ת"א
בית משפט השלום חיפה
|
14324-09-14
08/12/2014
|
בפני השופט:
אורי גולדקורן
|
- נגד - |
המבקש:
אחמד מחאמיד רמי קבלאן עו"ד רמי קבלאן
|
המשיבים:
1. כארם ג'בארין 2. יוסף ג'בארין 3. עיריית אום אל פחם 4. מי עירון בע"מ דרגאם עתאמנה 5. מדינת ישראל - המשרד להגנת הסביבה 6. משרד האנרגיה והמים - רשות המים שלומית שושני-קפלן
עו"ד לינא זחאלקה מחאג'נה עו"ד דרגאם עתאמנה עו"ד שלומית שושני-קפלן כארם ג'בארין לינא זחאלקה מחאג'נה עו"ד מוסטפא קבלאוי
|
החלטה |
1.המבקש הגיש תביעה המשיבים על-פי חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), התשנ"ב-1992 (להלן: החוק למניעת מפגעים), בה עתר למתן צו מניעת מפגע סביבתי, אשר יחייב את המשיבים להפסיק את מפגע זרימת מי הביוב לחצר ביתו ולפצותו על נזקיו. בכתב התביעה נטען כי בחודשים נובמבר ודצמבר בשנת 2013 זרמו מבתיהם של המשיבים מס' 2-1, שהינם שכניו של המבקש באום אל פחם (להלן: השכנים), מי ביוב שהגיעו אל חצר ביתו והסבו לו נזקים בלתי הפיכים. פניותיו אל המשיבים להפסקת זרימת מי הביוב לא נשאו פרי. בישיבה אצל המשיבה מס' 3 (להלן: העירייה), בה נכח המבקש, הובטח לו כי "העניין יטופל", מהנדס מטעם המשיבה מס' 4 (להלן: החברה) ביקר בביתו והבטיח הבטחה דומה, אולם מעבר לכך לא עשו המשיבים מאומה. עוד צוין בתביעה כי לאחר שמפגע זרימת הביוב נפסק לתקופה מסוימת, הוא שב והתחרש לעתים.
2.בסמוך להגשת כתב התביעה הגיש המבקש "בקשה למתן צו מניעה זמני ו/או להמציא לתובע בית מגורים חלופי ו/או לנקות את בית המבקש וחצרו ו/או למנוע באופן זמני את המפגע הסביבתי". בבקשה, שנתמכה בתצהיר המבקש, נטען כי במצב שנוצר אין ביכולתו להמשיך ולהתגורר בביתו ואין באפשרותו לשכור בית חלופי, וכי יש צורך בהפסקה לאלתר של המפגע.
3.בדיון בבקשה, שהתקיים ביום 2.10.2014, העיד המבקש כי החברה הציעה לשאוב את הבריכה של השכנים, כל אימת שיתעורר צורך בכך, אולם הסביר כי אצל השכנים אין בריכה אלא "שרוול" המוביל אל שדה סמוך שבבעלות בן-דודו (של המבקש), הנמצא בשטח גבוה מביתו של המבקש.
טענות בעלי הדין
4.בעלי הדין, למעט המשיב מס' 2, העלו טענותיהם במסגרת תשובות לבקשה וסיכומים בכתב בעקבות קיום הדיון האמור. להלן יובאו סיכומי טענותיהם.
5.טענות המבקש: (1)המבקש פעל כמצוות סעיף 5 לחוק למניעת מפגעים, והודיע מבעוד מועד על כוונתו להגיש תובענה "לגורמים" ולמשיב מס' 5 (להלן: המשרד להגנת הסביבה); (2) העובדה כי המפגע נותר ולא טופל על-ידי המשיבים מעידה כי התמלאו תנאי סעיף 5 לחוק למניעת מפגעים; (3) סירוב השכנים לחיבור קו הביוב שלהם אל המערכת המרכזית מסכל את הפסקת המפגע; (4) החברה לא נקטה באמצעים החוקיים העומדים לרשותה והמשיב מס' 5 (להלן: המשרד להגנת הסביבה) התרשל באי-פיקוח על החברה.
6.טענות המשיב מס' 1 (להלן: השכן): (1)השכן אינו אחראי לנזקים שגרם המפגע; (2) על-פי חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001 (להלן: חוק תאגידי מים) החברה היא האחראית לפיקוח והפעלת רשת המים והביוב במקום מגורי המבקש; (3) בתצהיר שצורף לבקשה אין פירוט של נזקים שגרם המפגע, ובכתב התביעה אין חוות דעת להוכחת קיומם של נזקים אשר מונעים מהמבקש שימוש, הנאה וניצול המקרקעין, והמבססים את הטענה כי מקור המפגע הינו בבית השכן; (4) המבקש השתהה במשך למעלה משנה מעת גילוי המפגע עד להגשת הבקשה.
7.טענות העירייה: (1) לאור חוק תאגידי מים, אין לעירייה סמכות ואחריות על מערך תשתיות המים והביוב באום אל פחם; (2) החל משנת 2009 הועברו לחברה כל הסמכויות בעניינים הקשורים במערכות המים והביוב; (3)החוק למניעת מפגעים התכוון כי צו על-פיו יינתן רק כנגד הגורם המפגע. בענייננו, המבקש לא הניח תשתית עובדתית לביסוס טענה כלשהי כלפי העירייה.