פלונית נ' אולפנת צביה בני עקיבא מירון ואח'

הצד השלישי: אליהו ביטון באמצעות עוה״ד אודי צדוק והראל פרלמן

פסק דין

השאלה העיקרית העומדת להכרעה במסגרת פסק דין זה הינה, האם קמה יריבות בין התובעת לבין הנתבעות בגין תאונה שחוותה התובעת ביום.

ככל שקמה יריבות בין הצדדים, תידון שאלת החבות לגופה בין התובעת לנתבעות ולצד השלישי.

רקע עובדתי- היריבות בין הצדדים:

1. ביום 8.9.2020 הגישה התובעת, ילידת 1952, כתב תביעה אשר כלל בתוכו כנתבעים את "אולפנת צביה, בני עקיבא, מירון" (להלן: "אולפנת צביה"), חברת הביטוח "מגדל" ומר אליהו ביטון.

2. בכל הנוגע לאולפנת צביה נטען כי מדובר במקום "בו התרחש האירוע" וכי הייתה הבעלים ו/או המחזיק ו/או האחראית על האולפנה וכי מר ביטון היה מי ש"אירגן ויזם את הסמינר שבמהלכו" אירעה התאונה מושא כתב התביעה ביום 8.4.2015.

3. התאונה תוארה בכתב התביעה כך ש"במהלך הסמינר החליקה ומעדה מרשתי ונחבלה באגן מימין (להלן: "התאונה")".

4. ביום 30.12.2020 הוגשה בקשה מטעם הנתבעות 1-2 (כפי שנכתבו בכתב התביעה המקורי) לארכה להגשת כתב הגנה וביום 14.2.2021 הוגשה בקשה נוספת להארכת מועד להגשת חוות דעת רפואית מטעמן. ביום 16.2.2021 עדכנו הנתבעות 1-2 כי נקבעה לתובעת בדיקה רפואית.

5. בכתב ההגנה שהוגש נכתב כי "הנתבעות מס' 1 ו-2 אולפנת צביה בני עקיבא במירון ו-מגדל חברה לביטוח בע"מ" מתכבדות להגיש את כתב ההגנה מטעמן. הנתבעות טענו כי "הנתבעת השכירה את המקרקעין במועד התרחשותה הנטענת של התאונה המוכחשת לנתבע מס' 3 מבלי לספק כל שירותי ניקיון ו/או הסעדה ו/או כל שירות אחר". הנתבעות טענו כי הנתבעת 1 "אינה יישות משפטית כלשהי בשמה שכזה". על טענות אלה חזרו הנתבעות בתחשיב הנזק שהוגש מטעמן והוסיפו כי אין באמור בו כדי להוות הודאה בכל טענה מטענות התובעת.

6. ביום 13.7.2021 נמחק מר אליהו ביטון מכתב התביעה העיקרי נוכח העובדה שהתובעת לא הצליחה לבצע מסירה של כתב התביעה לידיו.

7. ביום 14.7.2021 ובמסגרת בקשה להארכת מועד להגשת כתב הודעה לצד שלישי כנגד מר אליהו ביטון, טענו הנתבעות כי "לא הייתה להן יד ורגל בניהול האולפנה ובכל הנעשה שם במועד התאונה וכל 'חטאן' הוא כי השכירו את המקום למר אליהו ביטון...". בתמיכה לבקשה צורף תצהירו של מר סעדה אשר הצהיר כי הוא "משמש כמנהל אולפנת בני עקיבא" וכי במועדים הרלבנטיים לתאונה העמידה האולפנה את המבנה לשימושו של מר ביטון.

8. במסגרת ההודעה לצד שלישי טענו הנתבעות כי מר אליהו ביטון "התחייב במסגרת הסכם ההתקשרות בינו לבין המודיעה" לנקוט בכל אמצעי הזהירות.

9. משכשלו הניסיונות ליישב את התביעה, זו נקבעה לשמיעת עדויות.

10. ביום 26.4.2022 העלה ב"כ הנתבעות בעל פה את דרישתו למחוק את התביעה כנגד הנתבעת 1 בשל היעדר יישות ככתוב בכתב התביעה. בעמוד 35 לפרוטוקול דחיתי את הבקשה תוך תיקון שמה של הנתבעת 1 והשמטת המילה "צבייה" ממנה. (מעתה ייקרא שמה המתוקן של הנתבעת 1 "האולפנה").

     

    טענות התובעת בשאלת היריבות:

11. התובעת הגישה את התביעה נגד האולפנה שהחזיקה בנכס ביום התאונה והרשת היא זו שמבוטחת על ידי הנתבעת 2 וחלק מהרשת היא האולפנה.

12. האולפנה מבוטחת אצל הנתבעת 2 תחת פוליסת ביטוח שבה מצוין "מרכז ישיבות בני עקיבא" ומכאן חובתה של הנתבעת 2 לפצות את התובעת מכוח פוליסת הביטוח.

13. גם מעדותו של מר סעדה עולה תמיכה ביריבות שבין התובעת לבין שני הנתבעים, בראי מקרה דומה שכוסה על ידי הנתבעת 2.

     

     

     

    טענות הנתבעות בשאלת היריבות:

14. האולפנה כפי שנתבעה גם לאחר תיקון כתב התביעה אינה הישות המשפטית הנכונה.

15. חוכרת המקרקעין הינה האולפנה ומטרת החכירה היא הפעלת מוסד חינוכי ללימוד תורה.

16. האולפנה חתמה על הסכם עם מרכז ישיבות בני עקיבא ע"ר ועל פיו יועמדו המקרקעין למרכז הישיבות הנ"ל ללא כל תמורה לצורך הפעלת האולפנה, תוך שהפעלת המקום הוטלה על מרכז הישיבות.

17. על כן במועד התאונה לא הייתה האולפנה מחזיקת המקרקעין או המתחזקת שלהם.

18. גם מכתב התביעה לא עולה כל טענה כנגד האולפנה בכל הנוגע לפגם הטבוע במקרקעין אלא לתחזוקה בלבד.

19. ממילא הועמדו המקרקעין במועד התאונה לרשות הצד השלישי לשם קיום סמינר.

20. מכאן כי אין לאולפנה כל יריבות מול התובעת בנסיבות התאונה, קל וחומר לאחרונה מול מרכז הישיבות.

21. ממילא התיישנה תביעת התובעת כנגד כל גורם אחר.

     

    טענות הצד השלישי בשאלת היריבות:

22. הצד השלישי נגרר להליך על לא עוול בכפו ונוכח תצהיר כוזב מטעם הנתבעת 1.

23. ככל שיש חבות בגין התאונה מושא כתב התביעה, יש להטילה על הנתבעת 1 או על מי מטעמה.

24. הצד השלישי היה אורח מן המניין ביום התאונה ונתן ברוב כשרונו מעטפת רוחנית ולא הייתה לו כל נגיעה בארגון האירוע בפועל.

25. לצד השלישי אין כל יריבות עם הנתבעות וזו כלל לא הוכחה על ידי האחרונות.

26. ממילא האחריות לניקיון מקום התאונה הוטל על הנתבעת 1, גם מכוח ההסכם שנחתם לאחר התאונה.

27. בטענת הנתבעות כלפי התובעת יש כדי להביא לדחיית ההודעה לצד שלישי בהיעדר יריבות.

     

     

     

     

     

     

     

     

    שאלת היריבות: דיון והכרעה:

28. לדידי בשאלת היריבות כלל אין קושי, להבדיל משאלת החבות.

29. במהלך ההוכחות התברר, ועל כך גם אין עוד חולק, כי האולפנה היא חוכרת המקרקעין מממ"י (כיום רמ"י) כבר משנת 1977 ועד 2026.

30. בשנת 2012 העבירה האולפנה את החזקה בשטח האולפנה ל"מרכז ישיבות בני עקיבא" לצורך הפעלת בית ספר. הודגש בהסכם כי "הנכסים כולל הקרקע והמבנים בקמפוס האולפנא ימשיכו להיות בבעלות המלאה" של האולפנה.

31. בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת 1 נטען במפורש כי היא הבעלים של המקרקעין וכי השכירה אותם לצד השלישי בעת התאונה (סעיפים 11+19 לכתב ההגנה). לא מצאתי רמז בכתב ההגנה לטענה כי לעת התאונה היה מחזיק אחר במקום, כדוגמת מרכז ישיבות בני עקיבא או כל גורם אחר. לא זאת אף זאת: בתצהירו קובע מר סעדה במפורש כי "האולפנה במועד התאונה העמידה לשימוש הרב אליהו ביטון את המבנה בו קיים את הסמינר"".

