1.לפני תביעת השבה ופיצויים של חברת ק.א.ן צהלה בע"מ (התובעת) אשר התקשרה עם מרכז הספורט גלי צהלה בע"מ (הנתבעת 1) בהסכם להקמת מזנון בשטח מרכז הספורט. התובעת טוענת כי הנתבעת 1 והנתבעים האחרים הטעו אותה בעת שהציגו לפניה מצג לפיו ניתן להקים במקום מסעדה, למרות שידעו על התנגדות השכנים ועל דרישות קודמות של עיריית תל אביב שבגינן לא ניתן לקבל היתר לעסק כזה. עוד טוענת התובעת כי הנתבעים התעמרו בה בסדרה אינסופית של הצקות לרבות הכפשתה ופיזור פליירים בבתי תושבי השכונה המאשימים את התובעים בהאשמות שאין להן שחר.
בתביעה זו, עתרו התובעים- התובעת ובעלי מניותיה לחיוב הנתבעים בהשבת השקעותיהם ופיצוי בגין הוצאת לשון הרע.
מפאת ריבוי הנתבעים, יכונו ביחד ולחוד "הנתבעים" בעוד שכאשרה ייחוס מעשה או מחדל לחברה, הנתבעת 1, תכונה הנ"ל- החברה. כך גם באשר לתובעים.
2.טענות התובעים
לטענת התובעים ידעו הנתבעים, קודם לכריתת הסכם השכירות, כי לא ניתן לחתום עליו ללא הסכמת העירייה ואגף הנכסים שלה, שהינו בעל הקרקע. הסכמה כזו, לטענתם, לא יכולה הייתה להינתן, הן בשל התב"ע החלה על האזור, הן בגין התנגדות השכנים ובעיקר בגין חריגות בנייה מרובות במרכז הספורט, שהעירייה דרשה את הכשרתן.
לטענתם, הוצגו לפניהם מצגים כאילו הנתבעת מצויה בהליכים מתקדמים לרישיון בנייה וכי כבר ניתן היתר לשימוש חורג המאפשר פתיחת מסעדה. עוד טענו כי הנתבעים הסכימו כי הם, התובעים, יסגרו את המרפסת שבשטחה התכוונו להרחיב את המסעדה, למרות שידעו כי לכך לא יינתן היתר בנייה, בשל הסיבות המנויות לעיל. עוד טענו כי הנתבעים דרשו שהשקעת התובעים במסעדה לא תפחת מ-250,000$- השקעה אליה לא היו התובעים נכנסים לו גולו להם העובדות שהיו ידועות לנתבעים באותה עת. בדיעבד, נאלצו להשקיע 320,000 $ בתחילת ההרפתקה הכושלת ולהטיס חמישה טבחים תאילנדיים להפעלת המטבח.
התובעים אף הסתמכו על מצג הנתבעים לפיו יגיעו למרכז הספורט לא רק מנוייו, אלא גם תושבי השכונה, והשכונות המתפתחות הנבנות לידה, שייהנו משירותי המסעדה המפוארת הממוקמת ליד בריכה, וצופה אליה, הנושאת זיכיון של רשת אפרופו ותפריט של אותה רשת.
3.לטענתם, קבעה חוות דעתו של היועץ המשפטי של הנתבעת 1, קודם לכריתת הסכם השכירות, כי לא ניתן להפעיל בשטח מרכז הספורט אלא מזנונים בלבד, אלא שחוות דעת זו לא גולתה להם מבעוד מועד. לשיטתם, מלמדים המסמכים שהיו בידי הנתבעים קודם להתקשרות, על התנגדות נחרצת של העירייה להפעלת מסעדה, על תביעות פינוי שהוגשו נגד הנתבעת, על התנגדות אגף הנכסים להפעלת מתקני בישול וגריל בשטח מרכז הספורט, על כתבי אישום קודמים שהוגשו, ועל ניסיונותיהם של נציגי הנתבעת להגיע להסכמות עם העירייה- שלא צלחו.
6.לגרסתם, סיפרו להם הנתבעים כי הינם מעסיקים אדריכל בעל מוניטין המטפל לאורך שנים בנושא מרכז הספורט שמכתבו המטעה אף צורף כנספח להסכם, ואף הצהירו באותו הסכם כי "החברה עשתה מאמצים והינה מצויה כבר בהליכים מתקדמים להשגת רישיון להפעלת מסעדה במרכז הספורט", הצהרה הרחוקה מהמציאות כרחוק מזרח ממערב.
7.התובעים, שהסתמכו על מכתב זה, אף שכרו את שירותיו של אדריכל נבון על מנת שישיג היתר בנייה למרפסת שבנו. לשיטתם, חרף העובדה שבאותו הסכם נקבעה תנית פטור לפיה לא יבואו התובעים אליה בטענות אם לא יינתן רישיון- אין תניה כזו פוטרת מחובת הגילוי המלא והנכון של העובדות הידועות לצדדים באותה עת. לשיטתם, בטל החוזה עקב הטעיות מהותיות ולפיכך הינם רשאים לטעון כנגד סעיפיו.
8.לטענת התובעים, אף לא גילתה להם הנתבעת כי חלק מנציגיה, עימם נוהל המו"מ הינם עורכי דין, בעת שהתובעת לא הייתה מיוצגת כלל. עוד טענה כי גם המצג לפיו ניתן היתר לשימוש חורג היה מצג שווא והיתר כזה לא ניתן קודם לכריתת ההסכם, שכן לא אושר ע"י אגף הנכסים עקב חריגות הבנייה ב-30% משטח מרכז הספורט. בדיעבד, כאשר ניתן ההיתר- הותנה בהנחיה לביטול השימוש במקום כמסעדה.
9. ביום 4/1/99 השתלטו הנתבעים על המסעדה, ריתכו את שערה וסגרו אותו במנעולים ואף הציבו שומרים למנוע את חזרת התובעים למקום. התובעים פנו לבית המשפט בבקשה לצו מניעה, ובקשתם התקבלה והמסעדה חזרה לידיהם. בתמיכה לטענותיהם בבית המשפט, הוצהר ע"י הנתבעים כי התובעים העלימו הכנסות והשמידו סרטי קופה, על מנת להפחית מדמי השכירות שנקבעו, בין היתר, עפ"י גובה ההכנסות. לטענת התובעים, משנכשלו הנתבעים בניסיון ההשתלטות על המסעדה, המשיכו בהצקות, הפרות והוצאת לשון הרע כנגד התובעים, או מי מהם ואף הגישו תביעת פינוי כנגד הנתבעת. התובעים, טוענים כי ההודעה על סגירת המסעדה ותביעת הפינוי, מנעה מהם להמשיך ולצבור הזמנות בקשר לאירועים עתידיים ושללה הכנסות עתידיות. כך , לשיטתם, הלך העסק ודעך.
במקביל, נאלצו התובעים להוציא הוצאות משפטיות בסכום של 100,000 ₪.
בתצהיר אידלמן נטען כי ההכנסות, שעמדו בשנת 1997 על 577,000 ₪ וגדלו ב1998 ל-725,000 פחתו בשנת 1999 ל-515,000 ₪.
10.בחורף לאחר חתימת ההסכם, בנה מרכז הספורט שרוול ברזנט המוביל לבריכה ומנע תצפית מהמסעדה לבריכה. בקיץ, הפסיקה הנתבעת את מכירת כרטיסי הכניסה החד פעמים לאורחים זרים וחילקה חינם כרטיסי כניסת אורח למנויים. התובעת פנתה לנתבעים והלינה על כך, שכן לטענתה מי שנכנס מכוח כרטיס מלא, ישהה בבריכה לאורך היום וייהנה משרותי ההסעדה במקום, בעוד שהמנוי, הגר בסמיכות, יחזור לביתו לארוחת הצהרים. לשיטת התובעים, מעידים מעשים אלו על התנהגות "חוזית קלוקלת" שלא תוקנה. לגרסתם, גרמו אירועים אלו לאבדן הכנסות של 400,000 ₪ לשנה.
11.הפרות נוספות נטענו בהארת מגרש הטניס בפרוז'קטור וסינוור המסעדה, סגירה בשער חשמלי את החניה הקדמית ששימשה את אורחי המסעדה וספקיה והפנייתם למגרש החניה האחורי, ועוד.
12.ביום 22/11/98 זומנו התובעים לפגישה בה הוטחו בהם האשמות קשות כאילו הם מעלימים הכנסות ונמסר להם מכתב, הכולל אף הוא טענות של מרמה וגניבת כספים, ומודיע על ביטול הסכם השכירות, מבלי שניתנה אורכה לתיקון "ההפרות". הודעות ביטול נוספות ניתנו לאחר מכן, לרבות במועד קבלת דמי השכירות החודשיים, "מבלי לוותר עליה."
13. ביום 25/8/99 נערכה פשיטת חוקרי מע"מ על המסעדה ונחקרו עובדיה, בטענה כי יש לרשויות המע"מ צילומים המעידים על העלמת הכנסות. לטענת התובעים, באה חקירה זו כתוצאה מהלשנה של הנתבעים, שהעסיקו חוקר פרטי שצילם את עובדי המסעדה.
ביום 16/9/99, נאלצו התובעים, לטענתם, להרים ידיים, והודיעו לנתבעים על ביטול ההסכם.