שמשון נ' קיבוץ כברי אגודה שיתופית

החלטה

החלטה זו ניתנת על ידי מתוקף תפקידי כסגן נשיא ולאחר שהועברה אלי ע"י כב' השופטת עפרה אטיאס, לצורך הכרעה בבקשה שהוגשה לאיחוד הליך זה עם תביעת פינוי שהוגשה ע"י גב' אורית רוזן כנגד הגב' שרה שמשון והקבועה בפני כב' השופטת פנינה לוקיץ'.

תביעת המבקשת בה"פ נשוא תיק זה הינה להכיר בה כחברת קיבוץ כברי וכי עזיבתה את הקיבוץ בשנת 2000 אין תוקף מבחינה משפטית והיא בטלה, לרבות בטלותם של כל ההתקשרויות וההסכמים שבוצעו לאחר מכן.

בסעיף 4 לבקשתה מסבירה המבקשת, כי: "הקיבוץ הנתבע כאן קשור באופן מובהק לשני הדיונים ואף נרמז ע"י ביהמ"ש בהחלטה למתן רשות להתגונן, כי נכון לצרף את הקיבוץ כתובע נוסף בתיק השני".

בנוסף טוענת המבקשת בסעיף 5 לבקשתה, כי נסיבות שני ההליכים שלובים זה בזה וההכרעה העובדתית באחד מהתיקים מחייבת התאמה להליך השני על מנת למנוע מצב שבו יינתנו החלטות שיפוטיות סותרות בהליכים עובדתיים זהים.

בתגובה המפורטת מאוד של המשיב (קיבוץ כברי), אליה הצטרפה גם הגב' אורית רוזן, נטענו מס' טיעונים. הטיעון הנוגע לחוסר סמכות עניינית באשר הסעד המבוקש בה"פ הינו בסמכות בימ"ש מחוזי, לא יידון על ידי ולא הובא אף בפניי לשם מתן החלטה והוא יידון ויוכרע ע"י השופט היושב בדין.

בנוסף טוען המשיב לגופו של עניין וטוען כי אין כל הצדקה לאיחוד שני התיקים.

לאחר שעברתי על הטיעונים, להלן הכרעתי:

ראשית דבר אציין, כי עברתי על החלטת כב' הרשם קבאני. בהחלטתו מיום 7.1.13 בבקשת רשות להתגונן בתביעת הפינוי של הגב' אורית רוזן נ' שרה שמשון, כתב הרשם כך: "... כך שמדובר בסכסוך משולש כאשר הקיבוץ תומך בגירסתה של התובעת/המשיבה ואף התחייב בכתב לעזור לה לתפוס חזקה בנכס הידוע 509 ואף לעזור לה בהוצאות משפטיות להשגת מטרה זו. מכאן עולה שעל הקיבוץ שנתן את הרשות או אפשר למבקשת/הנתבעת להחזיק בדירה 509 להיות צד במשפט כך שיהיה תובע נוסף או נתבע נוסף, הדבר לא נעשה עד כה משיקוליה של התובעת/המשיבה ו/או בא כוחה ובכלל".

אינני סבור שיש לראות בהחלטה זו של הרשם קבאני כהחלטה המצביעה על כך שיש לאחד את התיקים. אם הקיבוץ נקט עמדה כזו או אחרת שהיה בה כדי לסייע בידי צד כזה או אחר (דבר המוכחש בתגובה לבקשה שהוגשה לי), לכל היותר ניתן להסתייע בעדויות בהקשר זה ואין לראות אותו צד ישיר לסכסוך.

המשיב הסביר כי מדובר בשני סעדים נפרדים ושונים שאינם קשורים זה בזה עובדתית וכי אין ביניהם כל התאמה. הסעד המבוקש בה"פ הינו סעד הצהרתי לפיו המבקשת היא חברת קיבוץ וכי נפלו פגמים, לכאורה, בהודעת הפסקת חברותה. לעומת זאת, הסעד בתביעה השנייה הינו סעד של פינוי שהוגשה ע"י גב' אורית רוזן אשר על שמה כבר נרשמה דירת המגורים במסגרת "שיוך הדירות בקיבוץ" כנגד הגב' שרה שמשון, היא המבקשת בתיק זה.

המשיב מוסיף, כי על אותה חברה (הגב' אורית רוזן) נרשמו כבר זכויות הדירה במנהל מקרקעי ישראל. הקיבוץ לא צד לתביעת הפינוי ולאור הרישום לקיבוץ אין זכות בה. שאלת חברותה של המבקשת בקיבוץ אינה מעלה ואינה מורידה משאלת זכותה של חברה בקיבוץ (הגב' אורית רוזן) שעל שמה רשומה הדירה להתגונן כנגד כל פולש ו/או מחזיק בין אם מדובר בחבר קיבוץ ובין אם לאו.

עמדה זו מקובלת עלי ולכן לא מצאתי הצדקה לאחד את שני הדיונים.

אציין בנוסף כי סעד של פינוי הוא מן הסתם סעד שהבירור שלו צריך להיעשות במהירות האפשרית בנסיבות העניין ואינני מוצא הצדקה "לסרבל" את ההליכים יחד עם צירוף ההליך של הבקשה לסעד ההצהרתי.

התיק יעבור עם החלטתי זו לכב' השופטת עפרה אטיאס, על מנת שתכריע בשאלת הסמכות העניינית.

המזכירות תעביר החלטה זו גם לתיק מס' 28392-09-12 לעיונה של כב' השופטת פנינה לוקיץ.

ניתנה היום, ד' אדר תשע"ג, 14 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.