רקע עובדתי וטענות הצדדים:
1. בפני תביעה כספית על-סך של 100,000 ₪, לפיצוי התובעת בגין בידוק ביטחוני שנערך לה ביום 2.12.2010, על-ידי אנשי הביטחון של חברת אל על (להלן: "אל על"), בשדה התעופה ברומא לקראת טיסתה בחזרה לישראל בטיסה של נתבעת מס' 2. נטען כי היה בידוק ארוך, מפרך, משפיל, פוגעני, ללא שום טעם אמיתי, ותוך פגיעה בזכויות האדם של התובעת, בידוק שנמשך כארבע וחצי שעות וגרם לעיכוב הטיסה לשעה. היא חזרה לארץ ללא מטענה (למעט הארנק והנייד) ואף ללא ציודה האישי, אשר הגיע לארץ בשלב מאוחר ביותר יחד עם המטען, וניזוק קשות במהלך הובלתו ככבודה בבטן המטוס, וכל זאת בשל היותה בת הלאום הערבי.
2.קודם להגשת תביעה זו, הגישה התובעת מבקשים נוספים, בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד הנתבעים שכאן וארקיע, במסגרת ת"צ 39713-07-11 (להלן: "התביעה הייצוגית") שעניינה הפגיעה הקשה, שנגרמת לכל אזרח/ית ערבים של מדינת ישראל היוצאים ו/או נכנסים בשערי המדינה, בעטיו של אופן הבידוק הביטחוני הייחודי והמפלה, לו הם נחשפים, בהכרח, בנמל התעופה לפני הטיסה, אך ורק מעצם היותם אזרחים ערבים. כב' השופטת מוניץ, ב-10.12.12 קבעה, כי התביעה אינה ראויה להתברר כתובענה ייצוגית ודחתה את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, תוך חיוב בהוצאות. ערעור שהגישו התובעת ואח', לבית-המשפט העליון, נדחה ביום 26.2.14, במסגרת ע"א 897/13 בעקבות המלצת בית-המשפט העליון למערערים.
3.התובעת טוענת בתביעתה כי היא נמנית על ציבור רב מקרב אזרחיה של המדינה, שעוברים דרך ייסורים ארוכה, משפילה, פוגענית ומורטת עצבים, בה מחויבים ונאלצים לפסוע בעטיין של בדיקות ותחקורים ארוכים, חודרניים, טורדניים, בוטים, משפילים ומתישים באופן חריג וקיצוני, כולל חיפוש וחיטוט חודרני בפרטי כבודה אישיים ואינטימיים, שנעשים להם תחת האצטלה של 'בידוק ביטחוני' מחויב מציאות, מעת ההגעה לשדה התעופה ועד לעלייה למטוס, והכל ללא טעם ענייני ו/או אמיתי ו/או תכליתי כלשהו, ותוך ביזוי לשמו של ערך השמירה על ביטחון הנוסעים ו/או המקום ו/או הטיסה ו/או הציבור והמדינה בכלל.
4. התובעת הגישה את התביעה כנגד אל-על, כנגד רשות שדות התעופה (להלן: "הרשות"), כמי שאחראית לטענתה על ניהול שדות התעופה בישראל ותפעולם השוטף, ובין שאר תפקידיה, כמפורט בסעיף 5 לחוק רשות שדות התעופה, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק שדות התעופה"), מופקדת על האמצעים לשמירת ביטחונם של שדות התעופה ושל הבאים והיוצאים בשעריהם. כן, הוגשה התביעה כנגד שירות הביטחון הכללי (להלן: "שב"כ"), אשר לטענתה מופקד מכוח הוראות חוק שירות הביטחון הכללי, תשס"ב – 2002 (להלן: "חוק השב"כ"), בין היתר, על קביעת נהלי הבדיקה הביטחונית המבוצעת בגופם ובכבודתם של הנוסעים בטיסות אזרחיות של חברות התעופה הישראליות ובכלי הטיס הישראלים, עובר לעלייה לטיסה וכיוצ"ב.
5.התובעת הגישה גם תביעה כנגד ישראייר, אך היא וישראייר הגיעו להסדר דיוני, וביום 13.8.17 אישרתי את ההסדר הדיוני, ונתתי לו תוקף של פסק-דין חלקי.
6. בכל הנוגע לחלוקת האחריות, טוענת התובעת כנגד השב"כ כי הוא אחראי כלפיה, מכוח היותו הגורם שהתווה ו/או אחראי למדיניות הבידוק הביטחוני של האזרחים הערבים בשדות התעופה בהתאם לשיטת הפרופיילינג הלאומי-גזעי, ואשר הפעיל את סמכויותיו על-פי דין וביצעה את תפקידה על-פי דין, במודע, באופן שהיה ושעדיין יש בו, כדי להפלות את הנוסעים הערבים בשדות התעופה ולהפר את זכויות היסוד שלהם על רקע לאומי-גזעי.
כנגד רשות שדות התעופה טוענת התובעת לאחריות מתוקף היותה מופקדת על האמצעים לשמירת ביטחונם של שדות התעופה ושל הבאים והיוצאים בשעריהם, בהתאם להוראות שר התחבורה על פי סעיף 5 לחוק שדות התעופה. בתור שכזו, הרשות משמשת ושימשה בכל הזמנים הרלבנטיים לתובענה זו, כזרועה הארוכה של מדיניות הביטחון והבידוק הביטחוני של השב"כ.
כנגד אל על טוענת התובעת לאחריות מתוקף היותה עוסקת, בין היתר, במתן שירותי תובלה אווירית ובאבטחת הטיסות של חברות התעופה "ארקיע" ו"ישראייר", אשר בתורם כוללים את ביצוע הבידוק הביטחוני לנוסעים של החברות הנ"ל ולתכולות הכבודה שלהם בהתאם להוראות חוק הטיס (בטחון בתעופה האזרחית), תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק הטיס"). אף אל על פועלת בביצוע תפקידיה בהתאם להוראות השב"כ ומיישמת את מכלול הנחיותיו בנושא, ועל-כן היא שותפה ישירה למכלול העוולות הכרוכות בכך כלפי התובעת. בפרט, במסגרת תפקידיה הנ"ל, ביצעה את הבידוק הביטחוני של התובעת בשדה התעופה ברומא.
7. אל על טענה להגנתה שדין התביעה לסילוק על הסף מחמת התיישנות, הואיל ועל התביעה דנא חלות הוראות האמנה לאיחוד כללים מסוימים לתובלה בינלאומית באוויר הידועה כאמנת מונטריאול (להלן: "אמנת מונטריאול"). לפיכך אחריותה הנטענת והמוכחשת יכולה להיבחן אך ורק תחת הוראות האמנה במקום כל דין אחר (סעיף 29 לאמנה). חוק התובלה האוירית, תש"ם- 1980 (להלן: "חוק התובלה האווירית"), מחיל את אמנת מונטריאול, וקובע בסעיף 10 את עקרון ייחוד העילה. סעיף 29 לאמנת מונטריאול קובע גם הוראות בדבר ייחוד העילה. הפסיקה הישראלית שללה את האפשרות של הגשת תביעה על יסוד חוק אחר או הדין המקומי, שעה שהתביעה עוסקת בתחום התובלה האווירית ובעניין המוסדר בתוך גדרי האמנה (ראה: ד"נ 36/84 רג'ין טייכנר ואח' נ' אייר-פרנס נתיבי אוויר צרפתיים, פ"ד מא(1) 589).