1. תביעת נזקי גוף של מי שהתארח בצימר של הנתבע ונדבק שם במחלת הלגיונלה (בסוף אוגוסט 2014). בהמשך לכך, ובסמיכות זמנים, החל לסבול מחום ועייפות, אושפז, וסבל מסיבוכים קשים וסוערים של המחלה, שנתנו ביטויים בעיקר בפן הנוירולוגי וגם בפן הקרדיולוגי. יכולתו המוטורית של התובע נפגעה מאד, והוא נעזר כיום בכסא גלגלים (אם כי מסוגל להתנייד למרחקים קצרים גם בעזרת עזרי הליכה). בנכות כללית הוכר התובע כבעל נכות צמיתה בשיעור 86%. לבד מקצבת נכות, הוא זוכה גם לקצבת שירותים מיוחדים, וקצבת ניידות.
2. הדיון לא פוצל בין אחריות ונזק, וראיות נשמעו בשני העניינים בישיבת 25.6.2018. אולם באותה ישיבה הסכימו הצדדים לפצל, כך שקודם תינתן החלטה בשאלת האחריות. זאת לאור העובדה שעת הגיע שלב השמיעה, טרם הושלמו הראיות הרלבנטיות ביחס לגובה הנזק. ההחלטה לתן החלטה נפרדת בשאלת האחריות נגעה במקור לצורך להמתין להשלמת התמונה במה שקשור לזכאות לקצבת ניידות מן המל"ל, המקרינה כמובן על סכומי הניכוי (כפי אינטרס הנתבע); אולם יש לומר כי אותה עת אף לא הציב התובע מכלול הראיות הנדרשות בשאלת גובה הנזק, למקרה ותתקבל התביעה. הוא הסתפק בחוו"ד מומחה בתחום הפנימי, שהיתה אכן מתאימה לצורך ברור שאלת האחריות, אך מתאימה פחות לצורך אומדן הנזק בתחומים הרפואיים הספציפיים בהם נתנו סיבוכי הלגיונלה אותותיהם: התחום הנוירולוגי והקרדיולוגי.
3. שאלת האחריות הוכרעה בהחלטה מיום 18.7.2019. בפן הקשר הסיבתי נגעה היא למחלוקת בין מומחי הצדדים בתחום הפנימי, כלום הוכח שהתובע נדבק אכן בלגיונלה דווקא בצימר של הנתבע, וכתוצאה משהותו בצימר זה. בפן ההתרשלות עלתה השאלה (גם אם נענית בחיוב שאלת הסיבתיות הרפואית), האם יש לראות בנתבע כמי שסטה מסטנדרט זהירות סביר, היינו התרשל, והתרשלותו זו גרמה להידבקות בלגיונלה. שתי השאלות נענו בחיוב בהחלטה האמורה, ונקבע שמתקיימים ביחס לנתבע כל יסודות עוולת הרשלנות. לפיכך חב הוא בפיצוי התובע בגין נזקי הגוף שלו הנובעים ממחלת הלגיונלה וסיבוכיה.
4. פסק דין זה נוגע אפוא לשאלת גובה הנזק, לאחר תום שלב הראיות והגשת סיכומים.
5. גם לאחר שהוכרעה שאלת האחריות, ניתן לשאול איזה חלק מליקויי הבריאות מהם סובל התובע נובע ממחלת הלגיונלה במישרין או כסיבוך שלה (ועל נזקים אלה חב הנתבע בפיצוי), ואיזה - ממצב רפואי כללי. ענין זה זכה למענה, בחוו"ד של שני מומחים ממונים מטעם בית המשפט, בתחום הנוירולוגי ובתחום הקרדיולוגי (ראה להלן בהמשך). התובע טוען גם לבעיות זיכרון או בעיות קוגניטיביות ובעיית אי אונות, אולם לא הגיש חוו"ד פסיכיאטרית או אורולוגית.
6. הצדדים הגישו חוו"ד אקטואריות על שווי תגמולי המל"ל המהוונים לניכוי (כזכור, קצבת נכות, קצבת ניידות ושרותים מיוחדים). בין השורות התחתונות שבחווה"ד היה פער, אשר למקורו התייחסתי בהחלטה מיום 10.7.2020.
7. לאחר שהוגשו חווה"ד האקטואריות, ביקשו הצדדים לשמוע הצעה לקנית סיכון. זו ניתנה בישיבת 7.12.2020. באותה ישיבה הפניתי שימת לב הצדדים כי לכאורה אין די בנתונים שהוצבו לענין גובה הנזק, היה ולא יסתיים התיק במצבו, בקניית סיכון מוסכמת. כאשר למצער נדרשות חוו"ד בתחום הנוירולוגי ובתחום הלבבי (הלקויות העיקריות). התובע טען כזכור גם לנכות נפשית ואורולוגית אך ראיתי לצמצם מינויים מטעם בית המשפט למינימום הנדרש, היינו ללקויות העיקריות, משעה שהתובע לא הציב חוו"ד בתחומים הספציפיים. משעה שלא התקבלה ההצעה, ניתנה אפוא החלטתי מיום 19.1.2021, שהמליצה לשני הצדדים לחסוך בעלויות חוו"ד פרטיות נוספות מטעמם (משני העברים מדובר ב"כיסים פרטיים", היות ואין ביטוח אחריות לנתבע). אזכיר כי אף שברגיל, מינוי מומחה ייעשה לאחר שהצדדים הציבו חוו"ד נוגדות, אין זה כלל של ברזל. ניתן למנות מומחה, ובלבד שתינתן לצדדים היכולת להתייחס. עוד יש לזכור, כי אותה עת כבר נחצתה משוכת האחריות.
בהחלטה מ 19.1.2021 ציינתי כי צד שלא יודיע אחרת עד 10.2.2021 ייחשב כמסכים למינוי מומחים מטעם בית המשפט בתחומים שצוינו בישיבת 7.12.2020, בחלוקת שכרם. אותה החלטה נצפתה בשני המשרדים עד 20.1.2021. בחלוף המועד לתגובה (איש מהצדדים לא הגיב), ניתנה החלטתי מיום 11.2.2021, שקבעה כי שני הצדדים נחשבים כמי שהסכימו למינוי המומחים . מיניתי את פרופ' איתן אוריאל כמומחה בתחום הנוירולוגי , ואת ד"ר אבינועם שירן כמומחה בתחום הקרדיולוגי. למומחים ניתנה הנחיה להתייחס , איש בתחומו, הן לנכות הנובעת ממחלת הלגיונלה וסיבוכיה, והן לנכות הנובעת ממצב רפואי שאינו תולדת הלגיונלה.
8. בקשה של הנתבע שהוגש בחלוף המועד, להאריך לו המועד בדיעבד להגשת תגובה, נדחתה בהחלטה מפורטת מיום 24.2.2021. ההחלטה אף סקרה המהלך הדיוני שעד אז, והטעמים למינוי מומחים, חרף מחדלו של התובע להציב חוו"ד בתחומים בהם מונו. באותה החלטה אפשרתי לצדדים להתייחס גם לאפשרות שאעיין מחדש, מטעמי הגינות דיונית כלפי הנתבע, בהחלטה קודמת שלא למנות מומחה לעניין קיצור תוחלת חיים. שני הצדדים , איש מטעמיו, ביכרו שלא למנות בשלב זה מומחה לענין קיצור תוחלת החיים, ולהותיר העניין לשיקולם לאחר שתוגשנה חווה"ד של שני המומחים הממונים. בהחלטה משלימה (שאף היא התייחסה להתנהלות עד אז) – הודעתי שאכבד עמדתם בעניין אחרון זה.
9. שלב חווה"ד הושלם עד יולי 2021, וב"כ הנתבע הודיע כי יבקש לחקור המומחה בתחום הנוירולוגי. בין לבין ביקשה קופ"ח לאומית להצטרף להליך, בתביעת הטבה שתגיש כנגד הנתבע. לאחר סבב תגובות, אושרה בקשתה בתנאים (להם נתנה הסכמה), בהחלטה מיום 28.12.2021. בהמשך, נמחקה תביעה זו בהסכמה. לאחר מכן נחקר המומחה הנוירולוג, לבקשת הנתבע .
10. בסוף הישיבה ביקשו שני הצדדים שהות להידברות ביניהם בניסיון להגיע להסכמה בדבר השלמות ראייתיות נוספות (ב"כ התובע ביקשה לשקול הגשת בקשה למינוי מומחה שיקום, וב"כ הנתבע – הגשת בקשה לשלוח התובע לבדיקת EMG אליה יוכל המומחה הנוירולוג להתייחס (לנוכח סוגיה שעלתה בחקירתו, ותפורט בהמשך). כפי שניתן להבין בשלב זה, ההתנהלות מצד הצדדים, בפרט התובע, במה שקשור להצבת חוו"ד נדרשות, לא הקלה על הבירור. ביחס לנתבע – ראה הערתי בהמשך באשר לסוגיית חווה"ד האקטואריות. חרף השלב, אפשרתי השהות. אך סופו של דבר ששני הצדדים זנחו בקשותיהם, ואף לא ביקשו שימונה מומחה לענין תוחלת החיים (הנתבע, כבעל הענין בדבר, לא הגיש חוו"ד לענין קיצור תוחלת חיים, למרות שהדבר לא נמנע ממנו, כפי שגם התובע לא הגיש חוו"ד בתחומי המומחיות הספציפיים בהם טען לנכות). זמן להגשת חוו"ד משני העברים – היה בשפע. בחלוף המועד ניתנה אפוא הנחיה להגשת סיכומים, ואלו הוגשו. בין לבין, ביום 2.5.2022, הגיש התובע בהסכמה מסמכים נוספים (תלושי שכר ומסמך מעביד לעניין טיב עבודתו).
11. ראשית אסקור תמונת הנכויות והמצב הרפואי, כעולה מחווה"ד של המומחים.
12. המומחה מטעמו של התובע, ד"ר גביש, שהנו מומחה בתחום הפנימי, התייחס לשאלת האחריות. ביחס לנזק - קבע הוא נכות נוירולוגית בשיעור 40% בגין גפיים עליונים, 40% בגין גפיים תחתונות, ו 40% בגין ירידה קוגניטיבית. בנוסף קבע נכות בשעור 30% בגין אין אונות ו 40% בגין פגיעה לבבית.
מומחה הנתבע (אף הוא בתחום הפנימי) לא התייחס לסוגיית הנכות, אלא אך לשאלת האחריות. עם זאת כאמור, מומחיותו של ד"ר גביש אינה בתחומים הספציפיים השונים בהם קבע הנכויות, ואין הוא מוסמך לקבוע נכויות שלא בתחום מומחיותו. לפיכך, יש להעדיף הקביעות של מומחי ביהמ"ש בתחום הקרדיולוגי והלבבי.
