ת"א 14914-07-17 ישוי נ' עורקבי

המשיבה הגישה כנגד המבקש תובענה בסכום של 155,800 ₪ בגין נזקים שלטענתה גרם המבקש בכך שלא סיים את ביצועו של הסכם השיפוצים לדירתה של המשיבה. כמו כן במסגרת התביעה עתרה המשיבה להשיב לה את הסכומים ששילמה – בהתאם להסכם השיפוץ – למבקש, וכן פיצוי בגין עוגמת נפש, אובדן דמי שכירות ועוד.

המבקש בתורו, הגיש כנגד המשיבה תובענה לבית המשפט לתביעות קטנות (ת"ק (תביעות קטנות, ת"א) 7636-02-17 עורקבי נ' ישוי); להלן – התובענה השניה). שם טען, כי ביצע 75% מהעבודה עליה הוסכם בהסכם השיפוץ, השכרת מנוף ויתרת חוב עבור חומרים (וכן חיובים נוספים שלטענו מגיעים לו מהמשיבה). בדיון ביום 30.07.2017 לפני כבוד השופט אריה ביטון הוסכם בין הצדדים להעביר את התביעה השניה לבית המשפט השלום על מנת לאחדה יחד עם תובענה זו.

התובענה השניה אכן הועברה לבית משפט השלום, והצדדים הוזמנו לדיון מקדמי לפני כבוד השופטת הינדה שרון ביום 15.10.2017. המבקש לא התייצב לדיון שם, וניתן שם פסק דין הדוחה את התובענה השניה ומחייב המבקש לשאת בהוצאות המשיבה בסכום של 1,000 ₪.

משלא הוגש כתב הגנה בתובענה זו – ביקשה המשיבה וקיבלה פסק דין בהעדר הגנה (פסק דינו של כבוד הרשם יוחנן גבאי מיום 02.10.2017). בבקשתו זו עותר המבקש לביטולו של פסק דין זה.

לטענתו של המבקש – הוא קיבל רק את אסופת הנספחים לכתב התביעה, אשר נמסרו לו בזמן שהיה באזכרה על מות אמו. המבקש פירט וציין, כי כלל לא קיבל את כתב התביעה עצמו.

לגופו של עניין, טען המבקש, כי המשיבה אשמה באי-סיום העבודות, שכן לא העבירה את התשלומים להם התחייבה בהסכם השיפוצים, ומשום כך לא יכול היה המבקש להמשיך ולשאת במימון החומרים והעבודות הנדרשות בדירת המשיבה.

המבקשת מתנגדת לבקשה. בכל הנוגע להמצאת כתב התביעה – טענה המשיבה, כי המציאה את כתב התביעה במלואו – גוף כתב התביעה, אישור הגשתו לבית המשפט ואת הנפסחים הנלווים לו – למבקש עצמו, בנוכחות בתה. המשיבה והבת הגישו תצהיר המאמת טענה זו.

לגופן של טענות ההגנה – טענה המשיבה, כי אין למבקש כל טענות הגנה. התובענה השניה הוגשה על סך 23,900 ₪, בעוד על פי הסכם השיפוץ זכאי המבקש לתשלום בסך 30,000 ₪. לטענת המשיבה, היא כבר נשאה בסכום של 21,000 ₪, כך שברור שזה אינו זכאי לסכום הנתבע שם, ובכל מקרה משום אי-סיום השיפוצים בזמן ובהתאם להסכם – גרם למשיבה נזקים רבים כנתבע בכתב התביעה.

לטענת המשיבה, היא שכרה קבלן קודם, אשר התחייב בפניה "לגלח" את הדירה ואכן עשה כן (הכוונה להכין הדירה לשיפוץ באמצעות הסרת המשקופים, הקרמיקה, הכלים הסניטריים וכיוצא בזה, כך שהדירה היא "עירומה" ומוכנה לשיפוץ), ולבצע את השיפוץ. הקבלן השני לא ביצע את חלקו השני של ההסכם, ואולם הדבר לא הפריע למבקש לעשות כן, שכן קיבל דירה "עירומה ומוכנה" לשיפוץ. אין לפיכך, לטענת המשיבה, כל קשר להסכמיה שלה עם הקבלן השני, והפרתו של ההסכם עם הקבלן השני.