ת"א 27828-08 מגדל חברה לבטוח בע"מ נ' לרנר, ת"א 45117-04-12 לרנר נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

מבוא

1. לפניי תביעה שהוגשה במקור כתביעה בסדר דין מקוצר לפרעון יתרת חוב על פי ספרי התובעת - ניספח ב לכתב התביעה , בעקבות אי עמידת הנתבעת בהסכמי הלוואות – ניספח א לכתב התביעה כדלקמן :

   הלוואה על סך 50,000 ₪ - הסכם שנחתם ביום 8.10.97,

   הלוואה על סך 175,000 ₪ - הסכם שנחתם ביום 16.5.96

   הלוואה על סך 277,564 ₪ - הסכם שנחתם ביום 15.10.2001.

   התובעת העמידה את סכום החוב ביום הגשת התביעה על סך של 499,119 ש"ח.

   אדגיש כי בכתב התביעה לא טרחה התובעת להבהיר את הזיקה בין הסכם ההלוואה שנחתם ביום 15.10.2001 לבין ההסכמים מהשנים 96, ו-97 כפי שהתברר בהמשך.

2. בפועל , הסתבר כי עניינה של התביעה הוא הלכה למעשה פרעון יתרת 2 הלוואות אשר ניתנו לנתבעת, הגב' סאלי לרנר (להלן: לרנר), על ידי התובעת, מגדל חברה לביטוח (להלן: מגדל) בשנים 96 ן-97 כדלקמן:

   ההלוואה הראשונה ניתנה לנתבעת ביום 11/6/96 בסך של 175,000 ש"ח . על פי הסכם הלוואה זה הוסכם בין הצדדים כי תסולק ב – 60 תשלומים שווים של קרן וריבית בשיעור של 7.5%.

   כן הוסכם כי סכומי הקרן והריבית יהיו צמודים למדד וכי על איחור בפירעון תחול ריבית פיגורים בשיעור של עד 1.5% לשנה.

    

   ההלוואה השנייה - ביום 10/11/97, ניתנה הלוואה הנוספת בסך של 50,000 ש"ח. זאת לאחר שלרנר התקשתה לעמוד בהחזרי ההלוואה הראשונה. תנאי ההחזר, מס' התשלומים, שיעורי הריבית וההצמדה וריבית הפיגורים נותרו זהים להלוואה הראשונה (להלן: "ההלוואות הראשונות"). מוצאת לנכון להעיר כבר בשלב זה כי מסכום ההלוואה שניזקף לזכות הנתבעת על פי הלוואה זו נוכתח מראש ריבית בשיעור של 3200 ₪. ברם , לא נוכחתי שהתובעת טרחה בשלב כלשהו בחישוביה לזקוף סכום זה לזכות הנתבעת כ"תשלום ששולם".

   ההלוואות הראשונה והשנייה תיקראנה להלן "ההלוואות הראשונות" , "ההלוואות המקוריות".

   לאחר שהועמדו ההלוואות הראשונות-המקוריות לטובת לרנר, אישרה מגדל ללרנר מעת לעת דחייה בהחזרי ההלוואות הראשונות על פי בקשות של לרנר. דחיות אלו של מועדי פירעון ההלוואות הראשונות הוגדרו על ידי הצדדים כבקשות ל"גרייס" או "תקופות הגרייס", בקשות אלו אושרו מעת לעת עד לשנת 2004.