32. מעדותו של מר סעדה התרשמתי כי ישנו ערבוב ישויות ועמותות, המעבירות בינן לבין עצמן את החזקה בשטח המריבה, ללא תמורה. בראש שתיים לפחות מהן עמד מר סעדה, כמנהל. לא שוכנעתי בדבריו של מר סעדה בכל הנוגע להיעדר החזקה בשטח לעת התאונה ככל שמדובר באולפנה. עדותו סותרת את תצהירו ואת כתב ההגנה והתרשמתי כי הוא מנסה לחמוק מאחריות לחזקה במקום. יש לזכור כי המדובר במועד שבו חל חופש פסח ועל כן שכל ישר מוביל למסקנה כי גם אם החזקה במקום- ביום יום- הייתה של מרכז הישיבות, הרי שבחופשת הפסח שבה החזקה לידיה של האולפנה.

33. מכאן כי עניין לנו בחוכר מקרקעין ומחזיק בהם אל מול מבקר בהם, ולא ניתן לומר שאין בין התובעת לבין הנתבעת 1 יריבות.

     

     

     

     

     

     

     

     

    שאלת החבות- הפן העובדתי:

    חקירתה של התובעת בשאלת החבות:

34. התובעת הקדימה לחקירתה תצהיר חרף קביעתי כי העדויות תשמענה בעל פה. הוסכם כי תצהירה יהווה עדותה הראשית.

35. בתצהירה הקצר מספרת התובעת כי ביום התאונה הייתה בסמינר של חב"ד באולפנת צביה במירון ואורגנה על ידי מר ביטון. "במהלך הסמינר החלקתי ממים שהיו על המדרגות ופוניתי באמצעות אמבולנס...".

36. בחקירתה הנגדית טענה את הטענות הבאות:

    • יצאה מנקודת הנחה כי המקום בו נפלה שייך לאולפנה.

    • את הסמינר בו שהתה ארגן מר ביטון והיא כבר ביקרה בו פעמיים שלוש בעבר. "הוא היה אחראי על הכל".

    • שילמה בעבור הסמינר למר ביטון, פנסיון מלא.

    • מר ביטון טיפל בכל "הדברים הנצרכים, אוכל בית כנסת, תפילות" ואף נכח במקום.

    • לא יודעת מי ארגן את פינת הקפה.

    • אם המומחה מטעמה כתב כי התאונה קרתה בעודה מטיילת במירון, "הוא לא דייק".

    • נפלה בסמוך למדרגות.

    • "ירדתי במדרגות, סיימתי את המדרגות, פניתי ימינה, בצמוד הייתה פינת שתייה, אני פניתי ימינה והחלקתי שם בסמוך לקיר". בסמוך למדרגות. "היה ברור לי שמדרגות והשטח מילה במדרגות זה אותו דבר". המים היו באזור פינת השתייה "אוסיף שבאותו זמן גם ניקו את המדרגות...אני ראיתי שיש מנקות בדרך כן". ובהמשך:

      "סיימתי את המדרגות, פניתי שמאלה, שם הייתה פינת השתייה, הפינה צרה יש פה קיר, אם אני יורדת במדרגות פונה שמאלה לפינה ואני החלקתי סמוך לקיר, יש קיר ממש ככה על הקיר...החלקתי ומצאתי את עצמי על הרצפה...העמדה צמודה למדרגה האחרונה...יש פניה שמאלה לפינת השתייה, פניתי במהירות כנראה..." קיבלה את המכה מהרצפה ואם כתוב בחומר הרפואי שקיבלה מכה מהקיר "כתוב שם קיר?".

    • אם חתמה על מסמך שבו נכתב שהחליקה על מים שהיו על המדרגות אזי "אני לא כתבתי כך".

    • לא יודעת ממה נקוו המים על הרצפה "אולי בגלל השטיפה...יכול להיות שמישהו לקח כוס מים...".

    • גודל השלולית הייתה 15*15 ס"מ.

    • זוכרת שראתה את המנקות בעת הירידה מן החדר.

    • לא נעזרה במקל הליכה או בהליכון שכן באותה העת לא נדרשה להם "היו לי רגליים חלשות קצת...יכולתי ללכת אבל ההליכה שלי הייתה קצת חלשה".

    • אם הצהירה שלא חוותה תאונות נוספות ומן החומר הרפואי עולה כי חוותה לפחות שלוש הרי ש"פשוט שכחתי מהנפילות האלו, היו נפילות מזעריות, שכחתי".

    • "אני לא נפלתי בגלל שאני לא הרגשתי טוב אלא נפלתי בגלל שהחלקתי על מים וזהו...זו הייתה נפילה של בן אדם".

    • סיפרה למר ביטון על התאונה "אמרתי לו שנפלתי". לא סיפרה לו על המים כי "לא חשבתי שזה חשוב".

       

37. התובעת קראה לעדות את מר דוד טל מי שנטען שהגיע מיד אחר התאונה וסייע בידי התובעת לקום ממקום התאונה. זו עיקר עדותו בעל פה בהמשך למסמך כתוב שצירף לתיק בית המשפט :

     

    " בפסח 2015 התארחתי כל ימי הפסח בבית ספר לבנות במירון (בנות הבית ספר היו בחופשה). המקום הופעל ע"י הרב אליהו ביטון מבאר שבע כארוח למשפחות ובודדים במשך כל ימי הפסח. באחד הימים בעת סעודת הצהרים קפצתי לחדרי כדי להביא ברכון לסעודה. חדרי היה בקומה הראשונה. במרכז כל קומה מוקם מרכז לשתיה (מיכל מים חמים, קפה, תה ופירות) כשהגעתי לאמצע קומה ראשונה, שמעתי חבטה וצעקות של כאב מהקומה השניה. רצתי במעלה המדרגות לקומה השניה ומצאתי אישה שוכבת על הרצפה ובוכה מכאבים הרצפה הייתה רטובה ממים שנזלו מהמיחם או משטיפת רצפות שבוצעה יום יום...".

    אף צורף תצהיר חתום על ידי העד ממנו עולה חזרה מלאה על שכתב לעיל.

    בחקירתו הנגדית הסביר כך:

    • המים נקוו ככל הנראה "ממה שאנשים שם שתו לא הקפידו נשפך".

    • שמע את המנקות מדברות.

    • לא ראה את רגע התאונה אך מצא את התובעת "שוכבת על הרצפה ליד מרכז השתייה...והרצפה רטובה".

    • מר ביטון הפעיל 15-20 איש במקום שעסקו ב"מטבח, לנקות...".

    • שילם בעבור הסמינר למר ביטון.

    • לדעתו מר ביטון שם את המיחם בפינת השתייה "היה אחראי על זה...שמו שם אגוזים שקדים וכל מיני ממתקים".

    • "יכול להיות שפגשתי אותו גם אמרתי לו את הזה" סיפר בתשובה לשאלה אם דווח על התאונה.

38. מר יצחק סעדה, מנכ"ל הנתבעת 1 מנהל אדמיניסטרטיבי של המוסד החינוכי אולפנת בני עקיבא, מספר בחקירתו כדלקמן:

    • עובד של "מרכז ישיבות בני עקיבא" ועובד במקום מאז שנת 2012.

    • אין אולפנת צבייה במירון.

    • יש אולפנת בני עקיבא במירון.

    • האולפנה חוכרת את השטח במירון מממ"י ומר סעדה הוא גם מנהל העמותה בנוסף לתפקידו במרכז ישיבות בני עקיבא.

    • החל משנת 2012 הגוף שמפעיל את האולפנה הוא מרכז ישיבות בני עקיבא.

    • מרכז ישיבות בני עקיבא הוציאה קבלה למר ביטון בעבור השכרת האולפנה לחג הפסח.

    • בעת הסמינר, לא פועלת האולפנה לבנות. הן בחופש הפסח ולחדריהן נכנסים האורחים בסמינר.

    • מרכז הישיבות לא מעמיד מיחם לא שוטף מדרגות או מסדרונות אלא רק את השירותים ומרוקנים את הפחים.

    • מר ביטון העסיק עובדות באופן פרטי והן אלה שהיו אחראיות על ניקיון המסדרונות והמדרגות.

    • לא קיבלו הודעה על התאונה ולמדו ממנה רק מהתביעה.

    • לא נכח בעת האירוע בסמינר.

    • לעת התאונה נחתם הסכם עם מר ביטון, אותו ניסח האחרון.

