל האופניים שנסלל בטיילת, בטווח שבין חוף הילטון לבין חוף קרלטון (בסמוך לבריכת גורדון), בשביל האופקי לחוף הים (להלן: ״מקטע הטיילת״).
-
לצורך הבנת הדברים, מצורף בזאת תצלום אוויר המתאר את הגדרת המיקומים שבפסק הדין (אבהיר שאין ללמוד מכך על טענות הצדדים לעניין הסימון ותוואי הדרך).
-
לאחר שהתובע נכנס לשביל האופניים במקטע הטיילת, באזור אשר לשיטתו היה חשוך, הגיח רוכב אופניים אשר, ככל הנראה, לא הבחין בו וכתוצאה מכך, התנגש בו בעוצמה. בעקבות הפגיעה התובע נחבל קשות, הובהל לבית החולים איכילוב באמצעות מד"א, שם נותח ואושפז במשך כשלושה שבועות (להלן: "התאונה" או "אירוע התאונה").
-
התובע ודודו, מר א' כהן, אשר מאז הלך לבית עולמו, העידו כי הרוכב הפוגע לקח את פרטי התובע, ונמלט מן המקום מבלי למסור את פרטיו. חקירת המשטרה למציאת הרוכב הפוגע עלתה בתוהו. לטענת התובע, הקורקינט עליו רכב היה מצויד בפנס תאורה שפעל בשעת התאונה. כמו כן, שב וחזר התובע על כך שלא יכול היה להבחין בהתקרבות רוכב האופניים, בין היתר, משום שהרוכב הפוגע לא נשא פנס דולק בחזית האופנים, האזור בו נסע היה חשוך ושביל האופניים הדו-סטרי, לא סומן בקו המפריד את נתיבי הנסיעה הנגדיים.
טענות התובע:
-
טענות התובע, כפי שאלו הובאו בכתב התביעה, מעלות כי לעמדתו, התאונה אירעה בעקבות רשלנותה של העירייה אשר העמידה את התובע בסיכון הואיל ולא פיקחה ודאגה לתחזוקת התאורה באזור בו אירעה התאונה ולמצער, לא הזהירה מפני המפגע. התובע עמד על כך שהעירייה תכננה את שביל האופניים באופן אשר מסכן את המשתמשים בו, מאחר וזו אפשרה שימוש במסלול נסיעה מעורב אחד, לשני הכיוונים, זאת מבלי לסמן קו הפרדה רצוף או מרוסק ומבלי לסמן את כיווני הנסיעה.
-
בנוסף, העלה התובע כי העירייה לא הפעילה שיקול דעת נכון וראוי, עת הציבה עמודים נמוכים, ללא סימון זוהר, במרכז שביל האופניים, בכניסה למקטע הטיילת מצומת חוף גורדון. לשיטתו, העמודים הוצבו באופן שמשתמש הדרך חייב לסטות לנתיב הנגדי ולסכן את שאר המשתמשים.
-
בסיכומיו, טען התובע שאין ספק כי התבלבל ביחס למיקום המדויק של התאונה. עם זאת, נטען שאין לבוא עמו בחשבון על כך לאור פרק הזמן שחלף בין מועד התאונה, עד ביקורו במקום ושינוי התוואי של האזור.
-
בנוסף לשיטתו, לא ניתן היה לצפות ממנו להצביע על המיקום המדויק של התאונה, הואיל והתובע לא התגורר בארץ משנת 2004, ודאי שלא בעיר תל אביב. בהקשר זה, נטען גם כי אין נפקות למיקום המדויק במקטע הטיילת משום והתאורה לא פעלה כראוי במשך זמן ארוך לאורך כל מקטע הטיילת.
-
בסיכומי התביעה הבהיר בא-כוחו של התובע כי אין משמעות ממשית לעמודים שהוסרו משום שלשיטתו הוכח כי אין הפרדה בין כיווני הנסיעה המנוגדים. לעמדתו, היעדר סימון המפריד בין כיווני הנסיעה, יצר גם הוא את הסיכון שהוביל לקרות התאונה. העובדה כי הנתבעת לאחר התאונה סימנה את נתיבי הנסיעה המנוגדים באמצעות קו הפרדה מרוסק, מוכיחה את רשלנותה של לפני התאונה, ואת נחיצות הסימון.
-
ממקבץ סיכומי התביעה לעניין הסימון המפריד בין נתיבי הנסיעה המנוגדים, בא-כוחו של התובע הקיש מנסיבות מקרה דנא, את האמור בתקנות התעבורה, תשכ״א-1961 המחייבות, בין היתר, רוכב אופניים להשתמש בצדו הימני קיצוני של הכביש, והאוסרות על נהיגה בכל קטע כביש חד סטרי בכיוון ההפוך מהמותר.
-
בנוסף, בסיכומי התביעה נטען כי התובע הציג את מלוא הראיות שהיו בידו, זאת לעומת הנתבעת שהסתפקה בעדותו של מנהל מחלקת מאור בעירייה, מר פלורנטין, שנכנס לתפקידו כחודש לאחר יום התאונה. בכך, לעמדת התביעה, נמנעה הנתבעת מלהציג ראיות חשובות שבידה כגון אלו שלהלן:
מידע מפורט שהתקבל למוקד העירוני; הגורם העירוני שפתח את הגישה למקטע הטיילת עבור מד״א; מנהל מחלקת מאור מהתקופה שלפני התאונה; הגורמים האחראים על סימון ותמרור שבילי האופניים, לרבות מתכנני השביל; הוכחה שהוחלפו פנסי התאורה בפרק הזמן שאירעה התאונה.
-
לעמדת התובע, מר פלורנטין הודה שהעירייה לא פועלת באופן ייזום לאיתור מפגעים כגון דא, אלא מסתמכת על דיווחים למוקד העירוני, שעה שמדובר במקטע טיילת שלמשתמשים בו אין אינטרס לדווח על מפגעים, בדומה לאינטרס של תושב המדווח על מפגע ברחוב בו מתגורר.
-
בנוסף, לעמדת בא-כוחו של התובע, אין לייחס לתובע אשם תורם הואיל ולא הוכח שנסע במהירות מופרזת או בלתי סבירה. לעובדה שלא חבש קסדה אין משמעות מאחר שנפגע ברגל ולא בראש. התובע שמר על הימין ומשהבחין ברוכב מולו לא יכול היה לעשות דבר.
טענות הנתבעת :
-
לעמדת הנתבעת דין התביעה להידחות מאחר והמסכת העובדתית לוקה בחסר. לעמדתה, התובע הציג מספר גרסאות שונות לגבי מיקום התאונה והנסיבות אשר הובילו לנפילתו, זאת בניסיון ולמצוא את הגרסה המתאימה ביותר שתקים חבות כנגד הנתבעת.
-
בסיכומיו העלה בא-כוחה של הנתבעת טענה כי עדותו של התובע והראיות שהציג נסתרו וקרסו לתוך עצמן, הן במהלך עדותו והן בחוות הדעת של המהנדס מטעמו. לפיכך ובמכלול, לעמדתה, עדותו של התובע נמצאה כלא מהימנה.
-
לעמדת הנתבעת בסיכומיה, התובע הצביע על שלושה מיקומים שונים בהם התרחשה התאונה. מביניהם עולה ההנחה כי הרוכב הפוגע ירד משביל הצונאמי, פנה ימינה ופגע בתובע. הנתבעת ביססה הנחה זו על הודעתו של התובע במשטרה, בנימוק כי אין בהודעה זו זכר לכך שהתאונה אירעה בצורה חזיתית כלומר, שהרוכב הפוגע הגיח מלפניו של התובע.
-
בסיכומיו, הבהיר בא-כוח הנתבעת כי אין מחלוקת על כך ששביל האופניים ביום התאונה לא סומן בקו הפרדה מרוסק. יחד עם זאת, בתמונות שצורפו לכתב תביעה ניתן להבחין בסימון כיווני הנסיעה באמצעות חץ, בכל 15-20 מטרים. בנוסף, הבהיר בא- כוחה של הנתבעת כי התובע לא הצליח להצביע על תקנה או על מקור נורמטיבי אחר המחייב סימון של קו מרוסק באמצע שביל האופניים.
-
הנתבעת עומדת על כך שלא התרשלה נוכח העובדה שפעלה כרשות מקומית סבירה ועשתה כל שאל ידה על מנת לשמור ולתחזק את המקום, בהתאם לחובות החלות עליה. הנתבעת הבהירה כי היא משקיעה משאבים רבים לתחזוקת הדרכים שבתחום אחריותה. אולם, אין היא יכולה לפקח בכל זמן נתון וגורף על שבילי האופניים והמדרכות הנמצאים בשליטתה.
-
כמו כן, בכתב הגנתה העלתה הנתבעת כי אין כל אפשרות מעשית וכלכלית כי בכל רגע נתון יוצבו פקחים בכל רחבי העיר שיוודאו את תקינות הדרכים. העירייה מפעילה סיורים קבועים הפועלים לתיקון ליקויים המובאים לידיעתה. העירייה לא ידעה בסמוך לקרות התאונה אודות הליקוי ואפוא, לא יכלה למנוע את התאונה שאירעה. הנתבעת שבה וחזרה על שלא הייתה כל תקלה במערכת התאורה בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה וכי לאורך כל הטיילת מותקן מתקן תאורה חדיש, והאזור מואר בצורה טובה ותקינה.
-
בסיכומיה, העלתה הנתבעת טענה נוספת שעל פי דו״ח המוקד העירוני, בזמן התאונה לא הייתה בעיה של התאורה במקום. מה גם, כי מהתמונות שצולמו כחודשיים לאחר יום התאונה, נראה פנס אחד שלכל היותר לא עבד. מנהל מחלקת מאור בעירייה, מר פלורנטין, העיד על מאמציה האדירים של העירייה ועל כך שלעירייה מופנות תלונות של אלו הסבורים כי התנהלות העירייה מובילה לזיהום אור.
-
לעמדת הנתבעת יש להטיל אשם תורם בשיעור 100% על התובע בגין שאירע היות והתובע רכב ללא אמצעי מיגון והתעלם מתנאי השטח, מה גם שהתאונה אירעה במסגרת הסיכונים הרגילים הכרוכים בנהיגה והמצויים בתחום הציפיות של כל נהג.
-
לחלופין, לעמדת הנתבעת, התאונה אירעה בגין רשלנות של הנהג הפוגע שנהג במהירות מופרזת. בהקשר זה, לטענתה, יש בכך גם, בין היתר, על מנת לנתק את הקשר הסיבתי שבין המפגש לבין התאונה, ויש לקבוע שאין מדובר מסוג מעוולים ביחד ולחוד, אלא יש לקבוע את מידת האשמה בנזיקין של כל מעוול בנפרד. בסיכומיה, העלתה הנתבעת את עדות דודו ז״ל של התובע לפיה, בינו לבין התובע היה פער בנסיעה, מה שמעיד לשיטתה, על מהירותו המפורזת של התובע.
-
בסיכומיה, הבהירה שוב הנתבעת כי מדובר בתאונה הקשורה לאיבוד שליטה וללא זיקה לעירייה. לפיכך, מוכחש הקשר הסיבתי בין מצב ותאורת הדרך, לבין התאונה. התאונה אירעה בשל גורם זר מתערב שהעירייה לא הייתה יכולה ולא הייתה צריכה לצפות.
דיון והכרעה:
-
כעולה מטענות הצדדים, הרי שהמחלוקת אליה יש להידרש טמונה בשאלות הבאות:
-
האם עלה בידי התובע להוכיח את גרסתו באשר למיקום המדויק ולנסיבות קרות התאונה. בתוך כך, את הסיבה שבעטיה אירעה התאונה.
-
האם בנסיבות שהוכחו, יש כדי להקים אחריות על הנתבעת כרשות מקומית שבתחומה נמצא שביל האופניים בה אירעה התאונה, וכמי שאמונה על תחזוקתו ולמצער פיקוחו.
-
האם יש לייחס לתובע אשם תורם.
המיקום בו אירעה התאונה:
-
בין הצדדים לא קמה כאמור מחלוקת על כך שהתאונה אירעה במקטע הטיילת. המחלוקת העיקרית קמה באשר לנפקות המיקום המדויק בו אירעה התאונה בטווח זה, ועל הנסיבות שבעטיין התרחשה התאונה.
-
ביום 29.5.2022 נעתר בית המשפט לבקשת התובע לתיקון כתב התביעה ותיקון חוות הדעת שהוגשה על ידי המהנדס מטעמו, זאת בעקבות עדות התובע, הביקור שערך בית המשפט במקום וטענת התובע כי חל שינוי בתוואי של מקטע הטיילת מאז התאונה, בעקבות סימון נתיבי הנסיעה של שביל האופניים.
-
בתחילתו של ההליך, התובע לא ידע להעמיד גרסה באשר למיקום המדויק בו נפגע במקטע הטיילת. עם זאת, במהלך הביקור שנערך במקום, ידע התובע להצביע על מיקום התאונה. לעמדת התובע, לא קמה חשיבות ממשית לכך שלא ידע תחילה להצביע על המיקום המדויק, הואיל וכאמור בעיית התאורה לא הייתה נקודתית, אלא ניתן היה להבחין בה לכל אורכו של מקטע הטיילת. לשיטתו, העדר הסימון המפריד בין נתיבי הנסיעה המנוגדים בשביל האופניים, גרם גם הוא לסיכון שהוביל שלהתרחשות התאונה.
-
מנגד, לעמדת העירייה ישנה חשיבות רבה למיקום המדויק. עדותו של התובע, לטענתה, לא הייתה קוהרנטית אלא מלאת סתירות, תוך שהתובע הצביע על שלושה מקומות שונים למיקום התאונה. בנוסף, לעמדתה אין נפקות לטענת היעדר התאורה במקום שכן, באותה העת עמודי התאורה היו תקינים, מלבד עמוד תאורה אחד.
-
במהלך ישיבות ההוכחות, העידו בכל הנוגע לנסיבות התאונה והגורם לה מספר לא מבוטל של עדים, בהם התובע, דודו ז"ל, מומחה מטעם התביעה, מומחה מטעם ההגנה, ומר פלורנטין. התובע הכה שורש בחוות דעתו ועדותו של אינג׳ גדליהו ויסמן, ההודעה שמסר במשטרה והמסמכים הרפואיים שצורפו. העירייה הסתמכה על עדות מר פלורנטין (מנהל מחלקת המאור בעירייה), חוות דעתו ועדותו של אינג׳ דורון פת.
בכדי להתרשם ממקום התאונה, ביום 17.5.2022 ערך בית המשפט ביקור בשטח, בנוכחות התובע, באי כוח הצדדים, מר ויסמן ומר פת.
גרסתו הראשונה של התובע:
-
ביום 12.11.2018 מסר התובע הודעה במשטרת ישראל על התאונה שאירעה. במהלך מתן ההודעה, תוחקר על שאירע והעיד כדלקמן:
״בסביבות השעה 22:30 רכבתי על קורקינט חשמלי על הטיילת של ת״א בשביל לרוכבי האופניים על רחוב הירקון בקטע שבין חוף הילטון לכיוון חוף גורדון. לפתע הגיע מולי רוכב אופניים רגילות שהגיע מירידה מולי וסטה לעברי ופגע לי ברגל שמאל. ועפתי על הרצפה. נפצעתי והייתי קצת מטושטש. הגיעו למקום התאונה כוחות הצלה. רוכב האופניים לקח ממני פרטים ולא מסר לי פרטים שלו ואפילו לא יצר איתי קשר בהמשך״.
(ההדגשות אינן במקור)
-
במהלך הודעתו במשטרה, העיד התובע שמזג האוויר היה נעים ושדה הראייה היה פתוח. אולם היה חשוך, יען כי לא הייתה תאורה במקום: "היה יום נעים אבל היה חשוך ולא היתה תאורה במקום התאונה, אני הייתי עם פנס בקורקינט והרוכב הגיע מולי בלי שום תאורה לא פנס ולא קסדה, כלום". התובע נתן הסבר המניח את הדעת בכל הנוגע לזמן שחלף מיום התאונה ועד שהגיע למסור עדות במשטרה, לאחר כחודש וחצי מיום התאונה, זאת בעקבות פציעתו הקשה והשיקום המורכב שעבר.
זו למעשה גרסתו הראשונה של התובע לאירוע התאונה.
כבר עתה אפנה את תשומת לב הקורא לשתי טענות עובדתיות העולות מהודעתו של התובע במשטרה: האחת, כי היה חשוך. השנייה: כי הפוגע הגיע מירידה מולו (ולא מצידו).
-
דודו ז״ל של התובע נסע בסמוך ואחרי התובע בשעת התאונה, ומסר גם הוא עדות במשטרה, כדלהלן:
״רכבתי על קורקינט חשמלי על הטיילת של ת״א בשביל לרוכבי אופניים בסמוך לרחוב הירקון. האחיין שלי רכב בשביל לפניי כששנינו צמודים לימין. אני הייתי די רחוק ממנו, פתאום שמעתי צעקה, התקדמתי אבל היה חשוך, וראיתי אופניים זרוקות ברצפה, שחוסמות את השביל שלנו ואת האחיין שלי זרוק על הרצפה וצועק מכאבים. הוא צעק לי אמבולנס. אני ניגשתי לרוכב האופניים בהמשך אחרי שהזמנתי לו אמבולנס, בקשתי מהרוכב את הפרטים והוא נראה כולו המום, אמר לי תן לי את הפלאפון שלך אני אתקשר אליך. האחיין שלי צעק מכאבים, לא הייתי מרוכז וניגשתי אליו, רצו שאני יעלה איתו לאמבולנס, ואמרתי שאין מי שישמור על הקורקינט ואני נישאר במקום. הרוכב עצמו נסע מהמקום ונעלם. הוא ניצל את ההזדמנות שאני הייתי עם האמבולנס וברח״.
(ההדגשות אינן במקור)
מהודעתו של הדוד עולה כי גם לשיטתו היה מקום התאונה חשוך.
גרסה נוספת:
-
בגרסה נוספת שמסר התובע, הפעם למומחה מטעמו, הסביר כי התאונה אירעה בסמוך לצומת הדרכים הדרומית למקטע הטיילת. דהיינו, באזור של בריכת גורדון (חוף קרלטון) והציר שמוביל למקטע הטיילת מרחוב הירקון (להלן: ״צומת חוף גורדון״). גרסה זו הובאה בחוות הדעת הראשונה של המהנדס מטעמו, מר ויסמן:
״בהיותו קרוב לבריכת גורדון וכאשר הוא נמצא בשטח שאיננו מואר לפני רחבת הבריכה, הגיע משמאלו מכיוון רחוב הירקון (ראה מפה נספח ב׳) רוכב אופניים חשמליים אשר פנה ימינה לכיוון צפון לכיוונו ופגע בו בעוצמה בהיותו עדיין בשטח החשוך במרחק של כ-40 עד 50 מטר מתחילת המקטע החשוך. לטענתו, הופל ארצה והרוכב הפוגע עזב את המקום.״
-
ודוק, גרסתו של התובע בחוות הדעת הראשונה העלתה שהרוכב הפוגע הגיע מכיוון רחוב הירקון ממזרח, מדרך החיבור המוארת, פנה ימינה דרך צומת חוף גורדון למקטע הטיילת החשוך ופגע בו חזיתית ובעוצמה.
