תמצית הכרעת-הדין
1. הכרעת-הדין בעניינם של הנאשמים ניתנה ביום 18.04.2002, והטיעונים לעונש נשמעו ביום 28.05.2012. להלן עיקרי הכרעת-הדין בעניינם של הנאשמים:
במסגרת האישומים הראשון והשני, הורשעו הנאשמים 1 ו-4 בעבירה של איסור החזקה או הנהלה של מקום למשחקים אסורים, לפי סעיף 228 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "
חוק העונשין").
בהכרעת-הדין נקבע, כי הנאשם 1 החזיק וניהל, החל מחודש ינואר 2000, מקום למשחקים אסורים או לעריכת הגרלות והימורים, בליפתא שבירושלים, לאחר שנמצא כי היה בעל השליטה במקום, בין אם לבדו ובין אם ביחד עם אחרים (
אישום ראשון).
הנאשם 4 הורשע בעבירה אחת, שעניינה החזקה וניהול בית קזינו במבשרת ציון, יחד עם אחר או אחרים (
אישום שני).
באישום השלישי יוחסו לנאשמים 1 ו-4, בין היתר, עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין, וגניבה על-ידי עובד, לפי סעיף 391 לחוק העונשין. לטענת התביעה, היו הנאשמים שותפים מלאים למעשי הגניבה שבוצעו על-ידי אתי אלון מהבנק למסחר, כאשר הנאשם 1 קשר קשר עם אתי אלון, עופר מקסימוב, והאב, אביגדור מקסימוב, לגנוב מכספי לקוחות הבנק למסחר, וגנב בפועל סכום העולה על 144 מיליון ש"ח.
כך גם לגבי הנאשם 4, שלגביו נטען כי הוא פעל בשיתוף פעולה עם הנאשם 1, עם אתי אלון ועם עופר מקסימוב, וקשר עמם קשר לגנוב כספים מכספי הבנק למסחר, וגנב סכום של כ-48 מיליון ש"ח.
בהכרעת-הדין נקבע, כי לא היה בראיות, אשר הוצגו על-ידי התביעה, כדי לבסס את טענת התביעה, בדבר היותם של הנאשמים 1 ו-4 שותפים לאתי אלון ולבני משפחתה בגניבת הכספים מהבנק למסחר, ובאותה מידה לא הוכח כי הם קשרו קשר עם בני משפחת מקסימוב לבצע את הגניבה. עם זאת, נקבע בהכרעת-הדין כי הנאשמים פעלו מתוך עצימת עיניים לגבי מקור הכספים שהתקבלו על-ידם, ונמנעו מלברר את החשד שהתעורר בליבם, לפיו מדובר בכספים גנובים או כאלה שמקורם בלתי כשר. לפיכך, כך נאמר בהכרעת-הדין, יש לראותם כמי שהיו מודעים לטיב המעשה (קבלת הנכסים), ולהתקיימות הנסיבות (היינו כי הנכסים הושגו בפשע).
מסקנה זו התבססה על ראיות נסיבתיות לרוב, המלמדות על כי שני הנאשמים גילו חוסר עניין לגבי מקור הכספים, הגם שהתעורר חשד בליבם כי מדובר בכספים שהתקבלו תוך כדי ביצוע עבירה. וכך נאמר בהכרעת-הדין בעניין זה:
"
לנאשמים היו אינדיקציות די והותר על-מנת להבין כי מדובר בהתנהלות עבריינית מצידה של אתי אלון, שמצאה את ביטויה בשליחת ידה בכספי לקוחות הבנק בסכומים דמיוניים. כפי שהובהר לעיל, נסיבות אלה היו מעוררות חשד אצל כל אדם בר דעת, ואין לי כל ספק כי הם עוררו חשד רב גם בליבם של הנאשמים 1 ו-4, שלטובתם הנחתי כי לא הייתה להם ידיעה בפועל, אך הם נמנעו מלברר את החשד שהתעורר, ובכך יש משום עצימת עיניים, המהווה תחליף לדרישת ה'מודעות'" (עמ' 111 להכרעת-הדין).
לפיכך, החלטתי להרשיע את הנאשמים 1 ו-4 בעבירה של קבלת נכסים שהושגו בפשע, לפי סעיף 411 לחוק העונשין.
כמו כן, הורשעו הנאשמים, במסגרת האישום השלישי, בעבירה של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 418 לחוק העונשין. אשר לנאשם 1, נקבע בהכרעת-הדין כי הוא הנחה את איש אמונו, בני קטאשווילי, להטביע חתימות הסב מזויפות על 15 שיקים בנקאיים. לגבי הנאשם 4, נקבע כי הוא הטביע חתימות הסב מזויפות על 12 שיקים בנקאיים, כאשר בשני המקרים זויפו השיקים על-מנת לקבל באמצעותו דבר, היינו על-מנת לזכות באפשרות להפקיד את השיקים בחשבונותיהם של הנאשמים 1 ו-4 ולקבל את תמורתם. הזיוף בוצע בנסיבות מחמירות בשים לב לביצוע השיטתי של העבירה, במימדיה הגדולים, בסכומים הגבוהים הנקובים בשיקים, ולנוכח העובדה כי מדובר בביצוע עבירות נוספות.
כמו כן, הורשעו שני הנאשמים בעבירה של שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 לחוק העונשין, ובקבלת דבר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, ככל שהדבר נוגע לשימוש שנעשה באותם שיקים ובהנחת דעתו של פקיד הבנק כי מדובר בשיקים כשרים, שניתן להפקידם ולקבל את תמורתם.
במסגרת האישום החמישי, יוחסו לנאשם 1 תשעים ותשע עבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 418 לחוק העונשין, עשיית שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 לחוק העונשין, וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק העונשין.
לא הייתה מחלוקת על כי התקבלו בעסקו של הנאשם 1 כ-90 שיקים, אשר נמשכו מחשבונו של שלמה בסון, שהיה "
דמות קש", אשר הופעלה על-ידי אילן אבוזמיל, שעשה שימוש בחשבון זה לצרכיו. בחשבון בסון הופקדו שיקים גנובים מהבנק למסחר, כאשר אבוזמיל נהג למשוך שיקים מהחשבון הנ"ל שנמסרו ללקוחותיו, ואותם לקוחות פנו לפורטים, כדוגמת הנאשם 1, על-מנת לקבל תמורת השיקים סכום כסף במזומן, תוך הפחתת העמלה שנגבתה על-ידי הנאשם. שיקים אלה לא כללו את שם המוטב, ועל-כן היה צורך, לשם הפקדתם בחשבון בנק, להוסיף את שם המוטב ולחתום חתימת הסב.
בהכרעת-הדין נקבע, כי שמות המוטבים וחתימות ההסב הוספו באותם שיקים על-ידי מיקי קטאשווילי, בהנחייתו של הנאשם 1, בין אם בהנחיה ספציפית לכל שיק ובין אם בהנחיה כללית. לאחר שנדחו טענות ההגנה, לפיהן אין מדובר בעבירה כלל, נקבע כי יש להרשיע את הנאשם בעבירה אחת של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 418 לחוק העונשין. בהכרעת-הדין נאמר, כי אין לקבל את גישת התביעה, לפיה יש להרשיע את הנאשם במספר עבירות כמספר השיקים המזויפים, וזאת, בין היתר, בשים לב לאפשרות כי פעולותיו של מיקי קטאשווילי בוצעו על יסוד הנחיה כללית וגורפת של הנאשם 1, כשאז מדובר במעשה אחד מבחינתו של נאשם זה.
בנוסף, הורשע הנאשם 1 בעשיית שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 לחוק העונשין, ובקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק העונשין.
עניינו של האישום השמיני, המיוחס לנאשמים 1 ו-4, בביצוע עבירה של עשיית פעולה ברכוש אסור, לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון. כזכור, מדבר סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון על איסור לבצע פעולה ברכוש המפורט בתוספת השנייה לחוק, ואין צורך להוכיח כי הפעולה ברכוש נועדה להסתיר או להסוות את מקורו.
בהכרעת-הדין נקבע, כי לאחר שהנאשמים 1 ו-4 הורשעו בביצוע עבירות מקור, כמפורט בתוספת הראשונה לחוק איסור הלבנת הון "
אין כל קושי להגיע למסקנה כי הם ביצעו פעולות ברכוש, מתוך ידיעה שמדובר ברכוש אסור". הנאשמים ביצעו פעולות רבות ברכוש האסור שהגיע לידיהם, לרבות מסירה, קבלה, החזקה, פעולה בנקאית והשקעה של הרכוש האסור, ולכל הפחות מדובר בערבוב של רכוש אסור עם רכוש אחר שהיה ברשותם. לפיכך, הורשעו הנאשמים 1 ו-4 בעבירה של עשיית פעולה ברכוש אסור, לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון.