ת"א 33788-09-13 כ' נ' יוזמה גליל חברה להובלה (1993) בע"מ ואח'

לפני בקשת התובע למינוי מומחים מטעם בית המשפט בתחומים הכירורגי, האורטופדי, השיקומי והנוירולוגי, זאת על מנת לקבוע את נכותו של התובע בעקבות התאונה נשוא התובענה.

התביעה הוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: "חוק הפלת"ד"). כנטען בבקשה, המבקש- התובע, נהג משאית במקצועו יליד 28.4.1975. ביום 12.4.13 במהלך העבודה התהפכה המשאית בה נהג התובע וכתוצאה מכך נחבל המבקש. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") ביום 3.6.13 המבקש פנה למל"ל בבקשה לקביעת דרגת נכות עקב התאונה. ביום 22.10.13 ועדה רפואית מטעם המל"ל קבעה למבקש נכויות זמניות כדלקמן: 70% מיום 13.7.13 ועד ליום 31.8.13, 60% מיום 1.9.13 ועד ליום 31.10.13, 50% מיום 1.11.13 ועד ליום 31.1.14. ביום 22.6.14 ועדה רפואית מטעם המל"ל קבעה את נכותו הצמיתה של המבקש בשיעור של 15%. על החלטה זו הגיש התובע ערר אליו צורפה הערכת נכות בידי פרופ' רוזנברג, מטעמו של התובע. הועדה הרפואית לעררים בהחלטתה מיום 9.12.14 קבעה למבקש נכות זמנית מיום 1.2.14 עד ליום 30.6.15. על קביעה זו הוגש ערעור לבית הדין האזורי בחיפה.

לטענת המבקש נכותו הצמיתה היא סופית ובשיעור 15% לצמיתות. לטענתו אין החלטת המל"ל מהווה קביעה על פי דין ועל כן עותר המבקש למנות מומחים בכל אחד מהתחומים המצוינים לעיל.

הנתבעת מתנגדת לבקשה. הנתבעת טוענת כי המדובר בתביעה לפי חוק הפלת"ד, בגין תאונה אשר ארעה במסגרת העבודה, המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה, והועדה הרפואית של המל"ל קבעה תחילה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 15% ועל כן המדובר בקביעה על פי דין בהתאם לס' 6 ב' לחוק הפלת"ד. עוד טוענת הנתבעת כי קביעת המל"ל הוגשה לתיק בית המשפט עוד ביום 17.8.14 כך שלפנינו קביעה על פי דין. יתרה מכך, בישיבת קדם המשפט מיום 15.9.14 הודיעה ב"כ התובע כי נקבעה לתובע נכות רפואית צמיתה ואף ביקשה להגיש תחשיבי נזק בתיק. לטענת הנתבעות הדרך היחידה לתקוף את קביעות הועדה הרפואית בתיק שלפנינו היא על ידי הגשת בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל ולא על ידי הגשת בקשה למינוי מומחים מטעם בית המשפט. לטענתה ס' 6 ב' לחוק הפלת"ד קובע כי הנכות אשר נקבעה לנפגע על פי דין, לפני תחילת שמיעת הראיות בתביעה אשר הוגשה בגין תאונת דרכים, תחייב את הצדדים ובית המשפט גם בתביעה הנדונה. לטענתה, התובע כבר נבדק על ידי הועדות הרפואיות של המל"ל ונקבעה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור של 15% לפי ס' 35(1) ב-ג בגין פריקה של מפרק הכתף וזאת החל מיום 1.12.14. עוד טוענת הנתבעת כי התובע התלונן בפני הועדות על פגיעה בגב ועל כאבים והגבלות בתנועות הכתף. הועדות הרפואיות אשר בדקו אותו התייחסו לכל תלונותיו של התובע לרבות טענותיו הנוירולוגיות ועיינו בחוות דעת רופא כירורג דר' רהב מטעם המל"ל וכן בחוות דעת הנוירולוג צחי טלמן מטעם המל"ל וקבעו כי לא נותרה לתובע נכות מבחינה כירורגית ומבחינה נוירולוגית. התחומים בהם מבוקש מינוי מומחים מטעם בית המשפט הם אותם תחומים בהם דנה הועדה הרפואית (אורטופדי, נוירולוגי וכירורגי) וקבע שאין נכות בתחומים הנוירולוגי והכירורגי מכאן שקיימת קביעה מחייבת של המל"ל בתחומים אלו ואין מקום למינוי מומחים נוספים מטעמו של בית המשפט. באשר לתחום השיקומי מציינת הנתבעת כי נפסק שמומחה כזה ימונה רק במקרים בהם נקבעו לנפגע נכויות במספר תחומים שונים, מה שלא קיים במקרה שלנו. לטענתה הקביעה של המל"ל כאמור הנה קביעה על פי דין ואין כל חשיבות לכל שהוגש ערר על החלטת הועדה הרפואית הראשונה שקבעה את נכותו של התובע. לטענת הנתבעת, גם אם הקביעה של המל"ל המהווה קביעה על פי דין אינה נושאת חן בעיני התובע, עדיין אין זה מקנה לו את הזכות להגיש בקשה למינוי מומחים מטעם בית המשפט במיוחד בנסיבות בהן הועדה דנה בכל תלונותיו של התובע בכל התחומים והדרך היחידה והנכונה לתקוף את החלטת הועדה הרפואית היא הגשת בקשה להבאת ראיות לסתור. הנתבעת דוחה את ניסיונו של התובע לצרף חוות דעת רפואית לתיק בית המשפט תחת הכותרת "הערכת נכות" שכן עסקינן בתאונת דרכים לפי חוק הפלת"ד והגשת חוות דעת רפואית או כל מסמך אחר המהווה מעין חוות דעת רפואית היא אסורה. לטענתה המדובר בניסיון פסול שכל מטרתו להוליך שולל את בית המשפט. בנסיבות אלו לטענת הנתבעת אין הצדקה למינוי מומחים מטעם בית המשפט ואין הצדקה להגשת הבקשה למינוי המומחים ודי בכך על מנת לדחות את בקשת התובע. לחלופין טענה הנתבעת כי החומר הרפואי אשר הונח בפני בית המשפט, מעבר לכך שנדון בידי מומחה המל"ל ונקבעה דרגת נכות, אינו מהווה ראשית הראיה הנדרשת למינוי מומחה בית המשפט.

בדיון הדיון שהתקיים לפני היום, חזרו הצדדים על טענותיהם כפי שהובאו במסגרת הבקשה והתגובה.

דיון:

התביעה הוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה 1975.

סעיף 6 ב' לחוק, קביעת דרגת נכות לפי חוק אחר, קובע:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

הפסיקה בעניין זה קבעה לא אחת, "סעיף 6ב לחוק הפיצויים נועד בעיקרו של דבר לפטור את בית המשפט מהליך מתמשך, מסובך ומורכב בקביעת דרגת הנכות של הנפגע (בר"ע 309/86 "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690, 701). לתכלית הדיונית מצטרף גם רציונאל נוסף של צדק מהותי. החלת אותה דרגת נכות, אשר נקבעה ע"י המוסד לביטוח לאומי בתביעה שהוכרה על ידו כתאונת עבודה, גם בתביעה שמתבררת בבתי המשפט, עשויה לתרום לאחידות ראייתית ועובדתית. בענייננו, התקיים כאמור הליך ממצה במסגרת ועדות המוסד לביטוח לאומי, ומשכך, אין מקום לפתוח מחדש את סוגיית דרגת הנכות בגין התאונה הראשונה, זאת אף אם מונה מומחה לצורך הבירור הנוגע לתאונה השנייה.".

רעא 4484/06 רינה מור נ' אישי ישיר חברה לביטוח (1996) בעמ ואח' (19/09/2006).