1.עניינה של תביעה זו הוא תאונת עבודה שאירעה ביום 17.2.15 במפעלה של הנתבעת 3 לתובע, יליד 15.4.91.
טענות הצדדים
2.לטענת התובע בכתב התביעה, ביום האירוע, בעת עבודתו במוסך בבעלותה של הנתבעת 3 בפארק התעשיה בקיסריה, הורם במלגזה לגובה של כ – 2.5 מטר בתוך מיכל קטן, מעין סל. לפתע המיכל זז ו/או התחלק, וכתוצאה מכך נפל התובע מאותו גובה אל הרצפה ונפגע קשות בחלקי גופו השונים. לטענת התובע המדובר בתאונת דרכים עליה חל חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל''ה – 1975 (להלן "חוק הפיצויים")
3.הנתבעת 2 שהוציאה למלגזה תעודת ביטוח חובה הכחישה בכתב ההגנה את נסיבות האירוע ובכל מקרה, טענה כי במועד התאונה שינתה המלגזה את ייעודה המקורי, שכן אינה מיועדת להרמת בני אדם. על כן נסיבות התאונה הנטענות אינן מהוות תאונת דרכים. עוד הכחישה קשר סיבתי בין התאונה לניצול כוחה המכני של המלגזה.
4.הנתבעת 3 טענה בכתב ההגנה מטעמה כי נסיבות האירוע הנטען מהוות תאונת דרכים.
ההליך
5.בישיבת בית המשפט מיום 10.7.19 חזרו הצדדים על טענותיהם ולאור גדר המחלוקת החלטתי לפצל את הדיון ולדון תחילה בשאלת סיווג התאונה.
6.ביום 17.11.19 התקיימה ישיבת הוכחות בעניין נסיבות התאונה אליה התייצב התובע, שהעיד בחקירה ראשית ולאחר מכן נחקר בחקירה נגדית, ע''י ב''כ הנתבעות. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה בתום הישיבה.
סיכומי הצדדים
7.לטענת התובע, העובדות אינן שנויות במחלוקת אלא הוויכוח הוא משפטי גרידא. השאלה היא האם בביצוע פעולת הרמתו של התובע, שינתה המלגזה את ייעודה המקורי.
לטענת התובע, שהפנה לתקנות הבטיחות בעבודה (הרמת בני אדם במלגזות) תשמ"ג - 1983, התקנות מאפשרות הרמת בני אדם במלגזות. קרי, המלגזה בענייננו לא שינתה את יעודה המקורי. התאונה ארעה תוך ניצול הכוח המכני הידראולי של המלגזה על ידי הרמת התובע בתוך סל לגובה 2.5 מטרים כאשר טרם הסתיימה פעולת ההרמה. המדובר בביצוע רשלני של היעוד המקורי, אשר אינו שולל את תחולת החוק. ב''כ התובע הפנה לע"א 7481/00 סועאד פטאפטה נ' יאסר עבדאללה, פ''ד נו (3) 707 ולע"א 9996/06 מנורה נ' עיזבון המנוח כהן ניסים (פורסם בנבו). כמו כן הפנה לפסק דין של כב' השופטת גילאור ת.א. 15041-11-08 שמואל חן נ' אלי חלביה ואח' (פורסם בנבו).
על כן טוען התובע כי התאונה נשוא התביעה מהווה תאונת דרכים על פי חוק הפיצויים.
