ס"ע
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
|
38491-08-10
02/09/2013
|
בפני השופט:
אורן שגב
|
| - נגד - |
התובע:
דיאא דאוד
|
הנתבע:
חברת סופרגום תעשיות בע"מ
|
| פסק-דין |
פסק דין
רקע
הנתבעת הינה חברה העוסקת בייצור מוצרי גומי. התובע, תושב הכפר חארס שבשטחי הרשות הפלסטינית, עבד בנתבעת עד לחודש ספטמבר 2009, אז נמנע המשך כניסתו לישראל בשל אי חידוש רישיון העבודה בשל מניעות בטחונית.
הצדדים חלקו בשתי שאלות עיקריות: האחת – האם היתה רציפות בתקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת החל מיום 10.10.97 וכלה ביום 03.09.09; והשנייה - האם בנסיבות סיום עבודתו של התובע, קמה לו הזכות לפיצויי פיטורים.
התובע טען, כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, דמי חגים והפרשות לקרן פנסיה. מטעמו של התובע העידו התובע עצמו, מר אוסמה סולטאן ומר פאדי חארזאללה, שעבדו עמו בנתבעת ומתגוררים אף הם בכפר חארס. מטעם הנתבעת העידו גב' אורלי גולדין מנהלת כספים בנתבעת ומר ראובן אזולאי מנהל עבודה בנתבעת.
דיון והכרעה
זכאות התובע פיצויי פיטורים
התובע טוען, כי הנתבעת פיטרה אותו בכך שלא פעלה לחידוש רישיון העבודה שלו, וזאת ללא כל סיבה וללא הודעה מוקדמת. בתצהירו, הסביר התובע, כי במשך כל השנים בהם עבד בנתבעת, כל שנדרש ממנה לעשות על מנת לחדש את רשיון העבודה שלו, היה לפנות בבקשה למועצת מקומית ברקן וזו הנפיקה עבורו את האישור. אלא שבחודש ספטמבר 2009, לדבריו, החליטה הנתבעת לפטר אותו והשתמשה בטענה (השקרית, לדבריו), לפיה לא ניתן לו אישור כניסה לאיזור התעשיה ברקן.
הנתבעת הכחישה את טענותיו של התובע וטענה, כי פנתה בבקשה להנפיק אישור עבודה לתובע, אך בקשתה נדחתה מהטעם שהתובע היה מנוע ביטחוני. הנתבעת הוסיפה כי בשלב מסוים התובע הועסק ללא רישיון, אלא באמצעות אישור מיוחד שניתן ע"י הקב"ט באזור התעשייה ברקן לבקשת הנתבעת, אך בשל שינוי בהוראות של הצבא, והחמרת הדרישות, לא ניתן היה להמשיך בהסדר זה.
הנתבעת הדגישה כי הייתה מוכנה להעסיק את התובע ועשתה ככל שביכולתה לעשות כן, אך למרות כל מאמציה לא ניתן היה להשיג לתובע אישור עבודה היות והוא מנוע בטחוני. הנתבעת הטעימה כי פנתה לעו"ד אתי אבדר על מנת שזו תפעל משפטית להסיר את המניעות של התובע, אך אף פעולה זו לא נחלה הצלחה.
מר חרזאללה ומר סולטאן, עדי התביעה, העידו כי ככל הידוע להם כל שנדרש על מנת להנפיק אישור עבודה לתובע זה פניה של הנתבעת למועצה המקומית ברקן.
לאחר שעיינו בעדויות הצדדים התרשמנו כי הנתבעת עשתה, כטענתה, כל שביכולתה על מנת לנסות להשיג לתובע אישור עבודה אך בקשותיה נדחו.
התרשמנו, כי מאמציה של הנתבעת היו כנים והיא חפצה שהתובע ימשיך בעבודתו ואף השקיעה בכך משאבים מעבר לחובתה, אך למרות זאת לא עלה בידה להנפיק לו את האישור המבוקש. נפרט להלן את הנימוקים שהביאו אותנו למסקנה זו.
מר אזולאי העיד בפנינו על אופי עבודתו של התובע בנתבעת ועל כך שלתובע הייתה התמחות מיוחדת בעבודתו:
"ש. האם היה מישהו נוסף מלבד התובע שעבד על המכונה?
ת. לא ביחד איתו, יש מחליפים אם הוא לא מגיע, אבל כשהוא מגיע רק הוא עובד על המכונה."
כן העיד מר אזולאי על הניסיונות שנעשו לסדר את אישור עבודתו של התובע:
"ש. לטענתך הרשויות ביקשו ממך או מהתובע אישור כניסה. מה עשיתם?
ת. שלחנו טופס בקשה לאישור כניסה לעובד כמו הטופס נספח א' לתצהיר גולדין.