מזרחי ואח' נ' אמבר פורום בע"מ ואח'

בעניין: בקשה למתן סעד זמני

בפניי בקשה למתן סעד זמני במסגרת תביעה שהוגשה לפני כארבעה חודשים.

על פי הנטען בכתב התביעה, בתמצית, ייבאו המבקשים בשנת 2009, באמצעות משיבים מס' 1-2 (להלן: "אמבר"), מעלון לביתם שהיה בבניה. משיב 3 אישר את יבוא המעלון על אף שהיה בלתי חוקי ובלתי תקני. המעלון הותקן בבית המבקשים בשנת 2017, אך מדובר במעלון פגום, שמאז התקנתו מתקלקל חדשות לבקרים, ולא ניתן לעשות בו שימוש.

על פי הנטען בבקשה, המעלון מושבת כיום, לאחר שביום 24.7.18 הוציא מפקח מטעם משרד העבודה והרווחה צו שיפור הדורש תיקון ליקויים בטיחותיים שהתגלו במעלון. הצו בוטל הואיל והמעלון הושבת, אינו פעיל ואינו מחובר למקור אנרגיה. לטענת המבקשים, נגרמת להם פגיעה יומיומית קשה כתוצאה מכך שאין הם יכולים להיכנס לביתם ולצאת ממנו באמצעות מעלון. מדובר בפגיעה בלתי הפיכה בבריאותם ובהלך החיים הנורמטיבי בביתם.

לאחר שעיינתי בבקשה נחה דעתי כי דינה להידחות ללא צורך בקבלת תגובה, וזאת מהטעמים המפורטים להלן.

הבקשה במהותה אינה בקשה לסעד זמני, אלא ניסיון לנהל את ההליך בדרך מקוצרת, אשר אינה קיימת בדין. הבקשה כוללת, למעשה, שורה של בקשות שדינן להתברר במסגרת בירור התביעה, בין במסגרת קדם המשפט ובין במסגרת שלב ההוכחות. עיון ברשימת "הסעדים המבוקשים" בבקשה מעלה כי היא כוללת בקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט, שיבדוק את המעלון ויחווה דעתו ביחס לתקינותו ולצעדים הנחוצים לתיקונו. עוד מתבקש בית המשפט "ליתן תוקף פס"ד הצהרתי לחוות דעת מומחה, בכפוף לחקירת המומחה ככל שיתבקש במהלך הוכחות על ידי מי מהצדדים". ברי, שאין מדובר בבקשות שניתן להעלות במסגרת בקשה לסעד זמני, אלא בבקשות שיבוררו בבוא היום במסגרת בירור התביעה על פי סדרי הדין הקבועים בדין.

מבין כל הסעדים המבוקשים בבקשה, הסעד היחיד שהוא במהותו סעד זמני, הינו הבקשה למתן צו עשה זמני המורה לאמבר לפרק את המעלון, לפנותו, לתקן את כל הנזקים בדירת התובעים כתוצאה מהפירוק ולשאת בכל ההוצאות הכרוכות. דא עקא כי דינה של בקשה זו להידחות, שכן היא אינה עומדת בתנאים למתן סעד זמני.

מטרתם העיקרית של הסעדים הזמניים היא שמירת המצב הקיים. הסעד הזמני נועד להקפיא את המצב הקיים עובר להגשת התובענה, על מנת שהתקופה עד שיינתן פסק דין לא תנוצל לשינוי המצב הקיים, דבר שעשוי להיות בעל השלכה על תוצאות התביעה או על האפשרות לממש את פסק הדין. אפנה בעניין זה לע"א 732/80 מיכאל ארנס ואח' נ' בית אל - זכרון יעקב, פד לח(2) 645 (1984):

"פשוט וברור הוא, כי הענקתו של סעד זמני נובעת, ברוב המקרים, מן הרצון להגן על מי שמבקש אותו, וזאת, בדרך-כלל, על-ידי שמירת המשך קיומה של מערכת הנסיבות השוררת בעת הגשת התובענה. אם ינצל הנתבע את תקופת הביניים האמורה לשם שינויו של המצב, עלולה להיות לכך השלכה עניינית או משפטית על הדיון בתובענה, ובעיקר על תוצאותיו, ועל ממשותן ועל אפשרות מימושן" (פסקה 3 לפסק הדין).

ברגיל מיועד, איפוא, סעד זמני לשמירה על הסטטוס קוו, דהיינו למנוע שינוי במצב ששרר עובר להגשת התביעה. ואילו במקרה זה מבוקש צו עשה זמני, שישנה את המצב הקיים. ההלכה הפסוקה קובעת כי צו עשה זמני, המשנה מצב קיים, יינתן במקרים חריגים בלבד:

"הלכה היא, כי על בית המשפט לנקוט משנה זהירות טרם שיצווה על צו עשה זמני המשנה את המצב הקיים, עוד לפני שניתנה ההכרעה הסופית בתובענה. צו עשה זמני המשנה מצב קיים ראוי שיינתן במקרים חריגים, אך כאשר נוכח בית המשפט כי התערבותו הינה חיונית בכדי למנוע תוצאה קשה ביותר וכאשר הנזק שעלול להיגרם אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם" (רע"א 5843/05 איגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה נ' שרון דן השקעות בע"מ (13.12.05) בפסקה 5 לפסק הדין).