שרעבי נ' נוף ואח'

פסק דין

בפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שארעה ביום 25/12/11. גרסאות הצדדים חלוקות ורחוקות זו מזו מרחק מזרח ממעבר. התובע שנהג על אופנוע טוען, כי עמד עם אופנועו ברמזור אדום, לפניו עמד רכב, ואחריו עמד רכבה של הנתבעת 2. לדבריו, לפתע הנתבעת-2 פגעה בו מאחור והדפה אותו לעבר הרכב שלפניו. כתוצאה מן המכה החליק כך שהצד השמאלי של האופנוע פגע ברכב שלפניו. לפי התמונות שצולמו בעת הארוע, הרכב מקדימה גם הוא נפגע, אך לא ידוע, כי פנה למי מן הצדדים או הגיש תביעה. לדברי התובע, ככל הנראה צפצפו נהגים לנתבעת כדי שתפנה את המסלול הימני על מנת שרכבים יוכלו לפנות ימינה והיא פגעה בו. תחילה סימן והדגים נהג האופנוע, כי עמד עם האופנוע ישר, אולם כאשר עומת עם כך שהנזק הוא בצד של האופנוע באגזוז, טען כי עמד קצת באלכסון, ומשכך החלק שנפגע היה האגזוז.

הנתבעת 2, העידה, כי לא היו דברים מעולם, וכי נהג האופנוע ביקש להשתחל בין הרכב שלה לבין הרכב שלפניה, והחליק כך על צדו, כאשר הרכב שלה כלל לא פגע באופנוע.

לכאורה מדובר בגירסאות ששתיהן אפשריות ועל אף הסתירה בגירסת התובע בין התיאור שנתן לכתחילה (כי עמד ישר) לבין ההסבר בדיעבד (כי עמד מעט בהטיה) כאשר עומת עם הנזק באופנוע, גירסתו אינה מופרכת. לו היו עומדות הגירסאות זו מול זו, יתכן שהיה מקום לדחות את התביעה, שכן הנטל על נהג האופנוע.

יחד עם זאת, הסתבר, כי יש עד אובייקטיבי לארוע. מורה לנהיגה שעמד לשמאלה של הנתבעת וראה את התאונה. העד מר ניר משה, נתן לתובע את כרטיס הביקור שלו לאחר התאונה והמשיך בנסיעה. התובע זימן את העד לעדות. העד העיד כי אין לו כל היכרות עם התובע וגירסה זו לא נסתרה. לדבריו, כולם עמדו ברמזור והוא ראה את האופנוע נדחף קדימה. ראה פשוט רכב מתדרדר, צמוד אליו, הרכב התדרדר על האופנוע. הרמזור היה אדום. העד חזר שוב ושוב כי את הנתבעת פוגעת בתובע. לדבריו, האופנוע הוסט הצידה, וראה את התובע מסתובב לעבר התובעת.

מאחר ומדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - הרי שדי בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה: "מה שנדרש מבעל דין להוכיח... ובדרך כלל יספיק .. שהגרסה.. היא קרובה לאמת מזו העולה מהעובדות שהוכחו ע"י הצד שכנגד" (כב' השופט י' אגרנט ע"פ 232/55 היועץ המשפטי לממשלה נ' מלכיאל גרינוולד, פ"ד יב(2) 2017, 2063ב (1958)). "באורח ציורי נוהגים לומר שדרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ-50%... די לנושא בנטל השכנוע שגרסתו תשכנע את ביהמ"ש ב-51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת, על מנת לצאת ידי חובתו, ואין נפקא מינא שנותרים 49% של אי וודאות ... ולא למיותר יהא להזכיר כי ביהמ"ש אינו מנוע לקבוע, כי בעל דין עמד בטל השכנוע במידה הדרושה, גם אם חומר הראיות מותיר חללים ופרשיות סתומות" (י' קדמי, על הראיות (חלק רביעי, תש"ע-2009) עמ' 1764), ראה גם: תאמ (י-ם) 18301/08 ליסינג בע"מ נ' צביה פישר (פורסם בנבו)), שם צוטטו הדברים.