8.ב''כ הנתבעת מנגד טען כי בענייננו לקח המעביד סל מפלסטיק, שם אותו על שיני מלגזה והרים בו את התובע לגובה ניכר. המדובר באלתור ולא בביצוע שימוש במסגרת ייעודה של המלגזה. לטענתו, התקנות אליהן הפנה ב''כ התובע אינן רלוונטיות שכן בהן מפורטים התנאים להרשאת מלגזה להרמת בני אדם. קיימות לא מעט דרישות לשם כך כגון כושר הרמה ומשקל של המלגזה וכן בדיקת סל ההרמה על ידי בודק מוסמך. על התובע הטוען כי הרכב לא שינה את ייעודו המקורי להביא ראיות לכך. מתן היתר הרמה לכל מלגזה, לכל אדם ובכל דרך אינה עולה מן התקנות ומהווה אלתור שעל פי הפסיקה מוציא את המקרה מתחולת חוק הפיצויים. ב''כ התובע מפנה לפסיקה של בית משפט השלום – ת.א. 5397/06 כהן ציון נ' קרנית ואח' (פורסם בנבו); ות.א. 59283-08 צ'לה אנדלאו נ' ולדימיר בלייטמן ואח' ( פורסם בנבו).
9.ב''כ הנתבעת 3 הצטרף לסיכומיו של ב''כ התובע וטען כי האירוע נשוא התביעה מהווה תאונת דרכים.
דיון והכרעה
10.לאחר ששמעתי את הצדדים וסיכומיהם הגעתי למסקנה כי האירוע נשוא התביעה מהווה תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים.
11.בעניין נסיבותיו של המקרה אין למעשה מחלוקת של ממש בין הצדדים.
התובע העיד בפניי בדבר נסיבות האירוע (עמוד 5 שורות 14 – 22):
" ת: עבדתי בקיסריה במוסך מ.בר תחזוקה באזור תעשיה. הייתה תקלה במשאית התחלנו לעבוד, בסוף העבודה הרימו אותי במלגזה, תוך כדי ההרמה נפלתי. הרימו אותי במלגזה כדי לפרק את משאבת הבטון שעל המשאית. באמצע הדרך תוך כדי הרמה נפלתי עם הסל.
ש: הסל לא היה מחובר
ת: לא יודע
ש: בתוך מה עמדת
ת: בתוך סל ההרמה של המלגזה. אין לי תמונה של הסל.
ש: זה סל שמיועד להרמת בני אדם
ת: כן, בטח. כל הזמן מרימים אותו, לפני שאני נפלתי היה בסל מנהל העבודה."
12.התובע עומת עם העובדה שבדיווחיו ללמוסד לביטוח לאומי (נ/1, נ/2) כתב כי מדובר בארגז מפלסטיק ועמד על כך שמדובר בסל מברזל, חוקי להרמת אנשים (עמוד 6 שורות 14 – 15, 30 -31). עם זאת, לא שלל את האפשרות שהארגז/סל לא היה מחובר למלגזה ולכן נפל (עמוד 8 שורות 32 – 33).
הפן המשפטי
13.תאונת הדרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים מורכבת משלושה רבדים:
הרובד הראשון עניינו בהגדרה הבסיסית של תאונת הדרכים הקובעת כי תאונת דרכים היא "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". רק מאורע שמקיים אחר כל היסודות של ההגדרה הבסיסית יחשב כתאונת דרכים.
הרובד השני מורכב משלוש חזקות מרבות:
א.התפוצצות או התלקחות של הרכב שנגרמה בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו.
ב. פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו.
ג.אירוע שאירע עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי.
מקרה התואם אתה ההגדרה הראשית, או את אחת החזקות המרבות (גם אם הוא אינו עונה על היסודות של ההגדרה הבסיסית) יהווה תאונת דרכים.
הרובד השלישי - חזקה ממעטת הקובעת, כי נזק גוף שנגרם במתכוון לא יחשב כתאונת דרכים, גם אם הוא מקיים אחר יסודות ההגדרה הבסיסית או אחר היסודות של אחת החזקות המרבות.
14.הצדדים אינם חלוקים כי המאורע שבו נפגע התובע אירע בגדר החזקה המרבה השלישית שעניינה שימוש בכוח המכני של המלגזה. עם זאת הם חלוקים האם בשימוש שתואר לעיל חרגה המלגזה מייעודה המקורי אם לאו.
15.הפסיקה פירשה את החריג לחזקה המרבה הנ''ל באופן שהוא נבחן רק באותם מקרים שבהם יש לרכב ייעוד מקורי דו-תכליתי או רב-תכליתי, ומקום שבו נגרם הנזק עקב ניצול הכוח המכני לייעודו המקורי – הלא תעבורתי (ע"א 7481/00 סועאד פטאפטה נ' יאסר עבדאללה, פ''ד נו (3) 707).
ברע"א 9996/06 מנורה נ' עיזבון המנוח כהן ניסים (פורסם בנבו) התווה בית המשפט העליון מספר אבני דרך למבחן הראוי בו יש לנקוט לשם הכרעה בשאלה אם הרכב חרג מייעודו המקורי - מבחן השכל הישר ושיקול דעת שיפוטי המונחה על-ידי אמת המידה של ההתוויה המקצועית הנלווית להפעלתו הלא תעבורתית של הרכב, תוך מספר דגשים:
גם במקום שבו יש לרכב ייעוד דו-תכליתי, הרכב נשאר יחידה אחת. לפיכך, גם את הייעוד הלא-תעבורתי יש לבחון באספקלריה של הרכב כיחידה כוללת; כאשר בוחנים את הייעוד המקורי (הלא תעבורתי) של רכב שמותקן בו אבזר כלשהו, יש לבחון את השימושים המקוריים שלשמם מתקינים את האבזר הזה ברכב הנדון. לא מדובר רק בשאלה של יכולת טכנית אלא בשאלה ייעודית; שלישית, שינוי מאולתר ברכב או באביזר הנלווה אינו יכול ליצור, יש מאין, ייעוד "מקורי" (לא תעבורתי) חדש לרכב – ייעוד שלא היה בו קודם לכן; רביעית, במקום שבו נעשה ברכב שימוש לצורך אחד הייעודים המקוריים של הרכב, לפי אמת המידה שהותוותה לעיל, אולם השימוש היה רשלני – אין בכך בלבד כדי "לשנות את הייעוד המקורי".
16.ייעודה המקורי של המלגזה, כך נקבע לא אחת, הוא שינוע מטענים ממקום למקום ואף הנפתם והורדתם (רע"א 613/95 קרנית נ' עופר נחום פ''ד נא(4) 659). עם זאת, למלגזה אף ייעוד נוסף, כזה הקבוע בתקנות הבטיחות בעבודה (הרמת בני אדם במלגזות) תשמ"ג - 1983, הקובע כי ניתן להעלות בן אדם על המלגזה, בתנאים מסויימים בהם משקלה הנגדי של המלגזה, כושר הנשיאה שלה, שימוש בסל המורכב עליה שבו רכיבי בטיחות מסויימים הקבועים בתקנות ואישור איש מקצוע לשימוש בסל.
17.במסגרת כתב התביעה וכתב ההגנה לא הובאה כל ראיה לתכונותיה של המלגזה בענייננו והאם היא אכן מאושרת לביצוע פעולות הרמה של בני אדם. על כן, טוענת הנתבעת 2 כי השימוש שנעשה במלגזה הוא מעין אלתור האסור על פי התקנות ולפיכך מוצא המקרה מגבולותיו של חוק הפיצויים.
הנתבעת צירפה שני פסקי דין לסיכומיה. האחד, ת.א. 59283-08 צ'לה אנדלאו נ' ולדימיר בלייטמן ואח' ( פורסם בנבו), שם הורם התובע על שיני המלגזה לגובה של משאית, איבד שיווי משקלו ונפגע. כבוד השופט קידר קבע בפסק הדין הנ''ל כי אין זה ברור האם אחד מייעודיה של המלגזה הוא הרמת בני אדם. ולאחר שהפעיל את מבחן השכל הישר ושיקול דעת שיפוטי המונחה על-ידי אמת המידה של ההתוויה המקצועית הנלווית להפעלתו הלא תעבורתית של הרכב, כאמור ברע"א 9996/06 הנ''ל, הגיע למסקנה כי הייעוד המקורי של המלגזה אינו הרמת בני אדם. עם זאת בפסק דין זה אין כל התייחסות לתקנות הבטיחות בהן נקבע בחקיקת משנה כי אחד מייעודיה המקוריים של המלגזה הינו הרמת בני אדם. כמו כן אין כל פירוט כיצד הגיע בית המשפט שם למסקנתו.
פסק דין נוסף ועיקרי עליו תומכת הנתבעת 2 יתדותיה הוא ת.א. (ראשל''צ) 5397/06 כהן ציון נ' קרנית ואח' (פורסם בנבו) בו התובע עמד על שיני מלגזה על מנת לעסוק בהתקנת גלאי עשן בתקרת מבנה עד שבאחת הפעמים ביצע נהג המלגזה תנועה חדה שהביאה למחיצת ידו של התובע בין שיני המלגזה לבין אחת מקורות גג המבנה. כבוד השופטת ריבה שרון נדרשה לשלל היבטים של האירוע ובזה הרלוונטי לענייננו קבעה כי תפקידה של המלגזה אינו לשמש כלי להרמת בני אדם שכן אינה אמורה לשמש כסולם. על כן, אין המדובר בייעוד המקורי של המלגזה. באשר לתקנות המאפשרות הרמת בני אדם קיבלה השופטת את עמדת הנתבעת לפיה המדובר בתקנות המאפשרות הרמת בני אדם באמצעות מלגזה אולם זאת רק אם היא מקיימת את תנאי התקנות - בנוגע למשקל, יכולת הרמה וקיומו של סל תקני עם התקני בטיחות שונים שקיבל את אישורו של גורם מוסמך. על כן, התקנות רלוונטיות ביחס למלגזות העומדות בכללים הקבועים בהן – פרמטר הדרוש הוכחה על ידי התובע - וביחס למלגזות אלו בלבד, הרמת בני אדם תיחשב חלק מהייעוד המקורי. אולם, אין ללמוד קטגורית כי המדובר בייעוד המקורי של כלל המלגזות, ללא קשר לתכונותיהן הפרטניות.
18.על פסק דין זה (ת.א. (ראשל''צ) 5397/06) הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי (מרכז), ע"א 4639-05-09 ציון כהן נ' קרנית בע''מ (פורסם בנבו) אשר ביטל את מסקנותיו של בית משפט השלום בחלק הרלוונטי לעניינננו.
בית המשפט המחוזי קבע כי מאחר וייעודה המקורי של המלגזה הוא שינוע והרמה, הרמת בן אדם לא הביאה לאיבוד ייעודה המקורי:
" אופייה האובייקטיבי של הפעולה, דהיינו הרמת שיני המלגזה, נכלל בייעודה המקורי של המלגזה, שעל כן אין המלגזה מאבדת את יעודה המקורי במקום ששיניה הרימו אדם להבדיל ממטען."
בית המשפט המחוזי התערב גם בקביעת בית משפט השלום כי רק מלגזה העומדת בתנאי התקנות הנוגעות להרמת בני אדם ממלאת את ייעודה המקורי, וקבע כי עצם העובדה שהתקנות מאפשרות הרמת בני אדם על ידי מלגזה מלמדת שזהו ייעודן המקורי ואילו מטרת התנאים והאיסורים בתקנות המגבלים זאת היא בטיחותית בלבד:
" אנו סבורים כי מעצם קיומן של התקנות יש ללמוד שייעודן המקורי של מלגזות הוא לא רק לשינוע והרמת מטענים אלא גם להרמת בני אדם, ומטרתם של האיסורים והתנאים בתקנות על הרמת בני אדם במלגזה, מעין המלגזה דנן, היא בטיחותית גרידא. ההגבלה על הרמת בני אדם במלגזות שכושר הרמתן אינו מגיע ל- 1,800 ק"ג היא אך אחת מתוך שורה של תנאים ומגבלות המפורטים בתקנות, כגון הקביעה בדבר מהירות ירידת הסל במקרה של תקלה (תקנה 3(3), או שרצפת הסל תהא עשויה מחומר מונע החלקה (תקנה 5 (ב)) וכיו"ב. אין בהפרת הוראות הבטיחות כדי להביא למסקנה שהשימוש המפר הביא לשינוי יעודה המקורי של המלגזה."
