ת"א 15794-12-13 יסעור פרו בע"מ ואח' נ' iOption Group Ltd ואח'

1.לפני בקשה מטעם נתבעים שכנגד לחייב תובעת-שכנגד בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות.

2.התובעת שכנגד (הנתבעת 1 בתביעה המקורית) היא חברה קפריסאית המשמשת, או שימשה, כפלטפורמה מקוונת למסחר באופציות בינאריות (להלן גם: "החברה" או "המשיבה").

עניינם של ההליכים (התביעה והתביעה שכנגד) בהתקשרויות מחודש מאי 2013 בנוגע להעברת כספים לחברה מאת מהתובעות, שהן חברות פרטיות העוסקות בהשקעות.

3.על טיעוני הצדדים עמדתי באופן מפורט למדי, הגם שלא ממצה, בהחלטה שניתנה ביום 2.9.15 בבקשה לסילוק על הסף (להלן גם: "החלטת 2.9.15"). אין צורך להרחיב בדבר בהחלטה הנוכחית. להלן יובא רקע כללי בלבד, שלא יתיימר למצות את טענותיהם הרבות-עד-מאד של הצדדים בכתבי הטענות.

התביעה והתביעה שכנגד - תמצית

4.עמדת התובעות בכתב התביעה היא, כי הוצע להן לבצע השקעה בחברה; הוצגו להן מצגים בעל פה ובכתב ע"י הנתבעים (ובהם שהחברה רווחית, בהליך גידול, נקייה מחובות ובקופתה יתרות מזומנים "דשנות"); כשלב ראשון הסכימו (התובעות) להעמיד לחברה הלוואת גישור של 800,000$ לתקופה של חודש ימים (להלן: "ההלוואה"); ההלוואה נועדה להפוך להלוואת בעלים במסגרת הסכם השקעה שאמור היה להחתם (על יסוד מפתח של 75,000$ ל- 1% ממניות החברה); ודובר בנוסף על אופציה להגדלת ההשקעה ב- 560,000$ לפי אותו מפתח.

בעקבות האמור נחתמו שני מסמכים ביום 22.5.13: (א) מסמך הנושא כותרת של 'הסכם הלוואה' ולפיו התובעות מעמידות את ההלוואה והחברה מתחייבת להחזירה עד 20.6.13 ("הסכם ההלוואה"); (ב) מסמך הנושא כותרת של 'מכתב כוונות' (LOI – Letter of Intent) ("מכתב הכוונות") בענין כוונה להתקשר בהסכם השקעה בחברה, תוך שצוין כי הוא אינו בעל תוקף משפטי מחייב וכי עסקת ההשקעה תצא אל הפועל בכפוף לכריתת הסכם מפורט.

5.אין מחלוקת כי בעקבות ההתקשרות הועברו מאת התובעות כספים בהיקף של 800,000$. בכתב התביעה נטען, כי זמן קצר לאחר העמדת ההלוואה הסתבר שחלק ניכר מהמצגים שהוצגו היו מצגי שוא, כי היה פער 'בלתי נתפס כמעט' בין 'התמונה הורודה' שצוירה לבין המצב בפועל וכי כבר בעת העמדת ההלוואה ידעו הנתבעים נתונים כספיים השונים דרמטית ממה שהוצג, אך הדבר לא גולה. בחלוף כ-4 חודשים בלבד מאז העמדת ההלוואה, הגיעה החברה לחדלות פרעון.

במסגרת כתב התביעה, דורשות התובעות את החזר ההלוואה וכן עותרות לחייב מספר נתבעים נוספים מכוח עילות אישיות דוגמת עשיית עושר, תרמית, גזל, דיני חברות ועוד. הסעד הנתבע במסגרת התובענה שקול לסכום שהועבר (800,000 דולר) לאחר שערוך.

6.הנתבעים מצדם טוענים ,כי למעשה דובר בהסכם השקעה אשר מהותו היא בבסיסה כמהות מכתב הכוונות וכי המינוח "הלוואה" הוצג כענין טכני שאינו מייצג את המהות האמיתית של העסקה ונועד לאפשר לתובעות להזרים את הכספים קודם לכך שהחליטו בינן לבין עצמן דרך איזו "ישות משפטית" יבצעו את ההשקעה. לשיטת הנתבעים, מכתב הכוונות, למרות כותרתו, הוא ששיקף את מהותה האמיתית של העסקה (אשר מלוא התנאים לה גובשו), והוא שחל על מערכת היחסים בין הצדדים, מחייב אותם והופר על ידי התובעות. עמדת הנתבעים היא כי הסכם ההלוואה הוא הסכם למראית עין הבטל מעיקרו.