    • "חד משמעית לא" הושכר המקום למר ביטון ללא הסכם כתוב.

    • דרש ממר ביטון השתתפות עצמית בסך 10,000 ₪ בגין התובענה הנדונה לפי תנאי הפוליסה.

    • בשל סירובו של מר ביטון לשלם את הה"ע, סורב לקיים את הסמינר השנה על ידי העד.

39. הרב ביטון, בחקירתו בבית המשפט טען את הטענות הבאות:

    • לעת התאונה לא נחתם הסכם בכל הנוגע להשכרת הסמינר.

    • לא זוכר למי העביר את הכסף שנגבה מהמשתתפים, אבל בכל פעם היה מועבר לארגון אחר.

    • לא זוכר מי ארגן את הסמינר בשנת התאונה אבל הוא היה "הדמות החיה" במקום.

    • שמע על התאונה מאחד מבאי הסמינר. לא נכח בעת התאונה.

    • שוחח עם התובעת לאחר התאונה והיא סיפרה "שמעדתי במדרגות, זה אזור של המדרגות...המיחם עומד במרחק של 2 מטר בפנים בפינה והיא מעדה ממה שהבנתי...שהיא נפלה באזור המדרגות היא נפלה בבניין....באותו זמן שטפו באמת שטפו באותן שעות". לא זוכר שאמרה שמעדה בגלל מים.

    • לא היה אחראי על האוכל והשתייה ואינו זוכר/אינו יודע מי היה אחראי בעת התאונה ו/או הציב את המיחם בקומה.

    • עובדות האולפנה מנקות "כל השנה" והן שהיו אחראיות על ניקיון הבניינים.

    • לא העסיק כל עובדות ניקיון במתחם.

       

      עיקר טענות התובעת לעניין החבות:

40. הנתבעת 1 הייתה אחראית על המקרקעין ופעלה ברשלנות כלפי הבאים בשעריה.

41. גם מן ההסכם שהוצג משנת 2017 בין מוסדות בני עקיבא מירון לבין צד ג' עולה כי האחריות לניקיון רובצת על המוסדות/האולפנה.

42. הנתבעת 2 לקחה אחריות על תאונה נוספת שקרתה במקרקעין המדוברים.

43. אין ספק שהנתבעת 1 העסיקה עובדות ניקיון אשר היו צריכות לנקות גם את מקום התאונה.

     

    עיקר טענות הנתבעות לעניין החבות:

44. האחריות לאירוע התאונה מוטלת על הצד השלישי.

45. גם אם החליקה התובעת, המדובר בתופעה רגילה שאינה נושאת בצידה אחריות.

46. הנתבעת לא הייתה אחראית על ניקיון המסדרונות ואת המיחם לא סיפקה לאורחי הסמינר.

     

    עיקר טענות הצד השלישי לעניין החבות:

47. האחריות לאירוע התאונה מוטלת על הנתבעת 1.

48. הצד השלישי לא היה אלא אורח במקרקעין והגם שייתכן והייתה הרגשה שיש לו נגיעה בארגון הסמינר, הרי שמדובר בתחושה סובייקטיבית בלבד.

49. גם מן ההסכם שנחתם לאחר התאונה עולה כי האחריות לניקיון מקום התאונה הוטל על הנתבעת 1.

50. לעת התאונה עובדי התחזוקה והניקיון היו תחת פיקוחה של הנתבעת 1 ולא היו נוספים שהועסקו על ידי הצד השלישי.

51. הצד השלישי לא הביא את הציוד לעמדת השתייה.

     

    הפן העובדתי- דיון והכרעה:

    היכן וממה נפלה התובעת:

52. השאלה הראשונה העומדת להכרעה הינה, היכן וממה נפלה התובעת?

53. בכתב התביעה לא נכתב דבר על גורם או מקום הנפילה. גם המסמכים הרפואיים הסמוכים לתאונה לא מקדמים את בית המשפט לעניין זה. כל שנרשם במסמכים הרפואיים הוא שהתובעת "החליקה ונחבלה מקיר בצד ימין" או "נפלה ונחבלה".

54. המומחה מטעמה, ד"ר בנדיקט, כותב בחוות דעתו כי התובעת נחבלה "בעודה מטיילת בחג הפסח בהר מירון". למומחה בית המשפט, ד"ר שמש, סיפרה שירדה במדרגות והחליקה. בתצהירה סיפרה כי החליקה ממים שהיו על המדרגות. בתצהיר תשובות לשאלון כתבה ש"ירדתי מחדרי במדרגות ונפלתי...החלקה ממים שהיו על הרצפה". בתצהיר עדותה הקצר כתבה שהחליקה ממים שהיו על המדרגות. בחקירתה סיפרה שנפלה בסמוך למדרגות כאשר סיימה לרדת בגרם המדרגות והמים היו באזור פינת השתייה. הוסיפה שראתה עובדות ניקיון המנקות את המדרגות כאשר ירדה מחדרה. שללה שקיבלה מכה מהקיר. לא יודעת מה הגורם לתאונה: שטיפת העובדות או מישהו שלקח כוס מים.

    מר טל במכתבו כתב שמצא רצפה רטובת מים שנזלו ממיחם או משטיפת רצפות שבוצעה יום יום. בחקירתו סבר שהמים נקוו כתוצאה משפיכתם על ידי אנשים שלקחו מים מהמיחם.

    מר ביטון לא זכר שהתובעת סיפרה לו שמעדה כתוצאה ממים אך זכר ששטפו את המקום באותן שעות.

55. לאחר שנתתי דעתי לשלל הגרסאות שנשמעו לפני, מצאתי לקבוע ראשית שחרף הגרסאות השונות לאירוע התאונה, הוכיחה התובעת, לה אני מאמין לעניין זה, את נסיבות התאונה. התובעת ירדה במדרגות וכאשר סיימה לרדת את גרם המדרגות, החליקה ונפלה ליד פינת השתייה, שם נקוו מים. אני מאמין לתובעת שגרסאותיה לעניין הנפילה במדרגות עצמן נבעו מחוסר הבנה לדייק בפרטים וכי לא נפלה במדרגות עצמן. הגרסה נתמכת גם בעדותו של מר טל שחש לעזרתה רק לאחר שנפלה ומצא אותה מרחק קצר מהמדרגות, וליד עמדת השתייה. יש לזכור כי המרחק בין גרם המדרגות לעמדה הינו קצר ולא עולה על שני מטרים ככל הנראה.

     

     

    מי/מה גרם להיקוות המים:

56. כעת יש להכריע בשאלה, מי גרם להיקוות המים ליד עמדת השתייה? האם עובדות הניקיון שניקו לטענת התובעת, מר טל ומר ביטון את המדרגות, או שמא מי מאורחי הסמינר שלא הקפידו על ניקיון המקום.

57. שוכנעתי לקבוע כי המים נקוו כתוצאה מאי הקפדה של אורחי הסמינר ולא כתוצאה משטיפה שנעשתה על ידי המנקות במקום. הגם שהתובעת ראתה את המנקות, מר טל "שמע" אותן מדברות ומר ביטון העיד שהמנקות שטפו "באותן שעות", לא הוכח כי הן אלה שגרמו להיקוות המים דווקא ליד פינת השתייה. נסיבות המקרה מובילות למסקנה כי המים בסמוך לעמדת השתייה נקוו כתוצאה מנזילה כזו או אחרת מהמיחם במקום או כתוצאה מהתנהלותם של באי הסמינר, וכך אני קובע.

     

    מי הציב את המיחם במקומו:

58. שוכנעתי לקבוע כי המיחם לא הוצב על ידי האולפנה או על ידי מר ביטון וכי לא הוכח ולו בראשית ראיה מי הציבו במקום. ניתן לשער לעניין זה השערות אולם לא בהשערות עסקינן.

59. לעניין זה אני מקבל את עדותו של מר סעדה אשר הסביר כי אסור בתכלית האיסור להציב מיחמים בשטח מוסד חינוכי לפי הוראות משרד החינוך וכן את עדותו של מר ביטון שלא הוא שהציב המיחם. כאן המקום לציין כי מר ביטון ברוב הגינותו גם לא טען בעדותו כי הייתה זו האולפנה אשר הציבה את המיחם במקום. מכל מקום גם התובעת אינה יודעת מי הציב המיחם וב"כנראה" של מר טל אין די כדי לקבוע עובדתית שמר ביטון הציב את המיחם, שכן המדובר בעדות סברה.