במקרה דנן, העד מר ניר משה הינו עד אובייקטיבי, שאינו מכיר מי מן הצדדים. נציגת הנתבעים לא הצליחה לסתור את גירסת העד או לפגוע באובייקטיביות שלו. עד זה, תמך בגירסת התובע, ולפיכך עדותו מטה את הכף לעבר קבלת גירסת התובע. העד, שאין לו כל אינטרס בתוצאות התביעה, העיד בבטחון רב, כי כל הרכבים עמדו, כי האופנוע של התובע היה בעצירה מלאה לפני מכוניתה של הנתבעת וכי הנתבעת היא זו פגעה באופנוע. משכך, ומשעדותה של הנתבעת נותרה בגדר עדות יחידה של בעל דין, אני מעדיפה את גירסת התובע בנוגע לאופן קרות התאונה.

יתירה מכך, העובדה שלאופנוע היו נזקים הן בצד ימין והן בצד שמאל, מצביעה בעליל כי רכבה של הנתבעת פגע בו. הנתבעת טענה, כי לא היה כל מגע בין האופנוע ובין רכבה, אם לא היה מגע, לא הייתה סיבה לכך שיהא נזק לצד הימני של האופנוע.

בנסיבות אלה, אני קובעת כי האחריות לתאונה רובצת על הנתבעת 2.

התובע הציג דו"ח שמאי, שקבע, כי לאופנוע היו נזקים תאונתיים בצד ימין ושמאל, כאשר הנזק לצד שמאל, כבד הרבה יותר מהנזק לצד ימין, עובדה זו מתיישבת עם כך שרכבה של התובעת התדרדר לעבר האופנוע, והאופנוע למעשה השתפשף בצד שמאל על הרכב שלפניו. עוצמת הפגיעה ברכב שעמד לפני האופנוע כפי שנראה בתמונה – מעיכה בדלת תא המטען - מצביעה כי האופנוע קיבל מכה די רצינית ולא היה מדובר בעניין של מה בכך.

השמאי העריך את נזקי האופנוע בסך של 15,019 ₪. התובע צרף לכתב התביעה קבלה כי שילם למוסך סכום זה, כן הציג חשבון עסקה של השמאי על סך 1,200 ₪. הנתבעות לא הביאו כל חוות דעת נגדית, ולא ביקשו לחקור את השמאי, משכך הוכיח התובע את נזקו. הנתבעים ישלמו איפוא לנתבע נזקים אלה ביחד ולחוד צמוד ונושא ריבית מיום 25/12/2011, ובלבד שהתובע ימציא לנתבעת 3 הוכחה בדבר התשלום לשמאי, שכן חשבון עסקה אינו מהווה הוכחת תשלום. כן ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות משפט בסך 500 ₪, כן ישיבו לתובע את שכר העד בסך 250 ש"ח.

התובע דרש עוד פיצוי בגין עוגמת נפש, בזבוז ימי עבודה ושכ"ט עו"ד על כתיבת התביעה. לא ראיתי לפסוק נזקים אלה. התובע בחר לנהל את ההליך בבית משפט לתביעות קטנות ועל כן איני רואה לפסוק לו החזר שכ"ט עו"ד (השווה: תק 5070/08 גנץ ישראל נ' איילון חב' לביטוח בע"מ (ירושלים) (פורסם בפדאו"ר).

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום, כאשר שכ"ט שמאי ישולם בתוך 30 יום מתוך המצאת הוכחת תשלום לשמאי, שאם לא כן ישאו הסכומים בהפרשי ריבית והצמדה עד לתשלום בפועל.

לצדדים נתונה הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ב אב תשע"ב, 31 יולי 2012, בהעדר הצדדים.