-
מר ויסמן בחוות דעתו הראשונה, ביסס את ההיתכנות לגרסתו של התובע על שתי נסיבות מצטברות: הראשונה, לעמדתו, הרוכב הפוגע נאלץ לסטות לנתיב הנגדי, בעקבות העמודים הנמוכים שהוצבו בכניסה הדרומית למקטע הטיילת מצומת חוף גורדון; השנייה, הרוכב הפוגע לא הבחין בתובע, משום שראייתו לא התאוששה בעקבות המעבר מהאזור המואר לאור החשוך, בהתחשב כי המעבר מאור לחושך דורש זמן התאוששות של 6 שניות.
אפשרות נוספת למיקום התאונה:
-
בכדי להתמודד עם עמימות המיקום, העלתה הנתבעת תיאוריה נוספת לביסוס טענתה ולפיה, ייתכן כי הרוכב הפוגע עשה את דרכו על גבי השביל התלול היורד מכיוון גן העצמאות (שעל גבי הגבעה שממזרח למקטע הטיילת) אל עבר מקטע הטיילת (״שביל הצונאמי״ במפה לעיל).
-
הנתבעת ביססה את טענתה, על בסיס אמירתו העמומה של התובע במשטרה, לפיה, הרוכב הפוגע הגיח מירידה. לעמדתי, לא ברור מדוע הנתבעת תמכה תאוריה זו על בסיס אמירה עמומה אשר נתונה לפרשנות ואין בה כשלעצמה בכדי להצביע הלכה למעשה על הירידה ממנה הגיע הרוכב הפוגע, שעה שבמקטע הטיילת ישנן שתי ירידות, האחת ,שביל הצונאמי והשנייה הירידה לדצ מלון קרלטון.
-
לא די בכך, הנתבעת ניסתה לבסס את גרסתה כאמור על בסיס עדותו של הדוד ז״ל. ביסוס זה אינו מתיישב עם נסיבות המקרה מחמת הנימוקים שהובאו ויובאו, ולאור העובדה כי הדוד ז"ל לא ראה בעיניו את התאונה, אלא שמע את צעקתו של התובע. מה גם כי במהלך עדותו, ב״כ הנתבעת הציג בפניו את התמונות שצולמו מהמקום, ולאחר שעיין בתמונות, לא ידע לומר העד במדויק מהיכן הגיע הרוכב הפוגע.
-
חיזוק לקביעתי ניתן למצוא בחוות דעתו של מהנדס הנתבעת, והן בחוות דעתו של מהנדס התביעה. לעמדת מר פת, לא ייתכן כי הרוכב הפוגע יפנה ימינה משביל הצונאמי למקטע הטיילת, הואיל ופניה שכזו תעשה בחדות קיצונית. עמדה זו מתיישבת עם גרסת התובע במשטרה, כמתואר לעיל, שהפוגע הגיע, לכאורה, "מירידה מולי" ולא מצדו. בדומה לכך, מר ויסמן הטיל ספק בהנחה זו, בהתבסס על כך שרוכב אופניים היורד משביל הצונאמי ופונה ימינה עלול לעשות בעצמו תאונה בעת הפניה שמאלה.
הביקור במקום:
ביום 17.5.2022 נערך ביקור במקום אשר תועד גם חזותית.
הביקור התחיל במורדות מלון קרלטון (בתצלום האוויר "צומת חוף גורדון"), סמוך לפסל המצוין בחוות דעתו של מומחה ההגנה והניבט גם הוא בעת הביקור במקום.
התובע התבקש על ידי בית המשפט להצביע על מקום התאונה. מהפסל האמור הלך התובע כברת דרך עד שהגיע (בין עמודים 7 ו-8, קרי לאחר 140 מטר לערך) לזירת התאונה הנטענת ושם הצביע על מיקום התאונה (עמוד מס' 42). אכן, הזירה רחוקה מרחק רב מזו עליה דיבר המומחה מטעמו בחוות הדעת הראשונה וקרובה יותר ל"שביל הצונאמי". מזירת התאונה התקדם הביקור צפונה עוד כששים מטר עד שהגיע לירידה מכיוון מלון הילטון (ת/4) היא "שביל הצונאמי". התובע הבהיר כי בחקירתו במשטרה התכוון לירידה ממלון קרלטון ולא לירידה ממלון הילטון.
יש לציין כי בעת הביקור במקום מסלול האופניים חולק לשניים על ידי פס הפרדה בלתי רציף ועל גבי המסלול סימוני אופניים לכל כיוון. על כך בהמשך.
מיקום התאונה הלכה למעשה
-
במכלול האמור, עובדתית, התובע ידע לומר בבירור לאורכו של ההליך שהרוכב הפוגע הגיח ממולו והתנגש בו בעוצמה. התובע העיד שלא ראה מאיפה רוכב האופניים הגיע, מלבד שהרוכב הגיח מלפניו. כאמור לעיל, במהלך הביקור שערכתי במקום, הצביע התובע אל עבר עמוד תאורה (מס' 42) המוצב דרומית לשביל הצונאמי ובסמוך לו. לעמדתו, באזור זה אירעה התאונה. במהלך הביקור, התובע שב וחזר על כך שעשה את דרכו במקטע הטיילת מכיוון צפון לדרום, והבהיר שגרסתו הנכונה היא שהרוכב הפוגע הגיע מכיוון רחוב הירקון ממזרח למקטע הטיילת כאמור.
-
ודוק, בין הצדדים אין חולק כי על פי גרסה זו, התאונה אירעה במקטע הטיילת, במרחק של 150-180 מטר צפונית לצומת חוף גורדון. עמד על כך, בא-כוחו של התובע בסיכומי התביעה. כך גם, המומחה מטעם הנתבעת, מר פת (חוות דעתו הראשונה של מר פת העלתה כי המרחק המדוד בין כל שני עמודי תאורה במקטע הטיילת הוא 20 מטר (נספח א'1 לחוות הדעת הראשונה).
מסקנה והכרעה עובדתית:
-
אפתח בקביעה כי לא התרשמתי מחוסר מהימנות מצדו של התובע. במכלול השיקולים הגעתי למסקנה שהסברו האחרון של התובע לגבי מיקום התאונה עדיף, על פני גרסת הנתבעת. כפועל יוצא מכך, לעמדתי התאונה אירעה דרומית ובסמוך לשביל הצונאמי. כלומר, בטווח שבמקטע הטיילת- בין שביל הצונאמי, לבין צומת חוף גורדון. התובע שרכב על קורקינט הגיע לאזור שביל הצונאמי ודרומית לו וממולו הגיח רוכב אופניים אשר התנגש בו חזיתית. התובע לא ראה את רוכב האופניים יורד משביל הצונאמי ואף לא מצומת חוף גורדון. עדותו במשטרה לעניין זה הייתה השערה בלבד אשר פותחה כדי תיאוריות שונות, אך להן אין כל ביסוס עובדתי. מסקנה זו מתחזקת גם מעיון בתמונות ואף יותר לאחר ביקורי במקום. עיון בתמונות ת/3 ואף ת/4 מעלה כי שביל הצונאמי היורד ממלון הילטון נמצא משמאלו של הרוכב דרומה על שביל האופניים. הדברים נצפים בברור מהביקור במקום (דקה 5 ואילך). מהתמונות ומהביקור במקום עולה עוד כי השביל מוסתר בחלקו הלא מבוטל על ידי צמחייה. לדעתי, לא סביר שאדם הרוכב בשביל האופניים יראה אדם אחר היורד בשביל משמאל, קל וחומר כאשר האחרון אינו נושא על אופניו פנס ומדובר בשעת לילה.
-
לאחר שבחנתי בעיון רב את עמדת הנתבעת, לעמדתי זו לא הצליחה להוכיח דיה את היתכנות גרסתה כאמור לקרות האירוע שכן, גרסה זו לא נשענה על כל ביסוס ראייתי או הגיוני, מלבד השערות ומסקנות שאינן מקימות בסיס עובדתי.
-
בסיכומי ההליך, הפנתה הנתבעת לת״א (שלום כ״ס) יצחק נ׳ גרפיטי שיווק מיוד משרדי ונייר בע״מ (פורסם במאגרים), שם, לעמדתה, התביעה נדחתה משום שהתובע העלה מספר גרסאות עובדתיות לקרות האירוע אשר סתרו אחת את השנייה, והשפיעו זו על זו. עיון בפסק הדין מלמד שהנסיבות שהובא בפני בית המשפט, אינן דומות ואף לא ניתן להיקש מהן לנסיבות מקרה דנא.
בעוד ששם עדות התובע הייתה יחידה ונקבע שלא הייתה מהימנה, בנסיבות שלפניי, עדותו של התובע נתמכה בעדות דודו ז״ל וראיות נוספות שלא נסתרו על ידי הנתבעת. במקרה שנדון שם, בית המשפט בחן ודחה את כל גרסאותיו השונות של התובע אודות קרות התאונה, בעוד בפלוגתא שבפניי אין מחלוקת אודות קרות התאונה, אלא לעניין המיקום המדויק. מה גם, ששם גרסתו הראשונה של התובע נדונה ונדחתה בהליך שהתקיים קודם בפני המל״ל, בעוד שבהליך דנא מכלול גרסאותיו של התובע נבחנו די והותר על ידי בית המשפט.
לגישתי, אין מקום למוטט את גרסתו של התובע ולדחותה, אך בשל ששגה במיקום המדויק במקטע הטיילת. יש היגיון בקושי לזכור במדויק אירוע אקוטי מעין זה, שעה שאירע בחושך, והתובע התייסר מכאבים כתוצאה מהפגיעה הקשה ברגלו. כך גם, אני סבור שפרק הזמן הקצר מהתרחשות התאונה ועד לפינויו של התובע לבית החולים (כעשרים דקות על פי דו״ח מד״א)- מלמד על הקושי לתאר במדויק את מקום הפגיעה. לגישתי יש גם להתחשב בטווח הזמנים שבין מועד התאונה, לבין המועדים בהם נתנו התובע ודודו ז״ל את האינדיקציות אודות המיקום המדויק. מאז יום התאונה ועד הגשת ההודעה במשטרה, חלף כחודש ימים. כך גם יש להתחשב בפרק הזמן הרב שחלף בין יום התאונה, עד הגעתו הפיסית של התובע למקום עם המומחה מטעמו, וכלה במועד עדותם הראשונה של התובע ודודו ז"ל בבית המשפט.
בנסיבות אלה, ניתן לקבוע שגרעין גרסתו של התובע נותר בעינו, גם אם חל שינוי כלשהו במיקום. כידוע-
"האיסור 'להרחיב חזית' עיקרו בכך שבעל-דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת, כפי שהוצבה בכתבי-הטענות, אלא אם כן נענה בית-המשפט לבקשתו לתקן את כתבי-טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא"
(לעניין זה ראו ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (פורסם במאגרים); וגם: רע"א 9123/05 אדמוב פרוייקטים נ' סיטי סטייט מקבוצת אלפו בע"מ (פורסם במאגרים); ע"א 1184/04 קרויזר נ' שוורץ (פורסם במאגרים).
-
סברוני שהגנתה של הנתבעת לא נפגעה במהלך ניהולו של ההליך. בפני בית המשפט הועלו גרסתם המלאה של שני הצדדים לכל רכיבי האירוע. כך לדוגמה, בעקבות ביקור בית המשפט במקום ומשעלתה הגרסה השלישית, התיר בית המשפט לצדדים להגיש חוות דעת מתוקנות. כעולה מן המקובץ אין מדובר במצב בו חלה כלל הרחבת חזית או למצער חלה באופן שפגע באפשרות של הנתבעת להתגונן. אחת היא תיקון כתב התביעה, אך לא תמיד ייקוב הדין את ההר. שעה שהגנת הנתבעת לא קופחה.
-
להקשר זה יפה עמדתו של הנשיא שמגר כתוארו אז:
"בית המשפט צריך להכריע בשאלה שהיא באמת במחלוקת בין בעלי הדין, אך לפעמים הוא מנוע מעשות כן, מאחר שהנושא האמור אינו מוצג לפניו בכתבי הטענות ואינו מועלה גם תוך כדי הדיון. אולם אם בעלי הדין פורשים לפני בית המשפט, למעשה, את המחלוקת האמיתית שהתעוררה לפניהם, כפי שאכן אירע כאן, אין לראות את כתבי הטענות המקוריים כמעין סד, הכובל את בית המשפט והמונע פנייתו של בית המשפט אל החומר והטיעונים, אשר הובאו בפניו במסגרת ההליכים."
(ראו ע"א 311/83 פינקלשטיין נ' פלבסקי (פורסם במאגרים) ; ע"א 441/88 ירחי נ' גולדגרבר (פורסם במאגרים); ע"א 521/83 קרפינובסקי נ' המחלבות המאוחדות בע"מ (פורסם במאגרים).
-
בהמשך ובדומה לכך, לעמדתי דין טענת הנתבעת כי פטירתו של הדוד ז״ל מהווה נזק ראייתי- להידחות. הדוקטרינה בדבר הנזק הראייתי פותחה בפסיקה, זאת על מנת להתמודד עם אי וודאות במשפט. בהתאם לדוקטרינה, נטל ההוכחה מועבר לכתפיו של מי שגרם לנזק הראייתי. החלת הדוקטרינה מקימה חזקה עובדתית הניתנת לסטירה לחובת מי שגרם לנזק הראייתי. המבחן המשמש לבחינת קיומו של נזק ראייתי הוא מבחן הסבירות בנסיבות המקרה. המבחן כולל בחובו פן אובייקטיבי לצד פן סובייקטיבי (להרחבה ראו יניב ואקי דיני ראיות 513-503 (כרך א׳ 2020).
ראשית, במכלול, אני סבור כי התובע עמד בנטל השכנוע ברף הנדרש ובנסיבותיו; שנית לעמדתי, נוכח קביעתי כי אין נפקות למיקום המדויק של התאונה במקטע הטיילת אזי עולה, כי חקירה נגדית נוספת (שהרי אחת כבר הייתה) לדוד ז״ל-לא הייתה מעלה או מורידה בנסיבות מקרה דנא; שלישית, בנסיבות המקרה, לא חל שיהוי בהגשת התביעה, מה גם שלא היה ניתן לחזות בניהולו של ההליך את מותו של הדוד ז״ל; רביעית, הדוד ז״ל נחקר כאמור בבית המשפט ועדותו שללה את היתכנות גרסתה של הנתבעת.
-
לאור יתר הראיות שמונחות לפניי, מסקנתי כי אין מקום לגישה הבינארית עליה עומדת הנתבעת לפיה, הסתירות בגרסתו של התובע לאירוע התאונה חורצות את גורל תביעתו לשבט, ולדחייתה.
הסיבה שבעטיה אירעה התאונה
-
משהתאונה אירעה דרומית לשביל הצונאמי, עתה, יש לבחון את הסיבות שבעטיין אירעה. אקדים ואציין כי, לאחר שבחנתי לעומק את טענות הצדדים, העדויות, המסמכים שהוגשו וחוות הדעת שהגישו הצדדים- הגעתי לכלל מסקנה שהתאונה אירעה בעקבות היעדר התאורה במקום.
-
גרסתו העקבית של התובע ודודו ז״ל להיעדר תאורה במקום התאונה הועלתה כבר במסגרת הודעתם במשטרה ונמשכה גם במסגרת עדותם בבית המשפט .
-
ביום 19.2.2019 ביקר במקום התאונה מר ויסמן בליווי התובע. בעת הביקור, כחצי שנה לאחר יום התאונה- מסר התובע כי מצב התאורה בזמן הביקור, זהה למצב שהיה בעת התאונה. תמיכה לגרסתו לעניין התאורה שהובאה בחוות הדעת הראשונה ניתן למצוא מעיון בתצלומים שצורפו (צילום 1,4,5,7) מיום הביקור, ויש בכוחם להעיד כי אכן התאורה לא פעלה לאורך מקטע הטיילת ובעיקר, במקום בו קבעתי שאירעה התאונה. אמיתות התצלומים ותוכנם לא נסתרו בחקירתו של מר ויסמן בפניי.
דו״ח המוקד שצורף על ידי הנתבעת, מעיד על היעדר תאורה במקטע הטיילת. הדו״ח שהונפק ביום 11.5.2020, מפרט שלוש פניות שהתקבלו בשנת 2018 במוקד העירוני על אזור מקטע הטיילת: הראשונה, התקבלה לפני התאונה, ביום 29.1.2018 ובעמודה המפרטת את המפגע צוין: ״אור כבוי בכל הרחוב״; השנייה, התקבלה לאחר התאונה, ביום 12.12.2018 וגם בה צוין: ״אור כבוי בכל הרחוב״; השלישית גם היא התקבלה לאחר התאונה, ביום 23.12.2018 וצוין בה: ״אור חלקי בכל הרחוב״.
-
ביום 21.2.2023 העיד בפניי מר פלורנטין, מנהל מחלקת מאור בעיריית תל אביב-יפו. במהלך עדותו הסביר שהעירייה משקיעה משאבים רבים עבור התאורה בעיר, בסדר גודל של מיליוני שקלים שהוקצו לשיפור התאורה בעיר ועד סדר גודל רחב של כ-60 עובדים. מעדותו עלה כי חרף העובדה שמדובר באיזור תיירות מרכזי, אין פיקוח יזום מצד הנתבעת על המאור במקום גם לא בראי אורך חיים קצר יחסית של הנורות במקום הנע בין שנה אחת לשנתיים. העירייה מקבלת מידע בדבר מפגע תאורה מדיווחים המתקבלים במוקד העירוני. כפועל יוצא מכך, מר פלורנטין אישר את ההנחה לפיה, ייתכן והמוקד העירוני לא מקבל פניות בגין מפגעי תאורה משום שלא מועבר דיווח על ידי העוברים והשבים.
מר פלורנטין הסביר שדו״ח המוקד שצורף כאמור מעיד על תקלות אקוטיות. כלומר, על תקלות שהן רוחביות ולא ברמה של נורה בודדת. דומני שההסבר של מר פלורנטין מהווה חיזוק ראייתי לדו״ח ואבן שואבת לעובדה כי אין מדובר בתקלה נקודתית, אלא במפגע רחב שלא טופל לאורך זמן רב, ואם טופל, שב וחזר על עצמו כעבור זמן קצר. נוסף על כך, הסביר מר פלורנטין כי על פי דו״ח המוקד, לא ניתן לדעת איזו נורה בדיוק נשרפה. בד בבד להסבר שנתן, אישר המנהל שדיווח אודות מפגע, מקים דו״ח רחב שממלא המוקדן העירוני, בהתאם למידע שמתקבל מהגורם המדווח. סבורני שצירוף דוחות מפורטים אלו להליך יכול היה לשפוך אור על טענתה של הנתבעת כי התאורה במקום הייתה טובה וסבירה. משלא עשתה כן, ובנסיבות האמורות, דעתי נחה שהדבר בא בעוכריה.
-
מכאן כי הוכח לפניי, הן בהודעות ועדויות התביעה והן נסיבתית מחקירתו של מר פלורנטין, שמקטע הטיילת שהיווה זירת התאונה היה חשוך בזמן התאונה (וככל הנראה גם בפרק זמן רב לאחריו), באופן אשר הציב בפני משתמשי הדרך סיכון בלתי סביר. בנסיבות האמורות, הגיונית ומשכנעת עמדתו של התובע כי לא יכול היה להבחין ברוכב האופניים הפוגע משום שהאחרון לא נשא פנס דולק בחזיתם.
-
לא ברור מדוע הנתבעת לא מגדילה לעשות ולתקן את בעיית התאורה החוזרת על עצמה בתדירות בלתי הגיונית או מדוע אין פיקוח יזום במקום. אני סבור שעל הנתבעת לערוך הפקת לקחים לעניין זה. בשולי הדברים ולחיזוק קביעתי, אעיר שמקובלת עלי עמדתו של מר ויסמן לפיה, הגורם לתאונה, זהה באשר לשתי הגרסאות שהובאו למיקום התאונה.
-
בנסיבות האמורות, לא מצאתי להידרש לטרוניה עליה עמד התובע בעניין סימון שביל אופניים דו סטרי בקו הפרדה מרוסק. התובע לא הצביע על חובה שבדין המוטלת על הנתבעת לעניין זה, מלבד היקש בין תקנות התעבורה המחייבות את הרשויות לסמן כביש דו סטרי, לבין שבילי האופניים. מכאן גם, מתייתר הדיון בטענתה של הנתבעת בעניין זה להרחבת חזית.
אחריות הנתבעת
-
משהגעתי לכלל מסקנה שהתאונה אירעה בעקבות מפגע התאורה במקום התאונה-קרי היעדר תאורה בעת התאונה בקטע בו אירעה התאונה- אבחן עתה, האם סיבה זו מקימה חבות כלפי העירייה.
-
החבות שיש להטיל על רשות מקומית בנזיקין משפיעה על פעילותה של הרשות ממספר אספקטים שונים, רבים ומנוגדים שבין הפרט לרשות. אספקטים אלו טומנים בחובם את הקונפליקט התמידי שבין הגישה הנוקטת בהרחבת האחריות, לבין זו הדוגלת בצמצום האחריות.
-
מחד-גיסא, במרוצת השנים חלה מגמה שהרחיבה את האחריות המוטלת על רשויות בהשוואה למזיקים אחרים, זאת מתוך התחשבות במאפיינים שלטוניים כגון חובת הפיקוח אשר מוטלת על הרשות ומתוך מאפיינים כלכליים ייחודיים כגון תפיסתה של הרשות כמפזרת נזק טובה ובעלת ״כיס עמוק״. משכך, על פניו, נראה כי אכן הרחבת החבות בנזיקין כלפי הרשות תוביל להרתעה, יתר על המידה ובכך, תוביל לפגיעה בהתנהלותה התקינה של הרשות.
מאידך-גיסא, לתובענות המוגשות בעילות נזיקיות כלפי הרשות המקומית תפקיד משני לא פחות חשוב מבירור עניינו של הפרט בבית המשפט. בכוחן של התובענות המוגשות בגין עילה מעין זו להיות כלי לתיקון פגמים והפקת לקחים אשר עולים בקנה אחד עם יסודות המשטר הנזיקי במדינתנו (ראו: דפנה ברק ארז משפט מינהלי- משפט מינהלי כלכלי 390 (כרך ג, 2013). סברוני כי תכלית גישתה עולה בקנה אחד עם נסיבות מקרה דנא שכן, הנתבעת נמנעה מלטפל במפגע מרכזי, באזור מרכזי אשר משמש משתמשי דרך רבים, רוכבי האופניים והולכי הרגל.
-
הפסיקה זה מכבר הכירה בחובת הזהירות המושגית שבין בעל מקרקעין, לטובת המבקרים במקרקעין (ראו ע״א 145/80 ועקנין נ׳ המועצה המקומית בית שמש (פורסם במאגרים). כפועל יוצא מקביעות הערכאות השונות במרוצת השנים, מוטלת על הרשות המקומית האחריות לדאוג לתקינות ובטיחות השטחים המצויים ברשותה.
-
הכלל הוא כי על רשות מקומית לעשות כל הדרוש לשמירה על ביטחון הציבור בתחומיה (ראו: ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר (פורסם במאגרים). לא כל שכן כאשר עסקינן במתקנים המצויים בחזקתה כדוגמת תחזוקת רחובותיה של העיר (ע"א 73/86 שטרנברג נ' עיריית בני ברק (פורסם במאגרים). תחזוקה מעין דא נמצאת בלב סמכויותיה של הרשות המקומית. מה גם כי אחריות הרשות בנזיקין מבוססת על עקרון השוויון בפני החוק (ראו ע״א 653/97 חברת מרכז ברוך וצפורה בע״מ נ׳ עיריית תל אביב 827 (פורסם במאגרים).
-
סעיף 235(2) לפקודת העיריות [נוסח חדש] קובע כדלקמן:
״בענין רחובות תעשה העיריה פעולות אלה:
(2) תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט;״
(ההדגשות אינן במקור)
-
כתולדה מהוראה זו:
"הסמכות הסטטוטורית ועל אחת כמה וכמה החובה הסטטוטורית, מהוות, כאמור, אינדיקציה משמעותית לעניין סטנדרט ההתנהלות של רשות סבירה וממילא יש בהן כדי להקרין על גיבוש חובת הזהירות מתוך הנחת מוצא כי בעל הסמכות יכול וצריך לצפות כי התרשלות מצדו בקיום חובותיו הסטטוטוריות תגרום נזק"
(ע"א 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ פס׳ 27 (פורסם במאגרים).
-
בנסיבות האמורות, הדעת מובילה למסקנה ברורה שהנתבעת הפרה את חובתה לתחזק את עמודי התאורה שבמקטע הטיילת ו/או לפקח על תקינותם ולמצער, במקום בו אירעה התאונה. הימצאותו של מפגע תאורה במקום תיירותי ומרכזי כמו הטיילת אף מעצים את מחדלי הנתבעת. אכן הרשות אינה חייבת להימצא בכל אתר ובכל זמן ולא כל מפגע ברשות הרבים מקים עליה חבות. עם זאת, טענה זו לא מקובלת עלי- שעה שהוכח כי הנתבעת גררה רגלים ונמנעה מלטפל בליקוי התאורה בפרק זמן ארוך מאוד ושאינו סביר, והחוזר על עצמו ו/או כי לא פיקחה באופן יזום על האיזור המתוייר כל כך.
-
בנסיבות המקרה, הנתבעת לא הצליחה להצביע על כך שנקטה באמצעים סבירים כדי לאתר את הליקויים ולתקנם במקום האירוע על מאפיניו הייחודיים (ראו והשוו: ע"א 2203/00 הדר חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' משולם (פורסם במאגרים); ע"א (מחוזי ירושלים) 6259/05 ברמן נ' עיריית אשדוד (פורסם במאגרים).
-
אכן, ככל שההסתברות לקרות הנזק גבוהה יותר, הנזק חמור יותר, ההוצאות למניעתו נמוכות והאינטרס החברתי במתן השירות נמוך, כך תגבר הנטייה להטיל את האחריות על המזיק. חובת הזהירות מהווה, אפוא, איזון בין שיקולים אלה, המתחשב באופיים של כל מקרה הבא בפניו. בענייננו, במאזן ההסתברויות, איזון זה עומד לצד התובע, שעה שהוכח כי נגרם לתובע נזק חמור וכי ההוצאות למניעת המפגע נמוכות.
-
הערכאות השונות, הטילו זה מכבר אחריות בגין מפגע שהוביל לפגיעה בפרט, בהיקש ובנסיבות הדומות לענייננו, לעיתים קלות אף יותר.
-
כפועל יוצא מקביעתי דלעיל עולה כי הנתבעת התרשלה וכי מתקיים קשר סיבתי ברור בין התרשלותה לבין הנזק שנגרם לתובע בתאונה.
אשם תורם
-
לעמדת הנתבעת יש להטיל אשם תורם בשיעור 100% על התובע בגין קרות התאונה, מאחר ובחר במודע לנסוע בשביל האופניים באזור חשוך, הסתכן מרצון ונחבל בעקבות שיקול דעת שגוי מצדו ומצד הרוכב הפוגע. מנגד, לעמדת התובע, אין לייחס לו אשם תורם הואיל והאחריות המוחלטת לקרות התאונה מונחת על כתפיי הנתבעת.
-
המקור הנורמטיבי לקיומו של האשם התורם מצוי בסעיף 68 לפקודת הנזיקין. מטרת הגנת האשם התורם היא לחלק את הנזק בין התובע, במידה ונהג בחוסר זהירות, לבין הנתבע האחראי לנזק.
-
בבואנו לבחון את קיומו של האשם התורם, יש לבחון את התנהגות התובע בשני שלבים: ראשית, יש לבחון האם התנהגותו של התובע אינה עולה בקנה אחד עם התנהגותו של האדם הסביר באותן נסיבות העניין; שנית, בכדי לחלק את האחריות הנזיקית בין הצדדים מקובל כי המבחן המנחה הוא ״מידת האשמה״. כלומר, על בית המשפט להציב את התנהגותם של הצדדים זה מול זה ולהכריע מה משקלה של האשמה המוסרית במעשיו ומחדליו של כל אחד מהצדדים (ראו ע״א 316/75 שור נד מדינת ישראל (פורסם במאגרים); וגם: ע״א לוי שטרנברג נ׳ עיריית בני ברק (פורסם במאגרים).
-
בנסיבות מקרה זה, דומני כי אדם סביר הנכנס לאזור מרכזי במהירות התואמת רכיבה על שביל האופניים בו עושים שימוש משתמשים רבים- עלול למצוא עצמו בסיכון להתרחשות תאונה. מקום בו השביל חשוך- שבעתיים. היה על התובע לבחון את תנאי המסלול בבואו לאזור החשוך אשר הוביל לקרות התאונה. פגיעתו של התובע כתוצאה מהמפגע האמור, מעידה כי לא עלתה בליבו של התובע האפשרות לקרות התאונה ואם עלתה, הרי שלא עשה דבר כדי לנסות ולמנוע את התאונה. הואיל והתובע לא גמר בליבו בשעת הנסיעה כמשתמש סביר בנסיבות האמורות לנקוט במשנה זהירות עם כניסתו לאזור החשוך, הגעתי למסקנה שיש להטיל עליו אשם תורם.
-
באשר לשאלה השנייה אודות חלוקת מידת האשם הראויה, לגישתי יש להטיל על הנתבעת את מרבית האחריות בשל הנימוקים שהובאו לעיל לעניין החבות ולרבות, בשל העובדה כי על כתפיי הנתבעת אחריות סטטוטורית לטפל בליקויים כגון אלה. כך גם, בידיה הכלים לאבחן מפגעים ולתקנם בפרק זמן סביר, שעה שיש בידיה את כלל המשאבים לעשות כן. לצד זה, יש לתת את הדעת על כך שהתובע לא הכיר את תוואי השטח, שכן מקום מושבו בארצות הברית, וביום התאונה היה בישראל בביקור משפחתי. במכלול האמור, אני מעמיד את מידת האחריות באשם תורם על התובע על שיעור 20%.
הנזק
מצב רפואי
-
בבית החולים אובחן התובע עם שבר ביקונדלארי במישור הטיבאלי וקרע במניסקוס. בעקבות כך, היה התובע באי כושר עבודה מלא במשך חצי שנה, מתוכם במשך שלושה חודשים ללא דריכה.
-
ביום 20.11.2019 נבדק התובע על ידי מומחה מטעמו, ד"ר יורם וייל, מומחה בכירורגיה אורתופדית. ד"ר וייל קבע לתובע נכות זמנית של 100% למשך שלושה חודשים, 75% לשלושה חודשים נוספים ו-50% לשישה חודשים נוספים. את נכות הצמיתה העמיד בגובה 30% לפי סעיף 2א' לתקנות וייחס נכות זו במלואה לתאונה.
-
ביום 30.9.2020 נבדק התובע על ידי מומחה מטעם הנתבעת, ד"ר ישראל קליר, מומחה בכירורגיה אורתופדית. ד"ר קליר קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור 15%. בחוות הדעת המשלימה מיום 8.11.2020 קבע ד"ר קליר לתובע נכות זמנית מיום 16.10.2018 ועד יום 15.1.2019 בשיעור 50%. מיום 16.1.2019 ועד יום 15.6.2019 בשיעור 30%, ומיום 16.6.2019 ועד יום 15.9.2019 נכות זמנית בשיעור 25%.
-
ביום 3.3.2021 נבדק התובע על ידי ד"ר שי שמש, מומחה בכירורגיה אורתופדית (להלן: "המומחה הרפואי" או "מומחה בית המשפט"). מומחה בית המשפט קבע שלתובע מיום 25.9.2018 ועד יום 24.12.2018 (90 ימים) נכות זמנית בשיעור 100% ובשיעור 50% למשך שישה חודשים נוספים. כמו כן, נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 20% לפי סעיף 35(1) לתקנות הנכות. מומחה בית המשפט הבהיר כי מצא קשר בין התאונה נשוא התביעה, ובין הממצאים שפירט בחוות דעתו שהוגשה.
עיקר טענות התובע בסיכומיו לעניין הנזק:
-
מאז 2004 חי ועבד התובע בארה"ב, כמעצב שיער ומוכר ב"עגלות" חליפות.
-
מרכז חייו היה בארה"ב אלא שהתאונה אירעה עת הגיעה לישראל להפתיע את אמו ליום הולדתה.
-
הראיות על הכנסתו של התובע לא נשמרו במלואן, אולם הוכח בראיות די כי התובע עבד על בסיס מכירות לפי שעות ובונוסים, כאשר העבודה נעשתה רובה ככולה בעמידה.
-
לעבודתו כמעצב שיער ו/או כמוכר בעגלות לא יכול לשוב התובע עקב נכותו.
-
נוכח העובדה כי בתקופה הסמוכה לאחר התאונה טרם הוסדרה חברותו של התובע בקופ"ח, נאלצה התובעת לשאת בהוצאות אשפוזו של התובע.
-
התובעת גם ליוותה את התובע בתקופת אשפוזו והחלמתו, כאשר הוא נמצא בתל אביב והיא עושה דרכה מירושלים.
-
נוכח נכותו הרפואית מצד אחד ומצבו התפקודי מצב שני, יש להעמיד את הגריעה מכושרו להשתכר על שיעור של 30%.
-
בסיס הכנסתו של התובע לפיצוי צריך לעמוד על סך של 22,000 ₪ המגלמים על הכנסתו בארה"ב, ואין לחשב הפסדיו לפי שכר בישראל.
עיקר טענות הנתבעת בסיכומיה:
-
ראיות התובע על הכנסה אינן מובנות, לא הוכחו באמצעות רו"ח וממילא לא הוכחה הכנסתו של התובע כמעצב שיער בארה"ב.
-
התובע לא היה עובד משך שנה רצופה אלא מפסיק לעיתים את רצף עבודתו על מנת לצאת לחופשות מחוץ לארה"ב.
-
לא ברור מדוע התובע לא חזר לארה"ב לעבוד בעגלות, וממילא טען התובע בחקירתו כי נותר בישראל בגלל אביו.
-
התובע לא פעל להקטנת נזקיו.
-
התובע נפגע לפחות בתאונה נוספת אחת לאחר התאונה מושא כתב התביעה והיא זו שגרמה לתובע להפסיק את עבודתו בXXX.
-
ממילא התובע הודה כי הצליח לעבוד מאז התאונה, גר בפרויקט יוקרתי בהרצליה בעלות חודשית של כ-10,000 ₪ ולא הסביר כיצד מממן הוצאות מחייה כה יקרות.
-
נכותו התפקודית של התובע נמוכה מזו הרפואית שכן הודה שרוכב על אופניים, נוהג ברכב.
-
אם תתקבל התביעה בסיס הכנסתו של התובע צריך לעמוד על לא יותר מ-8,000 ₪, פוטנציאל הכנסתו בישראל.
-
אין לקבל את טענת התובע לעניין הוצאות מחייה בתל אביב לאחר התאונה.
-
לא הוכחה כל תמיכה כספית של התובעת בתובע וגם נזקיה של התובעת עצמם לא הוכחו.
דרכו של התובע:
-
בתצהיר תשובות לשאלון השיב התובע כי מאז ומתמיד היה ספר "גם בזמן הלימודים" שכן נדרש לעזור בפרנסת המשפחה. בגיל 20/21 עזב את ישראל לטובת ארה"ב וגם שם עבד כספר. לטענתו, "הסידור עם בעל המספרה כפי שנהוג בארה"ב שאני מקבל 50% מכל העבודה שאני מכניס למספרה". עוד כתב כי נוכח התאונה ותוצאותיה נותר בישראל. "היכולת שלי ירדה באופן משמעותי. זו גם הסיבה שבינתיים אני לא חוזר לארה"ב, כי שם אני חייב לתת עבודה הרבה שעות, כל יום (למעט שבת) ואין לי מי שיעזור לי או רופא שיטפל בי כמו פה". עוד כתב בתצהיר האמור כי לפני התאונה עמדה הכנסתו על סך של 30,000 ₪ בחודש ועבד משעה 10:00 ועד השעה 20:00.
-
משך שנה לאחר התאונה לא יכול היה התובע לעבוד, לטענתו, ו"כאשר יכולתי לחזור לעבוד, מצאתי עבודה במספרה בתל אביב ושם אני עובד מזה שנה... אבל היום אני לא יכול לעבוד כמו לפני התאונה. אני עובד בישיבה על כיסא, פחות שעות וכמובן פחות שכר. אני עובד 4.5 ימים, כאשר מצבי מאפשר זאת. בתקופה הזאת למשל, יש לי כאבים חזקים ברגל, ואני עובד פחות ימים". התובע הסביר בתצהיר כי דיווח על הכנסותיו בארה"ב לרשויות המס שם באמצעות רו"ח.
-
מתעודת עובד ציבור עולה כי התובע קיים קשר עם לשכת התעסוקה וזו הורתה לו להגיע אחת לשבוע ללשכה במטרה למצוא בעבורו עבודה, אולם התובע "טען שכרגע לא מרגיש טוב ולא יכול לעבוד לא יגיע יותר". (1.2.2022). מן התע"צ עולה כי התובע הופנה לעבודה ב"יינות ביתן" כקופאי אולם נקבע כי "לא מתאים לדורש העבודה". כך גם כאשר הופנה למספרת "יוסי ריימונד", הכל בתחילת שנת 2022. במספרת XXX של XXX עבד התובע מאמצע שנת 2019, ולפי מכתב סיום העסקה "סיבת סיום העסקה: אינך מסוגל לבצע את עבודתך בשל המצב הרפואי של רגלך". צוין כי בשל קורונה, שהה התובע בחל"ת מיום 15.3.2020 ועד 30.5.2020 ושוב מיום 14.9.2020 ועד 30.6.2021.
-
מתלושי השכר במספרת "XXX" עולה כי בשנת 2019 עמד ממוצע הכנסתו של התובע על סך של 9,000 ₪ ובשנת 2020 קודם הקורונה עמד ממוצע הכנסתו של התובע על סך 8,845 ₪ ולאחר הסגר הראשון שב ועלה כדי ממוצע של 8,500 ₪. בחקירתו הנגדית הסביר התובע כי לשכר ששולם לו בתלוש, נוספו תשרים שקיבל מלקוחות, בממוצע של 80 ₪ ליום. מכאן כי הכנסתו החודשית של התובע עמדה על סך ממוצע של כ-11,000 ₪.
-
התובע צירף לתיק מוצגיו מסמכים אשר לטענתו מוכיחים את הכנסתו בארה"ב. המדובר בפלטי מחשב מ"HAY BEAUTY PRODUCTS INC" בלוס אנג'לס, בשרותה עבד במה שמכונה "עגלות". מן המסמכים עולה כי הכנסתו החצי חודשית של התובע (באמצעות העברה בנקאית/שיק) השתנתה חליפות, פעם עמדה על 4,900 דולאר ופעם על 800 דולאר ועל סכומים ביניהם. בתחשיב הנזק מטעמו, סיכם התובע את הסכומים בטבלה אותה מצאתי מתאימה לראיות שהוגשו. מטבלה זו עולה כי התובע הצליח להגיע קודם התאונה להכנסה אשר בש"ח הגיעה בזמנו לכפל אף שילוש השכר הממוצע במשק הישראלי. הכנסות על עבודתו כספר בארה"ב, לא ניתן היה להשיג.
-
נוכח העובדה כי התובע בחר את ארה"ב מאז היה בן 20 כמרכז חייו, הוא טוען כי נכון לקבוע שאת הפסדיו הנטענים יש לחשב לפי בסיס הכנסתו שם ולא לפי בסיס הכנסתו בישראל, בה הספיק לעבוד, במומו, זמן קצר מאד יחסית לזה שבארה"ב. הרי לא בנקל יוותר אדם על אזרחות ארה"ב, לאחר שכבר ויתר על תושבתו בישראל, כדי לחזור ולהפוך לתושב ישראל. אני מאמין לתובע שביקש לחזור לארה"ב, שם גרה גם אחותו ובת זוגו, וכי בא ליום ההולדת של אמו כאשר הוא מצויד בכרטיס חזרה, אולם מצבו אינו מאפשר לו זאת נכון להיום. מעדותו עולה כי הוא אינו חוזר לארה"ב כי הוא "רוצה לגמור עם כל הדבר...קודם כל אבא שלי גם עכשיו לא מרגיש טוב...אני רוצה להישאר פה עם המשפחה שלי אני לא רוצה לחזור לשם בשביל כסף". בחקירתו הנגדית הסביר כי אינו חוזר לארה"ב כי "זה לעמוד כל היום, וזה, אין מצב שאני יכול לעמוד, לעמוד בדבר כזה, זה לעמוד על הרגליים כל היום".
-
העובדות מובילות למסקנה כי התובע בחר להעביר את מרכז חייו מאז התאונה ועד היום (משך כמעט חמש שנים) מארה"ב לישראל ואין רמז לכוונתו לחזור לארה"ב: את מכוניותיו החזיר לחברת ההחכרה/מכר, את ביתו השכור עזב, את חפציו אחסן במחסן. בישראל שב ובוטח בקופת החולים, הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי לקביעת נכותו, ביקש עזרה מלשכת התעסוקה במציאת עבודה ואף התחיל לעבוד כספר במספרת "XXX". אין כל רמז כי התובע מתכונן לחזור לארה"ב. מכאן כי לא נכון יהיה לקבוע כי את הפסדיו לעתיד יש לחשב על בסיס הכנסתו בארה"ב. בכל הנוגע להפסדיו לאחר ובסמוך למועד התאונה, שונה התוצאה. התובע התכוון לחזור לארה"ב מיד עם תום הביקור המשפחתי ולפי כרטיס הטיסה שרכש טיסתו הייתה אמורה לצאת מישראל ביום 7.10.2018. מכאן כי ברי שבתקופה הסמוכה לאחר התאונה נכון לחשב את הפסדיו לפי הכנסתו שם.
-
כמוסבר, הכנסתו של התובע במומו בישראל הגיעה בשיאה לסך של 9,000 ₪ (11,000 ₪ כולל תשרים), כאשר באותה שנה הגיע השכר הממוצע במשק לסך של כ-10,500 ₪. עינינו הרואות כי התובע במומו נשק לשכר הממוצע במשק. אני סבור כי נכון להעמיד את פוטנציאל הכנסתו של התובע בישראל על גובה השכר הממוצע במשק הישראלי ולפיו לחשב את נזקיו. כאן המקום להעיר כי בארה"ב לא עבד התובע שנים מלאות: הוכח כי התובע בחר לחלק את שנות עבודתו בין עבודה לבין נסיעות/טיולים כך שבדרך כלל היה עובד חלק מהשנה ומטייל את בחלקה השני. כך שממילא, מקום בו היה צריך לחשב את ממוצע הכנסתו של התובע באופן שנתי, נכון היה לחלק את הסכום הכולל שהרוויח ב-12 ולדוגמא: בשנת 2017 הרוויח סך כולל של כ-115,000 ₪ אך עבד רק 7 חודשים. בחישוב שנתי ממוצע הכנסתו אם כן עמד על 9,600 ₪. השכר הממוצע במשק הישראלי אותה העת עמד על סך של 10,200 ₪. בשנת 2018 ועד חודש אוגוסט אותה שנה הצליח להכניס לכיסו סך של 203,000 ₪ ובחישוב חודשי 25,400 ₪.
-
כאמור, ד"ר שי שמש אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, קבע בחודש מרץ 2021, כי בגין התאונה מושא כתב התביעה סבל התובע שבר טיביאל פלטו בדרגה 6 בברך שמאל אשר הצריך קיבוע פנימי. על כן זיכה את התובע בנכות צמיתה של 20% לפי סעיף 35(1)(ג) לקובץ תקנות הנכות של המל"ל. עוד הוסיף המומחה כי לא צפוי שיפור משמעותי במצבו של התובע וכי סביר להניח שיזקק לטיפולים נוספים בכאב, טיפול גופני משקם ואולי אף ניתוח נוסף, כל אלה כלולים בסל הבריאות. את נכותו הצמיתה העמיד המומחה מיום 26.6.2019.
-
התובע סיפר בעדותו כי עיקר מגבלתו קשור בקושי ניכר לדרוך על הרגל לאורך זמן ולעמוד ממושכות- "המקצוע שלי זה לעמוד על הרגליים...ואם אני עומד על הרגליים שלי יותר מדי ואני מאמץ את הרגל שלי, אז יום למחרת אני בכאבים שאני לא קם מהמיטה ואני בדיכאון בגלל זה, אם אני בכאבי תופת, וזה הסיבה". לד"ר שמש סיפר על כאבים בברך שמאל, צליעה על אותה הרגל ואיבוד שיווי משקל, תחושת אי יציבות בברך וקושי בעליה וירידה במדרגות. המומחה קבע כי קיימת מגבלה תפקודית וכי התובע לא כשיר לעבודה הכרוכה בכל מאמץ פיזי קיצוני הגורם לעומס על הרגל. מר כהן, בעל מספרת "XXX" סיפר בעדותו כי התובע, אשר עבד אצלו כשנה וחצי (כולל תקופת קורונה) התלונן כל הזמן על כאבים ברגלו "היה לו כאבים וכל הזמן הוא אמור אני לא יכול להגיע היום, יום כן יום לא, כל הזמן היה כואב לו...גם קניתי כיסא כזה במיוחד שיוכל לשבת וגם היה לו בעיה עם לקוחות והיה עושה להם פנים או תספורת, פתאום יושב באמצע אז הכל היה פתאום מגיע אלי בחזרה...הוא באמת לא יכל ללכת, התנפחה לו הרגל ובאמת הוא היה על הפנים ואמרתי לו...עם כל הכבוד יש לי אהבה אליך, אני מעריך, אני לא יכול להחזיק אותך כעובד יותר".
-
ניסיון החיים מלמד ואין הדבר דורש עוד הוכחה, כי ספר/מעצב שיער נדרש לעמוד לשם ביצוע עבודתו. אכן, לעיתים נעזרים ספרים בכיסא לשם ביצוע עבודתם (כפי שאף העיד מר כהן אשר רכש לעצמו כיסא), אולם גם אז מדובר בכיסא בעל גלגלים אשר יש להזיזו תכופות מסביב ללקוח/ה, ולשם כך יש צורך להיעזר ברגליים. כאמור לעיל, התרשמתי מכנות גרסתו של התובע וגם לעניין הנזק לא מצאתי כי התובע האדיר במכוון את נזקיו לשם רווח משני. עם זאת, לא שוכנעתי כי יש להכביר נכות תפקודית על נכות רפואית. ראשית, הוכיח התובע כי כאשר עובד כספר, מצליח להרוויח סכומים נאים. שנית, לא שוכנעתי שהתובע עושה כל שלאל ידו לצורכי שיקומו. אמו המסורה, התובעת, מסייעת לו ככל האפשר באמצעיה המוגבלים, התובע גר בפרויקט יוקרה, ואת שירות התעסוקה זנח כעבור זמן קצר בטענה שאינו יכול לעבוד ומאז לא שב. פגיעתו של התובע קשה וכואבת אולם עליו להפנים כי בגילו לא יוכל להמשיך בחוסר מעש עוד לתקופה ארוכה.
-
אשר על כן אני קובע כי נכותו התפקודית של התובע והפגיעה בכושרו להשתכר, זהה לנכותו הרפואית ותועמד על 20%.
סכומי הנזק:
כאב וסבל:
כמתואר לעיל, סבל התובע בתאונה שבר מורכב של הברך. עבר ניתוחים לשחזור, אושפז כשלושה שבועות ונזקק לסד ברך ופיזיותרפיה ממושכת. התהלך עם קביים, נזקק לתו נכה (ראה תיאור נרחב בחוות דעתו של ד"ר שמש). לתובע נכות בשיעור 20% לצמיתות.
לאור כל האמור לעיל אני סבור כי נכון להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 150,000 ₪.
הפסדי הכנסה לעבר:
לתקופת אי הכושר המלאה והחלקית:
מחוות דעתו של ד"ר שמש עולה המלצה להכרה באי כושר מלא מיום התאונה ועד 24.12.2018 ו-50% עד ליום 26.6.2019. יש לזכור כי התובע התחיל לעבוד במספרת "XXX" ביוני 2019.
אני סבור כי נכון להכיר בכל התקופה שמאז התאונה ועד לחודש יוני 2019 כתקופה שבה לא היה מסוגל התובע לעבודה בכלל. אותה העת היה עסוק בשיקומו ולא הייתה כל פניות לעבודה.
הוכח כי הכנסתו של התובע בשנת התאונה בארה"ב עמדה על סך ממוצע של 25,000 ₪ לחודש ובערכים דהיום בסך 27,700 ₪ . את הפסדיו בראש נזק זה ראוי לחשב לפי בסיס הכנסתו בארה"ב שכן אותה העת טרם גמלה בליבו ההחלטה להישאר בישראל וברי כי אלמלא התאונה היה שב לארה"ב.
מכאן כי התובע זכאי לפי בסך 27,700*10= 277,000 ₪ ובצירוף ריבית מאמצע התקופה: 286,000 ₪.
מאז יוני 2019 ועד היום:
ע"ב נכותו התפקודית של התובע והשכר הממוצע במשק הנ"ל (10,500 ₪ בהצמדה להיום- 11,500 ₪) עומד הפיצוי על סך 110,000 ₪ ובתוספת ריבית מאמצע התקופה על סך כולל של 113,000 ₪.
בתוספת הפסדי פנסיה בשיעור 12.5% בגין הפסדי הכנסתו מאז יוני 2019: 14,000 ₪.
אשר על כן סך הפיצוי לעבר מגיע לסכום של 413,000 ₪.
הפסדי הכנסה לעתיד:
השכר הממוצע במשק נכון לכתיבת שורות אלה עומד על סך של 13,250 ₪.
חישוב הפסדיו של התובע ע"ב נכותו התפקודית ותוחלת שנות עבודתו עד גיל 67 מביאנו כדי סך של 13,250*20%*228= 604,000 ₪. בתוספת הפסדי פנסיה: 75,500 ₪.
עזרה לעבר:
הלכה למעשה ונוכח מצוקה כלכלית, לא נעזר התובע בעזרת צד שלישי בתשלום. כמתואר לעיל, נחלצה לעזרתו אמו. מעדותה עולה כי מיד עם היוודע דבר התאונה הגיעה לבית החולים ומאז לא משה מהתובע. מאחר וגרה בירושלים בדירה אליה מובילות 70 מדרגות, שכרה דירה בתל אביב בסמוך לבית החולים "איכילוב" למשל שנה סה"כ ולשם הביאה את התובע "הייתי צריכה לקלח אותו....להרים אותו, הייתי צריכה לעשות הכל לילד, וזה מה שעשיתי כל הזמן טיפלתי בו, לא עזבתי אותו לרגע". גם היום תומכת התובעת בתובע "כל המשכורת שלי זה על ר', הילדים האחרים בקושי רואים אותי, אני, הילד הזה הוא הכל בשבילי, הכל אני אעשה בשבילו שלא יתדרדר...". עוד הוסיפה בחקירה נגדית כי היא אף משלמת בעבור התובע את חשבונותיו.
עדותה של התובעת הותירה עלי רושם רב. מדובר באם מסורה ביותר אשר מיד לאחר התאונה נחלצה לעזרת בנה ובעבור 4 שנים מאז התאונה ממשיכה לתמוך בתובע, כלכלית.
התובעת צירפה אישור מעביד (מר איתן תבריזי, מנהל משכורות) וממנו עולה כי הפסידה ימי מחלה וחופשה בשנים 2018-2019 בשווי של כ-15,000 ₪. בחקירתו הסביר מר תבריזי כי ההפסד ייגרם לתובעת במידה ותצא לפנסיה או אז לא תוכל לפדות את אותם ימים שניצלה. עם זאת, לא ידע העד לספר האם בשנת 2018 נוצלו ימי מחלה וחופשה קודם התאונה מושא כתב התביעה או לאחריה.
אני סבור שעזרתה של התובעת לתובע בתקופה שלאחר התאונה חורגת מגדר אותה עזרה סבירה שאינה בת פיצוי. מדובר בסיעוד של ממש הנתמך גם במסמכים הרפואיים שלאחר התאונה. עם זאת, קשה להעלות מן המסמך שעליו חתום מה תבריזי מה היו הפסדיה של התובעת בשנת 2018. נכונים הדברים גם לשנת 2019, שכן התובע חזר לעבודה באמצע השנה.
בשקלול כל הנתונים שעמדו לפניי אני סבור שפיצוי בסך גלובאלי של 15,000 ₪ הכולל בתוכו גם את הפסד פדיון ימי מחלה וחופשה ואת העזרה שהושיטה התובעת לתובע, יביא לידי ביטוי את שוויו של ראש נזק זה.
עזרה לעתיד:
נכותו של התובע בלתי מבוטלת והיא באיבר מרכזי. בנכות בשיעור של 20% וכעולה מחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, התובע אף יזקק ככל הנראה לניתוח נוסף בעתיד. לא ניתן להתעלם גם מן העובדה כי בגילו, טרם נישא התובע והוא חי בגפו.
בראי כל הנתונים העומדים לפניי אני סבור כי פיצוי בסך כולל של 100,000 ₪ ישקף נכונה את נזקי התובע בראש נזק זה.
ניידות לעבר ולעתיד:
הפגיעה בברכו של התובע מקשה עליו את הניידות. עם זאת היא אינה מונעת ממנו ניידות עצמאית והוא אף העיד כי הוא מתנייד ברכב ו/או אופניים. על כן אני סבור כי נכון לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה אשר ישקף את היזקקותו לסיוע בניידות למחוזות חפץ הרחוקים משמעותית מביתו. על כן אני מעמיד הפיצוי בראש נזק זה על סך כולל של 15,000 ₪.
הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד:
התובע צירף לתיק מוצגיו קבלות על הוצאות בסך של כ-3,000 ₪. לפי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט עלול התובע לעבור ניתוח נוסף בעתיד. מאחר והתובע כבר מבוטח בביטוח רפואי בישראל צפויות הוצאותיו להיות על הצד הנמוך. אשר על כן אני מעריך את הוצאותיו בראש נזק זה בסך כולל של 7,000 ₪.
דיור:
התובעים עותרים לפיצוי בגין השכרת הדירה בתל אביב משך שנה שלמה בסך כולל של 66,000 ₪ סה"כ. הנתבעת טוענת שלא היה מקום להשכיר דירה בתל אביב בעבור התובע מקום בו לתובעת יש דירה משלה בירושלים. דעתי שונה. התובע נפגע בתל אביב, טופל בעיר ונדרש לשיקום על ידי גורמים רפואיים המסונפים לבית החולים (יש לזכור כי אותה העת לא היה התובע מבוטח בביטוח בריאות).
ממוצגי התובע עולה כי הדירה בתל אביב נשכרה ראשית לארבעה חודשים ולימים הוארך החוזה לשנה מלאה. אני סבור כי מתקיים קשר סיבתי בין השכרת הדירה לתאונה אך למשך ארבעת החודשים הראשונים לאחר התאונה, או אז היה התובע תחת שיקום כמתואר לעיל. מכאן כי יש לפצות את התובע בראש נזק זה בסך כולל של 22,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה: 25,000 ₪.
אלה הם ראשי הנזק בהם מצאתי לפצות את התובע.
סיכום נזקיו של התובע
כאב וסבל:150,000 ₪.
הפסדים לעבר:413,000 ₪.
הפסדים לעתיד:679,500 ₪.
הוצאות עבר ועתיד:162,000 ₪.
סה"כ:1,404,500 ₪.
אשם תורם 20%:280,900 ₪ (-)
מל"ל (נכות כללית):8,000 ₪ (-)
סה"כ נזק:1,115,600 ₪.
שכ"ט:261,000 ₪.
הוצאות משפט:17,500 ₪.
סה"כ לתשלום:1,394,100 ₪.
הסכום יועבר לתובע תוך 30 ימים באמצעות בא כוחו, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 60 ימים מיום קבלת פסק הדין
ניתן היום, א' תמוז תשפ"ג, 20 יוני 2023, בהעדר הצדדים.