     

    האחריות לסילוק המפגע:

60. נדרש אני להכריע עובדתית מי היה אחראי על ניקיון המקום לעת התאונה. האם עובדות הניקיון של האולפנה אשר הוכח כי נכחו באולפנה לעת התאונה, או שמא עובדות ניקיון נוספות אשר לטענת האולפנה נשכרו על ידי מר ביטון לניקוי המקום.

61. אין לפנינו הסכם כתוב לעת התאונה חרף טענת האולפנה כי הסכם כזה נחתם. מההסכם שנחתם שנתיים לאחר התאונה עולה כי ניקיון "הקמפוס" בתקופת אירוח "לקוחותיו" של מר ביטון "יעשה על חשבון ובאחריות" מוסדות בני עקיבא (כולל: שירותים בחדרים, שירותים כלליים, חצרות, פחים בחצרות) על בסיס יומי.

62. מר ביטון שולל בתוקף השכרת שירותי ניקיון בנוסף לעובדות הניקיון של האולפנה.

63. שוכנעתי לקבוע כי האחריות לניקיון זירת התאונה הייתה מוטלת על האולפנה. האולפנה הייתה מחזיקת המקום לעת התאונה. בהיעדר הסכם המוכיח אחרת ומשלא שוכנעתי שמר ביטון שכר שירותי ניקיון נוספים לשירותי הניקיון במקום, החובה לנקות את זירת התאונה הונחה על כתפי האולפנה. לציין כי מר סעדה, המנכ"ל, כלל לא נכח בחופשת הפסח של אותה שנה במקום ועדותו לעניין זה אינה אלא עדות סברה. גם מן ההסכם שנחתם שנתיים לאחר התאונה עולה כי היה על האולפנה (אין עמותה שנקראת מוסדות בני עקיבא) לנקות את חצרות המבנים ואלה כוללים בתוכם, לדידי גם את מדרגות המבנים והשטחים הסמוכים להם, כזירת התאונה. לו גרסה הנתבעת, אפילו בשנת 2017, כי היא פטורה מניקיון זירת התאונה ו/או כי על מר ביטון חלה החובה לנקותן, פשיטא כי הדברים היו עולים עלי כתב, ולא היא.

64. אשר על כן אני קובע כי על האולפנה חלה האחריות לנקות את זירת התאונה.

     

    הפן המשפטי:- האחריות לאירוע:

65. כמחזיקת המקום, היה על האולפנה לדאוג לשלומם של הבאים בשעריה ולבטיחותם.

66. הוכח כי האולפנה העסיקה עובדות ניקיון וכעת נשאלת השאלה האם הותרת שלולית מים בסמוך לעמדת השתייה עולה כדי רשלנות מצדה של האולפנה?

67. סבורני שכן. הוכח כי עובדות הניקיון פקדו את המבנים אחת ליום וכי לעת התאונה פגשה בהן התובעת. גם מר ביטון זכר כי בוצע ניקיון. ניקיון של עמדת שתייה אשר מטבע הדברים עלולה להפוך למפגע מים בסביבתה, מתבקש ונדרש. הותרת שלולית מים ליד עמדת השתייה אינה סבירה ועל כן חלה אחריות על האולפנה לנזקיה של התובעת שנגרמו כתוצאה מהחלקה על המים שנקוו במקום.

     

    אשם תורם:

68. אינני סבור שנכון וצודק להטיל על התובעת אשם תורם בנסיבות התאונה מושא כתב התביעה.

69. השלולית שגרמה להחלקתה של התובעת לא הייתה גדולה (15*15 ס"מ), מדובר במים שקשה להבחין בהם, קל וחומר כאשר התובעת החליקה מיד עם התקרבותה לעמדת השתייה. לא נשמעה טענה כי היה ידוע על זליגת מים מהמיחם במקום או על היקוות במים מסביב לעמדת השתייה כדבר שבשגרה.

70. על כן לא מצאתי להטיל על התובעת אחריות תורמת לאירוע התאונה.

     

    אחריותו של הצד השלישי:

71. מהראיות והעדויות עולה כי מר ביטון לא היה רק "הרוח החיה" בינות באי הסמינר כי אם היה גם זה שהיה חלק ממארגני הסמינר וניהולו במקום. לשנת התאונה הוכח כי היה זה מר ביטון שגבה את דמי ההשתתפות מהתובעת וממר טל, ובשנת 2017 חתם ישירות על הסכם מול "מוסדות בני עקיבא". עוד הוכח כי סכומי הכסף שנגבו, לא נרשמו בספרי האולפנה ככאלה שנמסרו על ידי מר ביטון אלא על ידי "חב"ד-פסח".

72. נשאלת השאלה האם מתוקף מעמדו, יש להטיל על מר ביטון אחריות משותפת לאירוע התאונה? סבורני שלא. הוכח כי על הניקיון היו אמונות מנקות מטעם האולפנה ואיני סבור שכמי שהיה שותף לארגון הסמינר, כשל מר ביטון בהבטחת שלומם של הבאים. לו הוכח כי לא היה כל גורם האחראי על הניקיון במקום, התוצאה הייתה שונה בתכלית.

73. אשר על כן דין ההודעה לצד שלישי להידחות.

     

    הנזק:

74. כתוצאה מהתאונה נגרם לתובעת שבר תת ראשי בירך ימין בעקבותיו נותחה ובוצעה החלפה מלאה של מפרק ירך ימין בעזרת משתל. חמישה ימים לאחר הניתוח הועברה לטיפול שיקומי. בהמשך עברה שיקום מוסדי (ביום 3.6.15 שוחררה משיקום) וטיפול פיזיותרפי ממושך.

75. תחילה הצדדים צירפו חוות דעת רפואיות לתמיכה בטענותיהם. מטעם התביעה הוגשה חוו"ד של ד"ר ישעיהו בנדיקט, מומחה באורטופדיה, שציין כי התובעת מתקשה ביותר לחזור לתפקוד, כאובה, מוגבלת בתנועה וביציבות, מתקשה ללכת למרחקים, לעלות ולרדת במדרגות, נעזרת בקביעות בקביים. העריך נכויותיה כדלקמן: 30% נכות צמיתה לפי סע' 35(1)(ד) בשל כאבים שהחלו לאורך רגל ימין, על רקע הזמן שחלף מאז נוצר הבדל באורך הרגליים והסטת עומסים מרגל ימין לשמאל, הגורמים לירידה קשה בתפקוד; 30% נכות צמיתה לפי סע' 48(1)(ז) בשל מגבלה בתנועות מפרק ירך ימין בכל טווחי התנועה;

    20% נכות צמיתה לפי סע' 37(7)(ב) בשל כאב כרוני בגב תחתון, מגבלה בתנועות, סכיאטיקה והקרנה לרגל ימין; 20% נכות צמיתה לפי סע' 51(2)(א) בשל הצליעה האבדוקטורית בירך שמאל.

76. מטעם הנתבעות 1-2 הוגשה חוו"ד של ד"ר ולנטין ז'טלני, מומחה באורטופדיה, שציין כי כיום הנפגעת מתהלכת בעזרת קביים, אורך הרגיל הימנית תקין, סימן של טרנדלנבורג שלילי וקיימת הגבלה קלה בתנועות פרק הירך הימנית. קיימת סימטריה בין שתי הרגליים, הגובה של פרק הירך תקין לכן אין סיבה לדבריו לטעון שקיים קיצור של גפה בעקבות שבר או ניתוח. העריך נכותה של התובעת בשיעור 15% לצמיתות בגין הגבלה קלה בתנועות פרק ירך ימין ובשל קיומו של תותב מלאכותי במפרק הירך.

77. נוכח הפערים בין חוות הדעת מונה מומחה מטעם בית משפט, ד"ר שי שמש. להלן עיקרי חוות דעתו:

    א. מצא קיצור קל בלבד של 0.5 ס"מ של הגפה התחתונה הימנית. להערכתו אין השפעה כלשהי לניתוח שעברה על כאבי הגב.

    ב. קיים מצב קודם לגבי עמ"ש ואף עברה בירור נוירולוגי ונוירוכירורגי מספר שנים לפני התאונה הנדונה. לכן אין מקום לקבוע נכות לגבי גב תחתון בקשר לתאונה.

    ג. התרשם ממבחן טרנדלנבורג חיובי ודלדול שרירים בירך ימין.

    ד. מצבה גורם למגבלה תפקודית המתבטאת בהגבלה בתנועות ירך ימין וצליעה. קבע נכותה הצמיתה בשיעור 30% לפי סע' 35(1)(ד) מיום 7.10.15 (עם תום הנכויות הזמניות).

    ה. אינו צופה שינוי משמעותי במצבה.

     

    יתכן ותזדקק לטיפולים בכאב וטיפולים פיזיותרפיים. כמו כן, יתכן ותצטרך בעתיד ניתוח חוזר.

    ו. איננה כשירה לעבודה הכרוכה בעמידה ממושכת או הליכה מרובה, הרמת משאות כבדים או כל מאמץ פיזי קיצוני אחר הגורם לעומס על רגל ימין. כשירה לעבודה שרובה בישיבה.

78. בחקירתו הנגדית בבית המשפט הסביר ד"ר שמש לב"כ הנתבעות כדלקמן:

    • האנמנזה הרשומה בחוות הדעת נגבתה והוקלדה בזמן אמת מפי התובעת לגבי גרסתה לאירוע התאונה ("הקלדתי אותם וזו ההקלדה שלי עם שינויי נוסח").

    • בטוח שסיפרה לו על "מדרגות".

    • לא סיפרה שהחליקה על מים.

    • הגם שלא היה מודע לתיאור התאונה מפי התובעת במסמכים אחרים "מעידה זו מעידה...היא אמרה שהיא מעדה ונפלה".

    • שבר בצוואר הירך עלולה לקרות מכל נפילה מינורית ולא חייב להיות ממדרגות.

    • אירועים קודמים של נפילות "אמור להצביע" על "משהו" מבחינת המנגנון (נטיה ליפול נוכח סיבה נוירולוגית, למשל).

    • לתובעת וירוס הידוע כעלול לגרום למחה סיסטמית נוירולוגית שגורמת לחולשת שרירה, למיופתיה ובנוסף יש לה גם ספסטיק פרפרזיס הנובע ממצב של עמ"ש, לרבות לחץ על העצבים ועל חוט השדרה- דבר המביא להשפעה על הרגליים, על תבנית ההליכה, על השרירים ועל חוזקם ואף על תבנית ההליכה.

    • הנ"ל אותר אצל התובעת כחודשיים קודם התאונה.

    • לתובעת גם טרשת נפוצה המשפיעה על ההליכה.

    • לתובעת גם קוודרופלגיה קלה, והיא סובלת מקושי בהליכה.

    • קודם התאונה נעזרה במקל הליכה (לא ידע על כך במועד הבדיקה).

    • ב-2014 נכנסה לחדר הבדיקה במל"ל בהליכה ספסטית עם גרירת רגליים.

    • המשתל שהושם בתובעת בעקבות התאונה מחובר בעמדה טובה.

    • בחר להעניק לתובעת נכות לפי סעיף סל 35 1 ד'.

    • לא חושב שסעיף 48ז מתאים למצבה של התובעת שכן אינו כולל דלדול שרירים ואינו מתאים למצבה של התובעת.

    • משלל המגבלות של התובעת, רק המוגבלת בירך קשורה לתאונה.

    • נכותה קודם התאונה "מכובדת" אולם לא הגיעה כדי 100% אם כי ,כמה עשרות אחוזים, זו נכות גבוהה".

    • לא ידע שכבר במועד התאונה נעזרה התובעת בעובדת סיעודית.

79. המומחה המשיך בחקירתו הנגדית על ידי באי כוח הצדדים והסביר גם להם כך:

    • לא מגיע לתובעת 40% נכות נוכח יישור תקין שמצא בה.

    • השבר באגן נגרם למיטב שיפוטו כתוצאה מנפילה וחבלה ישירה לאגן מימין.

    • התחשב בכל עברה לו היה מודע והעניק לתובעת נכות הקשורה רק לתאונה.

    • יש סיכוי לא מבוטל שהתובעת תזדקק לניתוח נוסף, אם תיפול שוב יכולה לפרוק את הירך ולשבור אותו, יש לה הגבלה אשר בשילוב מחלות הרקע שלה "יכולת ההליכה שלה נפגעת יותר מאשר אדם שאין לו את האבחנות האלה".

    • דלדול השרירים בירך הפגועה של 3 ס"מ הוא "ממצא משמעותי" הנקשר לתאונה ותוצאותיה.

       

80. התובעת בסיכומיה טוענת כי חייה השתנו מאז הפציעה. מאישה עצמאית הפכה לנכה תלויה בזולת ומתקשה בתפקוד היום יומי. בנוסף מלינה כי מומחה הנתבעת 1 כלל לא התייחס לדלדול השרירים שלה ועל כן העריך נכותה בשיעור 15% ולא 30% כפי שקבע מומחה בימ"ש.

81. מנגד לטענת הנתבעת נכותה הרפואית של התובעת אינה יכולה להגיע כדי 30% כפי שקבע מומחה בימ"ש. הנתבעת מפנה לכך שטרם התאונה נכותה של התובעת בענף נכות כללית עמד על שיעור 78%.

     

     

    דיון והכרעה: הנכות הרפואית:

82. לאחר ששקלתי טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות, נחה דעתי לקבל את האמור בחוות דעתו של ד"ר שמש, אשר בחקירתו הנגדית עמד על קביעותיו ונימק אותן כדבעי.

    • ראשית, קבעתי כי התובעת מעדה והחליקה בסמוך לעמדת השתייה. המומחה ציין כי שבר בצוואר הירך עלולה לקרות מכל נפילה מינורית ולא חייב להיות ממדרגות.

    • מעדותו של מומחה בימ"ש נלמד כי בעת עריכת חוות דעתו לא היה מודע לכל גרסאות התובעת ולסתירות מסוימות בין חלק מן הגרסאות, ונחשף לכך במועד מתן עדותו. ציין בעדותו כי עבר על כל חוות הדעת והחומר שהומצא לידיו וידע לומר כי גם בחוו"ד של ד"ר בנדיקט צויין כי מעדה ונחבלה באגן מימין. ניכר כי עיקרי הדברים בפן העובדתי עמדו בפני המומחה בכל הנוגע לגורמים לשבר התת ראשי בירך, ומכל מקום המומחה עצמו העיד כאמור כי גם נפילה מינורית עלולה לגרום לשבר וכי התובעת לא אמרה שמדובר בנפילה עצמית אלא במעידה.

    • באשר לעברה הרפואי של התובעת ללא קשר לתאונה, שוכנעתי כי המומחה שקלל את מצבה הרפואי בכל ההיבטים הדרושים וזאת חרף העובדה כי פרוטוקולי מל"ל לא עמדו בפניו במועד עריכת חוו"ד. המומחה עמד לאורך כל עדותו על כך כי המסמכים הרפואיים של התובעת היו בפניו במועד עריכת חוות דעתו והוא עיין בהם בקפידה. במהלך עדותו גילה המומחה בקיאות במצבה הרפואי הכללי של התובעת ללא קשר לתאונה ובד בבד עמד על כך כי העריך נכונה את מצבה בעקבות התאונה לרבות נכותה.

    • שאלת המפתח בהקשר למחלוקות בין הצדדים היא כיצד המומחה מטעם בימ"ש ידע להבדיל בין המוגבלות של התובעת בגלל התאונה לבין מוגבלות שאינה קשורה לתאונה לאור העובדה כי פרוטוקולי מל"ל לא הועברו לעיונו. המומחה השיב בהקשר זה כי כשמדובר בחולה שעברה שבר צוואר ירך בדרגה גרדן 4 (הדרגה הגבוהה ביותר), כלומר שבר עם תזוזה מלאה, יש לשים לב לכך שתוצאות של טיפול בשברים הללו הן הרבה פחות טובות מאשר אדם שמגיע בגלל שחיקה ועובר החלפת ירך. התוצאות פחות טובות תפקודית וישנן בעיות רבות עם השתלים הללו, ביחוד בנשים אוסטרופרוטיות עם שבר התוצאות פחות טובות. הנכות מורכבת ממספר רכיבים: טווחי התנועה מוגבלים וההגבלה העיקרית היא בכיפוף ובתנועות הרחקה.

    • עמד על כך כי לו המוגבלות של התובעת אכן הייתה נובעת ממחלת עבר ולא קשורה בתאונה, כפי שטוענת הנתבעת, אזי היה מצפה לראות בהשוואה לצד שני שגם שם טווחי התנועה יהיו ירודים ובעייתיים, אך לא כך הדבר. בפועל ישנם הבדלים משמעותיים- טווחים מוגבלים בכיפוף, סיבוב פנימי, סיבוב חיצוני ואבדוקציה, גם דלדול שרירים של 38 ס"מ לעומת 41 ס"מ- קרי דלדול שרירים מימין יותר משמעותי משמאל ולכן קושר זאת לתאונה. בהתאם לאמור עמד על כך כי הממצאים בבדיקה מתאימים ל-30%. המומחה הסביר ממה נובע דלדול השרירים וההבדלים בהיקפי הירכיים.

    • במהלך עדותו נשאל שלל שאלות בנוגע לרקע הרפואי ללא קשר לתאונה.

      כך למשל הופנה לכך כי כשמונה שנים לפני התאונה, ב-11/6/2007 התובעת נפלה בביתה ונחבלה בכתף ימין, אמה שמאלית, חזה צד ימין אחורי. המומחה ציין כי החומר הנ"ל עמד בפניו בעת עריכת חוות דעתו.

    • משנשאל מדוע לא איזכר תאונות קודמות בחוות דעתו השיב כי אינו חייב לאזכר כל תאונה שקורית בכתף, אמה וכו'.

    • ציין כי החומר הרפואי עמד בפניו אף לגבי תאונת נפילה עצמית מיום 24/11/09.

    • לצד זאת המומחה הודה כי לא ידע שכ-3 שנים לאחר התאונה נפלה במדרגות, נחבלה בפנים ובכתף ימין, אובחן שבר, קיבוע וכו'.

    • המומחה ציין כי שלושה אירועים של נפילות בבית יכולים להצביע על נטיה של אדם לנפילות. יתכן כי ישנה סיבה נוירולוגית שגורמת לה ליפול יותר- אצל התובעת ידע על HTLV1 הידוע לדבריו כיכול לגרום למחלה סיסטמית נוירולגית שגורמת לחולשת שרירים למיופתיה. בנוסף יש לה ספסטיק פרפזיס- הנובע ממצב של עמ"ש. יש לה גם ממצאים של עמ"ש צווארי וגם בעמ"ש מותני ונגרמת היצרות של תעלת השדרה עם לחץ על העצבים ועל חוט השדרה ובעקבות זאת קיימת השפעה על הרגליים, תבנית ההליכה, על השרירים וחוזקם. הממצאים הללו היו כחודשיים לפני התאונה.

    • נשאל האם כשיש הפרעה של שליטה בסוגרים ישנה גם השפעה על הרגליים? השיב כי לא בהכרח אבל לרוב זה נכון.

    • אישר כי טרשת נפוצה משפיעה על תבנית ההליכה.

    • תועד לפני התאונה (15/12/11) כי סובלת מקווארדפלגיה (חולשה לפחות בשתי הרגליים) קלה ובגין כך ניתנו לה 64% נכות.

    • לפני התאונה הנדונה ב-2/9/14 בקשה לבדיקה מחדש בביטוח לאומי בטענה שמצב בריאותה החמיר, ההליכה קשה מאוד ולכן הרבה פעולות בבית קשות לה לביצוע, חוסר תחושה גדול בכפות רגליים, לא יכולה ללכת הרבה, נעזרת במקל. נעזרה במקל כשנה וחצי לפני התאונה (דצמבר 2013)

      המומחה הודה כי המסמך הנ"ל לא עמד בפניו. עם זאת ציין כי יודע שהיא התהלכה עם מקל מפני שזה כתוב במסמכים. לאחר מכן ציין כי ידע שהיא מוגבלת בניידות, ביכולת ההליכה וחולשת השרירים אבל לא ידע על העזרים.

    • הופנה לתיעוד מיום 30.6.14 מביטוח לאומי לפיו התובעת הלינה על תופעות של הרדמות, קושי בהליכה, חולשה חזקה, אינה מסוגלת לעבוד ולא להכין אוכל. נשאל האם כשבדק אותה ניסה לברר גם על הפעילות היום יומית שלה? השיב כי היא סיפרה לו שלאחר התאונה הייתה החמרה קשה במצב שלה.

      הדגיש שוב כי החומר הרפואי שמעיד על מצבה עמד בפניו.

    • המומחה נשאל באשר להערכת מצבה לפני התאונה (קרי ללא קשר לתאונה הנדונה). ציין כי מדובר בבעיה מורכבת של עמ"ש צווארי ושל עמ"ש מותני בנוסף לנכות נוירולוגית וכו' ומדובר להערכתו בנכות מכובדת, לא ידע להעריך במדויק אבל דובר בכמה עשרות אחוזים.

    • מעדותה של התובעת באשר למצבה הרפואי לפני התאונה עולה כי לא דייקה בלשון המעטה בתצהיר תשובות לשאלון כששללה קיומן של תאונות לפני האירוע הנ"ל. בעדותה נשאלה האם יתכן כי היו לה לפחות שלוש תאונות קודמות בבית. השיבה כי דובר בנפילות מזעריות והיא פשוט שכחה מהן כלשונה.

       

      המומחה נשאל גם לגבי התאמת התקנה הנכונה למצבה בעקבות התאונה ולפשר קביעתו-

    • בהקשר זה עמד על כך כי הסעיף המתאים למצבה הוא סע' 35 ד1, וזאת בהעדר סעיף אחר שמשקלל את כל מה שנמצא בבדיקה שקשור בתאונה. הסביר כי 48 ז- שזהו סעיף המקנה את אותם אחוזי נכות הוא פחות מתאים מפני שהוא דן בהגבלה בינונית בכל התנועות, ואילו מצבה יותר תואם השפעה על כושר הפעולה הכללי. בנוסף ציין בהמשך כי בסעיף 48 הנ"ל אין דלדול שרירים שזהו ממצא משמעותי מבחינתו. מעבר לכך הסכים כי לתובעת אין הגבלות במידה בינונית ומעלה כפי שנדרש בתקנה 48.

    • לדבריו אם לא היה סעיף 35 אלא רק 48 אז היה נעזר בשילוב של סעיפים ה+ ו (הטיה בקירוב וסיבוב+ כיפוף), אבל אז נכותה הייתה גבוהה יותר (40%)

    • הדבר היחיד שאותו ייחס לתאונה הוא המגבלות שיש לתובעת בירך, בגינה הקנה לה 30%.

    • הממצאים העיקריים שמצא בבדיקה הגופנית הם צליעה על רגל ימין, דלדול שרירים בירך ימין, הגבלה בתנועות מפרק ירך ימין בדגש על סיבוב פנימי, סיבוב חיצוני, אבדוקציה וכיפוף-ולכן סע' 35(1)ד הכי התאים כלשונו. הסעיפים האחרים לא מתאימים אחד לאחד לנכות שלה.

       

       

       

      מסקנות:

    • בראי האמור לעיל, נחה דעתי לקבוע כי חוות דעתו ועדותו של המומחה מטעם בית המשפט הן מפורטות וקוהרנטיות ולא עלה בידי הנתבעות להפריך את עמדותיו בנוגע למצבה של התובעת על היבטיו השונים והמגוונים. המומחה ביאר ושפך אור על מגוון סוגיות העומדות בחזית המחלוקת בין הצדדים, ובפרט על המצב בו שבר בירך בדרגה הגבוהה ביותר כפי שחוותה התובעת כתוצאה מהתאונה הנ"ל מהווה פגיעה חמורה במצב רגליה ובמצבה התפקודי גם אם קודם לכן הרקע הרפואי היה מורכב ממילא.

    • מעבר לאמור, שורת ההגיון אכן מורה כי לו דלדול השרירים היה תוצאת מחלתה ללא קשר לתאונה אזי היה בא לידי ביטוי במצב סימטרי ולא כפי שנחזה בבדיקת המומחה- בו ניכר הבדל של 3 ס"מ בין ירך ימין לירך שמאל. קרי, בירך שנפגעה ישנו דלדול שרירים חמור יותר.

    • האמור לעיל מקבל משנה תוקף נוכח מעמדו של המומחה כזרועו הארוכה של בית המשפט

    • משכך, אני מורה כי שיעור נכותה הרפואית בעקבות התאונה יועמד על 30% בהתאם לקביעת המומחה.

       

      נכות תפקודית

    • כידוע, שיעור הנכות התפקודית מסור לקביעת ביהמ"ש, בהתאם להתרשמותו ממכלול הראיות שעמדו בפניו.

    • בתצהירה ציינה התובעת כי מאז הנפילה ועד היום היא מתקשה ללכת ולבצע את מטלות היום יום, חשה מוגבלת ונעזרת בצד ג', נעזרת קביעות בקביים לתמיכה.

    • בתצהיר תשובות לשאלון ציינה כי מאז התאונה סובלת מכאבים רבים, חולשה ברגליים, תנועה לא יציבה והליכה איטית שדרושת תמיכה. אין באפשרותה להרים אף לא משקלים קלים. ביצוע עבודות שגרתיות בבית ומחוצה לו הן בגדר כמעט בלתי אפשרי עבורה.

