ת"א
בית משפט השלום באר שבע
|
2593-08
25/12/2014
|
בפני השופטת:
מיכל וולפסון
|
- נגד - |
התובעים:
1. סלימאן אל סייד 2. עריפה אל-סייד
עו"ד ענת נוי- פרי אלקיים
|
הנתבעת:
1. חברת זלמן בראשי ואחיו בע"מ 2. צד ג':חברת אליאב בע"מ ואליאב נתנאל 3. צד ד':יוסף אלסייד בע"מ
עו"ד אורן רוט עו"ד אליזבט בלקין עו"ד אלסייד טלאל
|
פסק דין |
1.התובעים הגישו תביעה כספית על סך של 93,000 ₪, שהוגדרה כנזיקית, כנגד הנתבעת על נזק ממוני ולא ממוני שנגרם להם, לטענתם, בהקשר לביצוע עבודות ציבוריות בסמוך לרכושם. התביעה גם כללה תביעה בגין "הסגת גבול/ הפרעה לשימוש במקרקעין ". התביעה על פי תוכנה כוללת גם טענה להפרת התחייבות חוזית שניתנה בעל פה על ידי הנתבעת. הנתבעת העלתה טענת הגנה לפי סעיף 15 לפקודת הנזיקין, נ"ח כי היא שכרה שירותים של קבלן משנה ששכר שירותים של קבלן משנה ונטען כי בהקשר לפעולות שלהם הועלו הטענות נשוא התביעה ולכן אין לה חבות. אקדים כי בהתייחס לסעד שכן קיבלתי, טענת ההגנה הזו לא התקבלה לאור התשתית הראייתית שהונחה בפני.
אקדים גם כי תיק זה נוהל הרבה מעבר לגודלו הסביר או שהיה ביכולת התובעים לנהל. אחרי סיום שמיעת התיק התרשמתי כי עוד לפני הגשת התביעה התובע מס' 1 (להלן: "התובע ") ידע מי היריבים האמיתיים שלו לגבי העילות הפרטניות שהיו: הפגיעה נטענת בחומה סביב ביתו ובשער, וכמו כן לגבי הנחת הגדר התלתלית סביב האתר הארכיאולוגי -בהתייחס לעילות של הסגת גבול וגרימת עגמת נפש ונזק לילדיו ולכלביו. על פי התשתית העובדתית שהונחה לא הייתה הצדקה לתבוע לגביהם את הנתבעת.
הקדמתי בדברי אלה לאור דברי באת כוח התובעים יותר מפעם במהלך שמיעת התיק כי התיק נופח על ידי הצדדים האחרים ללא פרופורציה להיקף המחלוקת הכלכלית. לסוגיה זו אשוב בשנית בסוף פסק הדין.
2.מדובר בפרוייקט ממשלתי של עבודות כבישים ופיתוח תשתיות במגזרי המיעוטים ואחרים בדרום שהפעילה חברת יורם גדיש תשתית ובנין (1992) בע"מ (להלן: "גדיש") עבור משרד התחבורה בין היתר בישוב חורה, מקום מגורי התובעים. התביעה הוגשה נגד הנתבעת שהתקשרה עם גדיש לביצוע מכרז על פי חוזה מסגרת 4001/2004 ( להלן: "העבודות הציבוריות" או "העבודות" לפי העניין). מעבר לטענות של נזקים מסוימים לרכוש, נזקי גוף ועגמת נפש, הועלו גם טענות לגבי משך התמשכות העבודות הציבוריות ולאופן ביצועם תוך התמקדות בפגיעה בלתי מידתית באורח חיי התושבים ויכולתם לנהל את חייהם כולל ניהול עסקיהם.
על פי סעיף 00.09 למפרט המיוחד שעליו חתומה הנתבעת (נספח 1 למוצגי הנתבעת, להלן: "המפרט") נדרש הקבלן לדאוג כי ביצוע העבודות הציבוריות יעשה תוך התחשבות מירבית בצרכי החיים של בין היתר התושבים ביישוב ובכללל זה חופש התנועה שלהם כולל ברכביהם. הסמכות להתערב בהסדרים של הקבלן באופן פרטני ניתנה למפקח מטעם משרד התחבורה (סעיף 00.14 למפרט). בפועל התביעה לא הוגשה כנגד גדיש . בשלב מסוים נעשה ניסיון להביא לצמצום הנזקים במפגש אצל ראש המועצה ושם לטענת התובעים ניתנה על כך התחייבות כלפיהם על ידי הנתבעת.
אין התייחסות בתביעה לשאלה המכרז הוצא על פי תוכנית מתאר מקומית שאפשרה את התוכניות נשוא המכרז ומה נעשה על ידי התובעים למנוע את הנזקים הנטענים על ידיהם בהתנגדות לתוכנית המתאר. לא ננקט הליך של תביעה לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 [ תא (נצ') 5760-06 אזערי נ' עיריית טבריה (20/2/13 )]. יחד עם זאת אקדים כי השתכנעתי כי לנוכח נסיבות סלילת הכביש שלגביו יש מחלוקת כאמור להלן , הליך זה כנראה לא היה יעיל מבחינת התובעים.
התביעה נוסחה כתביעת נזיקין פרטנית יחד עם עילה חוזית לצד תביעה בגין נזקי גוף (ילדי התובעים) , ולא כתביעה על פי סימן ה' לפקודת הנזיקין, נ"ח בהתייחס למיטרד לציבור (סעיף 42 לפקנ"ז) על אף שבהקשר לטרוניה העיקרית של התובעים של התמשכות העבודות ונזקים הכרוכים בכך של אבק, חומרי חפירה שלא פונו, מצעים שלא הונחו וכדומה, זו הייתה עילת התביעה הסבירה.
3.במקום החלופות לעליל הוגשה תביעה נגד הנתבעת המורכבת מעילה חוזית של הפרת התחייבות שניתנה בעל פה על ידי הנתבעת במשרד ראש המועצה לצמצם את הנזק, ומעילות נזיקיות פרטניות של: פגיעה בגדר ובחומה סביב ביתם של התובעים, הסגת גבול בהקשר להנחת גדר תיל סביב אתר ארכיאולוגי; הצבת מכשולים שגרמו נזקים הן בהקשר כולל בין היתר יצירת מדרון תלול מבית התובעים לכביש הציבורי; גרימת נזקי גוף לילדיהם; חשיפת כלבי התובעים לגדר התיל. חשיפת הלקוחות והספקים של התובעים לנזקים . כן נטענו טענות כי אופן הביצוע של העבודות פגע באורח החיים של התובעים, וגרם לנזק ממוני של הפסדים כלכליים לתובעים בגלל הקושי של לקוחות להגיע לעסקיהם, חייב אותם בהשקעות מכיסם למזער את הנזק וגם לעגמת נפש.
מהות העבודות הציבוריות היו סלילה של הכביש הציבורי העובר ליד השטח של התובעים וגם ביצוע מערכות תת קרקעיות בישוב חורה החל מחודש נובמבר 2007. הנתבעת חלקה על החבות על פי סעיף 15 לפקנ"ז כי היא התקשרה עם קבלן משנה. לפיכך היא שלחה הודעת צד שלישי נגד קבלן המשנה שלה שביצע את העבודות, חברת אליאב תשתיות והערב שלה (להלן: "חברת אליאב" ו "אליאב" לפי העניין). אליאב שלחה הודעת צד רביעי נגד קבלן המשנה שלה, חברת יוסף אלסייד בע"מ (להלן: "חברת אלסייד") . הנתבעת וצדדים שלישיים ורביעיים הכחישו את העובדות, חלקו על הנזק, וגם העלו טענות של נזקים שבוצעו על ידי התובע, ונזקים שביצעו אחרים שעבדו באותה סביבה אך לא נשלחו הודעות צד שלישי / רביעי או חמישי נגד התובעים או נגד אותם גורמים נוספים.