שערוך כספים במסגרת חלוקת רכוש בין בני זוג

פסק דין זה עוסק במחלוקת בין הצדדים בעניין חוות הדעת של האקטואר אשר מונה בהסכמת הצדדים ע"פ הסכם גירושין שנעשה בין הצדדים למתן חוות דעתו זו, וכמו שנבאר.

הצדדים חלוקים בכמה נקודות:

האחת - בהסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים שקיבל תוקף של פסק דין נכתב בסעיף 29 ד':

"הצדדים מסכמים כי האקטואריה תכלול החזר חלקה של האשה בהלוואה שניתנה להורי הבעל, נכסי קריירה..."

הצדדים מסכימים עקרונית על החזרתם של הכספים המגיעים לאשה עבור חלקה בהלוואה שניתנה להורי הבעל [הצדדים לקחו הלוואה מהבנק ונתנו כסף זה להורי הבעל. הצדדים, קרי הבעל והאשה החזירו את הכסף בתשלומים לבנק. ועתה בהסכם בין הבעל והאשה סוכם כי האשה תקבל בחזרה את מחצית הכספים ממה ששילמו הבעל והאשה לבנק], וכי יש להחזיר לאשה את חלקה של האשה בהלוואה שניתנה להורי הבעל כשהיא צמודה ונושאת ריבית, אלא שהם חלוקים מהו מועד חישוב הריבית וההצמדה.

הבעל ביקש לחשב ריבית והצמדה אך ורק עד מועד החישוב, דהיינו מועד הקרע, אך האשה ביקשה לחשב ריבית והצמדה עד מועד עריכת חוות הדעת ע"פ חישובו של האקטואר.

ע"פ דרישת האשה יש לחשב ריבית והצמדה עד מועד עריכת חוות הדעת וא"כ מגיע לה 51,705 ש"ח. אולם על פי דרישת הבעל עד מועד הקרע מגיע לאשה 42,217 ש"ח.

תחילה יש לבאר כי בדרך כלל חישובים שנעשים ע"י אקטואר הם חישובים עתידיים על זכויות עתידיות, זאת אומרת כמה יהיה סכום זה או אחר בעוד כך וכך שנים, וע"פ זה מחשבים כמה הוא שווה היום.

וא"כ הצדדים מתדיינים על דבר שלא בא לעולם, דהיינו הרווחים שיופקו מכספים אלו בעוד כך וכך שנים וכמה שווים הם היום (ועיין פסק דין מיום 19/12/2008 מס' תיק 287209/1/1 איך מחשבים ע"פ ההלכה). [כוונתנו על נכסי קריירה ופנסיה] ולא על נידון דידן, דהיינו ההלוואה שזה הגיע זמן פרעונה והחזרה לאשה].

על דבר שלא בא לעולם ניתן להתחייב רק בלשון של חיוב וז"ל מר"ן (סימן ס' סעיף ו'):

"המחייב עצמו בדבר שלא בא לעולם או שאינו מצוי אצלו - חייב. ואע"ג דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, הני מילי כשהקנה לו בלשון מכר או בלשון מתנה, ואפילו כתב לו שעבוד על שדה או קבל אחריות על כל נכסיו, ואפילו נתן לו משכון - אינו כלום. אבל בלשון חיוב, כגון שאמר הוו עלי עדים שאני מתחייב לפלוני בכך וכך - חייב, והוא שקנו מידו".                                        

וכתב בש"ך (ס"ק כד) ואפילו לדעת האומרים לקמן (סי' רמ"ה סעיף א, ב,ג,ה) דאם קנו מידו ליתן או אתן לא קנה דהוי קנין דברים מודים כאן שחייב נפשו וכ"כ בסמ"ע (ס"ק יח).

ולכן בנידון דידן דאיכא לשון "התחייבות" הרי התחייבות הבעל חלה וחייב להחזיר את אשר התחייב הבעל או האשה (נכסי פנסיה וקרן השתלמות).

ואע"פ שאין ידוע כמה כסף יעריך האקטואר זכויות אלו, מ"מ גם בכה"ג מצאנו שניתן להתחייב. וז"ל מר"ן (סי' ר' סעיף ז):

"וכן אם אמר ליה הריני מוכר לך כפי מה שישומוהו שלשה קנה, אפילו אין דמיו קצובים."

וכתב בסמ"ע (ס"ק יד) דלאו דווקא שלושה אלא הוא הדין אם אמר כפי מה שישום אחד. כ"כ הרשב"א בתשובה (חלק ב' סימן קפ"ה) והובא בב"י (סי' רו) דהוא הדין כפי שישומו אחד. ולכן גם בנידון דידן שמי שעשה את האקטואריה (ההערכה והשווי) הוא אחד, חלה ההתחייבות.

עתה נשוב לדון בנושא שלפנינו בו גם הבעל וגם האשה מודים כי יש להחזיר לאשה את מחצית ההלוואה שנטלו בני הזוג עבור הורי הבעל.

א) אמנם המחלוקת ביניהם היא עד איזה מועד יש להצמיד סכום זה עד מועד הקרע או עד מועד עריכת האקטואריה (החישוב) והשבת הכספים לאשה.

בשו"ע (סימן סא סעיף יג) כתב מר"ן ע"פ תשובת רשב"א (חלק א סימן תרכ"ט):