שמש נ' קובי ואח'

פסק דין

זוהי תביעה לפינוי מושכר על פי פרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

על פי טענת התובעת, הנתבעים חתמו עמה ביום 28.11.11 על הסכם שכירות ולפיו הם שכרו ממנה דירת מגורים בטבריה (להלן "המושכר") לתקופה בת 12 חודשים החל מיום 1.12.11 ועד ליום 31.12.12, וזאת בתמורה לתשלום דמי שכירות חודשיים בסך של 4,000 ₪. הנתבעים חדלו לשלם את דמי השכירות החודשיים החל בחודש אפריל 2012 ומשכך, הודיע ב"כ התובעת לנתבעים ביום 6.5.12 על ביטול ההסכם בשל הפרתו היסודית ומשבוטל ההסכם, על הנתבעים לפנות את המושכר.

הנתבעים טוענים בכתב ההגנה שהגישו (שלא נתמך בתצהיר), כי הובטח להם שכל הליקויים בדירה יתוקנו אך מאז לא נעשה דבר, בקומה העליונה של המושכר קיימת רטיבות בשלושת חדרי השינה ובמקלחת והמשפחה נאלצת לישון בסלון, במרפסת המושכר ישנם חוטי חשמל חשופים המהווים סכנה ממשית לנתבעים ולבני משפחתם, גג המרפסת שבור וקיימות בו יונים הגורמות למטרד ולכלוך. הנתבעים טוענים כי הם שילמו על ניקיון המושכר וצביעתו סך של 27,000 ₪ והם נאלצו להפסיק את תשלום שכר הדירה כדי שהתובעת תתייחס לליקויים.

הדיון בתביעה התקיים בפני היום. לאחר שעיינתי בכתב התביעה על נספחיו ובכתב ההגנה ולאחר ששמעתי את הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל.

הנתבעים מודים כי הם חדלו לשלם לתובעת את דמי השכירות וזאת החל מחודש אפריל 2012 ועד היום. בסעיף 6ד להסכם השכירות נקבע, כי הימנעות השוכרים מלשלם את דמי השכירות במועדם ובמלואם תחשב כהפרה יסודית של ההסכם המזכה את המשכיר לבטל את ההסכם לאלתר והמחייבת את השוכר לפנות את המושכר.

הנתבעים, מנגד, לא הוכיחו כי התובעת הפרה את ההסכם או שקיימת הצדקה לכך שהפסיקו לשלם את דמי השכירות. הטענות המועלות על ידם באשר לחובת התובעת לתקן ליקויים הקיימים במושכר, סותרות את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בהסכם השכירות.

בסעיף 4 להסכם הסכימו הצדדים כדלקמן:

"א. השוכר מתחייב לשמור על שלמות המושכר... ויהיה אחראי לתקן על חשבונו כל קלקול ו/או נזק למעט אם נבעו כתוצאה מכוח עליון ...ולמעט בלאי הנובע משימוש רגיל וסביר.

ב. לא תיקן השוכר כאמור בסעיף 4א', יהיה במשכיר רשאי, לאחר שנתן לשוכר התראה וארכה לביצוע התיקון תוך 15 ימים, לבצע התיקון בעצמו והשוכר יהיה חייב לשאת במלוא הוצאות התיקון.

ג. השוכר מאשר כי קיבל לידיו מושכר אשר נזקקים בו עבודות שיפוץ והכנה לצרכי השימוש למגורים וכי הוסכם בין הצדדים כי בתקופת השכירות השוכר מקבל מהמשכיר הנחה של 10,000 ₪ וכחלק מתנאי הסכם זה ובגין ההנחה המוסכמת בין הצדדים השוכר מתחייב לתקן על חשבונו וזאת בתוך 60 ימים מיום חתימת הסכם זה את כל הטעון תיקון ושיפוץ במושכר ובכלל זה לבצע את כל העבודות כמפורט ברשימת השיפוץ המסומנת כנספח א' מצ"ב להסכם ומהווה חלק בלתי נפרד הימנו, בתום השיפוצים המשכיר יחזיר לשוכר 4,000 ₪ ע"י קיזוז שכה"ד של החודש האחרון בתקופת השכירות כאשר סך של 6,000 ₪ הורדו מראש בגובה שכה"ד שהמשכיר דרש מהשוכר.

ד. למען הסר ספק רשימת השיפוץ הינה מינימאלית והשוכר מתחייב בה במלואה בנוסף להתחייבותו לבצע כל עבודה, שיפוץ, תיקון וכו' המתחייב בהבאת המושכר למצב שימוש ראוי במגורים.

ה. השוכר מקבל ביום חתימת הסכם זה את הדירה לצרכי שיפוצים ותיקונים כאמור לעיל ..."

בסעיף 5 להסכם הסכימו הצדדים כדלקמן:

"במיוחד לאור האמור בסעיף 4ג' 4ד' ובאופן כללי השוכר מצהיר ומאשר כי ראה ובדק את המושכר כולל את מערכותיו והוא מוותר על כל טענה מכל סוג ומין שהיא ביחס למושכר ו/או לטיבו והתאמתו לשימוש כאמור לעיל בהסכם זה".

נוכח הסכמות מפורשות אלה שפורטו בהסכם המחייב את הצדדים, יש לדחות את טענת הנתבעים בדבר ליקויים במושכר או בדבר הפרת ההסכם מצד התובעת.

בדיון שהתקיים בפני היום אישר הנתבע כי לאחר שהנתבעים נכנסו למושכר הם קיבלו מן התובעת סך של 4,000 ₪ עבור השיפוצים שעשו בו וכי בהמשך התובעת נשאה גם בתשלום סך של 2,200 ₪ לקבלן איטום.

טענת הנתבעים ולפיה במושכר היו ליקויים נוספים מעבר לאותם ליקויים שהם התחייבו בהסכם לתקן על חשבונם, נטענה בעלמא וללא כל ראיה שהיא. טענה זו אף סותרת את כתב ההגנה, ממנו עולה כי הליקויים הנטענים במושכר היו מצויים בו כבר מיום שהנתבעים שכרו אותו. מכל מקום, על פי סעיף 4 א' להסכם החובה לתקן כל קלקול במושכר (למעט מחמת כוח עליון או בלאי סביר), חלה על הנתבעים.

יתר על כן, הנתבעת אישרה בדיון כי הנתבעים כלל אינם מעוניינים להישאר במושכר.

על יסוד האמור לעיל, הריני מקבלת את התביעה ומורה לנתבעים לפנות לאלתר את המושכר.