ת"א 32053-07-17 א.י. איור בע"מ ואח' נ' ישראכרט בעמ

לפני בקשה למתן צו מניעה זמני שיורה למשיבה, ישראכרט בע"מ, להימנע מהפסקת מתן שירותי סליקה למבקשות, עד להכרעה בהליך העיקרי.

המבקשות הן חברות פרטיות אשר התקשרו עם המשיבה, תאגיד עזר בנקאי העוסק בהנפקה ובסליקה של כרטיסי חיוב, בהסכם לקבלת שירותי סליקה. המבקשת מס' 1 התקשרה בהסכם הסליקה עם המשיבה בשנת 2013 והיא פועלת מזה ארבע שנים לפי אותו הסכם. המבקשת מס' 2 התקשרה עם המשיבה בהסכם הסליקה בשנת 2014.

בחודש יוני השנה התקשרה המבקשת 2 עם המשיבה לפתיחת שני מספרי ספק נוספים עבור פעילויות נוספות של המבקשת 2. לאחר שנחתמו מסמכי ההתקשרות התברר למבקשת כי אחד ממספרי הספק החדשים לא נפתח. לאחר שפנתה אל המשיבה לבירור הנושא, התקבל אצל בא-כוחה, בתשובה לפנייתו, מכתב ב"כ המשיבה מיום 29.6.17, בו הודיעה המשיבה כי החליטה שלא להתקשר בהסכמי סליקה עם כל בית עסק שבו מעורב רן הרינג, הוא הבעלים והמנהל של המבקשת 2 אשר היא בעלת השליטה בחברה המבקשת 1. המשיבה הודיעה למבקשות במכתבה זה על ביטול כל הסכמי הסליקה עמן.

ביום 15.7.2017 הגישו המבקשות תביעה נגד המשיבה בה עתרו לקבלת צו קבוע האוסר על המשיבה להפסיק את מתן שירותי הסליקה למבקשות ולחייבה להמשיך לספק להן שירותי סליקה.

עם הגשת התביעה הגישו המבקשות בקשה זו למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיבה להפסיק את מתן שירותי הסליקה עד להכרעה בתובענה העיקרית. יצוין כי הבקשה לקבלת צו המניעה הזמני מצומצמת לשני מספרי הספק הפעילים ולא מבוקש צו לגבי מספר הספק השלישי שטרם בוצעה בו פעילות עסקית.

ביום 26.7.17 התקיים דיון בבקשה. המצהיר מטעם המבקשות, רן הרינג, והמצהירה מטעם המשיבה, אורלי בן יוסף, נחקרו על תצהיריהם, וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם.

דיון והכרעה

הלכה היא כי "ההחלטה בעניין מתן סעד זמני מערבת איזון בין שני שיקולים עיקריים: האחד, סיכויי התביעה. תנאי זה משמעו, האם עולה מהתובענה שאלה רצינית המצריכה דיון, או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה. בדיקת תנאי זה נעשית באורח לכאורי בלבד ואינה אמורה לשקף עמדה נחרצת ביחס לסיכויי התביעה העיקרית. השני, מאזן הנוחות בין הצדדים. תנאי זה משמעו, האם הנזק שייגרם למבקש הסעד הזמני אם לא יינתן הסעד גדול מן הנזק שייגרם לצד שכנגד, במקרה שיינתן הסעד המבוקש. בין שני התנאים מתקיימים יחסי גומלין, כך שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוון מבקש הסעד, כך הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת (ראו תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984; א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט), 521-525; רע"א 769/11 אלמוסני נ' כרמון, [פורסם בנבו] פיסקה 6 (2011); רע"א 5288/07 דוד נפטי נ' באר טוביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ [פורסם בנבו] (2007). שיקול שלישי, הנובע מכך שסעד זמני הוא סעד שביושר, הוא תום הלב של המבקש והצדק במתן הסעד. הדבר קבוע כיום בתקנה 362(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, לפיה על בית המשפט לשקול, בין השאר: "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש" (ראו א' גורן, סדר דין אזרחי, עמ' 524-525 והאסמכתאות שם)" [ת"א (מחוזי ת"א) 60553-06-13 ג'וסטו עסקי מתכת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 7.8.2013)].

במקרה דנן, הגעתי למסקנה כי סיכויי התביעה בשילוב עם שיקולי מאזן הנוחות מצדיקים מתן צו מניעה לגבי המבקשת 1, אך אינם מצדיקים מתן צו כזה בנוגע למבקשת 2, הכול כפי שיפורט להלן.