ת"א
בית משפט השלום ירושלים
|
32285-11-13
23/07/2015
|
בפני השופט:
מרדכי בורשטין
|
| - נגד - |
תובעת:
לאה וייס
עו"ד ט. ליפר
|
נתבעים:
1. שפע ברכת השם בע"מ
2. אברהם ניסים
3. שרביט אברהם
עו"ד א. בווני
|
| פסק דין |
בקשה לדחיית תביעה על הסף.
1.תביעה להפסקת פעולתם של מקררים ומדחסים של הנתבעים, הגורמים רעש לתובעת. התובעת טענה לקיומו של רעש מתמשך, הנגרם כתוצאה מהעובדה כי מתחת לחלון חדר השינה של התובעת, הותקנו מקררים תעשייתיים, מדחסים וחדר קירור שפעולתם גורמת לרעש המהוה מטרד מתמשך לתובעת.
התובעת עתרה כי הפעולות המטרידות יופסקו, תבעה את השבת ההוצאות שהוציאה לצורך ניהול ההליך ופיצוי בגין נזקים שנגרמו לה מקיומו של המטרד.
2.הבקשה למתן סעד זמני נדחתה ביום 04.12.13 בנימוק כי הצדדים לתיק חתמו על הסכם בוררות והעבירו את הסכסוך ביניהם להכרעת בית דין צדק של קהילות האשכנזים ביתר עילית.
3.לאחר דחיית הבקשה לסעד זמני ביום 04.12.13 על ידי כבוד השופטת רנר, ניתנו החלטות נוספות מטעם בית הדין . ביום ה' תשרי תשע"ה (29.09.14), שב בית הדין וקבע מה יהיו השעות בהן תפעיל הנתבעת 1 את המנועים והמדחסים, גורמי המטרד. כן נקבע שבמקרה ויבקשו הנתבעים לבצע שינויים כלשהם בנוגע למנועים, יהיה עליהם לפנות שוב לבית הדין בעניין. החלטת בית הדין הוכתרה כ:"סיכום ההחלטות והצעה לסיום".
בית הדין כתב כי מאחר ולתובעת היו הוצאות רבות סביב העניין "וכן כדי לסיים את הסכסוך בהסכמה, בית הדין מציע כדלהלן", בין היתר, התקנת גומיות על ידי הנתבעים ופיצוי כספי בסך של 16,500 ₪ לתובעת.
פסק הבורר אושר בבית המשפט המחוזי בירושלים, ביום 03.05.15 (הפ"ב 40364-03-15).
4.משעה שניתן פסק הבורר, קל וחומר משעה שפסק הבורר קיבל תוקף של פסק דין, מחייב פסק דין זה כמעשה בית דין, כלפי הצדדים וחליפיהם (ראו: ע"א 1084/99 נחמיה עיני נ' דוד קאסוטו, פ"ד נו(3) 913, 916; רע"א 2441/09 בנדיקט יהודה יצחק נ' בנדיקט שלמה אליעזר (22.06.10)).
לא נמצא כל חיזוק לטענות התובעת כי מדובר בהחלטת ביניים שניתנה במסגרת הבוררות וכי לא מדובר בפסק דין. כותרת פסק הדין היא סיכום ההחלטות וההצעה שהוצעה היא על מנת למנוע התדיינות עתידית בין הצדדים, חרף האמור בשטר הבוררות שיפורט להלן. הצדדים לא פנו בבקשה חדשה לבית הדין לאחר פסק הבורר. עם זאת יודגש כי אין באמור בפסק דין זה כדי למנוע מהצדדים לפנות בתביעה או בקשה מתאימה לבית הדין ככל שיחפצו.
5.עיון בשטר הבוררות עצמו מלמד, כי הצדדים הסכימו שכל סכסוך הקשור בפעולת המקררים והמדחסים והרעשים הנגרמים מפעילותה של הנתבעת 1, יידונו במסגרת בוררות בפני בית דין צדק של קהילות האשכנזים ביתר עילית וכי לבית הדין סמכות גם לתקן או לשנות את פסק הדין שניתן. כך שבהתאם להסכמת הצדדים, גם לו היו נוצרות נסיבות חדשות, היה על בית המשפט לעכב את הדיון בתיק ולהורות על ברור העניין במסגרת הליך הבוררות.
6.בשולי הדברים יוטעם שככל שהתובעת סבורה שהנתבעים פועלים ללא רישיון עסק, פתוחה בפניה הדרך לפנות לגורמי האכיפה והרישוי הרלבנטיים וככל שהנתבעים מפרים את פסק הבוררות, פתוחה בפני התובעת הדרך לאכוף אותו בהליך המתאים לכך.
7. הלכך, מאחר שניתן פסק בורר המהווה מעשה בית דין, מורה על דחיית התביעה על הסף.
בנסיבות העניין, בשים לב להוצאות שנפסקו בסעד הזמני ומאחר שפסק הבורר אושר לאחר שהוגש כתב ההגנה, יישא כל צד בהוצאותיו.
ניתן היום, ז' אב תשע"ה, 23 יולי 2015, בהעדר הצדדים.