19.קביעתו זו של בית המשפט המקורי מקובלת עליי, וזאת מעבר להיותה קביעה מנחה.
בית המשפט המחוזי נתן את הדגש לאופיה האובייקטיבי של הפעולה – פעולת הרמה שהיא אחד מייעודיה של המלגזה. כמו כן אזכר, ובצדק, את ספרו של אנגלרד ומקרה שנדון בבית המשפט העליון - ע''א 4027/03 כהן נ' אריה חברה לביטוח - שם נקבע כי משחק בהרמת משטח הידראולי של משאית תואמת את הייעוד המקורי של הרכב וזאת לאור אופיה של הפעולה להבדיל מתקינותה הבטיחותית, בדומה לענייננו.
אמנם, התובע בענייננו, לא הורם בצורה בטיחותית אולם אופיה של הפעולה היה זהה לפעולות אותן מבצעת המלגזה בהקשר של מטענים - הרמה.
20.עצם קיומן של התקנות מקבע את ייעודה של המלגזה לא רק לשינוע והרמת סחורות אלא גם להרמת בני אדם. הפעלת מלגזה שאינה עומדת בתנאי התקנות מהווה לכל היותר שימוש רשלני ולא בטיחותי במלגזה אולם אין לומר כי בכך היא משנה את ייעודה, וזאת בהתאם לרע"א 9996/06 הנ''ל.
21.יש לציין כי בפסק דינה של בית משפט השלום (ת.א. (5397/06 הנ''ל) אוזכר פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, ע''א 4152/97 עוזי קידר נ' אלי אמיר (פורסם בנבו) שם צוטטה אמירתו של אב''ד כבוד השופט יעקובי שווילי ולפיה ככל שהימצאותו של הנפגע על המלגזה תהא קשורה לפריקת או העמסת מטען הוא נכון יהיה לקבוע כי מדובר בתאונת דרכים משום שאין בכך משום שינוי ייעוד.
אולם, יש לזכור כי פסק דין זה ניתן ברוב דעות – כבוד השופט יעקובי שווילי אליו הצטרף השופט מ. הס כנגד דעתה החולקת של כבוד השופטת ר. חופרי וינוגרדוב באותו ערעור: "ביצוע הפעולה במהלכה נפגע התובע לא הביא לשינוי יעודו המקורי של הרכב, שעסק בפועל בביצוע פעולת הרמה והורדה, היא היא יעודו המקורי הבלתי תעבורתי של המלגזה", בדומה למסקנותיו של בית המשפט המחוזי בע"א 4639-05-09 הנ''ל; אין בפסק דין זה כל עיסוק בתקנות המאפשרות הרמת בני אדם במלגזות, שהקנו משנה תוקף לייעודן של מלגזות; ובית המשפט המחוזי בע"א 4639-05-09 הנ''ל התייחס אליו וציין כי דעתו שונה.
22.על כן, אני קובע כי האירוע בו נפגע התובע ביום 17.2.15 מהווה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים. אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת 3, ובנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.
23.מאחר ולתובע נקבעה נכות במוסד לביטוח לאומי כתוצאה מהתאונה ומדובר בנכות על פי דין בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפיצויים, יגישו הצדדים תחשיבי נזק.
התובע יגיש תחשיב מטעמו תוך 30 יום.
הנתבעת תגיש תחשיב מטעמה תוך 30 יום לאחר מכן.
אני קובע ישיבת קדם משפט ליום 2.3.20 שעה 9:30.
המזכירות תעביר העתק מפסק דין (חלקי) זה לצדדים.
ניתן היום, ו' כסלו תש"פ, 04 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.
