לפניי תובענה לביטול הסכמי התקשרות, להשבת כספים ששולמו בקשר להתקשרויות אלו ולפיצוי בסכום כולל של 6,695,213 ₪. התביעה נסמכת בעיקרה על עילות תרמית, הונאה, הטעייה והפרת הסכמים מצד הנתבעים. המדובר בעסקאות נדל"ן בחו"ל, רובן בערים שונות בקנדה.
תביעה זו היא אחת מיני תביעות רבות אחרות, המתנהלות או שהתנהלו בבתי המשפט, ועניינן בשנות השגשוג- "הפרוספריטי", בתחום הנדל"ן בעולם, עד ל"משבר הסאבפריים" - "Subprime crisis" אשר הוא המשבר הפיננסי-הנדל"ני, שפרץ בארצות הברית ובקנדה בסביבות אוגוסט 2007, והתפשט למשבר כלל עולמי החל מספטמבר 2008 (להלן: "המשבר הכלכלי"). בשנים שקדמו למשבר הכלכלי, צברו אותם אלו - שהשקיעו בנדל"ן בארץ ובעולם, רווחים ותשואות גבוהים יחסית, ואלו שלא נטלו חלק בהשקעות שכאלו - עד לאותה העת, חשו שהם מפסידים הזדמנות להשיא רווחים, ואולי גם הזדמנות לשמור על חסכונותיהם, או אפילו, לשמור באופן ריאלי על כספי הפנסיה שלהם.
זו הייתה "קרקע" נוחה ביותר להקמת חברות, שיציעו לאותם ה"מתקנאים" בחבריהם המרוויחים, להצטרף ל"חגיגת הרווח". כיום מסתבר, כי אותן חברות, חלקן פעלו באופן תקין לחלוטין ורק המשבר העולמי, שלא היה בשליטתן, הביא לכישלון ההשקעות. מנגד, היו חברות שהסתבר כי הציגו למשקיעים מצגי שווא, התנהלו באופן לא תקין והמשבר העולמי רק חשף את מעלליהן.
אותם משקיעים - שלא פעם, היו בעלי ידע מועט ביותר בתחום ההשקעות בכלל, ובחו"ל בפרט, שמחו על ההזדמנות שנקרתה בדרכם, שלפיה בעלי מקצוע מיומנים יפעלו עבורם ויגרמו לכך שגם הם יהיו בין "המרוויחים", ולפיכך לא פעם חתמו על מסמכים מבלי להתעמק בתוכנם ובמשמעותם המשפטית והכלכלית, הנובעת מכך.
בדרך כלל, כל עוד "זרמו התשואות המובטחות", ופוטנציאל הרווח לא נגוז, היו אותם המצטרפים, באותה "אופוריה". רק משהחל המשבר העולמי לתת אותותיו והתשואות החלו להתעכב או נפסקו, החלו אותם מצטרפים להתעורר והבינו כי ההנחות ((presumptions שעליהן התבססו, כשחתמו על החוזים, רחוקות מהמציאות, בין אם הדבר נבע מרשלנותם הם, כשלא בדקו את החוזים והמצגים - למרות שיכלו לעשות כן בחלק מהמקרים, ובין אם הדבר נבע ממצגים מטעים, שהוצגו להם על ידי החברות איתן התקשרו.
זה הרקע גם לתביעה דנא, שעוסקת בתובעים רבים, נתבעים רבים, עסקאות שונות, במיקומים שונים (גם על פני העולם).
טכניקה שכזו, של כריכת תובעים רבים ועסקאות שונות, בתביעה אחת, אפשרית מבחינת הדין, ואולי יש בה גם חסכון בעלויות, מבחינת התובעים, אך מאידך ברור, כי "שיטה" זו, מאריכה את הדיון, מסרבלת אותו. דרך זו, גם מאריכה את פסק הדין בלית ברירה - עקב הצורך להתייחס בו, בין היתר, לכל עסקה השונה לחלוטין מרעותה, לצדדים הנכונים הרלבנטיים רק לאותה עסקה, לעילות התביעה השונות, לנזקים המיוחדים לכל עסקה - ולצורך כך לבחון את התשלומים ששולמו בגין כל עסקה, התקבולים שקיבל כל תובע, ולהפרות המיוחסות לכל עסקה בשונה מרעותה וכדומה, ולפעמים משום כך, טכניקה זו - "שכרה בהפסדה".
רקע
התובעים והעסקאות בהן התקשרו