מנהל מקרקעי ישראל נ' רוקסא ואח'

רצועת חוף לאורך שפת ים סוף ועוד 80 דונם מי ים (חופין) הם סלע המחלוקת שלפניי. רצועת החוף ומי הים מושא תביעות ת"א 1044/05, ת"א 1584/06 ות"א 1787/07 היא קרקע הידועה כחלק מגוש 40106 (40056, חלק מחלקה 1) המצויה בחוף הצפוני של מפרץ אילת בקרבה לגבול הבין־לאומי בין ישראל לירדן (להלן ייקראו: המקרקעין או רצועת החוף).

ת"א 1044/05

מנהל מקרקעי ישראל נ' אלי וזוהר רוקסא

בשנת 2005 הגיש מִנהל מקרקעי ישראל (להלן: המנהל) תביעה לסילוק ידם של נתבעים 1 ו־2 ונגד שמשון משיח. בכתב התביעה המתוקן שהוגש במצורף לבקשה לתיקון כתב התביעה מיום 24.2.2005 (להלן: כתב התביעה המתוקן) נמחק שמשון משיח כנתבע והתביעה נותרה נגד נתבעים 1 ו־2 (להלן: רוקסא) לפינוי ולסילוק יד מרצועת החוף ששטחה כ־100 מטרים לאורך החוף הצפוני במפרץ אילת ורוחבה כ־40 מטרים. כן תבע חיובם של השניים בתשלום בגין השימוש שעשו במקרקעין (להלן לסירוגין: התביעה לסילוק יד).

טענות המנהל

1.הנתבעים הם דייגים שהשתלטו על קטע חוף בשטח מלבני של כ־4,475 מ"ר (כארבעה וחצי דונם) בחלק החוף המזרחי של ים סוף, שגבולותיו – קו המים בחוף הים מדרום ותעלת הניקוז ממערב, ברוחב כ־43 מטרים. המדובר במקרקעין המצויים בגוש 40106 (40056, חלק מחלקה 1) וכמתואר במפה שצורפה לכתב התביעה וסומנה א.

2.לטענת המנהל, על פי מקומם שעל שפת הים, נחשבים המקרקעין "מקרקעי ייעוד" כמשמעותם בחוק המקרקעין התשכ"ט־1969, ובהתאם להוראות החוק, אין כל אדם או גוף, פרט למדינה ולרשויותיה, יכול על פי הדין לרכוש בהם זכויות. מקרקעין אלה נמצאים בבעלות המדינה מעצם טיבם וחייבים להירשם על שם המדינה עם רישומם כחלקה או כחלקות בגוש הנ"ל.

המקרקעין הינם "מקרקעי ישראל" כמשמעותם בדין ושייכים למדינת ישראל גם מכוח סעיף 3 לחוק נכסי נפקדים, ואלה מנוהלים על פי הדין עלי ידי מנהל מקרקעי ישראל שהוסמך להחזיק בהם, לשמור עליהם מפני פלישות ולעשות בהם שימוש בהתאם ליעדיהם לטובת המדינה והציבור.

עוד טען כי על פי תוכניות המתאר הארציות החלות על חופי ים ואלו העומדות לקבל אישור (תמ"א 31, תמ"ד 35 ותמ"א 38) וכן על פי תוכנית בניין עיר החלה על המקרקעין, השימוש במקרקעין חייב להיות פתוח לציבור הרחב למטרות הקשורות בתיירות, וחרף זאת הנתבעים תפסו את המקרקעין, מחזיקים ועושים בהם כבתוך שלהם ללא זכות חוקית וללא רשות מבעליהם.

3.נטען כי לנתבעים אין זכויות קנייניות במקרקעין ואין להם חוזה חכירה עם מנהל מקרקעי ישראל, ועם זאת הנתבעים או מי מטעמם גידרו את המקרקעין בגדר רשת משלושת צדדיה (למעט בצד הים) והקימו בתוכם ובצידם המזרחי מבנים ארעיים, סככות, אורוות ומחסנים וכל זאת תוך שעברו על חוקי התכנון והבנייה והסגת גבול.