    • בעדותה בבית משפט תיארה התובעת כי מאז התאונה סובלת מאוד. פירטה כי הכאב ברגל התפשט לגב. כל הגב מאוד כאוב, מטופלת תרופתית. מתקשה להסתובב. מרגישה שהיא שבר כלי. יש לה מטפלת מביטוח לאומי, עובדת כשעתיים ורבע ביום.

    • לדבריה לפני התאונה לא הייתה מטפלת ולכשהגיעה לסמינר לא התהלכה בעזרת מקל הליכה או הליכון. מתצהיר תשובות לשאלון עולה כי לתובעת הייתה עובדת סיעודית במועד התאונה, קרי בטרם התאונה הנדונה. כפי העולה מעדותו, מומחה בימ"ש לא היה מודע להזקקותה לעזרה סיעודית לפני התאונה הנדונה.

    • בעדותה ציינה כי בשנה שלאחר התאונה הגיעה שוב לסמינר אולם התהלכה עם קביים שרכשה מבית החולים (קבלה לא נשתמרה).

    • ד"ר שמש ציין מבחינת השפעת התאונה על עתידה כי ישנו סיכוי לא מבוטל לניתוח נוסף, פריקת ירך חוזרת שבירת ירך- מה שיגרור טיפולים וניתוחים חוזרים. יכולת ההליכה שלה פגועה יותר נוכח מחלת עצבים שרירים שלה.

    • לדבריו יכולה להיות החמרה בגלל התאונה שחוותה וגם בכלל תחלואת הרקע שלה ברגע שיש משתל בירך זה אף פעם לא סוף סיפור. יכולים להיות זיהומים וכו'

    • בשקלול הנכות התפקודית יש לקחת בחשבון את הסיכוי להחמרה, שכן בשל התאונה נגרם שבר בירך, וכפי שהמומחה ציין מדובר במצב של סיכון לטיפולים וניתוחים נוספים בשל הסיכוי לפריקה חוזרת ושבירת ירך. מנגד, כפי שניתן ללמוד מתצהיר תשובות לשאלון, התובעת לעתים מנסה למזער את הרקע הרפואי המורכב ממילא שמשפיע על מצבה התפקודי גם ללא קשר לתאונה. כך למשל, הכחישה קיומן של תאונות קודמות לפני האירוע, הכחישה מחלות ותאונות מאז האירוע- ואולם הוכח כי הן לפני התאונה הנדונה והן לאחריה לתובעת נגרמו תאונות כאלו ואחרות. ההסבר לתאונות חוזרות ונשנות ככל הנראה נעוץ במצבה הרפואי ללא קשר לתאונה אשר עלול להוביל לנפילות, כפי שעמד על כך מומחה בימ"ש.

    • בראי מצבה התפקודי ללא קשר לתאונה, שכלל בין היתר תלונות על קשיי הליכה, חוסר תחושה ברגליים, חולשה, סחרחורות, פגיעה בתפקוד בהיבטים שונים- אני סבור כי יש להעמיד את נכותה התפקודית בגין התאונה בגובה נכותה הרפואית. שיעור הנכות התפקודית בהקשר זה משקף בנסיבות העניין באופן הולם את הפגיעה המשמעותית בעקבות התאונה אך אינו מתעלם מן הרקע הרפואי המורכב שגרם לבעיות תפקודיות רבות אצל התובעת עוד בטרם התאונה.

       

      הערכת הנזק:

      הפסדי שכר

      לעת התאונה הייתה התובעת בת 63. התובעת מורה במקצועה. העידה כי לפני התאונה טיפלה באימה, ולכן נבצר ממנה מלעבוד, אם כי לא ידעה לומר מתי בדיוק חדלה מלעבוד. בתשובותיה לשאלון ציינה כי אינה עובדת מזה 15 שנה, לעתים עבדה בעבודות מזדמנות בעיקר מזכירות- טענה שלא הובהרה כדבעי. לא ידעה להסביר מדוע טענה להפסדי שכר במסגרת תחשיב הנזק מטעמה.

      מומחה בימ"ש ציין כי התובעת אינה כשירה לעבודה הכרוכה בעמידה ממושכת או בהליכה מרובה, הרמת משאות כבדים או כל מאמץ פיזי קיצוני אחר הגורם לעומס על רגל ימין. כשירה לעבודה שרובה בישיבה.

      בתחשיב הנזק לא נטען להפסדי שכר לעבר, אולם נטען לאובדן השתכרות לעתיד בשיעור של 30% בשכר של משרה מלאה (10,428 ₪). הנתבעת מנגד ציינה כי התובעת זנחה בסיכומיה את הטענה לאובדן השתכרות וכי ממילא אינה זכאית לפיצוי בגין ראש נזק זה, שכן לא עבדה שנים רבות לפני התאונה ואף לאחריה.

      אכן, עיון בסיכומי התביעה מעלה כי התביעה טוענת לעזרת צד ג' ולהוצאות מוגברות. לא אוזכר רכיב אובדן שכר לעתיד.

      בנוסף לאמור, כיום התובעת בת 70, קרי חצתה את גיל הפרישה, וגם מטעם זה לא ראיתי לפצותה בגין רכיב זה.

       

      הוצאות רפואיות וניידות:

      מעדותה של התובעת עולה כי לא צורפו קבלות בגין הוצאות רפואיות מפני שלא השכילה לשמור. אולם לדבריה קופ"ח לא מימנה את כל ההוצאות.

      בסיכומיה ציינה התובעת כי הוציאה סכומי כסף ניכרים עבור טיפולים רפואיים, נסיעות, תרופות, עזרים אולם לא שמרה על קבלות וחשבוניות ולא ידעה כי הייתה צריכה לשמור. בנוסף נטען כי תזדקק להוציא סכומים רבים על ניתוח חוזר בעקבות התאונה.

      כמו כן נטען לשימוש גובר באמצעי תחבורה עקב פגיעה בכושר התניידותה.

      מומחה בימ"ש ציין בחוו"ד כי סביר להניח שתזדקק לטיפולים בכאב ולטיפולים פיזיותרפיים. יתכן ותזדקק בעתיד לניתוח חוזר. הדגיש כי הטיפולים והניתוחים נמצאים בסל הבריאות ואינם כרוכים בתשלום.

      בתחשיב הנזק מטעמה נטען לפיצוי לעבר ע"ס 30,000 ₪ ואילו לעתיד ע"ס- 100,000 ₪.

      בהעדר קבלות ונוכח העובדה כי השירותים הרפואיים ניתנים ע"י הרפואה הציבורית לא ינתן פיצוי לעבר.

      באשר לעתיד- בהנתן כי כושר ניידות הושפע ויושפע כתוצאה מהתאונה ובהתחשב בתוחלת חייה של התובעת להיום (16.8 שנים), אף אם השפעתה היא חלקית בלבד, הפיצוי יוערך ע"ס גלובלי של 50,000 ₪ המביאים לידי ביטוי את מהות הפגיעה התפקודית של התובעת וצורכיה לניידות בשארית תוחלת חייה.

       

      עזרת צד ג'

      כתוצאה מהתאונה התובעת עברה החלפה מלאה של מפרק ירך ימין. נזקקה לשיקום מוסדי וטיפול פיזיותרפי ממושך. מסתייעת בקביים נוכח קשיים בהליכה מעבר למספר עשרות מטרים. נזקקת לעזרה ביציאה מהבית. בתצהיר תשובות לשאלון ציינה כי מאז התאונה סובלת מכאבים רבים, חולשה ברגליים, תנועה לא יציבה והליכה איטית שדרושת תמיכה. אין באפשרותה להרים אף לא משקלים קלים. ביצוע עבודות שגרתיות בבית ומחוצה לו הן בגדר כמעט בלתי אפשרי עבורה. בעדותה בבית משפט תיארה התובעת כי מאז התאונה סובלת מאוד. פירטה כי הכאב ברגל התפשט לגב. כל הגב מאוד כאוב, מטופלת תרופתית. מתקשה להסתובב. מרגישה שהיא שבר כלי. יש לה מטפלת מביטוח לאומי, עובדת כשעתיים ורבע ביום. מתצהיר תשובות לשאלון עולה כי היא מעסיקה עוזרת בית, אך גם לפני התאונה הייתה לה עובדת סיעודית. לא צורפה כל ראיה על הוצאה בפועל מכיסה של התובעת.

      על כן לא מצאתי לפסוק לתובעת בגין ראש הנזק של עזרת צד שלישי לעבר.

      בכל הנוגע לעתיד, לפני התובעת עוד כ-17 שנים. נכותה גבוהה בפלג גוף הנדרש לתפקוד יומיומי ולדידי היא זכאית לעזרה בפעולות היום יום. בראי 30% הנכות שנפסקו לתובעת ובקשר ישיר אליהם בלבד, נכון להעמיד את פיצוייה בראש נזק זה על סך כולל של 377,000 ₪ המביאים לידי ביטוי עשר וחצי שעות שבועיות של עזרה בערך של 50 ₪ לשעה.

       

      כאב וסבל- בראי העובדה כי התובעת חוותה שבר בירך, עברה שיקום ממושך ומאז מוגבלת אף יותר בתנועותיה ובניידותה ונוכח הסיבוכים הצפויים בעתיד כתוצאה מהשלכות התאונה, כפי שפירט המומחה, הדעת נותנת כי בית המשפט היה פוסק בראש נזק זה סכום למכביר. אלא שב"כ התובעת ביקש שהפיצוי יועמד ברכיב זה ע"ס 30,000 ₪ ועל כן כבקשת התובעת בתחשיב מטעמה יועמד הפיצוי כמבוקש.

       

      ניכויים

      עוד קודם לתאונה התובעת הייתה סיעודית וקיבלה קצבה בגין 76% נכות כללית.

      מתע"צ עולה כי התובעת הגישה תביעה לקצבת נכות כללית ביום 5/7/12. נקבעה נכות רפואית בשיעור 60% החל מיום 1.1.2011 ודרגת אי כושר להשתכר בשיעור 65% מיום 1.1.2011.

      ביום 9.9.12 הגישה תביעה להחמרת מצב. נקבעה נכות רפואית זמנית בשיעור 64% לתקופה מיום 22.5.12 עד 31.12.13. החל מיום 1.1.14 נקבעה נכות רפואית יציבה בשיעור 64%. נקבעה דרגת אי כושר מלאה בשיעור 100% לצמיתות החל מיום 1.1.14.

      ביום 4.9.14 הגישה תביעה לשר"מ. נערכה לה בדיקת תלות. בבדיקה צברה התובעת 3 נקודות תלות ולכן נקבע כי אינה תלויה בעזרת הזולת בביצוע רוב פעולות היום יום ברוב שעות היממה.

      לא הוגשה תביעה חדשה למל"ל שר"מ לאחר התאונה.

      יש להוסיף עוד כי לפי התע"צ והמסמכים המצורפים ביום 28.1.2016, קרי לאחר התאונה הנדונה הגישה התובעת תביעה להחמרת מצב. ביום 21.2.16 הודע לתובעת כי תביעתה נדחית הואיל ואינה מבוטחת בביטוח נכות (הגיעה לגיל פרישה).

      מאישור תשלומים למבוטח בסיעוד עולה כי בשנת 2015 נמצאה ברמת זכאות 100 (מחודש יולי עד נוב'), קרי רמת הזכאות נקבעה לאחר התאונה הנדונה.

      עוד נלמד כי ממרץ 2020 עד אוק' 2022 התובעת הוכרה ברמת זכאות 3.

      משנת 2016 עד שנת 2019- הערכות תלות לא זיכו את התובעת בגמלת סיעוד.

      בשנת 2020 בוצעה הערכת תלות על יסוד מסמכים (בשל הקורונה). התובעת ציינה בכתב על גבי הטופס כי "בדרך כלל אני צריכה עזרה כי אני עם שני קביים. יש לי חולשה ברגליים, אני מאוד לא יציבה. הייתה לי חולשה ברגליים לפני 10 שנים ונפלתי ושברתי את מפרק הירך. מאז הנפילה ההליכה היא רק עם קביים. הליכה לא יציבה ואז אני מתקשה בשאר הפעולות".

      במסקנת האחב"צ בפעולות היום יום צויין: "...ידועה עם בעיה תחושתית ברגליים, ניידת בעזרת קביים, ידועה עם אוסטאופורוזיס, בעיות הליכה וסקוליוזיס. בשיחת טלפון עימה מדווחת כי לפני עשר שנים החלה לסבול מחולשת רגליים, נפלה ב-2013 ושברה את פרק ירך ימין. מאז ניידת עם קביים, מתקשה ומדווחת על חוסר יציבות וקושי. לאור זאת נמצאת בסיכון גבוה לנפילה וזקוקה להשגחה בניידות וכן בניידות בלילה, וכן עקב קביים לעזרה בחימום והגשה. לגבי רחצה והלבשה לדבריה סובלת מכאבים ונזקקת לעזרה".

       

      נלמד מן האמור לעיל כי קו פרשת המים בכל הנוגע למצבה התפקודי הוא התאונה הנדונה בה שברה את פרק הירך. לצד זאת הערכות התלות משקפות כי חוסר יציבות ומועדות לנפילות הן מנת חלקה של התובעת כתוצאה ממצבה הרפואי הבסיסי ללא קשר לתאונה הנדונה.

       

      הנתבעות טוענות כי משהמציאו חוות דעת אקטוארית בכל הנוגע לגובה גמלת הסיעוד שהוענקה ותוענק לתובעת, עובר הנטל לתובעת להוכיח היפוכו של דבר, קרי שהגמלה לא מוענקת או מוענקת רק בחלקה, בגין התאונה מושא כתב התביעה. התובעת לא התייחסה לעניין זה בסיכומיה.

       

      אכן, צודקות הנתבעות בעיקרו של טיעון. משצורפה חוות דעת אקטוארית לעניין גובה הקצבה שמקבלת התובעת, וזו התחילה להשתלם לאחר התאונה, על התובעת להוכיח כי חלקה או כולה אינם קשורים בתוצאות התאונה מושא כתב התביעה (רע"א 5670/10 פלוני נגד הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, 19.8.2010 וגם לאחרונה רע"א 496/22 פלונית נגד שומרה חברה לביטוח, 20.3.2022).

       

      עיון בסיכומי הנתבעות מעלה עם זאת, כי אף לשיטתן, התובעת "סבלה עוד שנים טרם התרחשות התאונה מתאונות ונפילות קודמות כמו גם ממחלות ניווניות קשות כגון: טרשת נפוצה, קוודרופלגיה, פראפלגיה, סוליוזיס למוברדי, חולשה פרוגרסיבית ודיסטלית ברגליים ועוד ועוד" (סעיף 31+37 לסיכומיהן). גם מומחה בית המשפט הסכים כי מחלותיה הנ"ל של התובעת מהוות פגיעה בהליכתה ותפקודה.

       

      מכאן כי לשיטתי ומשגם הנתבעות לא חולקות על כי מצבה של התובעת מצריך, במשמע, עזרה סיעודית, יכול בית המשפט להידרש לפרוטוקולים של אחב"צ הסיעוד ולחלץ מהם את שיעור העזרה המשוייך לתאונה וזה שאינו קשור אליה. כך עשיתי בעניינה של התובעת ולאחר עיון בפרוטוקולים הגעתי לכלל מסקנה כי מחצית מנזקקותה של התובעת לסיעוד קשור בתאונה.

       

      אם כן, עיון במסמכי המל"ל מחייב כי אין להורות על ניכוי מלוא תגמולי מל"ל לפי חוו"ד אקטוארית אלא על ניכוי מחצית מן הסכום העומד בקשר סיבתי ישיר לתאונה מושא כתב התביעה והוא- סך של 209,000 ₪ במעוגל.

       

      סוף דבר:

       

      התביעה מתקבלת.

       

      נזקיה של התובעת בסיכום:

       

      כאב וסבל:30,000 ₪.

      עזרה לעתיד:377,000 ₪.

      ניידות:50,000 ₪.

      סה"כ:457,000 ₪.

      ניכוי גמלת סיעוד:209,000 ₪ (-)

       

      סה"כ נזק:248,000 ₪.

      שכ"ט עו"ד ומע"מ:58,000 ₪.

      הוצאות משפט:אגרה וחוות דעת לפי קבלות.

       

      ההודעה לצד שלישי נדחית והנתבעות תשלמה לצד השלישי שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 15,000 ₪.

       

       

       

       

       

      הסכומים יועברו תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

       

       

      זכות ערעור מלבית המשפט המחוזי תוך 60 ימים מיום קבלת פסק הדין

       

       

      ניתן היום, כ"ב שבט תשפ"ג, 13 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.