ת"א 11261-07-15 אלפר ואח' נ' אוקנין ואח'

לפני תביעה לפינוי דייר מוגן כמו גם תביעה כספית.

1. התובעים נמנים על בעליו של הבניין ברח' הרצל 66 בחיפה גוש 10865 חלקה 70, אשר המושכר נשוא התובענה, הידוע כחנות 3 בקומת הקרקע, מהווה חלק ממנו וזאת החל מיום 1/2/12. במהלך השנים התחלפו בעלי הבניין וכאמור נרכשו הזכויות בידי התובעים, נערך הסכם שיתוף בין בעלי הבניין וניתנה לתובעים זכות שימוש בלעדית במושכר. בכלל זאת הומחו להם הזכויות והחובות אל מול השוכרים השונים ובכללם הנתבעים.

2. לטענת התובעים, הנתבעים חדלו מלשלם את דמי השכירות המגיעים מהם, הפרו את הסכם השכירות באופן המקנה לתובעים את הזכות לתבוע את פינוים וכן, נוהגים הנתבעים באופן קבוע להטריד את שכניהם ולמנוע מהם גישה נוחה ומעבר בטוח לבניין.

3. לטענת התובעים היה על הנתבעים לשלם בכל ראשון לחודש עבור דמי השכירות ובסה"כ מגיע חוב דמי השכירות לסך של 20,645 ₪. לטענת התובעים, הנתבעים לא שילמו את דמי השכירות כסדרם ופרט לסך של 8287 ₪, לא שולמה יתרת דמי השכירות על התראות חוזרות ונשנות מצדם של התובעים. התובעים טוענים כי בהתאם להסכם השכירות המוגנת, מקנה הדבר עילת פינוי כנגד הנתבעים.

4. התובעים טוענים כי הנתבעים אינם משתמשים במושכר ברציפות ולסירוגין הוא נעול ימים ארוכים ברציפות. לטענת התובעים המושכר אינו מהווה עבור הנתבעים עסק פעיל המשמש כמקור פרנסתם היחיד או העיקרי של הנתבעים ומטרת השכירות אשר הייתה תפירת בגדים ומצעים הוחלפה בניגוד להסכם השכירות.

5. עוד טוענים התובעים כי הנתבעים אינם משלמים את חלקם היחסי בהוצאות החשמל וניקיון הבניין. לטענת התובעים הנתבעים פלשו לשטח המדרכה בחזית הבניין והשתלטו עליה שלא כדין. לטענת התובעים, הנתבעים נוהגים להציג על גבי המדרכה רהיטים משומשים וחפצי יד שניה, בחזית הבניין ובכך למנוע גישה לבניין ומדרכה. התובעים טוענים כי הדבר מהווה הפרת ההוראה בהסכם השכירות המצווה על השוכר לשמור על ניקיון המושכר וניקיון החלקים המשותפים ליתר דיירי הבניין. כן, מהווה הדבר מטרד ליתר דיירי הבניין. לטענת התובעים יש בכך אף הפרה של חוק העזר לחיפה (שמירת הסדר והניקיון) ואף הפרת חוק העזר מהווה הפרת הסכם השכירות. הפרה זו מקנה לתובעים, לטענתם, עילת פינוי כנגד הנתבעים.

6. התובעים טוענים כי הנתבעים שינו את המושכר מבלי לקבל לכך את רשות הבעלים, בכך שהוסיפו סוכך לחנותם בחזית הבניין והתקינו מדפים על קירותיו החיצוניים של המושכר. לטענת התובעים, מהווה הדבר עילת פינוי כנגד הנתבעים בהתאם להסכם השכירות.

7. התובעים טוענים כי פנו אל הנתבעים על מנת להפסיק את ההפרות של הסכם השכירות, אך הללו סירבו לחדול מכך ומשכך הם עותרים לפינוי הנתבעים מהנכס נשוא התובענה, תשלום יתרת דמי השכירות המוגנת וכן תשלום דמי שימוש ראויים בסך 1750 ₪ לחודש, מיום הגשת התביעה ועד ליום הפינוי בפועל ומכאן תביעת התובעים אשר לפני.

8. הנתבעים טוענים כי התובענה דנן כבר הוכרעה בין צדדים אלו בבית דין צדק של העדה החרדית ותביעתם של התובעים נדחתה על הסף. לטענת הנתבעים מהווה הדבר מעשה בי-דין או השתק פלוגתא בעניינם של הצדדים.