ואילו בתחומים בהם לא מונו מומחים ולא הוגשה על ידי התובע חוו"ד (בתחום הנפשי והאורולוגי), יש לקבוע כי לא הוכח שנותרה נכות: התובע טוען בסיכומיו כי לא נסתרה חווה"ד של ד"ר גביש (כלומר, לענין התחום האורולוגי והקוגניטיבי, בהם לא הוצבה חוו"ד נגדית ולא מונה מומחה). הוא מפנה בנדון להחלטה שלי מיום 23.5.2020, וניתן גם להפנות לפסקה 21(ב) להחלטתי בשאלת האחריות. אולם מאז אותן החלטות הובהר על ידי היטב, כמה פעמים (ישיבת 7.12.2020, והחלטות מפורטות מה 24.2.2021 וה 5.5.2021) שאי סתירת קביעותיו של ד"ר גביש בענין הנזק בחוו"ד נגדיות, אין משמעה שניתן להקנות לאותה חוו"ד מעמד שמתחילה אין לה. ד"ר גביש יכול לחוות דעה בתחום מומחיותו, ולא מעבר. אין די בחוו"ד ד"ר גביש כדי לקבוע נכויות בתחומים ספציפיים, שאינם במומחיותו (להבדיל מסוגיית החבות שם התאימה מומחיות בתחום הפנימי). מונו מומחים מטעם בית המשפט בתחומי הליקויים העיקריים, ואין ליהנות עוד התובע מהכרה בתחומי נכות נוספים בהם לא הציב חוו"ד כדין, חלף פרק הזמן הממשי שהיה לצורך זה. חוו"ד רפואית בתחום המומחיות המתאים הנה תנאי הכרחי (לא בהכרח מספיק) לצורך המחשת עניינים שברפואה, לרבות נכות וקשר סבתי באותו תחום (ע"א 6098/92 זכאי נ' מדינת ישראל, משרד הבריאות, פ''ד מז(3) 651).
13. חווה"ד של פרופ' אוריאל, מומחה ביהמ"ש בתחום הנוירולוגי (ניתנה ב 10.5.2021)
א. המומחה מסכם את המהלך הסוער של המחלה וההמשך לדברי התובע, וסוקר נתוני רקע רפואיים:יומיים לאחר השהות בצימר, החל התובע לסבול מחום ועייפות, אושפז בטיפול נמרץ כשהוא מורדם ומונשם באבחנה של דלקת ראות סוערת שהידרדרה לשוק ספטי עם אי ספיקת נשימה קשה, סבל מאי ספיקת כליות, לאחר שהתעורר לדבריו סבל משיתוק שרירים. פיתח חולשה. בשחרור הועבר לשיקום בית ל 3 חודשים. לפי התיעוד לא היה מסוגל ללכת, זקוק לעזרת מלאה במעברים, סבל מחולשה מוטורית בארבע גפיים, יותר ברגליים. מצליח לאכול להתלבש ולהתקלח לבד. מתנייד עם כסא גלגלים אך מצליח ללכת מרחק קצר עם קביים או עזרה. מתלונן על נימולים ביד ימין ורגליים, חש קפאון ברגליים, שולט על סוגרים. כיום עובד כשכיר בחברה המבצעת הקלטות בהיקף 30-40 שעות לחודש. לפני מחלתו היה בעל חברה לגני ילדים. בעברו סבל מהפרעות קצב לב ועבר השתלת דפריבילטור , וכמו כן סבל מהיצרות ספינלית מותנית עם נימולים ברגליים.
ב. בבדיקה היה רהוט ומסודר. הגיע בגפו, מתנייד עם כסא גלגלים.
ג. ממצאים חריגים או לא תקינים בבדיקה: חולשה קלה עד בינונית בארבע גפיים. מצליח לקום מכסא בעזרת ידיים, הליכה לא יציבה בתמיכה בלבד. קשיי הליכה ניכרים ונראה שאינו נייד עצמאית.
ד. המומחה מסכם שמדובר במצב של דלקת ראות על רקע זיהום בלגיונלה, עם אי ספיקה מערכתית. ככל הנראה פתח נוירופתיה על רקע טיפול נמרץ. הוא מעריך את הנכות הנוירולוגית באופן זמני בשעור 100% לשנה מאז האשפוז, ואת הנכות הצמיתה בשעור 70%. הנכות הצמיתה נקבעה באופן מותאם לפי סע' 29(6) בין ס"ק ד' (שקובע 60%) לס"ק ה' (שקובע 100%).
ה. מן הנכות שקבע המומחה, גרס הוא שיש לנכות 5% על חשבון העבר הרפואי בגין תסמונת שורשית מתנית , לאור התיעוד על נימולים בגפיים תחתונות עקב היצרות שדרתית.
ו. בסיכום: הנכות הנוירולוגית הצמיתה בגין הזיהום בלגיונלה הנה בשעור 65%. לא נותרה נכות קוגניטיבית.
14. חקירת פרופ' אוריאל, המומחה הנוירולוגי (בסקירה תשולבנה מסקנות בכמה עניינים שלובים)
א. המומחה אישר כי דרגת החולשה שמצא בגפיים העליונות היא קלה. מאידך בגפיים התחתונות, נמצאה חולשה בשרירים רבים מאד, חלקם בשיעור קל, חלקם האחר – בשיעור בינוני.
ב. הוא נשאל האם גם פגיעה דיסקלית בגב תחתון יכולה לגרום לחולשת השרירים בגפיים התחתונות שמצא והשיב בשלילה. פגיעה כזו (היינו עברו האורטופדי של התובע) יכול שתגרום לחסרים מוטוריים או תחושתיים בפיזור העצבי של אותה פריצת דיסק, אך לא לחולשה שנמצאה בשרירים כה רבים בגפיים התחתונות. המומחה לא מצא לנכות יותר מ 5% על חשבון העבר הרפואי שכן לא מצא אינדיקציה לחולשה מוטורית בעברו של התובע. הוצג בפני המומחה מכתב מהקופה מ 6.6.2014 המדבר בכאבי גב מתני , מלויים בהירדמות של הרגליים. מצב כזה יחד עם התחלואה השדרתית הנזכרת במסמך , כמו גם עקמת קשה, יכולים אכן, לעמדת המומחה, לגרום לחולשה מוטורית ולפגיעה ביציבות ההליכה, אך עובדתית לא גרמו, שכן אין על כך אינדיקציה בכתובים. יש להבדיל בין פוטנציאל לאקטואל. מחקירת המומחה עולה שחולשה מוטורית לו היתה – חזקה שהיתה מתוארת על ידי הרופאים.
מצדי אוסיף שמקל וחומר שכך פני הדברים גם לגבי הפרעות ביציבה או בהליכה. אלה לא ממצאים שסביר שלא היו עולים בכתובים בתיק הרפואי, לו היו בנמצא עובר לפגיעה.
ג. המומחה אישר שאם הטענה הנה שהתובע רתוק לכסא גלגלים, דלדול שרירים הנו ממצא שיכול לתמוך בכך. עם זאת לא תמיד יימצא ממצא כזה (אצל התובע אכן איננו, שכן לו היה ציין המומחה שסביר שהיה מציין זאת).
ד. הסעיף שבו עשה המומחה שימוש בקביעת הנכות הנו כאמור סע' 29(6) (ד-ה). סעיף 29 דן בהמיפרזיס (חולשת פלג גוף). אחוזי הנכות שהוא מעניק נקבעים בחלופות שונות, לפי החומרה הקלינית. סעיף קטן 6(ד) עניינו ב "פגיעה מפושטת בעצבים היקפיים או בשרירים (פולינוירופתיה, מיופתיה)", כאשר מצב זה גורם ל "הפרעה קשה ביציבות, נפילות חוזרות ומתועדות על רקע אטקסיה סנסורית; או חולשה מפושטת פרוקסימלית או דיסטלית ברגליים בדרגה 3/5, עם ממצאים אופייניים בבדיקה הקלינית ושימוש באבזרי עזר; או חולשה מפושטת פרוקסימלית או דיסטלית בידיים בדרגה 3/5 עם ממצאים אופייניים בבדיקה הקלינית ועם הפרעה תפקודית קשה". תת הסעיף קובע נכות בשעור 60%.
ה. המומחה גרס שהמצב חמור מעט יותר מזה המתואר, והשתמש בסעיף באופן מותאם כאמור, בקביעת נכות של 70%, כמעין מצב ביניים בין ס"ק ד לבין ס"ק ה. בחקירה אישר המומחה כי דרגות החולשה שמצא מתאימות אמנם יותר לס"ק ג' (שקובע 30%). והחולשה בגפיים העליונות קלה. אולם דרגות החולשה אינן עומדות לבדן. מתקיימים אצל התובע התנאים של הפרעה קשה ביציבות עם חולשה מפושטת דרגה 4/5 ברגליים. לצד דרגת החולשה שהנה אמנם בינונית עד קלה, סובל התובע מהפרעת יציבה וחוסר יכולת ללכת עצמאית, שמקורן גם בפיזור החולשה על ריבוי שרירים בגפיים תחתונות. תיאור זה חוזר לאורך השנים אצל גורמי רפואה שונים בתיקו הרפואי. כאשר שב ב"כ הנתבע והציג בפניו התזה לפיה היה עליו לנכות יותר על חשבון העבר האורטופדי, של פריצות הדיסק בגב תחתון, ולהפריד מן הנכות מושא התביעה, השיב –
" אני לא יכול להפריד. לפני הזיהום בליגיונלה אין תיעוד על הפרעות הליכה או חולשה מוטורית בידיים או רגליים. יש ממצאים שכיחים באוכלוסיה המבוגרת של מחלה דיסקוגנית בע"ש תחתון. לאחר האשפוז יש תיעודים מידיים ונמשכים לאורך השנים של חולשה מוטורית ב-4 גפיים הפרעות קשות בהליכה ויציבה. מאחר וקיים קשר זמני מיידי, ומכניזם שתועד באשפוז במאיר, מאחר וזה עולה בקנה אחד עם תלונות וממצאים בבדיקה, אני לא יכול לנכות מעבר למה שניכיתי בגין עבר קודם. הוא היה תפקודי ועצמאי ועכשיו הוא מרותק לכיסא גלגלים."
חרף השגות התובע בסיכומיו איני סבור כי נפלה שגגה מלפני המומחה, שהיה מודע לכך שהסעיף בו השתמש מקנה נכות בשיעור 60% אך ראה להשתמש בו באופן מותאם ולקבוע 70%.
התובע סובל לא רק מחולשת גפיים עליונות, שהנה אכן קלה; אלא (במצטבר) מחולשת שרירים בגפיים תחתונות. אם בודקים בנפרד שריר אחר שריר החולשה הנה קלה (כפי שאישר המומחה) – אך היא מפוזרת על פני שרירים מרובים בגפיים התחתונות (באזור הירך והברך, כאשר בכפות הרגליים ציין המומחה התרשמותו שהכוח הגס שמור). אותו פיזור נרחב של חולשת השרירים מביא לתוצאה המעשית של הפרעת יציבה והליכה קשה.
סיכומי הנתבע ביחס לחוו"ד המומחה מוציאים מהקשרם המכלול של מצב התובע, המשתקף בחווה"ד. כך למשל מציין הנתבע בעמ' 9 לסיכומיו, בהתייחס לדברי המומחה, שמדובר בחולשת שני שרירים בלבד, בירך ובברך. לא כך ציין המומחה. הירך והברך הנם אכן שני אזורים בגוף, אך לא שני שרירים בלבד באותם אזורים. בעמוד 3 למעלה לחוות דעתו מציין המומחה 7 שרירים שונים בהם נמצאה חולשה – משרירי העכוז עד שרירי הברך, כשבתווך שרירי הירך.
תפקודית אפוא מתקיים בתובע המצב של הפרעת יציבות קשה וגם חולשה קלה בידיים (ואין לצפות ממנו שיפול בפועל כדי להיכנס ולו לתת החלופה הראשונה של סעיף ליקוי 29(6)(ד), כאשר ברור שאם ילך בלא עזרים ותמיכה – הוא צפוי לנפילות). קביעת המומחה הגיונית, כאשר קלינית המצב חמור מעט יותר מאשר זה המתואר בסעיף הליקוי בו עשה המומחה שימוש מותאם.
ו. שאלת הצורך בבדיקת EMG: המומחה שב ונשאל ביחס לאינדיקציות האובייקטיביות בקביעת נכות כה גבוהה בשל חולשה מוטורית בגפיים והפרעת יציבה. שמא עסקינן בתלונות סובייקטיביות בלא בסיס במציאות. בנדון אזכיר היעדר ממצא של דלדול שרירים. אלא שציינתי כבר תשובת המומחה ביחס לדלדול. אם יש דלדול הוא תומך במסקנות חווה"ד, אך היעדרו אינו שולל אותן בהכרח. מתשובות המומחה עולה כי אבחנתו נסמכת גם, אך לא רק, על בדיקתו. אלא גם על האבחנות של גורמי הטיפול השונים בתובע לאורך השנים מאז אשפוזו בבית החולים מאיר ב 2014, בעקבות ההידבקות בלגיונלה. כאשר התיעוד תומך באבחנה באופן ממשי. לכן לא ראה צורך בבדיקת EMG, כאשר המכניזם של התחלואה תומך בתלונות. במקרה דנן היה אשפוז ממושך עם פגיעה מערכתית קשה על רקע זיהום לרבות אלח דם, הפרעות נשימה, הפרעות קרדיאליות, אי ספיקת כליות ואבחנת נוירופתיה קריטית (פגיעה עצבית היקפית מפושטת שיכולה להיות על רקע תרופתי, שינויים מטבוליים, שכיבה ממושכת או חוסר תזונה). לדברי המומחה, אלו סיכונים אליהם נחשפים חולים המאושפזים בטיפול נמרץ עם מחלה סוערת כפי שהיה אצל התובע. המומחה הפנה לכך שגם בשיקום ובקופה היו תלונות על חולשת שרירים והפרעת יציבה קשה.
יחד עם זאת אישר המומחה שבדיקת EMG יכולה לאשש חשד לבעיית עצבים היקפיים, יש לה חשיבות כבדיקת עזר לאבחון נוירופתיה, ואין היא תלויה בשיתוף פעולה. המומחה הודה כי במידה ויעבור התובע בדיקת EMG וממצאיה יהיו תקינים לחלוטין, לא יעלה הדבר בקנה אחד עם קביעותיו. להסרת ספק הפניתי אליו שאלה נוספת בענין זה – האם , לו נכונות קביעותיו, חייב הדבר להביא לממצא ב EMG. הוא אישר שבדיקת EMG לא תוכל להיות תקינה לחלוטין עם ממצאים כפי שקבע בחוות דעתו. עם זאת שב וציין כי הרושם שלו אינו שהתובע מציג מצג שווא ומתנהל עם כסא גלגלים לחינם שנים ארוכות, והדבר גם נתמך בתיעוד, אך אין לו התנגדות לקבל לידיו בדיקת EMG. לשאלתי אישר שהיה ותידרש בדיקת EMG – מה שנדרש הנו בדיקת הולכה ל 4 גפיים כולל NCV.
ז. כפי שצוין: בתום החקירה, וחרף השלב הדיוני המאוחר, ראיתי לאפשר לצדדים פרק זמן נוסף ואחרון לשקול צעדיהם. הנתבע ביקש לשקול לשלוח התובע לבדיקת EMG , והתובע – לשקול לבקש מינוי מומחה בתחום השיקום. ציינתי שאני מאפשר לצדדים זמן להידבר ולהגיע להסכמות במידת הניתן (שכן עדיפה כמובן בקשה מוסכמת על מחלוקת). אך ציינתי בנוסף שאם לא אקבל בקשה, בין בקשה ספציפית מטעם צד, ובין בקשה מוסכמת, יינתן צו לסיכומים. כלומר לא היתה חובה להגיש בקשה מוסכמת, ויכול היה כל צד להגיש בקשתו, אם חפץ בה. ואכן בחלוף המועד שהוקצב, באין בקשה, בין מוסכמת ובין מטעם צד, ניתן צו לסיכומים. באופן תמוה, במקום לעשות כן במועד שהוקצב, רק בסיכומיו, לאחר שהגיש התובע סיכומים, עתר הנתבע להורות לשלוח התובע לבדיקת EMG או לפסול המומחה הנוירולוג, ולמנות אחר תחתיו. משל מדובר בבקשה ולא בכתב סיכומים. בקשות אלה חלף זמנן. כתב סיכומים אינו בקשה.
יש נפקות לאופן שבו בוחר צד להתנהל דיונית. עילה לפסילת המומחה, ודאי שלא נמצאה, טובה או בכלל. והנתבע בחר שלא להגיש במועד שהוקצב בקשה לשלוח התובע לבדיקת EMG ובחר משום מה לנצור בקשתו ולהותירה לשלב הסיכומים, שלב בו ברור שלא תתקבל. יכול שביכר שלא לעשות כן מטעם טקטי זה או אחר, שמא אכן יחזקו הממצאים ביתר שאת קביעות המומחה, ויאוששו תלונות התובע. או כדי לא לעורר בקשה שכנגד למינוי מומחה בתחום השיקום או למתן ארכה להצבת חוו"ד פרטית בתחום זה. מכל מקום, אין צורך לעסוק בניחושים. יהא הטעם הטקטי אשר יהא, הדבר לא נעשה. ברי שאין להיעתר לבקשה בשלב בו הוגשה , ולא נסתרו קביעות המומחה בחווה"ד.
ט. ביחס להשגות הנתבע בסיכומיו ביחס לחוו"ד המומחה, אין די בכל אפשרות רחוקה לטעות. מדובר באבחנות ההולמות הן בדיקתו של המומחה את התובע, והן התיעוד הרפואי, ואף את דינמיקת התחלואה הסוערת שהוליכה לתוצאה העגומה. כפי שציין המומחה בחקירה, אף חלוף השנים תומך בעמדה שאכן הנכות הנוירולוגית כזו המצריכה שימוש בכסא גלגלים, בו נעזר התובע לאורך השנים. למרות שכבר היו מקרים שבעולם בהם התמיד בעל דין להשתמש "כלפי חוץ" בכסא גלגלים, מטעמים של רווח משני, ברור שזה לא המקרה נפוץ, ומדובר בחריגים שבשוליים. די בצבר הנתונים הקיים כדי לאשש קביעות המומחה כמאזן ההסתברויות אם לא מעבר, ובמצב דברים זה, לו חפץ הנתבע לערער מסקנותיו שכבר עלו על הכתב בדמות חוו"ד, היה צריך לבקש, במועד שהוקצב, ולמצער בטרם הגיש התובע סיכומיו, לשלוח התובע לבדיקת EMG. מומחה בית המשפט נהנה מחזקת אובייקטיביות. אף שככל אדם ובעל מקצוע מיומן, יכול הוא לטעות, וקנויה הסמכות להתערב בחוות דעתו, לא על נקלה ייעשה הדבר. לשם כך נדרש טעם טוב, שלא נמצא לי במקרה זה. עיין: למשל ע"א 402/85 מרקוביץ נ' עיריית ראשון לציון; ע"א 2160/90 רז נ' לאץ; ע"א 3056/99 שטרן מרכז רפואי ע"ש חיים שיבא; ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן נ' רבי.
י. לאחר שנחקר המומחה אני מאמץ קביעותיו וקובע שנכותו הנוירולוגית של התובע בגין סיבוכי הליגיונלה (עקב סיבוכי האשפוז ותקופת ההנשמה הממושכת), עומדת על 65%: בפן התפקודי ביטויה העיקרי בחולשת גפיים תחתונות וקשיי הליכה ויציבה, המצריכים התניידות בעזרת כסא גלגלים בחלק ניכר משעות היממה, אף כי לא כל העת. התובע נעזר לפרקים בהליכון עם גלגלים או קביים, למרחקים קצרים. בנוסף, קיימת כאמור חולשה קלה בידיים.
אני קובע גם, כפי קביעתו , שלא נותרה הפרעה קוגניטיבית (ואזכיר כי אין חוו"ד בתחום הנפשי). כזו היתה גם ההתרשמות מחקירת התובע.
15. דברים דומים יש לומר גם על סוגיית קיצור תוחלת חיים. צד הטוען לקיצור תוחלת חיים אמור להציג חוו"ד רפואית מתאימה, שתגבה הטענה. שאז יכול הצד שכנגד להגיב בחוו"ד נוגדת. הנתבע לא הציב חוו"ד בעניין זה, אף לא התובע. חרף זאת, מטעמים שפורטו בסע' 10 ואילך להחלטה מיום 24.2.2021, אפשרתי כאמור לצדדים לתן עמדה למינוי מומחה שיחווה עמדה בסוגיה זו, מתוך עיון מחדש בהחלטת עבר שדחתה בקשה כזו של הנתבע . זאת מטעמי איזון דיוני , שעה שמיניתי מומחים מטעם ביהמ"ש בתחומים בהם לא הציב התובע חוו"ד. בתגובה , הצדדים ביקשו לשקול עמדתם בנושא זה, רק לאחר שתוגשנה חוו"ד המומחים מטעם ביהמ"ש. משעה שלא ביקש הנתבע (ודאי לא התובע) למנות מומחה שיחווה עמדה בענין זה, אף לאחר הגשת חוו"ד מומחי בית המשפט, הרי שלא הומחש שמצבו הרפואי של התובע (יהא מקורו אשר יהא) יגרום לקיצור תוחלת חייו. גם כאן – אין די באפשרות תיאורטית.
מדובר בעניין שברפואה הנצרך להמחשה בחוו"ד רפואית של מומחה לדבר. משעה שאף מחווה"ד של מומחי בית המשפט ומחקירתם לא ניתן לחלץ תזה של קיצור תוחלת חיים, הרי שאין לקבוע קיצור תוחלת חיים. יש להביא בחשבון תוחלת חיים מלאה בחישוב הנזק.
התובע ערך בשגגה חישוב בסיכומיו עד גיל 81 כגיל תוחלת החיים לגבר (מקדם היוון לעוד 3 שנים מגיל 78 – עיין בסע' 126 לסיכומים). מדובר על עוד 9 שנים מהיום. אלא שלא אוכל להתעלם מכך שמדובר בשגגה חישובית המקפחת התובע עצמו. ודוק: אין מדובר על סעד או ראש נזק שלא התבקש, אף לא על פסיקת סכום גבוה מזה שביקש התובע בראשי הנזק השונים (שכן סכומי הנזק שהבאתי בחשבון לפי התקופות בהן הכרתי, נמוכים ממה שביקש התובע). אלא פשוט על שגגת חישוב ביחס לאורך התקופה. הנתון של גיל 81 שהביא התובע בחשבון בסכומיו הנו נתון "מצרפי", כגיל תוחלת חיים לגברים בישראל. יכול שיפה הוא לפשרה, אך לא לדין. תוחלת החיים הסטטיסטית עולה ככל שמתקדמים בגיל (לצורך המחשת העיקרון דיינו שאפנה לדוגמא פשוטה: ברור שמי שזכה להגיע לגיל 82, תוחלת חייו אינה מינוס אחד). על פי לוחות תוחלת תמותה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים 2016-2020 (לגברים – כלל האוכלוסיה בישראל), גבר שבשנת 2020 זכה להגיע לגיל 69 (המקרה של התובע), תוחלת חייו הנה עוד 16.4 שנים היינו 85.4 שנה.
הנתבע לדידי מושתק בכלל לטעון לתוחלת חיים קצרה בפועל, שעד אליה ייערך החישוב, משעה שהוא עצמו בחר להגיש חוו"ד אקטואריות מתוקנות ממאי 2020 , אודות היוון תגמולי מל"ל, בה הוונו תגמולי המל"ל העתידיים לפי תוחלת חיים מלאה של 85.43 שנה, בהתאמה לנתון שציינתי (דרך שאגב מנוגדת להלכה שכבר ניתנה לעת הגשת חווה"ד המתוקנות – ראה להלן בפרק הדן בניכויי המל"ל). עיין במכתב אקטואר הנתבע מ 27.5.2020 לב"כ הנתבע שצורף לחווה"ד מטעמו ומבהיר כי חווה"ד נערכו לפי תוחלת חיים בפועל של 85.43 שנה.
החשוב ייערך אפוא במעוגל עד גיל 85.
במאמר מוסגר ייאמר כי העובדה שאין קצור תוחלת חיים יכולה לפעול בכמה כיוונים, מנוגדים לענין גובה הנזק. מחד מגדילה היא מנין השנים בגינם ייפסק בגין שווי עזרה וניידות, ויש לה נפקות לעניין דרך החישוב של תגמולי המל"ל המהוונים העומדים לניכוי. מאידך אין להגדיל אב הנזק הלא ממוני בגין קיצור תוחלת חיים.
16. באותה מידה כאמור, נושא התובע בתוצאות מחדלו להציב חוו"ד בתחום הנפשי והאורולוגי, ולא אכיר בנכויות בתחומים אלה.
אף לא אכיר בעלויות בגין צרכים, אם וככל שאלה אמורים למצוא מקומם אך בחוו"ד מומחה שיקום, משעה שהתובע לא הגיש חוו"ד בתחום זה ולא ביקש מינוי בתחום זה.
בבחינת מאידך למאידך, אין מניעה להכיר בנזקים וצרכים שכן ניתן לקבוע כמאזן ההסתברויות שהצורך בהם קיים, לאור טיב המגבלות והנכות, כעולה מחווה"ד הרפואיות של מומחי בית המשפט. לא לעולם נדרש מומחה שיקום, ולא אחת ניתן לקבוע הנזקים, או לפחות חלקם, גם בלעדיו, באמצעות כלל הראיות ועיבודן הרפואי בחווה"ד של מומחים בתחומי המומחיות הספציפיים. עיין למשל: רע"א 5530/13 פלוני נ' עזבון המנוח אבו ג'אמע רשיד ז"ל (23.9.2013); רע"א 3728/15 פלוני נ' דאוד מיאסר (25.6.2015); רע"א 3957/17 פלונית נ' קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים (26.6.2017); רע"א 4147/22 פלוני נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ (11.8.2022). ההפניות הנן אמנם למקרים בהם התבקש מומחה שיקום בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. המקרה בענייננו אינו תאונת דרכים, וההפניה לפסקי הדין האמורים (לרבות האסמכתאות הנזכרות בהם) הנה אך לצורך המחשה שלא לעולם נדרש מינוי מומחה שיקום כדי לאמוד הנזקים, לעתים גם כשהנכות הרפואית גבוהה.
17. חוו"ד המומחה בתחום הקרדיולוגי, פרופ' אבינועם שירן
א. התובע עבד כמנהל גני ילדים ואיש אחזקה וכיום עובד בהקלטת פגישות זום (מדובר בנתון שלטענת התובע כבר אינו נכון, והתקיים לפי הנטען עד אפריל 2021 – י.פ).
ב. סובל מעודף שומנים בדם. בעברו צנתור כלילי בלא צורך בהתערבות משנת 2010.
ג. ב 2.9.2014 אושפז בבי"ח מאיר במחלקה הפנימית עקב דלקת ראות וחום גבוה, מצב נשימתי הידרדר במהירות, נזקק להנשמה. עובר להנשמה נצפתה טכיכרדיה חדרית והוא נזקק ל 4 מכות חשמל ותרופה להפרעות קצב. באקו לב דווח על תפקוד תקין של חדרי הלב. הועבר מונשם ליחידה לטיפול נמרץ ב 4.9.2014. מחולל המחלה זוהה כלגיונלה. במהלך האשפוז סבל ממחלה ראתית קשה, צמיחה של חיידק פסאודומונוס בדם, אי ספיקת כליות ואירועים חוזרים של הפרעות קצב חדריות שטופלו תרופתית ובמכות חשמל ויוחסו למצב הזהומי החריף. נגמל מהנשמה לאחר חודש. תפקוד כליות חזר לתקנו. ב 8.10.2014 שוחרר לשיקום ביתי עם פגיעה תפקודית קשה כתולדת נוירופתיה, פגיעה עצבית קשה כסבוך של מחלתו הקריטית והנשמתו הממושכת. עבר שיקום ביתי כחודשיים. ב 31.8.2015 אושפז שנית כשנצפו בקהילה באק"ג הפרעות קצב חדריות. צונתר והושתל תומכן להיצרות בעורק שמאלי עוקף. אושפז בשלישית ב 6.9.2015 , היה בקצב סינוס עם פעימות חדריות מרובות. עבר השתלת דפריבילטור ב 10.9.2015 ושוחרר לביתו ב 11.9.2015. מאז לא אושפז.
מהלך 6 שנים מאז השתלת הקוצב היה אירוע בודד ב 2020 בו נזקק למכת חשמל מהקוצב, ודווח על אירועים של פרפור פרוזדורים עד 40 דקות בעטין קיבל טיפול נוגד קרישה. תרופה להפרעת הקצב הוחלפה באחרת. לבד מזאת תפקוד הלב היה תקין מהלך 6 שנים מאז השתלת הקוצב, שנה לאחר אשפוזו עקב הלגיונלה. לא סובל מתעוקת חזה או קוצר נשימה, מתנייד בכסא גלגלים. מדווח על הרגשת כבדות בחזה וחוסר אוויר מדי פעם.
ג. מחלת הלגיונלה גורמת לרוב לדלקת ראות, אך לעתים גם לפגיעה באיברים נוספים, כאשר הפגיעה הלבבית היא השכיחה ביותר, וקשורה לרוב במחלה קשה. פגיעה לבבית בלגיונלה יכולה להתבטא בדלקת שריר הלב שיכולה בתורה לגרום להפרעות בתפקוד הלב והפרעות קצב. כאן לא נצפתה פגיעה בחדר שמאל. אין תיעוד של רמת טרופונין בדם (חלבון שרמתו עולה לעת פגיעה בשריר הלב), ולא בוצע MRI לבבי. למרות זאת, מאחר ולפני מחלת הלגיונלה לא תועדו הפרעות בקצב הלב, והפרעות קצב במיוקרדיטיס יכולות להופיע גם עם תפקוד גלובאלי תקין של הלב בנוכחות צלקות מיקרוסקופיות הנחזות רק ב MRI, הרי סביר שהסיבה להפרעות הקצב הנה מיוקרדיטיס עקב לגיונלה.
ד. אין קשר בין הלגיונלה, לבין מחלת העורקים הכלילית והצורך בתומכן, שהושתל (בעורק שמאל עוקף) שנה לאחר האשפוז עקב הליגיונלה.
ה. לסיכום: תפקוד הלב תקין ואין תלונות של אי ספיקת לב. הנכות הלבבית היא טכיקרדיה חדרית, ככל הנראה עקב המיוקרדיטיס שעבר כחלק ממחלת הלגיונלה. בעטיה הושתל דפריבילטור שבמשך 6 שנים פעל ונתן שוק חשמלי רק פעם אחת. הנכות הלבבית בשל הלגיונלה עומדת על 10%. נכותו הקשה אינה לבבית בעיקרה אלא נוירולוגית.
ו. המומחה לא נחקר, וקביעותיו מקובלות עלי.
18. לסיכום סוגיית הנכות: נכותו של התובע עקב מחלת הלגיונלה הנה 65% בשל נוירופתיה, חולשת גפיים (בעיקר תחתונות), עם הפרעת יציבה והליכה. ו 10% נכות לבבית קלה. התובע מסוגל להתנייד בעזרה או למרחקים קצרים בתמיכה. אך רוב הזמן נעזר בכסא גלגלים. נכות רפואית משוקללת: 68.5%. אין נכות קרדיולוגית נוספת שלא קשורה לפגיעה, ויש נכות נוירולוגית בשיעור 5% שלא קשורה לפגיעה.
מכאן אעבור לדון בראשי הנזק בהם ראיתי להכיר.
19. הפסד השתכרות – עבר
התובע (יליד ספטמבר 1951) היה בן 63 עת נדבק בלגיונלה ואושפז בחלוף ימים ספורים בבית חולים מאיר, בספטמבר 2014. מקובלת עלי גרסתו כי מאז חדל לעבוד מפאת נכותו הקשה מושא התביעה. לאור גובה הנכות , השלכותיה התפקודיות, והגיל לעת ההידבקות בלגיונלה, יש לקבל כי התובע איבד כמעט כליל כושר השתכרותו (ראה בהמשך, ביחס להשתלבותו בחברת תרגום לפרק זמן קצר).
עדיין יש לשאול מהו הפסד ההשתכרות בו ראוי להכיר ועד לאיזה גיל. בנדון, יש ממש בהשגות הנתבע לפיהן לא חשף התובע מכלול הנתונים, והדבר אכן אומר דרשני.
20. התובע היה בעל מניות יחיד בחברת גני ילדים, שמשך משכורת מן החברה בבעלותו. נתון זה לא היה ברור מתחילת הדרך. גם כשהתחוור, נמנע התובע מהצגת נתונים אודות רווחי החברה, והסתפק בהצגת תלושים של השכר אשר משך לעצמו. שכרו המצטבר ל 7 חודש לפי תלוש 7/14 עמד על 39,000 כלומר 5571 ₪, ועוד שווי רכב 3810 . סה"כ 9381 ₪ ברוטו. הוא ביקש לחשב ההפסד לפי מלוא השכר האמור עד גיל 72.
21. התצהיר שהגיש התובע (תצהיר אשר בנסיבות שפורטו קדם לשלב הגשת התחשיבים, ועסק הן בחבות והן בנזק) היה לאקוני בעניין זה. המעיין בו יכול להתרשם שמדובר בשכיר שעבד בחברה, בלי שפורט שמדובר בכלל בחברה שהייתה בבעלותו שלו, והוא שקבע שכרו. זה גם הרושם שמקבל מי שמעיין בסעיף 30 לכתב התביעה. למעשה כל שנטען בתצהיר לעניין תעסוקתו של התובע התמצה בסע' 38, שם צוין שהתובע עבד כמנהל חברת גני ילדים ואיש התחזוקה של הגנים, והשתכר 6000 ₪ לחודש. לא מדובר באמירת אי אמת, אלא אי חשיפת התמונה בשלימותה באופן שיש לזקוף לחובת התובע, שאמור להמחיש נזקיו, ולהציג מלוא הנתונים מהם ניתן יהא לחלץ הנזק המיוחד, בדיוק או למצער באומדן מקורב. רק בחקירה (עמ' 4-5 לתמליל) הודה התובע כי לאשורה מדובר בחברה שהיתה בבעלותו. הוא לא סיפק פרטים על החברה, מאזניה ורווחיה (או הפסדיה) לפני ההידבקות. כך שלא ברור האם היתה רווחית או עמדה בפני סגירה ממילא. שתיקה זו בתצהירו ביחס להיותו בעלי החברה – כמו גם אי מתן פרטים חשבונאיים להמחשת מצבה – הנה תמוהה. לדבריו דובר בחברה בה עבד הן כמנהל, והן בעבודה פיסית בתחזוקת הגנים, והיו בה מעל 20 עובדים. הרושם המתקבל לעניין ההכנסות הנו גלוי טפח והסתרת טפחיים. בחקירה טען התובע, כאשר נשאל, כי מכר את העסק לאחר האירוע מושא התביעה, שכן רעייתו לא יכולה היתה להפעילו לבדה. אלא שלדבריו נעקץ על ידי הרוכש ולא ראה כספים ממכר המניות.
טענה זו שלו לא זכתה לשום ביאור או אסמכתא, אף לא הסכם מכר, והוא אף לא אבה לפרט זהות הרוכש של החברה, אף כי זכר את זהותו. לא ניתן היה שלא להתרשם מכך שהוא מבכר ביודעין שלא לפרט (עמ' 16-17 לתמליל הישיבה).
22. בתחשיבו הודה התובע ביותו בעל המניות באותה חברה ממנה משך שכר, אולם כאמור, הגשת התחשיב, באה לאחר שלב החקירות, שלו ושל עדיו. וגם שם נמנע הוא מהצבת נתונים כספיים אודות החברה. הוא הסתפק בצירוף תלושי שכר וטופס 106 של השכר אותו משך, וגם הם לשנת 2014 בלבד, עד שלקה בלגיונלה ופסק לעבוד. כאמור, לאור גובה הנכות וטבעה, כמו גם גיל התובע ב 2014, ניתן לקבל שאובדן הכושר התעסוקתי הנובע מן הנכות הרפואית הנו מלא או כמעט מלא. סביר גם שתקופת ההסתגלות למצב החדש, לאחר הליך השיקום, נמשכה עוד פרק זמן ממשי שלא אפשר לו לתפקד בחברה, ולו בתפקיד ניהולי או משרדי (ראה חלוקת התקופות בהמשך, בפרק הדן בעזרת צד ג'). מאידך, ביחס למצב החברה שעד לספטמבר 2014 (ובכלל) , לא צורפו דו"חות כספיים, לא מאזנים, לא דיווחים למס הכנסה – כלום. הימנעות ראייתית זו נזקפת לחובתו של התובע, והרלבנטיות ברורה לאור טענתו שלו בתחשיב, שנטענה על דרך הסתם, שהחברה תפקדה היטב וספקה פרנסה קבועה. יכול שכן, ויכול גם שלא. השכר שנמשך (יש לומר שלא על הצד הגבוה, גם אם נזכור שמדובר בשנת 2014), אין בו כדי ללמד על מצב החברה ב 2014, ועד כמה יכולה היתה להוסיף ולפרנס התובע, או שמא מדובר היה בעסק מפסיד. התובע כבעל החברה ומנהלה היה יכול ואמור להציב הנתונים הכספיים שיסירו ספק בעניין זה. ואם מדובר היה בחברה מצליחה כטענתו, לא מובן הכיצד לא זכה לתמורה ראלית עבור מכירת מניותיה לרוכש עלום. התובע כאמור, לא אבה לפרט, מעבר לטענה כללית כי נעקץ.
23. לאור העמימות הראייתית שבמגרש התובע, כמי שעליו הנטל להמחיש נזקיו בתורת המוציא מחברו, ומי שנמנע מהצגת התמונה הכוללת בנתונים ומסמכים שבשליטתו, יש לנקוט בחישוב שמרני לחובתו לענין ראש הנזק של הפסד השתכרות. שכרו ברוטו שמשך מן החברה בשנת 2014 להיבדקותו בלגיונלה, עמד כאמור על קצת מעל 9000 ₪, כולל החזר הוצאות רכב. היות ולא ידוע מצב החברה, ועד כמה היתה יכולה להוסיף ולספק השכר בשיעור המצוין בתלושים, ההפסד יובא בחשבון בשיעור 6,000 ₪ לחודש בלבד. עם זאת, סמני השאלה כבר הובאו בחשבון בדמות חישוב לפי בסיס שכר מופחת. מאידך, לענין הגיל יש לחשב עד גיל 70, היינו עד 9/2021, כמקובל לגבי עצמאים. זאת מאחר ומדובר בבעל שליטה בחברה. מדובר על 7 שנים והפסד בשיעור 504,000 ₪.
24. מן התלושים עולה שהתובע אף לא הפריש לטובת עצמו תנאים סוציאליים , בחברה בשליטתו (מה ששב ומעלה ספק בדבר איתנות כלכלית, ומה קל היה יותר מאשר להציב הנתונים, כדי לפזר הספקות).
אין מקום אפוא להוסיף על הפיצוי אובדן תנאי סוציאליים (ממש כפי שאין עושים כן לגבי עצמאי, שככל שיפריש לעצמו תנאים סוציאליים – יפרישם מכיסו, לכל היותר מתוך הטבת מס. במקרה דנן ממילא לא הופרשו תנאים).
25. מן ההפסד המצטבר שעד גיל 70 יש לנכות פוטנציאל שכרו של התובע במומו, לאור חובת הקטנת הנזק. כאמור , מקובל עלי כי כושר השתכרותו של התובע אבד כמעט כליל. נכון למועד חקירתו ציין התובע שאינו עובד. מאידך, בהמשך הגיש הוא בהסכמה תלושים ממקום עבודה בחברת תרגום בה החל לעבוד בנובמבר 2019 עד אפריל 2021 , כשאז נטען שהפסיק לעבוד. לפי תלושי 106, עבד בשנת 2020 9 חודשים, בממוצע שכר חודשי (ברוטו) של 2190 ₪. לפי מכתב המעביד שאף הוא הוגש בהסכמה, נדרש הוא להגיע ברכבו לישיבות שונות מחדרה ועד תל אביב. אם נביא בחשבון הוצאות דלק, נקבל הכנסה זעומה. הסכום המצטבר אותו הרוויח התובע (ברוטו) לתקופה זו (11/2019 – 4/2021) , עומד על 31521 ₪, כשהיו חודשים ספורים בהם לא עבד. נראה כי מדובר בלא יותר מאשר השלמת הכנסה קטנה שאף נועדה לאפשר לתובע תעסוקה וענין. עת הפסיק לעבוד מלאו לו כמעט 70, ואיני סבור , לאור המגבלות המוטוריות הקשות, כי יש להפחית עוד מן ההפסד בו הכרתי לתקופת 7 השנים שעד גיל 70, בשל אי עבודה רוב התקופה. לעת פרוץ המחלה היה התובע בן 63, ועבר ממצב תפקודי מלא למצב של נכות מוטורית קשה ותלות בכסא גלגלים רוב הזמן. נהיר הקושי האישי והתעסוקתי למצוא מקום עבודה בתנאים אלה. אני סבור אפוא כי יש להשקיף על עבודתו החלקית באותה חברה כממלאת בסבירות אחר חובת הקטנת הנזק, מעת שהנכות התפקודית במישור התעסוקתי מעת פרוץ המחלה ועד גיל 70 הנה מלאה או כמעט מלאה.
עם זאת את אותם 31,521 ₪ שהשתכר התובע (ברוטו) באותה חברה, יש להפחית מסך הפסדי ההשתכרות בהם הכרתי. יתרת הפסדי ההשתכרות כנזק מיוחד שלתקופת העבר עד גיל 70 עומדת על 472,479 ₪.
ברגיל יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית על הפסדי עבר, אולם מדובר בחישוב רעיוני לפי 6,000 ₪, ואף התובע בסיכומיו עורך חישוביו בסכומים נומינליים. זאת ועוד, התובע ראה להגיש חוו"ד אקטואריות נגדיות לאלו של הנתבע, אותן אף ראיתי להעדיף (ראה בהמשך בפרק הדן בשיעור ניכויי המל"ל). אלא שאם מוסיפים הצמדה וריבית להפסדי העבר יש לעשות כן גם ביחס לתגמולי עבר של המל"ל אותם מנכים . האקטואר מטעם התובע לא ראה משום מה להוסיף ריבית לתשלומי עבר (אף לא כחלופה מקובלת לפיה אם מוסיפים ריבית לתגמולי עבר, יש להוסיף סכום מסויים המשקף זאת). הוא הסתפק בתוספת הצמדה בסכומים זניחים. לצורך ההתאמה באופן החישוב נכון יהא אפוא להימנע משערוך- הן של הפסדי העבר והן של ניכויי העבר.
התאמת דיור
26. התובע צירף לתצהירו (נספח ו1) קבלות על שפוץ לצורך התאמת דיור, לאור נכותו, המסתכמות ב 35948 ₪ (לא הבאתי בחשבון כל הקבלות, למשל בגין מזגן – ראה להלן). הוא, בנותיו ורעייתו העידו על התאמת הדיור לה נזקק התובע בעיקר בחדר הרחצה והשינה, כדי להנגיש לו המעברים ולאפשר שימוש בשירותים ובמקלחת.
יש לזכור כי התובע לא הפריז בעניין זה, והודה כאמור אף בפני המומחה הנוירולוג, שהוא מסוגל (כמובן נכון למועד הבדיקה אצל המומחה, שהיתה לאחר תקופה של שיקום ולאחר אותה התאמת דיור) להתלבש ולהתקלח לבדו; וכי למרות שהוא מתנייד עם כסא גלגלים, הוא יכול ללכת מרחק קצר עם קביים או עזרה. אין חולק כי בביתו הוא נעזר לעתים בהליכון על גלגלים. יש הגיון לגופו, לאור ההתניידות, ולו החלקית, בכסא גלגלים, והצורך בהתאמת פתחים וקשיי ההליכה והיציבה, שהיה אכן צורך בהתאמות דיור. בתצהיר נטען לסכום גבוה יותר של השיפוץ שנערך (לפי הקבלות) במרץ 2017. נטען לכמעט 59,000 ₪. אלא שלא את כל הוצאות השיפוץ ניתן לקשור לנכות. כך למשל עלות מזגן (ביחס לחלק מן הנכים הרתוקים לכסא גלגלים או מיטה יש אכן עלויות עודפות שיסודן במיזוג. אך נכותו של התובע, בלי לגרוע מחומרתה, אינה כה קשה. ברור שממילא נדרש מזגן, בלי קשר לנכות.
מן העבר שכנגד, כאשר נדרשות למשל התאמות פתחים, ברור שנדרשת דלת חדשה (ומדובר בדוגמא). וסביר שלא נשמרה קבלה בגין כל הוצאה והוצאה נדרשת שכן היתה כרוכה בשיפוץ. כך למשל נשמע שהיה צורך בהתקנת מושב מיוחד למקלחת, והדברים מסברים את האוזן. אכיר בסכום מעוגל של 40,000 ₪ כאומדן מקורב , נכון למרץ 2017, בגין עלויות השיפוץ אותן ראוי לקשור להתאמת דיור הנובעת מן הנכות. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממרץ 2017 : 46,700 ₪. גם בלא חוו"ד על עלויות התאמת דיור נדרשות, סכום זה בפירוש אינו חורג מעלות מינימום סבירה להתאמת דיור הולמת, במגבלותיו של התובע. יוער שמדובר בשיפוץ חלקי פנימי, שלא כלל התקנת מעלית או מעלון. בתו של התובע העידה שמדובר בבניין בן כמה קומות, שמאז ומעולם הייתה בו מעלית. כך שאין בעיית נגישות לדירה עצמה.
עלויות ניידות
27. התובע טוען כי קנה רכב יד שניה בעלות של 120,000 ₪, אליו ניתן להכניס כסא גלגלים, ועלויות אחזקתו גבוהות. הוא מודה כי ממילא היו נדרשות הוצאות ניידות ורכב, אף אלמלא הנכות, אולם יש לחלץ את ה"דלתא" העודפת.
זה נכון, אלא שגם כאן לא צירף התובע חוו"ד לצורך חלוץ אותו חלק שיורי המשקף הוצאות הניידות העודפות (כגון בלאי מוגבר), ואותו חלק של שווי שימוש ברכב על עלויותיו, שנגרמו ויגרמו לו בגין נכותו, מעבר לעלות הרגילה בה היה נושא ממילא. ענין זה הנו מושא להגשת חוו"ד שבמומחיות המוגשת כדבר בשגרה בתיקים מסוג זה. למוכרים כמוגבלים בניידות כמו התובע, יש זכאות לעתים גם להלוואה עומדת לרכישת רכב . לא הוצגו נתונים על הזכאות או מיצוי זכויות. אם כי אין חולק שהביטוח הלאומי הכיר בתובע כמוגבל בניידות ומשלם לו קצבת ניידות. את כל זאת יש לשקלל בדמות חוו"ד. מאחר ולא הוגשה, הרי שלא ניתן להיזקק לחישובים רעיוניים כאשר לשם המחשתם נדרשת עדות מומחה שיתייחס גם לנתונים הספציפיים. באין חוו"ד, נכון יהא להכיר (באומדן מינימלי מבית שמאי) בעלות עודפת של 700 ₪ לחודש, ערך דהיום.
28. לתקופת העבר מ 9/2014 עד היום (102 חודש): 71,400 ₪. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מחודש אמצע של 12/0218: 80,400 ₪.
29. לתקופת העתיד עד גיל 85 (מהוון לפי 3%):
התובע בן 71.5 ולפניו עוד 13.5 שנה עד גיל 85.
93,149 ₪ = 700 * 133.07
30. הוצאות נוספות – עבר ועתיד
התובע טוען כי רכש כבר ארבעה כסאות גלגלים מיד שניה (כדי להוזיל העלות). ומאחר ורכישתם הנה מיד שניה – אין קבלות, אולם מדובר בעלות מצטברת של אלפי ₪. הוא כן צירף קבלה מחברה גרמנית בסך 2400 יורו. לטענתו מדובר על עלות שלובה של טיסה לגרמניה ורכישת בסיס גלגלים ממונע מיד שניה, שיש בכוחו להוריד עומס משרירי הידיים, לצורך הזזת הכסא, וכי לו נרכש בסיס כזה בארץ, היתה העלות גבוהה יותר מרכישתו ביד שניה בתוספת עלות הטיסה.
גם בלי חוו"ד של מומחה שיקום וחוו"ד נוספת על עלויות, אני סבור כי יש מקום להכיר בסכום גלובאלי באומדן, שישקף הוצאות רפואיות, לרבות אביזרים, מעבר לזכאויות סל הבריאות והסכם הניידות. גם כאן, באין חוו"ד על עלויות, צריך שהאומדן יהא שמרני, ואפסוק 40,000 ₪.
עזרת צד ג' (במשק הבית ועזרה אישית לתובע)
31. התובע אושפז בבי"ח מאיר מ 4.9.2014 עד 8.10.2014, ל 35 יום שם נאבק על חייו בעקבות הידרדרות מצבו. בהמשך עבר תהליך שיקומי עד 18.12.2014. במהלך 2015 סבל מלחץ בחזה והוכנס לו סטנט (תומכן) שאינו קשור לסיבוכי הלגיונלה. עם זאת בהמשך אותה שנה הושתל בו קוצב לב בשל הפרעות קצב שכן קשורות לסיבוכי המחלה. על פני הדברים תקופת השנה שלאחר תום הליך השיקום, היינו שנת 2015 היתה תקופה מאתגרת לו ולמשפחתו של הסתגלות למצב החדש שנותר בו נמצא הוא לראשונה תחת הגבלה מוטורית ניכרת ונאלץ להיעזר בכסא גלגלים, הליכון וקביים. נכותו הזמנית הוכרה בשעור 100% בענף נכות כללית, עד סוף 2015, והחל מ 1.1.2016 הוכרה כאמור בשעור 86%. למרות שקביעות הנכות הכללית אינן מחייבות לענין שעור הנכויות, ניתן להיעזר בהן כאינדיקציה נוספת לצורך בעזרה מוגברת בתקופה הראשונה שמספטמבר 2014 עד סוף דצמבר 2015.
32. לבד מן התובע הגישו תצהירים רעייתו ובנותיו לילך וקרן. לעדותם, נהג התובע לעזור במשק הבית. מחקירתו וחקירת רעייתו ניתן להתרשם שלא מדובר על עבודה אינטנסיבית במשק הבית, אלא על השתתפות בהיקף מקובל בעבודת משק הבית, יחד עם רעייתו, כמו בכל משק בית נורמטיבי (עמ' 65 לתמליל). הוא היה מבצע קניות, מבשל, מנקה וכו', יחד עמה, ומדי פעם כשנדרשה עבודה פיסית יותר – היה הוא מבצעה. אלא שמאז האירוע נטען שאין הוא מסוגל להושיט כל עזרה, והדבר הגיוני.
33. לפי האמור בתצהירי התובע ובני המשפחה, בעקבות האירוע החל הוא להעסיק עוזרת בית בהיקף של 6 שעות שבועיות , פעם בשבוע, שירד בהמשך לפעם בשבועיים מאילוצים כלכליים. אולם שמה של העוזרת לא פורט, ואין אסמכתא להעסקה. במהלך השמיעה נטען שמדובר למעשה על עוזרות מתחלפות.
34. בתצהירי התובע, רעייתו והבנות, נטען שגם הבנות קרן ולילך מגיעות ומנקות את הבית לסירוגין. ומסייעות בעזרה אישית לתובע יחד עם אמן. וכי לאחר שחרורו סעדה אותו קרן (בעיקר) במהלך שעות היום וסייעה לו לרבות מקלחות, לבוש, השכבה, אחזקת הבית, נקיון, בישול לווי לבדיקות, וכל זאת כשנה לאחר האירוע.
35. נטען שקרן עדיין מגיעה מדי יום (היא גרה באותו בנין) ומקדישה בין שעה לשלוש ביממה בעזרה אישית לתובע ובבית, והבת השניה לילך מגיעה גם היא ומחליפה את קרן בימים שאינה יכולה להגיע. נטען שהוא זקוק לעזרה בפעולות היומיום של רחצה היגיינה ולבוש.
36. נטען שבריאות רעיית התובע אינה תקינה, והיא לא מסוגלת לדאוג לבדה ללווי התובע ועבודות משק הבית. לפיכך סייעו ומסייעות הבנות.
37. לילך ציינה שהתובע אף נהג לעזור לה במשק ביתה, בהיותה אם חד הורית, והוא היה מסייע ומתקן מה שצריך. כיום היא מגיעה פעם בשבועיים בשבוע בו אין עוזרת , ומנקה כשהדבר נחוץ. בנוסף היא מבשלת עבור אביה ועורכת עמו קניות בסופר כשאחותה קרן אינה פנויה.
38. במהלך החקירה הודה התובע שאותה עוזרת שמגיעה פעם בשבועיים – מגיעה לשעתיים שלוש, ומנקה הבית. היינו לא מדובר על 6 שעות כל פעם. אלא על שעתיים שלוש, פעם בשבועיים. הוא ציין שהעוזרות אינן מוכנות להירשם בביטוח לאומי, שזו בעיה בפני עצמה. גם רעייתו העידה שהעוזרות מתחלפות, והמינון של העסקתן, מאילוצים כלכליים, הנו פעם בשבועיים; כאשר הבנות מסייעות בניקיונות.
39. רעיית התובע בחקירתה, העידה שחל שינוי בהיקף העזרה בעבר וכיום. בעבר התגייסה כל המשפחה, הרעיה הבנות וגם הבן הצעיר. כיום גם חלה ירידה בהיקף העזרה הנדרשת, בפרט לאחר השיפוץ שנועד להנגיש הבית לתובע. כבר לא צריך להרימו ולהזיזו, כאשר חדר השינה והמקלחת והשירותים הפכו למונגשים לכסא גלגלים. היא הודתה שכיום כבר אין צורך לרחוץ אותו. במה שקשור לעזרה בלבוש נדרשת עזרה מעטה, בתנועות עדינות כגון חולצה שקשה להרים או כפתורים בחולצה. גם הבת קרן אישרה בחקירתה שכיום כבר אין צורך שתקלח את התובע כמו בתקופה שלפני הנגשת המקלחת.
40. התובע ויתר העדות העידו על בעיות זכרון, אולם כאמור, באין חוו"ד נפשית לא ניתן לקשור בעיות כאלה לסיבוכי הלגיונלה, אף תחת הנחה שקיימות (מעדות התובע לא ניתן היה להתרשם מכך באופן בלתי אמצעי).
41. שתי הבנות העידו על הקושי שהיה בתקופה הראשונה, לשלב העזרה עם מקומות העבודה. עם זאת לא הומחש הפסד ממון שלהן כמיטיבות.
42. לטעמי יש לפסוק שווי עזרה בהיקפים משתנים, לפי תקופות.
43. אני אומד את שווי עזרת התובע במשק ביתו בשעתיים בשבוע. חרף הטענות, לא זומנה לעדות מי מאותן עוזרות מתחלפות, ומדובר בנזק מיוחד שיש להוכיח. כך שחרף הקושי הידוע בהמחשת תשלום למי שאינה נכונה שיהא תיעוד לעבודתה, גם לא ניתן לקבוע שהומחש תשלום לעוזרות. אולם ברור שהיה צורך בתגבור עבודת משק הבית חלף תרומת התובע עד שחלה.
את תרומת העבודה של התובע בביתו, החליפו אפוא בני משפחתו. את שווי עזרת בני המשפחה המוגברת במשק הבית חלף התובע (שלא הומחש שהיתה כרוכה בהפסד ממון מצדם כמיטיבים) אני אומד ב 60 ₪ לשבוע ו 240 ₪ לחודש. זה יהא החישוב לכל התקופה לעבר.
לעתיד, יש להביא בחשבון סכום גדול יותר, אותו אעמיד על 120 ₪ לשבוע, ו 480 ₪ לחודש בגין שווי תשלום לעוזרת, כולל נסיעות ותנאים סוציאליים. הנתבע אינו יכול להמשיך להיבנות מכך שבשל קושי כלכלי נאלצים בני המשפחה להחליף את עבודת התובע במשק הבית. ויש לפסוק סכום שיאפשר לשכור עזרה בשכר.
ביחס לאומדן העזרה לפי שעתיים בשבוע – ברור שהעבודה במשק הבית אינה מתמצה בשעתיים בשבוע, אולם זה החלק היחסי שראיתי לייחס לעזרת התובע לאורך השבוע, לפני הפגיעה. כאשר לא רק הוא אלא גם רעייתו תרמה חלקה. וברור שעם ההתבגרות שלו ושל רעייתו, באופן טבעי, ניתן היה לצפות ממילא, אף אלמלא נכותו, להעסקה של עוזרת בהיקף הולך וגדל, או לחלופין לעזרה גדולה יותר של הילדים.
44. שווי עזרת בני המשפחה המוגבר במשק הבית חלף התובע, עומד אפוא לתקופת העבר עד היום על 240 שח לחודש (ערך דהיום), לתקופה בת 102 חודש – סה"כ 24,480 ₪.
45. לתקופת העתיד: שווי עזרת עוזרת בית , לפי 60 ₪ לשעה, כולל תנאים סוציאליים ונסיעות, לשעתיים בשבוע , 8 שעות חודשיות, מהיום עד סוף תוחלת החיים (85 שנה, היינו עוד 13.5 שנה):
63,874 ₪ = 133.07 * 480 ₪
46. עזרה אישית :
תקופה א': מספטמבר 2014 ועד סוף 2015, יש להכיר לדידי בשווי עזרה אישית של בני המשפחה לתובע עצמו, בהיקף של 4 שעות ליום היינו 120 שעות לחודש. אחשב גם כאן לפי 30 ₪ לשעה. לא בגין פחיתת שכר של המיטיבים שכאמור לא הומחשה, אלא בגין שווי העזרה ככזו שלא היתה כרוכה בהפסד ממון, אך ניתנה בהיקף ניכר שיש לפצות בגינה. לא מדובר בעזרה אישית של 4 שעות ברצף, אלא לסירוגין: פעם במקלחת, פעם בלבוש, פעם בסיוע בהתניידות , פעם סיוע בתרגילים, לווי לטיפולים וסידורים ועוד כהנא וכהנא. דווקא הצורך בפיזור המטלות לאורך שעות היממה, גוזר גם אובדן זמן מוגבר של הילדים, בעיקר קרן, וגם לילך, שהיו מגיעות מן הסתם בשעות שונות ב"תפזורת" בתקופה קשה זו. הפיצוי לתקופה זו אפוא הנו 3600 ₪ לחודש ל 16 חודש. סה"כ 57,600 ₪ .
תקופה ב': מינואר 2016 לאחר השתלת הדפריבילטור והתייצבות המצב, עת הפכה הנכות ליציבה והיתה גם תקופה בת שנה לאחר תהליך השיקום לשם הסתגלות למצב החדש ושיפור יכולות מוטוריות עד כמה שניתן. אני סבור שיש להכיר בתקופה זו בשווי עזרה של בני המשפחה בהיקף מופחת של שעתיים ביממה. עדיין, גם אם פחת היקף הצורך בעזרה אישית בתקופה זו בה כבר התייצב קצב הלב, והתובע יכול היה להסתגל לנכותו לאחר תהליך השיקום שעבר ותקופת הסתגלות ותרגול, היקף העזרה כאן נגזר מן הצורך לסייע לתובע בהתניידות למקלחת ולשירותים וסיוע במקלחות ולעתים בסידורים. תקופה זו אפוא תמשך עד מרץ 2017 (כולל) עת בוצעה ההנגשה בבית, לפי 60 שעות חודשיות, 1800 ₪ לחודש, ל 15 חודש. סה"כ 27,000 ₪.
תקופה ג': מאפריל 2017 עד היום, 70 חודש. בתקופה זו שלאחר ההנגשה, פחת מאד שווי העזרה האישית הנדרש. התובע יכול להתנייד עצמאית בביתו, בעזרת קביים, הליכון על גלגלים וכסא גלגלים, להתקלח לבד ולשרת עצמו. תקופה מסויימת אף התנייד ברכבו למקומות שונים, במסגרת עבודתו החלקית בחברת התרגום. העזרה האישית הנדרשת בכל זאת סביר שהנה מעט בלבוש, כפי שבואר, ומדי פעם יכול שבעזרה בסידורים.
שווי העזרה החודשית של בני המשפחה יחושב אפוא לתקופה זו לפי 900 ₪ לחודש , וסה"כ 64800 ₪.
תקופה ד' – לעתיד עד גיל 77
מדובר אמנם על אומדן ואיש אינו יודע מה ילד יום. אולם אין מנוס מאומדנות בכגון דא. אביא בחשבון עזרה של בני המשפחה באותו היקף של 900 ₪ לחודש ל 6.5 השנים הבאות. בהיוון לפי 3%.
63,702 ₪ = 70.78 * 900
תקופה ה' – מגיל 77 עד סוף תוחלת החיים – 8 שנים בהיוון כפול
לתקופה זו אניח, כי במידה של סבירות, נכותו של התובע תצריך שוב עזרה אישית בהיקף גדול יותר של בני משפחתו, עם התקדמות הגיל. אך לא בהיקף שיצדיק עזרה בשכר . אין להפריז באומדן, כאשר נכון להיום צוין בעדויות שכסא הגלגלים אינו חשמלי, במתכוון ,שכן כך הומלץ רפואית כדי להפעיל הכוח בידיים ולתרגלן. בעתיד אם יהא צורך, ניתן יהא מן הסתם לשדרג לכסא חשמלי והובא בחשבון פיצוי נפרד באומדן, בגין עלויות רפואיות לא צפויות גם לעתיד. אביא בחשבון שעתיים ביום , היינו 1800 ₪ לחודש.
120,285 ₪ = 1800 * 85.25 * 0.81
47. סה"כ שווי עזרת צד ג' במצטבר לכל התקופות , אישית ובמשק הבית: 421,741 ₪.
48. נזק לא ממוני
לעניין הנזק הלא ממוני פיצל התובע הסכומים הנדרשים בסיכומיו בין כאב וסבל (סכום שראה לחשב לפי כפל הסכום באב הנזק הלא ממוני לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים) ואובדן הנאות חיים. הנתבע בסיכומיו (נאמן לשיטתו לפיה נזקי התובע, אף אם לקה בלגיונלה בעקבות השהות בצימר, החלים ממנה; ומחלות הרקע שלו לא קשורות להידבקותו) גרס שיש לפסוק 30,000 ₪. יש אכן מקום לפסיקת סכום מאוחד בלא צורך בפיצול. יש להביא כאן בחשבון לא רק שעור הנכות הגבוה עקב סבוכי הלגיונלה מהלך האשפוז, אלא משמעותה: פגיעה משמעותית באיכות החיים הנובע מן המגבלה המוטורית, חולשה קלה בידיים, והיזקקות לכסא גלגלים והליכון. אפסוק כאן 350,000 ₪. כאמור, לו הייתי מביא בחשבון קיצור בתוחלת החיים עקב הנכות , או נכות נפשית או אורולוגית (שהנחתי שלא הומחש שקיימות או קשורות לפגיעה) – היה נפסק סכום גדול יותר.
47. סה"כ ראשי הנזק מסתכמים ב 1,504,469 ₪.
ניכוי תגמולי המל"ל
48. התובע זוכה לקצבת נכות כללית, קצבת ניידות וקצבת שירותים מיוחדים. תחילה הגיש הנתבע חוו"ד מהוונות בריבית היוון 2%. משבאה לכלל פתרון בהלכה המחלוקת בדבר שיעור ההיוון לפי 3% (עא 3751/17 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' פלוני) הגיש הנתבע חוו"ד מתקנות, על פי ריבית היוון 3%. אולם אז הגיש התובע חוו"ד נגדיות על סכום מצטבר הקטן בכמה מאות אלפי ₪. התייחסתי למקור הפער בשורתן התחתונה של חווה"ד, בהחלטה מיום 10.7.2020. ציינתי כי בעוד בחווה"ד הראשונה של הנתבע הובאו בחשבון לוחות תוחלת חיים מקוצרת לנכים במל"ל, הרי בחווה"ד המתוקנת (זו שהוגשה כזכור לפי ריבית היוון 3% במקום 2%), הונחה האקטואר מטעם הנתבע להתעלם מלוחות תוחלת החיים המקוצרת והגיש חוו"ד לפי תוחלת חיים מלאה (לא לפי לוחות המל"ל לנכים).
49. בעוד שלפי חוו"ד התובע מדובר בקצבאות מל"ל עבר ועתיד בסכום מצטבר של 677,366 ₪, חוו"ד הנתבע עולה כדי סכום מצטבר של 1,091,591 ₪. פער של 414,225 ₪. בהחלטה ציינתי כי הפתרון למחלוקת נמצא לכאורה בהלכה שניתנה בע"א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל (12.3.2018): כשתוחלת החיים בפועל גדולה מזו שקבועה בלוחות התמותה של המוסד לביטוח לאומי – יש לבצע היוון תגמולי המל"ל העתידיים לפי תוחלת החיים המקוצרת שבתקנות ההיוון. ואלו כאשר תוחלת החיים בפועל נופלת מזו שקבועה בלוחות התמותה של המל"ל יש לבצע היוון לפי תוחלת החיים הצפויה בפועל. זאת כדי לא לקפח הניזוק בניכוי יתר, כאשר הובהר בהלכה שלא לעולם ניתן להגיע לסימטריה הארמונית במשולש היחסים של מיטיב -ניזוק -מעוול.
באותה החלטה הנחיתי הצדדים, שככל שיש נתון אחר , לבד מסוגיית תוחלת החיים, שמבאר לשיטת מי מהם הפער המשמעותי שבין חוות הדעת, על אותו צד להודיע על כך עד 30.7.2020 . וככל שלא תוגש הודעה עד אז, ייחשבו הצדדים כמסכימים לכך שזה המקור היחיד לפער שבין חווה"ד, ובהתאמה אצא גם אני מהנחה זו. הודעה לא הוגשה, בחלוף אותו פרק זמן שנועד לאפשר לצדדים להיוועץ כל אחד באקטואר מטעמו. וגם לא לאחר מכן. זו ההנחה שתנחה אותי אפוא.
50. זה המקום להזכיר קביעתי שמקודם, כי לא הוכח שקוצרה תוחלת חיי התובע. משעה שזה המצב, היינו תוחלת החיים בפועל גבוהה מזו שקבועה בלוחות התמותה של המל"ל, יבוצע ההיוון לפי תוחלת החיים שבתקנות ההיוון- מה שמביא לתוצאה הנמוכה יותר, כשיטת אקטואר התובע (שהביא בחשבון שלפי לוחות המל"ל יש קצור לגיל 76 בקירוב. ואלו בחווה"ד המתוקנות שמטעם הנתבע נעשה כזכור חישוב מהוון של קצבאות מל"ל עד גיל 85.4, כגיל תוחלת החיים שבפועל. כפי שכבר ציינתי, התובע עוד החמיר עם עצמו ביחס לגיל תוחלת החיים). מכאן שלפי קביעת ההלכה, יש להעדיף חוות הדעת שמטעם התובע. סך תגמולי המל"ל עבר ועתיד, משלושת המקורות (קצבת נכות, ניידות ושיקום) צריך שיעמוד על 675,825 ₪ (נטרלתי כאמור הפרשי הצמדה בסכום זניח שהוסיף האקטואר לשלוש חווה"ד, לאחת מהן בסכום שלילי קטן. כאשר מנגד, אף הפסדי העבר הובאו בחשבון בסכומם הנומינלי).
51. לא את כל הסכום האמור יש לנכות, אלא רק את החלק היחסי הנובע סיבתית מן הפגיעה העוולתית לפי הנוסחה הבאה: (X-Y)/X . כאשר X הנה הנכות המשוקללת הכוללת של התובע. ואלו Y – הנכות המשוקללת שאינה נובעת מן התאונה (או העוולה, לפי הענין). בדר"כ Y יהא הנכות המשוקללת של הניזוק עובר לתאונה או האירוע העוולתי. אך אין זה הכרחי, ומדובר על הנכות המשוקללת שלא נובעת מן העוולה. את השבר המתקבל יש להכפיל בסך תגמולי המל"ל (תגמולי עבר ותגמולי מל"ל מהוונים לעתיד).
52. בעקרון, אם אין מנוס, ולא ניתן להגיע למסקנה בדבר החלק היחסי בר הניכוי, יש לבצע חילוץ אותו חלק יחסי על פי חווה"ד של מומחי בית המשפט, שכל אחד מהם יתייחס בכל תחום בו נקבעה נכות בנכות כללית הן לחלק שנובע מן התאונה והן לחלק שאינו נובע ממנה. מבחינת הנטלים - על הנתבע להוכיח שעור הגמלאות הכולל, ועל התובע להמחיש שרק חלק יחסי הנו בר ניכוי ככזה שבא עקב העוולה, ומה שעורו. עיין: רע"א 3953/01 פרלה עמר נ' אליהו פ"ד נז(4) 350; רע"א 1459/10 המוסד לביטוח לאומי נ' כלל פ"ד סה(1) 1; רע"א 9388-12 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' אינה ליוונוב (28.5.2013).
מקום בו כן ניתן להגיע מעשית למסקנה בדבר החלק היחסי בנכות הכוללת הקשור סבתית לעוולה (באמצעות חוו"ד מומחה או מומחי ביהמ"ש שיתנו מענה בשאלת הנכויות הקשורות סיבתית לעוולה, והצלבה עם קביעות המל"ל ביחס לנכויות הלא קשורות), גם בלא למנות מומחה בכל תחום ותחום בו הוכרה נכות במל"ל – הרי הכירה ההלכה כיום באפשרות לעשות כן (פס' 19 של פסק הדין ברע"א 496/22 פלונית נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (20.3.2022)). מקום בו ייחס המל"ל עצמו נכות שקבע לאירוע העוולתי או לתאונה – יש לשייכה לתאונה לצורך ניכוי (גם אם מומחה ביהמ"ש קבע שלא נותרה נכות); להבדיל ממצב בו מומחה ביהמ"ש שלל קשר סבתי ביחס לאותה נכות – שאז יש להעדיף קביעתו על פני זו של המל"ל ולא לקשור סבתית בין אותה נכות לבין האירוע העוולתי או התאונה .
53. יישום הדברים לענייננו:
הנכות שנקבעה במל"ל (נכות כללית) עומדת על 86% במשוקלל לפי החלוקה הבאה:
10% בגין ע"ש מתני – נכות זו לא קשורה סבתית ללגיונלה ולסיבוכיה מהלך האשפוז אלא לעבר הרפואי בעמוד שדרה מתני (מומחה ביהמ"ש פרופ' אוריאל קבע כאן 5% , ולא 10%. אותם 5% ניכה מהנכות בשיעור 70% שקבע; אולם שעור הנכות אינו משנה לענייננו, ודיינו שקיבל שנכות עמוד השדרה המתני נעוצה כולה בעברו של התובע שאינו קשור להדבקה בלגיונלה).
נכות קרדיולוגית בשיעור 20% אותה יש לייחס במלואה לסיבוכי הלגיונלה (מל"ל , כמו מומחה ביהמ"ש בתחום הקרדיולוגי, הכיר בנכות בשל מצב בעטיו הושתל הדפריבילטור . לקביעת המומחה נכות זו קשורה לסיבוכי הלגיונלה שהצריכו השתלת דפריבילטור בשל הפרעה בקצב הלב. ושוב – אין חשיבות לכך שהמומחה קבע 10% והמל"ל העריך הנכות כ 20%. הייחוס הסבתי הוא החשוב, ועל פי קביעת המומחה נכות זו במלואה מקורה הסבתי נעוץ בעוולה) .
אין אונות 20% - נכות שלא הוכח סיבתית שקשורה לסיבוכי הלגיונלה. ולא ניתן לחלץ מפרוטוקול הועדה הרפואית – לפחות זה שצורף – שהמל"ל ייחס אותה סיבתית לסיבוכי הלגיונלה. מאידך, אזכיר שגם לא נפסק סכום גבוה יותר באב הנזק הלא ממוני, משעה שלא הוכח שנותרה נכות כזו או שקשורה היא לסיבוכי הלגיונלה.
80% בגין פרפארזיס (שתוק הגפיים התחתונות) – נכות זו במלואה קשורה סיבתית לסיבוכי הלגיונלה לפי קביעת מומחה בית המשפט בתחום הנוירולוגי (הוא אמד הנכות ב 70%, אך כאמור היחוס הסבתי הוא החשוב. ויוער שלהבדיל מן הנכות בגין אין אונות, שם שותק פרוטוקול הועדה באשר לגורם, הרי הפראפרזיס יוחס אף על ידי הועדה הרפואית בנכות הכללית כמצב שנשאר לאחר זיהום בלגיונלה).
היוצא: הנכות המשוקללת שנפסקה בנכות כללית אותה אין לשייך לסיבוכי הלגיונלה עומדת על 28% (אין אונות וע"ש מתני).
והחלק היחסי אותו יש לייחס לתאונה מכלל הנכויות שהוכרו בנכות כללית הנו 67.4% לפי החישוב הבא: (86-28)/86
מסך תגמולי המל"ל של 675,825 ₪ יש לנכות 67.4%, היינו 455,506 ₪ שינוכו מסך הנזק.
מדובר על סכום ניכוי נמוך יותר מזה לו טען התובע עצמו בסיכומיו. אך זאת מאחר והתובע בסיכומים יצר מעין שעטנז בין הנכויות שקבעו מומחי בית המשפט לבין אלו שנקבעו במל"ל ובחוו"ד המומחה מטעמו (והניח נכות בשיעור 30% אין אונות כקשורה לאירוע, בניגוד לקביעתי). כאשר יש חוו"ד של מומחה מטעם ביהמ"ש שמתייחס הן לנכות שנבעה מן העוולה והן לזו שלא נבעה ממנה בתחום מומחיותו, וזאת בכל תחום בו נקבעה נכות בענף נכות כללית, ניתן להסתפק בחוו"ד מומחי ביהמ"ש כדי לחלץ החלק היחסי שיש לנכות. מקום ויש קביעות של מומחי בית המשפט רק בחלק מן התחומים בהם נקבעו נכויות בנכות כללית, יש לנסות, עד כמה שניתן, להימנע משעטנז מעין זה שמוליך לתוצאה לא אחידה. חישובי מתבסס אפוא על הנכויות שנקבעו בנכות כללית, מתוך ייחוסן או אי יחוסן הסבתי לאירוע, לאור קביעות מומחי ביהמ"ש והקביעות בהליך כאן.
54. לאחר הניכוי, יתרת הנזק מסתכמת ב 1,048,963 ₪.
55. סוף דבר, אני מחייב הנתבע לשלם לתובע בתוך 30 יום את הסכומים הבאים במצטבר:
א. 1,048,963 ₪.
ב. 245,457 ₪ כשכ"ט עו"ד בסכום כולל.
ג. החזר אגרה ראשונה ששלם התובע.
ד. עלות חווה"ד של ד"ר גביש ושל אקטואר התובע כנגד קבלות.
ה. חלקו של התובע בשכרם של מומחי ביהמ"ש בתחום הנוירולוגי והקרדיולוגי.
56. הנתבע יישא ביתרת האגרה.
ניתן היום, כ"ח שבט תשפ"ג, 19 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.
