ת"א 17904-07-13 שטן נ' עיריית תל-אביב

החלטתי עניינה בשאלת הסמכות העניינית לדון בסעד העיקרי המבוקש בתיק זה – צו למניעת מופעים ב"חוף הצוק" בתל אביב, כחלק מאירועי "לילה לבן" שמארגנת עיריית תל אביב אחת לשנה, ואשר מפריעים לטענת התובע את מנוחתו כבעל דירה בצפון העיר.

1.התובע עתר בתביעתו לסעד קבוע של איסור המשך המופעים, זאת על יסוד טענותיו להתרשלותה של הנתבעת במתן האפשרות לקיום המופעים האמורים. כן עתר לפיצוי כספי בגין כל שנה שבה נאלץ לדבריו להיעדר לילה מביתו, בסך 6,500 ₪ לחמש שנים, ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך 50,000 ₪. הנתבעת טוענת מנגד כי אין לתובע כל עילת תביעה, וכי אין כל פסול בקיום אירוע בן שלוש שעות אחת לשנה במסגרת אירועי "לילה לבן".

2.התביעה סווגה נוכח סכומה כתביעה בסדר דין מהיר, אף שהיא כוללת את צו המניעה המבוקש. בישיבה המקדמית (האחת האמורה להתקיים בהליך בסדר דין מהיר) התייצב ב"כ התובע אך לא התובע עצמו ("מתוך תקלה כלשהי", ניחש בא כוחו), אף שנדרש לעשות כן בהחלטתי. בדיון עלה הקושי בניהול התביעה בסדר דין מהיר, נוכח הצו, ובנוסף – עלה הקושי בסמכותו העניינית של בית משפט זה ליתן את הצו המבוקש. ב"כ התובע ציין כי בדעתו לעתור לתיקון כתב התביעה, בתוך פרק זמן שניתן לו ושחלף. סופם של דברים, שבאיחור ניכר ורק אחרי החלטה נוספת עתר הוא רק לשינוי מתווה הדיון לסדר רגיל, אך לא לתיקון כתב התביעה. על כן נתבקש התובע לחוות דעתו בשאלת הסמכות העניינית, משנחזה כי דרכו לסעד של צו מניעה האוסר על המשך קיום אירועי לילה לבן במתכונתם נסמך בהכרח על תקיפת החלטותיה המנהליות של הנתבעת. על כך השיב התובע, אף זאת באיחור, ב"מודעה" שלפיה אינו תוקף את שיקול הדעת, במישרין או בעקיפין, אלא רק טוען הוא למטרד שמכוחו הוא עותר לסעד. הנתבעת השיבה ועמדה על פירכות שונות בטענות התובע. על כן ביקשתי את תשובת התובע, זאת עד יום 30.6.14. עד הנה טרם באה תשובתו, ואין זו הפעם הראשונה שהוא מתעלם מהחלטות בית המשפט.

3.עמדתי היא כי יש להורות על מחיקת התביעה ככל שהיא נוגעת לסעד של צו מניעה שיאסור על קיום המופעים כחלק מאירועי "לילה לבן". אבאר בקיצור.

4.ברור שהתנהלות מינהלית פגומה יכולה להקים לעתים עילה מכוח פקודת הנזיקין, בפרט מכוח עוולת הרשלנות, אף שברור שלא פעולה פגומה מבחינת דרך הפעלת הסמכות הסטטוטורית תיחשב מניה וביה כרשלנית (ע"א 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, בפסקה 17 (25.5.06)). אולם כאשר התובע עצמו מצהיר כי אינו מתכוון לטעון נגד כשרות הפעולה המינהלית, אזי מובן שיש קושי ניכר לטעון לקיומה של עוולה נזיקית המקנה זכות לסעדים.

5.תביעתו של התובע (שלבשה ופשטה צורה, וזכתה למעין ניסיון לתיקון ב"מודעה" שהגיש) נסמכת על שלושה: רשלנות, הפרה של תקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר), התש"ן-1990 (להלן: תקנות המפגעים), ובעיקר (לפחות לפי העולה מן המודעה) – מטרד, כאמור בסימן ה' לפקודת הנזיקין. נסוקרם.

6.משזנח התובע את טענותיו כלפי הפעולה המינהלית, ממילא קורסת טענת הרשלנות (ולמצער, לא הובהר אחרת). אשר לתקנות המפגעים: התובע קורא להמנע מקיום אירועים "למעט במועדים הנקובים בתקנה 3(ב) לתקנות", כאשר תקנה 3(ב) אינה עוסקת במועדים ולא ברורה כוונת התובע. כך או כך, תקנות המפגעים באות מכוחו של חוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961, המסמיך עצמו על פקודת הנזיקין וקובע בסעיף 13 לו כי כל הפרה של החוק תהווה עוולה של מטרד ליחיד. ברם התובע לא הבהיר כיצד יהיה בידו לקבל את סעד צו המניעה מכוח עוולת המטרד הנטענת, היא השלישית שממנה הוא מבקש להיבנות, ובכך נדון עתה.

7.קושי ראשון, המתייחס לכלל הסעדים המבוקשים וממילא לסעד של צו מניעה נוכח המטרד הנטען, הוא שהתובע, אף שהוא טוען כי אינו מתכוון לתקוף את החלטת הרשות במישרין או בעקיפין, קורא עדיין לבית המשפט לבחון את "חוקיותו של המעשה לפי הוראות פקודת הנזיקין ודיני המטרדים". אולם אם התובע אינו תוקף את חוקיות ההחלטה, במישרין או בעקיפין, הרי שיש לצאת מנקודת הנחה כי היא חוקית. ואם כך, בחינת "חוקיותו של המעשה" תניב לכאורה תשובה שלפיה המעשה חוקי, ומטרד אין. הנתבעת עמדה על קושי מזדקר לעין זה, והתובע לא השיב חרף החלטתי בעניין.

8.קושי שני לעניין צו מניעה מכוח טענת המטרד הוא זה: פרק ה' לפקודת הנזיקין מונה את רשימת הסעדים שבית המשפט מוסמך לתיתם מחמת עוולות, ובהם – צווי עשה ולא תעשה (סעיף 72 לפקודה). ברם דיני המטרדים נתייחדו: סעיף 48ב לפקודה קובע כך: