שלג נ' עיריית תל-אביב

פסק דין

הערעור

1.ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב – יפו (כבוד השופטת נ.תבור) מיום 27/6/2013, לפיו הורשעה המערערת – לאחר שמיעת הראיות – בעבירה של העמדת רכב במקום בו החניה אסורה על פי תמרור אין עצירה, בניגוד לסעיף 6(א)(2) לחוק עזר לתל אביב – יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ"ד-1983, ונגזר עליה קנס בסך 400 ₪.

הערעור, שהוגש ביום 2/10/2013, מכוון הן כלפי הכרעת הדין והן כלפי גזר הדין.

המחלוקת

2.הצדדים נחלקו הן לעניין טענת הסף - לפיה חלף המועד החוקי להגשת הערעור - והן לעניין הערעור גופו.

מסקנה

3.לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות הרלבנטיות, כתבי הטענות וטיעוני ב"כ הצדדים בפניי, הגעתי לכלל מסקנה שדין הערעור להידחות.

להלן יפורטו טעמיי.

המועד להגשת הערעור

4.הערעור הוגש באיחור, שכן המועד האחרון להגשתו חל ביום 1/9/2013.

מסקנה זו מבוססת על מניין 45 ימים מיום מתן פסק הדין, 27/6/2013.

5.המועד להגשת ערעור על פסק דין פלילי הוא 45 ימים מיום מתן פסק הדין, שניתן במעמד הצדדים (סעיף 199 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי")).

בחוק סדר הדין הפלילי, ואף בפקודת ביזיון בית המשפט, אין הוראה מיוחדת לעניין השפעת תקופת הפגרה על מניין הימים.

סעיף 10 (ג) לחוק הפרשנות תשמ"א-1981, קובע כי "במניין ימי תקופה יבואו גם ימי מנוחה, פגרה או שבתון שעל פי חיקוק, זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה".

6.מהאמור לעיל עולה כי מקום שפגרת הקיץ חלה במהלך 45 הימים להגשת הערעור, יבואו אף ימי הפגרה במניין הימים להגשת הערעור. בספירה זו, אם הימים האחרונים בתוך התקופה, מצויים בפגרה, המועד להגשת הערעור יהיה מיד עם סיום הפגרה.

בקשה להארכת מועד להגשת ערעור

עובדות המקרה דנן

7.הערעור הוגש ללא בקשה להארכת מועד להגשת הערעור. ב"כ המערערת הסביר זאת בכך שלדעתו פגרות הקיץ וסוכות, אינן נמנות במניין הימים להגשת הערעור, ולפיכך סבר שהערעור הוגש במועד, וממילא לא היה צורך בהגשת בקשה להארכת מועד להגשת הערעור.

8.ייתכן שיש בטעות זו כדי להסביר את ההימנעות מהגשת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור אך אין בה כדי להצדיק הימנעות מהגשת בקשה זו.