ת"א 2311-06

בתביעה זו עומדים על הפרק יחסי בנק עם לקוחותיו. הסוגיה שבמוקד הדיון היא אם רשאי בנק לממש נכסים שמלכתחילה שועבדו לטובתו להבטחת אשראי שניתן למיזם עסקי של שותפים, גם לפירעון חובות שנוצרו בחשבונות הפרטיים של השותפים בשלב מאוחר יותר וללא קשר למיזם. שאלות אחרות שמתעוררות נוגעות לאופן ניהול חשבונות התובעים על ידי הבנק.

העובדות הצריכות לעניין

1.התובע 1 (להלן: "יגאל") והתובע 2 (להלן: "נאור") הם אחים שפעלו במסגרת התובעת 3, ישינובסקי פיתוח השקעות – שותפות בלתי רשומה העוסקת ביזמות וקבלנות בנייה (להלן: "השותפות"); התובעת 4 היא רעייתו של יגאל (להלן: "נירה"). אביהם המנוח של יגאל ונאור היה אף הוא שותף בשותפות (להלן: "צבי"), ולאחר פטירתו הצטרף לעסקי השותפות בן נוסף של צבי – התובע 5 (להלן: "שי") שי, יגאל, ונאור הם יורשי צבי המנוח. התובעת 6, חברת נ.י. נכסי השרון בע"מ, (להלן: "נכסי השרון") רכשה נכס תעשייתי מנאור באמצעות אשראי שקיבלה מהנתבע – שהוא בנק מסחרי (להלן: "הבנק").

השותפות ניהלה את עסקיה באמצעות חשבונות בבנק; ופרט לחשבונות השותפות שהיו חשבונות עסקיים, הבנק ניהל גם את חשבונו הפרטי של נאור, ואת חשבונם המשותף של יגאל ונירה (להלן: "החשבון המשותף"). בתוך כך, מעת לעת העניק הבנק אשראי לשותפות וגם לשותפים באופן אישי, על פי צרכיהם.

2.ביום 24.6.1990 רכשה השותפות מקרקעין הידועים כחלקה 1 בגוש 6578 ברעננה (להלן: "המגרש ברעננה" או "המגרש"). בעת הרכישה היה ייעודו של המגרש לחקלאות, ואולם התנהלו הליכים לשינוי הייעוד לבנייה. רכישת המגרש נעשתה כחלק ממיזם בנייה של השותפות שכונה "פרויקט גני הדקל" (להלן: "הפרויקט"), ולצורך הרכישה העמיד הבנק לשותפות אשראי ודרש בטחונות מספקים. בתוך כך, הסכימו הצדדים כי בית המגורים של בני הזוג יגאל ונירה ברעננה ישועבד לטובת הבנק (להלן: "הקוטג'" או "הקוטג' ברעננה"), וכך גם דירת פנטהאוז שבבעלותו של נאור ברחוב אלופי צה"ל בחולון (להלן: "הדירה באלופי צה"ל") (ראו נספח ה לתצהיר יעקב גלר, מי ששימש כמנהל סניף הבנק באותה עת; לעיל ולהלן: "גלר"). בחודש יולי 1990 נחתם שטר משכנתא על הקוטג' ברעננה על ידי יגאל ונירה (סומן נ/6). כעבור מספר שנים, ביום 29.9.1994, שועבדה דירה נוספת להבטחת האשראי שניתן לשותפות לרכישת המגרש ברעננה – דירה שגם היא בבעלות נאור, ברחוב זלמן ארן בחולון (להלן: "הדירה בזלמן ארן") (ראו נספחים י ו-יא לתצהיר גלר).

3.המגרש ברעננה הופשר, ואף נעשתה פרצלציה שלפיה חולק המגרש ל-16 תתי מגרשים. 3 מתוכם נמכרו על ידי השותפות, ואילו ב-13 תתי המגרשים הנותרים תכננה השותפות לבנות 13 קוטג'ים למגורים ואז למכרם. בשלב זה, ביום 29.12.1995 חתמו הבנק והשותפות על הסכם ליווי - שלפיו העמיד הבנק לשותפות אובליגו בסך כולל של 4.8 מיליון דולרים (להלן: "הסכם הליווי"; נספח ב לתצהיר יגאל). בסעיף ג להסכם הליווי, שכותרתו "עקרונות מימון הפרויקט", נקבע כי השותפות תנהל שני חשבונות בסניף חולון של הבנק. האחד, חשבון ליווי – שישמש להזרמת המימון לפרויקט על ידי הבנק; מחשבון זה לא ניתן יהיה לשחרר כספים, אלא לצרכי הפרויקט עצמו, בהתאם להתקדמות הבנייה ובכפוף לאישורי המחלקה למימון בנייה ונדל"ן בבנק. השני, חשבון עסקי – שישמש את השותפות לניהול הכספי של הפרויקט, ואליו יוזרמו כספים מחשבון הליווי; ביחס לחשבון זה הוסכם כי לא יעמוד ביתרת חובה (להלן: "חשבון הליווי", החשבון הסגור 602221"החשבון העסקי", וביחד – "חשבונות השותפות").

מספר חודשים לאחר מכן, ביום 29.4.1996 נחתם מסמך משלים להסכם הליווי, שכותרתו "כתב התחייבות – אשראי למימון בניה למכירה" (להלן: "כתב ההתחייבות"; נספח א1 לתצהיר בני בריסי, מי ששימש ככלכלן בסקטור בנייה ונדל"ן בבנק באותה עת, להלן: "בריסי"). בסעיף 6 למסמך זה התחייבה השותפות "לא לרדת באופן משמעותי מתחזית מכירות ותקבולים של יחידות בפרויקט כמפורט בנספח א". בנספח א צוין כי בשלב א של הפרויקט ייבנו 5 קוטג'ים; ובשלב ב שנמצא עדיין בשלב התכנון והוצאו היתרי בנייה, ייבנו 8 קוטג'ים נוספים. ועוד באותו נספח א הוסכם כי הקצב החזוי למכירת יחידות הפרויקט יהא 5 קוטג'ים עד לחודש מאי 1997, במחיר של 1,300,000₪ לכל קוטג' בתוספת מע"מ (למעט קוטג' אחד שמחירו הועמד על 1,240,000₪ בתוספת מע"מ) (הנספח צורף כנספח ו לתצהיר יגאל). עוד באותו סעיף נקבע כי במקרה של ירידה מצטברת של 25% ומעלה מקצב המכירות או מחיריהן, יהא הבנק רשאי להורות לשותפות על נקיטת פעולות שונות להגברת המכירות לפי שיקול דעתו, וכן לדרוש מן השותפות בטחונות נוספים לפרויקט. המועד לסיום הפרויקט נקבע לחודש אפריל 1998 (סעיף 2 לכתב ההתחייבות).

4.אין חולק כי השותפות לא עמדה ביעדי המכירות בפרויקט כפי שנקבעו בכתב ההתחייבות: עד לחודש יוני 1997 נמכר קוטג' אחד בלבד, במקום חמישה. קוטג' שני נמכר בחודש אוגוסט 1998, שלישי בחודש אוגוסט 1999, הרביעי בחודש נובמבר 1999, והחמישי נמכר בחודש אוגוסט 2000. שלב א של הפרויקט נסתיים אפוא למעלה משנתיים לאחר המועד שבו התחייבה השותפות לסיום הפרויקט כולו.

בין לבין, במכתב מיום 19.8.1997 הביע הבנק דאגה ביחס לקצב מכירת הקוטג'ים, ודרש מהשותפים לדווח לו על פעולות שינקטו בנדון (צורף כנספח ה לתצהיר יגאל). במכתב תשובה מיום 1.9.1997, הודתה השותפות כי קיים קושי במכירת הקוטג'ים, ציינה כי היא נוקטת במירב המאמצים, והביעה תקווה כי הפעילות בשוק הנדל"ן תשתפר ועימה גם המכירות של הפרויקט (צורף כנספח ז לתצהיר יגאל). בינתיים המועד לסיום הפרויקט הלך והתקרב – ואולם במצב שנוצר לא היה באפשרותה של השותפות לפרוע את ההלוואות שהעמיד לה הבנק. ביום 11.12.1997 ביקשה השותפות מן הבנק כי יאריך את האשראי שניתן לה לצורך הפרויקט ב-12 חודשים, והבקשה אושרה על ידי ועדת האשראי העליונה של הבנק ביום 22.12.97 (נספחים ט-י לתצהיר יגאל). עם זאת, ביום 18.1.1998 שלח נציג הבנק מר אורי וויל (להלן: "וויל") מכתב לשותפים, שבו הוא מודיע להם כי בכוונת הבנק להדק את הפיקוח על הפרויקט. בתוך כך הורה וויל לשותפים לשלוח למהנדס המלווה את הפרויקט דפי חשבון, הן של חשבון הליווי הן של החשבון העסקי, ולפרט ביחס לכל משיכת כספים מה היתה מטרתה; השותפות נהגה כמבוקש במכתבו (נספחים יג-יד לתצהיר יגאל).

5.על מנת לקדם את המכירות בפרויקט, בראשית שנת 1998 יצרה השותפות קשר עם מר אריה חסידים – מנכ"ל חברת ישראל אוקשינירס בית המכירות הפומביות לנדל"ן בישראל בע"מ, העוסקת במכירת נכסים בכינוס ובפירוק (להלן: "אוקשינירס"). כוונת השותפות היתה להשתמש בשירותיה של אוקשינירס למכירת הקוטג'ים ותתי המגרשים שנותרו בפרויקט. כאמור עד לאותה עת הצליחה השותפות למכור קוטג' אחד בלבד, ובמלאי נותרו ארבעה קוטג'ים נוספים וכן שמונה תתי מגרשים פנויים. השותפות ואוקשינירס התקשרו בהסכם שלפיו תשווק האחרונה את הפרויקט במכירות פומביות שהיא עורכת, כאשר בשלב הראשון יועמדו למכירה תתי המגרשים הפנויים ובשלב השני הקוטג'ים הבנויים (ההסכם צורף כנספח יז לתצהיר יגאל). במכתב מיום 20.5.1998 עדכן יגאל את וויל בדבר ההתקשרות. אוקשינירס מצידה פרסמה מודעות בעיתונות הכתובה והזמינה את הציבור להציע הצעות לרכישת המלאי הנותר בפרויקט (נספח ג לתצהיר בריסי); ואין חולק כי בתום שלושה חודשים ממועד חתימת ההסכם בין הצדדים הצליחה השותפות למכור באמצעות אוקשינירס שלושה תתי מגרשים (נספח כ לכתב התביעה). ואולם השותפות טוענת כי ההתקשרות עם אוקשינירס רק הסבה לה נזק – משום ששלושת תתי המגרשים נמכרו על ידה בשווי נמוך באופן ניכר משווים האמיתי.