ת"א 1378-03-14

1.עיינתי בבקשה לגילוי מסמכים ספציפי שהגיש המבקש לאחר דיון שהתקיים לפני ובו עלתה בין השאר גם סוגיית גילוי המסמכים, ולאחר שעיינתי גם בתגובות ובכתב התביעה ראיתי לדחות את הבקשה מאחר שהתרשמתי כי מדובר ב'מסע דיג' של המבקש שאין להתירו. לא מצאתי כי ניתן לומר שהתובע הניח תשתית עובדתית לכאורית לבסס את עילת התביעה שהגיש, גם לא מצאתי בתובענה כי היא מגלה יריבות ישירה מול הנתבעים בוודאי כזו המצדיקה גילוי מסמכים הרלוונטיים דווקא לזכויות הרשומות של הנתבעים, שכלל אינן במחלוקת בתובענה, והגעתי למסקנה כי אין לאפשר לתובע לערוך את 'מסע הדיג' אחר מסמכים מתוך תקווה (אולי אף ספקולטיבית) שמא ימצא התובע באותם מסמכים חומר שיסייע לו לבסס את התביעה שהגיש ואינה כוללת תשתית לכאורית להוכחת זכותו לסעד המבוקש.

2.הבקשה לגילוי מסמכים ספציפי היא בקשה שגרתית שההחלטה בה פשוטה לכאורה זאת לאור ההלכה שנחרשה היטב על ידי בתי המשפט לפיה בתביעות אזרחיות יש לאפשר גילוי מירבי ורחב של המידע הרלוונטי למחלוקת ובתי המשפט נוטים לאפשר הגילוי ביד רחבה. עם זאת אין עקרון הגילוי עומד לבדו ועד שנגיע לשאלת חובת גילוי המסמכים הספציפיים ומה היקפה, על התובע להניח תחילה תשתית עובדתית לכאורית לקבלת הסעד לו הוא עותר, קרי, הנחת מערכת עובדתית כזו שבהצטרפה לנתונים המוצגים בכתב התביעה יהיה בהם כשלעצמם (כמובן לכאורה) להצדיק מסקנה שיש להעניק לתובע את הסעד שהוא תובע בתובענה שהגיש. מושכלות יסוד הן כי בטרם יעבור בית המשפט לשאול את עצמו האם יש במסמכים שמבוקש לגלות רלוונטיות לשאלות שבמחלוקת, עליו לבחון תחילה האם התובע הניח "תשתית ראייתית לכאורית, ולו מינימלית" לטענותיו שבתביעה וכן עליו להשתכנע כי אכן הונחה תשתית לכאורית לזכות לקבלת הסעד לו עותר התובע ולבחון את עוצמתה הלכאורית של התביעה בטרם 'יפתחו לרווחה שערי גילוי המסמכים' (ראו בג"ץ 7793/05 אוניברסיטת בר אילן נ' בית הדין הארצי לעבודה, (31.01.2011) והמקורות שנזכרו שם) וראו גם רע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי שם נאמר בין השאר כי "על בית המשפט לתת דעתו אם הונחה תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה את גילוי החשבונות, שכן לא די בטענה בעלמא בדבר הרלוונאטיות והחיוניות של החשבונות, העלולה להיות מסווה ל"דיג ראיות"..".

3.בענייננו, כאמור, לא שוכנעתי כי התובע הניח תשתית עובדתית כזו; ולהיפך, נראה כי התובע מהלך בתביעה זו בנסיון חוזר ונשנה לתבוע זכויות במקרקעין לגבי דירה הגם שאין בידיו בסיס להוכיח את הזכות הקניינית לה הוא טוען, וכך הוא מבקש מהנתבעים (שלא מכרו לו זכות כלשהי ואף לא נטען כך) לגלות לו מסמכים שונים בהתייחס ליחידות המקרקעין הרשומות על שמם, כך הוא מבקש הסכמי רכישה שונים בין הנתבעים לבינם, טפסי מש"ח של הנתבעים, הצהרות של הנתבעים ללשכת מיסוי מקרקעין, הערות אזהרה, שטרות שונים וכן מסמכים הנלווים למבוקש (סעיפים 4, 5, 6 לבקשה). נראה כי את כל המסמכים הללו, המתייחסים לזכויות הרשומות של הנתבעים, מבקש התובע לגלות כנראה מתוך תקווה שבעקבות גילוי מסמכים אלה ימצא את הדרך להוכיח את תביעתו. במילים אחרות נראה כי התובע יצא למסע דיג בו הוא מחפש מסמכים שונים שעניינם זכויות רשומות של הדיירים בבניין שמא ואולי יימצא באותם מסמכים חומר שיהיה בו סיוע לטענותיו; אלא שכאמור אין המסמכים המבוקשים רלוונטיים לעילת התביעה שלו ומשלא הונחה תשתית לכאורית לתביעתו אין לאפשר הגילוי.

4.במסגרת כתב התביעה טוען המבקש בעצמו כי רכש זכויות בדירה "מיורשי המנוח ראובן כהן ז"ל" (סעיף 14 לכתב התביעה) – עיסקה, שאין לה כל עקבות בלשכת רישום המקרקעין, ויתרה מזאת גם לאותם 'יורשי המנוח' מהם רכש לכאורה את הדירה, אין זכויות רשומות בבניין, ולמעשה אין להם כל זכר ברישום הבניין. ואולם ככל שיש לתובע עילת תביעה נגד 'היורשים המוכרים', ואינני מביעה את דעתי בקשר לסוג הסעד שהוא יכול לתבוע מהם, וככל שהוא סבור שיש לו עילת תביעה נגדם - הרי היה עליו למצער לצרף את ה'יורשים' שמכרו לו, לטענתו, את הדירה. אך כאמור, התובע לא עשה כך, מטעמיו שלו, ויצא למסע זה בתקווה למצוא מסמכים אחרים הגם שלא הראה כל סיבה והצדקה להעתר לבקשתו, כפי שכבר ציינתי.

5.לכל אלה אוסיף כי היחידה/ הדירה נשוא התביעה כלל אינה מופיעה כיחידה רשומה בלשכת רישום המקרקעין, ואינה כלולה בצו רישום הבתים המשותפים, ולטענת הנתבעים (סעיף 2 לכתב ההגנה) נבנתה אותה דירה ללא היתר כדין ולא ניתן כלל לרשום אותה, ואולם אין זה המקום ולא ההליך לדון בטענה זו ובודאי שלא מצאתי לקבוע ממצא לעניין זה; החשיבות שבכל זאת נתתי לכך היא כי יחידת הדיור נשוא התובענה אינה רשומה בלשכת רישום המקרקעין, עניין המבסס שבעתיים את העדר התשתית הלכאורית לזכות התובע לקבל את הסעד המבוקש בתובענה- סעד הצהרתי אשר לזכויות קנייניות.

עוד ראיתי לציין כי צו הרישום משקף את היחידות בבניין ואת חלוקת הזכויות לרבות הרכוש המשותף וככל שמבוקש לשנות את הצו לרישום בתים משותפים יש לעשות כך בהתאם לנדרש בדין, קרי, בהתאם לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), תשע"ב-2011 בהן נקבעה סוגיית הסמכות לשינוי צו רישום. ממילא בהעדר רישום כלשהו של הדירה נשוא התובענה אין מדובר בזכויות במקרקעין, ויודגש כי אין באמירה זו כדי לבטל זכויות אחרות והזכרתי את הדברים אך כדי להדגיש כי התובע לא הניח תשתית לכאורית לתביעתו. ועוד להוסיף כי בהתאם לדין מהווה הרישום ראיה חותכת לתכנו (סעיף 125 לחוק המקרקעין התשכ"ט-1969) משכך מאחר שהרישום של הבניין מהווה 'ראיה חותכת לתכנו' חייב כתב הטענות בו נטען אחרת להניח מצע עובדתי לטענותיו ובהעדרו לא מצאתי כל סיבה המצדיקה להורות לנתבעים לגלות את מסמכי הרכישה שלהם וכל מסמך הרלוונטי לזכויותיהם לאחר שזכויותיהם כבר רשומות כדין. התובע אינו יכול לעקוף את המתחייב ולהגיע היישר לשלב הדרישה לגילוי מסמכים בטרם הניח תשתית לכאורה לזכותו לסעד הנטען.

6.לכל אלה אוסיף כי התובע כבר פנה בעבר לבית משפט זה (ה"פ 55376-11-12) וכבר עתר להצהיר כי הוא בעלים של כל הזכויות בדירה מס' 8 ברחוב זרובבל 9 בתל אביב, וכבר אז נאמר לו במסגרת החלטות בית המשפט כי "יש קושי משפטי בדבר וכל טענות התובע גם אם הן נכונות ברמה העובדתית... אינן מקנות לו את האפשרות לעתור לסעד המבוקש כעת (=הצהרה על היותו בעלי הזכויות בדירה - א.נ.ח) להבדיל אולי מסעדים אחרים בערכאה אחרת" (החלטה מיום 26.2.13 בה"פ 55376-11-12); בהמשך ההליך שם במסגרת החלטה מיום 6.7.13 ראה בית המשפט למחוק את התובענה, ומעיון בהחלטה התרשמתי כי הנימוקים להחלטתו למחוק את התובענה דומים אם לא זהים לאלה שאף אני מצאתי, וכך ציינה כבוד השופטת אברהמי בהחלטה מיום 6.7.13 בה מחקה את התובענה - "במצב הדברים המשפטי והרישומי הנוכחי, יכול להיות קושי להעניק למבקש את הסעד בו הוא חפץ" והוסיפה כי "יתכן ואותה מערכת עובדתית, ככל שתוכח, תוכל להקנות סעד אחר" ומכל מקום קבעה כי לא ניתן יהיה לחדש את ההליך "תוך דרישת אותו סעד ללא שינוי בתשתית".

לא ראיתי כי זה המקום לדון בשאלה האם שונתה התשתית העובדתית באופן המצדיק הגשת התביעה מחדש מאחר שהבקשה שלפני היא בקשת התובע לגילוי מסמכים, אך אומר כי הגשת התובענה הנוכחית ללא תשתית עובדתית רלוונטית לסעד אליו עותר התובע אינה מרפאה את הפגמים עליהם הצביעה כבוד השופטת אברהמי וכפי ששבתי וציינתי אין באמור בכתב התביעה כדי להוות תשתית לכאורית להוכחת הסעד המבוקש בתובענה וכאמור לא ראיתי להעתר לבקשה.

7.לאור כל האמור משהגעתי למסקנה כי לא הונחה תשתית לכאורית להוכחת זכות התובע במקרקעין, ולכך נוספות הנסיבות המעוררות תהייה כי יורשי המנוח, שאינם מופיעים ברישומים, כלל לא צורפו כבעלי דין לתביעה, ואף ארחיק ואומר כי אם כל האמור בכתב התביעה היה מתקבל כלשונו, עדיין לא היה התובע זכאי לסעד ההצהרתי לו הוא עותר, כי הוא הבעלים של יחידת דיור שכלל אינה רשומה - אני דוחה את הבקשה לגילוי ספציפי.

אני מחייבת את המבקש לשאת בהוצאות הנתבעים 4- 6 שהגיבו בסך 10,000 ₪.