ת"א 19646-08 טרי ואח' נ' מלכה ואח'

ביום 2.4.14 ניתן פסק דין בסכסוך דנן, בתביעה העיקרית ובתביעה שכנגד.

פסק הדין בתביעה שכנגד ניתן בהעדר סיכומים של הנתבעים שכנגד.

לאחר מתן פסק הדין התברר כי הנתבעים שכנגד בקשו ארכה להגשת הסיכומים ולפיכך, בהחלטה מיום 14.9.14 הוריתי על ביטול פסק הדין בכל הנוגע לתביעה שכנגד כדי לאפשר עיון בסיכומי הצדדים לעניין תביעה זו בטרם ינתן פסק הדין.

לאחר שהצדדים הגישו סיכומים לעניין התביעה הנגדית, ניתן ליתן פסק דין גם בחלק זה של הסכסוך.

הסגת גבול

קראתי את סיכומי הנתבעים שכנגד לעניין זה ואני סבורה כי אין בהם כדי לשנות את המסקנות אשר נקבעו בפסק הדין המקורי.

פסק הדין אשר מכוחו טוענים הנתבעים שכנגד לזכותם להכנס לחצר התובעות שכנגד, הוא פסק דין שניתן לפני שנים רבות.

טענת הנתבע שכנגד 1 (סעיף 48 לסיכומיו) הנסמכת על העובדה כי בפסק הדין לא נקבע שעליו לתאם את כניסתו לחצר עם התובעות שכנגד, היא טענה שאינה ראוייה.

גם אם דבר זה לא נקבע במפורש בפסק הדין, הוא נובע מאליו מעצם העובדה שמדובר בכניסה לחצרים פרטיים והוא מחוייב המציאות מכוח חובת תום הלב בקיום פסק הדין.

פסק הדין בן 20 שנים ויותר לא נתן לנתבעים שכנגד את הזכות להכנס, לפי ראות עיניהם לחצרי התובעות שכנגד, ללא הגבלה ומבלי להודיע מראש. נהפוך הוא – הנתבע שכנגד 2 מבהיר (סעיף 9ב לסיכומיו) כי פסק הדין מחייב את התובעות שכנגד לאפשר להם להכנס לחצר שלהן, משמע – יש הכרח בפנייה אל התובעות שכנגד כדי לממש את הזכות שניתנה על פי פסק הדין.

על אחת כמה וכמה שמסקנה זו מתבקשת לאור העובדה שהרטיבות אותה ביקשו הנתבעים שכנגד לאטום, לא היתה רטיבות פיתאומית אשר חייבה טיפול דחוף ומיידי. נהפוך הוא, על פי סיכומי הנתבע שכנגד 1 (סעיף 2 לסיכומים) מדובר ברטיבות מתמשכת במהלך שנים רבות, כך שלא היה כל אילוץ אשר מנע מן הנתבעים שכנגד לתאם מראש את כניסתם לחצר עם התובעות שכנגד.

יודגש כי הנתבעים שכנגד טוענים כי מי מהם פנה אל התובעות שכנגד אולם טענה זו לא הוכחה כלל והיא נטענת בחצי פה ללא כל פרטים שיכולים לבסס אותה.