ת"א 15371-07-10 עו"ד גיא גיסין נ' נגר כדורי

לפני בקשה לתיקון כתב התביעה בתובענה שלפניי, וזאת ככל שהוא נוגע לנתבע 8.

1. רקע הדברים וההליכים שלעניין

ביום 26.4.06 מינה בית משפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ורדה אלשיך, פש"ר 1408/06) את עו"ד גיא גיסין כנאמן להסדר נושים של חברת אורליין ייזום והשקעות בע"מ (להלן: הנאמן ו-החברה, בהתאמה). במסגרת הסדר הנושים שגובש על ידי הנאמן, נמכרה השליטה בשלד הבורסאי של החברה וחובותיה וזכויותיה, בהן זכויות תביעה, הומחו כולן לקופת הסדר הנושים. ביום 13.7.10 עשה הנאמן שימוש בזכות התביעה של החברה והגיש את התביעה שבכותרת. כשנה לאחר מכן, הגיש הנאמן תביעה נוספת, אשר התבררה אף היא לפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת רות רונן, ת"א 45609-07-11).

החברה הייתה בעבר חברה ציבורית ועד חודש יולי 2003 היו הנתבעים 1-2 בעלי השליטה בחברה. במועד זה מכרו הנתבעים 1-2 את מניותיהם לנתבע 3, שהפך לבעל השליטה בחברה וכן שימש כמנכ"ל וכיו"ר דירקטוריון החברה. בחודש אוקטובר 2003 העביר הנתבע 3 את מניותיו למר שגיב נציה. בחודש אפריל 2005 השעתה הבורסה לניירות ערך את המסחר בניירות הערך של החברה ובחודש אוגוסט 2005 פתחה הרשות בחקירה בעקבות אי סדרים בפעילות החברה וחשד להטעיית משקיעים ולתרמית. ואמנם, חקירת הרשות העלתה, כי הסיבה המרכזית למצבה של החברה הייתה העובדה כי נרשמו ונסלקו במסלקת הבורסה לניירות ערך מניות מזויפות, שהונפקו באופן פיקטיבי על ידי גורמים עבריינים, בלא ששולמה תמורה כלשהי לחברה בגינן, ובלא שהמניות הללו עברו את התהליכים החוקיים להנפקתן. בשנת 2009 הוגש כתב אישום כלפי חלק מהמעורבים בפרשה, ובהם מר שגיב נציה, מי שרכש בשעתו את מניות החברה מהנתבע 3. ביום 6.4.11 ניתן גזר-דין על ידי בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט דוד רוזן, ת"פ 4218/09) ביחס לנאשמים ה"ה שגיב נציה, דוד נציה ונסים רום, שהורשעו בעבירות שיוחסו להם על-פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון.

כאמור, ביום 13.7.10 עשה הנאמן שימוש בזכות התביעה של החברה והגיש את התביעה שבכותרת, בה הוא תובע מהנתבעים תשלום של כ-11.2 מיליון ₪ לקופת הסדר הנושים. בכתב התביעה נטען, כי במועד מכירת השליטה בחברה לנתבע 3, חבו הנתבעים 1-2 לחברה סכום של כ-6.7 מיליון ₪, שהיה מגובה בערבות בנקאית בסך 7 מיליון ₪ לטובת החברה. עוד נטען בכתב התביעה, כי במסגרת עסקת רכישת השליטה ביולי 2003, אמור היה הנתבע 3 לשלם את תמורת הרכישה לנתבעים 1-2 בהמחאה שסכומה כסכום החוב והם היו אמורים להסב אותה לטובת החברה ולקבל לידיהם את הערבות הבנקאית. נטען, כי בניגוד לכך, החוב לא נפרע ולמרות זאת סייע הנתבע 3 לנתבעים 1-2 לקבל בחזרה את הערבות הבנקאית ודירקטוריון החברה דאז אישר את הדבר. הנתבע 8, רמי אריה ושות', רואי חשבון (להלן גם: רו"ח אריה) סיפק שירותי ראיית חשבון לחברה החל ממועד העברת השליטה בה אל הנתבע 3 ועד למינויו של דירקטוריון חדש לחברה, סמוך למינויו של הנאמן. יתר הנתבעים שימשו במועדים שונים כדירקטורים בחברה. בעניינו של הנתבע 8 טען הנאמן בכתב התביעה, בין היתר, כי הלה התרשל בתפקידו, שכן אישר בדוחות המבוקרים של החברה לשנת 2003 את מחיקת החוב, למרות שבדוח תזרים המזומנים לא הייתה אינדיקציה לכך כי החוב אכן הוחזר לחברה. הנאמן טען, כי אילו הנתבע 8 היה מגלה את מצב הדברים האמתי במועד, היה ניתן כבר אז להיטיב את נזקיה של החברה ולחלופין לגלות את התרמית ולגבות את כספי החוב.

ביום 26.3.2012 התקיים קדם משפט ראשון בתביעה, שבמסגרתו מונה רו"ח אהוד רצאבי כמומחה מטעם בית המשפט, וזאת על מנת לבחון את השאלה האם החוב הופקד בקופת החברה. חוות דעת המומחה הוגשה ביום 27.10.13 וביום 16.1.14 התקיים קדם משפט נוסף שבגדרו ניתנו הוראות באשר לאופן ניהול ההליכים המקדמיים בין הצדדים וכן נקבעו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם.

ביום 29.5.14 הגיש הנאמן בקשה לתיקון כתב התביעה, נוכח מידע חדש שהתגלה לו, כך לטענתו, בכל הנוגע לנתבע 8. לטענת הנאמן, הוא גילה כי חברי הדירקטוריון בחברה אישרו את שחרור הערבות הבנקאית לנתבעים 1 ו-2 בהסתמך על חוות דעתו של הנתבע 8, לפיה נפרע החוב לחברה. הנאמן טען בבקשתו, כי לצורך הכנת תצהיר גילוי מסמכים מטעמו הוא סר למשרדי הרשות לניירות ערך שם נחשף למסמכים רלוונטיים שאספה הרשות בחקירותיה. ממסמך אחד שהתגלה עולה, לשיטת הנאמן, כי הנתבע 8 עדכן בזמן אמת את רואה החשבון המבקר של החברה דאז על העברת השליטה בחברה, על תשלום התמורה ועל שחרור הערבות הבנקאית. עוד טען הנאמן, כי ממסמך נוסף שהתגלה עולה, כי רואה החשבון המבקר של החברה דאז, שלח לנתבע 8 טיוטת דו"ח דירקטוריון, עליה התבקש הנתבע 8 להוסיף השלמות ולעדכן לגבי העברת השליטה ו"הפעילות החדשה". מסמכים אלו מוכיחים, כך גרס הנאמן, כי הנתבע 8 היה מודע בזמן אמת לסיכום בנוגע להזרמת הכסף לחברה ולאופן שבו נעשה הדבר בפועל. עוד לשיטת הנאמן, התברר כי הנתבע 8 היה איש סודו של הנתבע 3, שכנראה הגה את התרמית למחיקת חובותיהם של הנתבעים 1 ו-2 בטענה כוזבת כי התמורה שולמה באמצעות העברת מלאי. עוד טען הנאמן, כי הנתבע 8 אישר לרואה החשבון המבקר כי החוב שולם במזומן, אולם בכתב ההגנה שלו טען, כי התמורה שולמה באמצעות "הזרמת מלאי שווה ערך לחברה", וכי מהפרוטוקולים של חקירת הרשות לניירות ערך עולה, כי הנתבע 8 לא וידא בזמן אמת את קיומו של מלאי בחברה ועל כן הבין כי אין ממש בטענה זו.

בהחלטתי מיום 30.5.14 דחיתי את הבקשה בצייני, כך:

"הצדדים יפעלו בהתאם להחלטתי מיום 16.1.2014. התביעה הוגשה בשנת 2010 ואין מקום לתיקונים נוספים של כתב התביעה. הצדדים יודיעו בתוך 30 ימים מהיום בהודעה משותפת אם נשארו עניינים במחלוקת בנוגע להליכים המקדמיים, ואם כן תפורט עמדת כל אחד מהצדדים בנוגע לאותו עניין."

ביום 29.6.14 הגיש הנאמן בקשת רשות ערעור על החלטתי. ביום 27.8.14, לאחר שהוגשו תגובות הצדדים לבקשת רשות הערעור, התקבלה הבקשה על ידי בית המשפט העליון (כב' השופטת א' חיות), תוך שבית המשפט העליון מורה, בין היתר, כך: