ת"א 11439-08-16

לפני בקשת הנתבעת להביא ראיות לסתור נכויות שנקבעו על-פי דין בהתאם לסעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

התובע, יליד שנת 1980, נפגע ביום 9.6.2014 בתאונת דרכים. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על-ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל).

התובע עמד בפני מספר ועדות רפואיות של המל"ל, אשר קבעו כדלקמן:

וועדה רפואית מיום 12.2.2015 קבעה כי לתובע נכות זמנית אורתופדית ונוירולוגית בגובה 20% עד ליום 31.8.2015. הוועדה קבעה כי אין קשר סיבתי בין תלונותיו של התובע ביחס לכתף ימין לבין התאונה;

וועדה רפואית לעררים מיום 21.5.2015 אישרה את הקביעה לפיה אין קשר סיבתי בין הפגיעה הנטענת בכתף לבין התאונה, והותירה את גובה הנכות הזמנית שנקבעה בוועדה הראשונה;

וועדה רפואית מיום 24.8.2015 קבעה את נכותו של התובע בשיעור של 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי, לפי סעיף 37(5)א לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1965 (להלן: התקנות);

וועדה לעררים מיום 23.12.2015 דחתה את הערר בכל הנוגע לנכות בעמוד השדרה הצווארי וקבעה כי זו עומדת על 10% לפי סעיף 37(5)א לתקנות. בנוסף, נקבעה נכות בשיעור 5% לפי סעיף 37(7)א במחציתו בגין הגבלה קלה מאד בגב תחתון.