ת"א 15112-08-15 מנדלוביץ ואח' נ' הלברייך ואח'

לאחר עיון בבקשות, בתגובות ובתשובה, נחה דעתי כי בנסיבות העניין קיים טעם מוצדק ועילה מספקת לעיכוב ההליכים בתביעה ובתביעה שכנגד, זאת בשל ההליכים המתנהלים בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע ( סע"ש 3366-09-14) כנגד חברות פרסיס טכנולוגיה בע"מ ו- פרסיס שירות והנדסה בע"מ ( להלן – החברות) ובשל הליך בוררות מקביל ( נושא החלטת בית משפט זה בה"פ 57375-06-14), המתנהל בין הצדדים שלפניי באותו עניין.

יצוין, כי החלטתי ניתנת בקיצור נמרץ, זאת בשל שביתת עובדי המנהלה של בית-המשפט (ובכלל זה היעדר שירותי הקלדה) ומשלא ראיתי מקום לדחות את מתן ההחלטה עד לאחר הפגרה.

כידוע, "...כאשר מדובר בתביעות המעלות 'מערכת עובדתית דומה ושאלות דומות', אכן יש מקום להורות על עיכוב הליכים; אולם החלטה על עיכוב הליכים בשל קיומו של הליך תלוי ועומד מושפעת ממגוון שיקולים, ביניהם היקף השאלות המשותפות בשני ההליכים ומידת הזהות ביניהם, מניעת הכרעות סותרות, יעילות הדיון, חסכון בזמן שיפוטי, וכן השאלה האם אחד ההליכים עשוי לייתר את השני" (רע"א 1573/16 עמנואל הרט נ' חברת אור ג'ינקס (24.5.2016), פִסקה 19 והאזכורים המובאים שם).

עיון בכתבי הטענות בהליכים המתנהלים כאן ובבית- הדין לעבודה, מעלה כי קיים דמיון רב בשאלות העומדות להכרעה וכי קיימות סוגיות משותפות רבות. אמת, החברות –הנתבעות בבית-הדין לעבודה הנן תאגידים (שבעלי מניותיהן הנם הצדדים כאן) ולכאורה כלל מעשה בית-דין (בגדר השתק פלוגתא) אינו חל בענייננו, שכן לצורך הפעלתו בהליכים שלפניי נדרש יסוד נוסף, ולפיו כי ההשתק יחול רק כאשר קיימת זהות בין הצדדים להתדיינות הראשונה לבין הצדדים להתדיינות המאוחרת, או לפחות כאשר קיימת חליפות או קרבה משפטית (privity) מיוחדת ביניהם (ד"ר נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי (תשנ"א- 1991) (להלן- זלצמן) עמוד 379-367). מכאן, המשיבים שהינם צד שלישי להתדיינות בבית הדין לעבודה, אינם קשורים לכאורה להכרעה השיפוטית שתינתן בין הצדדים, שם (המבקש והחברות) ומשכך, כלל מעשה בית-דין לא יחול בעניינם.

חרף זאת, יוטעם כי הגם שלכאורה תורת האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד פועלת אף בהקשר בו עסקינן ולפיה פסק-דין שניתן לטובת חברה, או נגדה, אינו קושר כמעשה בית-דין את בעלי מניותיה, לכלל האמור קיים חריג "...במקרה שבו קיימת למעשה חפיפה בין האינטרסים של בעל המניות ושל החברה בהתדיינות נשוא פסק-הדין. אפשרות כזו עושיה להתרחש כאשר החברה היא בבעלותם של מספר מועט של בעל מניות שבידיהם אף השליטה בפועל בניהול החברה" (זלצמן, פִסקה 215 בעמוד 439).

לענייננו, דומה כי אין חולק בדבר קרבת האינטרסים בין החברות (הנתבעות בבית-דין לעבודה) לבין בעלי השליטה בהן (המשיבים, כאן), שכן "...בפועל מוחזקת ומרוכזת השליטה המלאה או הכמעט מלאה בחברה בידי קבוצה קטנה של בעלי המניות, ועל כן, האינטרס של החברה בנושא ההתדיינות חופף לאינטרסים שלהם ולהיפך" (זלצמן, פסקה 216 בעמוד 442).

מכאן, שהכרעות בשאלות עובדתיות בבית-הדין לעבודה עשויות לשמש כמעשה בית-דין (בגדר השתק פלוגתא) גם בהליכים שלפניי ומטעם זה יש הצדקה לעיכוב ההליכים, כאן.

זאת ועוד, משהועבר הסכסוך בין הצדדים כאן בגין אותו עניין בתובענות שלפניי, קרי: ביצוע הסכם 2006 וזכויות הצדדים על-פיו, להליך בוררות, יש טעם נוסף לעיכוב ההליכים, שכן כפי שהבאתי בהחלטתי מיום 29.6.2016, הליך בוררות יכול להוות הליך לצורך החלת הדוקטרינה של הליך תלוי ועומד; זאת בשל הפוטנציאל להכרעה בפלוגתאות זהות המתבררות בשני הליכים – הליך הבוררות והתובענות שלפניי וכאשר אחד מבעלי הדין כאן יוכל להעלות טענת השתק ביחס לאותה פלוגתא (רע"א 2812/13 קולומביה ציוד לצרכי צילום בע"מ נ' דלתא דיגיטל בע"מ (11.7.2013)).

בשל כל האמור ומטעמים של יעילות הדיון וחיסכון בזמן שיפוטי ובהתחשב בעקרון כיבוד הערכאות ומניעת הכרעות סותרות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש הצדקה לעיכוב ההליכים בתובענות שהוגשו בבית-משפט זה, זאת עד למתן פסק-דין סופי (חלוט) בהליכים בגדר התובענות בבית-הדין האזורי לעבודה (סע"ש 3366-09-14) ובהליך הבוררות (נשוא המרצת פתיחה 57385-06-14).

בנסיבות אלה, אינני נדרש לדיון בבקשה החלופית בדבר סילוק התובענות על הסף.