החלטה
בפניי בקשה של התובעת והנתבעת שכנגד, שחף ליווי פיננסי יבוא יצוא 1990 בע"מ (להלן: "שחף") לביטול צו עיקול זמני שהוטל על נכסיה במעמד צד אחד.
צו העיקול ניתן במסגרת תביעה שכנגד שהגיש התובע שכנגד, עו"ד ברוך טולידאנו (להלן: "טולידאנו"), נגד שחף, לתשלום שכר טרחה בסך של 1,500,000 ₪.
שחף היא חברה בע"מ העוסקת במתן הלוואות חוץ בנקאיות. טולידאנו הוא עורך הדין שייצג אותה בהליכי גבייה נגד חייבים שונים מזה כ- 18 שנה. לאחרונה התגלע סכסוך מר בין שחף לטולידאנו, על רקע האשמתות הדדיות של הצדדים. שחף האשימה את טולידאנו בגזילת כספים המגיעים לה ואילו טולידאנו האשים את שחף בהפרת הסכם ההתקשרות בינו לבינה, בגביה ישירה מחייבים תוך עקיפתו וכו'.
בחודש מרץ 2011 הגיש טולידאנו תביעה למתן חשבונות נגד שחף ומנהלה, יעקב (טומי) שוגר (להלן: "שוגר") בבית משפט השלום בתל אביב (ת.א. 39134/03/11), בקשר לגביית כספים שביצעה שחף שלא באמצעותו ותוך עקיפתו.
ביום 18.5.2011 הודיעה שחף לטולידאנו על ביטול יפוי הכח שהעניקה לו לייצג אותה בהליכי גביה. טולידאנו נדרש להחזיר לשחף את כל התיקים שמסרה לטיפולו. טולידאנו התנה את החזרת התיקים, 1,283 במספר, בתשלום שכר טרחתו, בהתאם להוראת ס' 6 להסכם ההתקשרות בין הצדדים מיום 1.10.1999 (להלן: "הסכם שכר הטרחה"). שחף סרבה לעשות כן.
ביום 26.5.2011 הגישה שחף תביעה נגד טולידאנו בבית משפט זה, בה עתרה לסעדים שעניינם החזרת התיקים בהם טיפל טולידאנו, לידיה, וביטול יפוי הכח שניתן לו על ידה.
בעקבות כך הגיש טולידאנו תביעה שכנגד לתשלום שכר טרחתו הראוי בגין התיקים שטיפולו בהם הופסק.
במסגרת בקשתו להטלת עיקול זמני על נכסיה של שחף, טען טולידאנו כי זכותו לתשלום שכר טרחה ראוי מעוגנת בס' 6 להסכם שכר הטרחה. זכות זו הבשילה מרגע ששחף דרשה את החזרת התיקים לידיה. עוד טען טולדיאנו כי חישב את שכר טרחתו הראוי בהתאם לשכר הטרחה הנפסק בלשכת ההוצל"פ מרגע שנפתח תיק גביה, קרי, בהתאם לשכר טרחה מכונה "שכר טרחה א", אליו מתווסף שכר טרחה המכונה "שכר טרחה ב" במקרה שהחוב לא שולם וננקט הליך כלשהו לגבייתו. טולידאנו הוסיף וטען כי קיים חשש כבד לגבי מצבה הפיננסי של שחף וכן ישנו חשש שהיא תפעל להברחת כספים. החשש מבוסס על כך ששחף הסתכסכה לפני שנה עם בנק הפועלים בע"מ, שהיוה את המקור העיקרי לאשראי שצרכה. הסכסוך הוביל לירידה של 70% בהיקף פעילותה. שוגר אף התוודה באוזני טולידאנו כי בכוונתו לחסל את פעילותה של שחף ולשעבד את רכושה וזכויותיה לטובת חברה אחרת בשליטתו, על מנת להגן על הרכוש מפני נושים.
שחף ביקשה לבטל את העיקול הזמני שהוטל על נכסיה. שחף טוענת כי עסקינן בתביעה זהה לזו שהוגשה נגדה בבית משפט השלום; כי אין לטולידאנו עילת תביעה כלפיה שכן התיקים עדיין ברשותו; כי זכאותו לשכר טרחה לא נולדה שכן מבוקש שכר בגין תיקים בהם לא נגבו כספים מחייבים; כי טולידאנו מעכב כספים שלה בהיקף של מאות אלפי ₪, אם כי הסכום המדוייק אינו ידוע לה שכן המידע מצוי ברשותו של טולידאנו; כי מצבה הפיננסי איתן ולכן לא קיים חשש להכבדה; כי מאזן הנוחות נוטה בברור לטובתה שכן צו העיקול מסב לה נזקים כבדים; וכי הבקשה להטלת עיקולים זמניים נגועה בחוסר תום לב מצידו של טולידאנו.
לאחר שהמצהירים מטעם בעלי הדין נחקרו בפניי, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה, באתי לכלל מסקנה כי יש להותיר את צו העיקול הזמני על כנו, אך במקביל, יש להתנותו בהגדלת הבטחונות לנזקי שחף, והכל מן הטעמים שיפורטו להלן.
ס' 6 להסכם שכר הטרחה קובע:
"החברה תהיה זכאית לדרוש בכתב ולקבל בחזרה בכל עת את התיקים שנמסרו לטיפול עוה"ד, בכפוף לכך שתשלם לעוה"ד עובר להחזרת התיקים את התשלום הראוי המגיע לעוה"ד בגין העבודה שביצע עד לאותו מועד כפי שיסוכם ע"י הצדדים."
אכן, לצידו של ס' 6, ישנו הסדר נוסף בין הצדדים, לפיו ישולם לטולידאנו שכר טרחה בשיעור של 15% ממה שיגבה בפועל מן החייבים, אלא שס' 6 הוא הרלבנטי לעניננו, שכן הוא מתייחס למצב בו מופסקת ההתקשרות בין הצדדים, באופן שטולידאנו ממילא לא יוכל לגבות כספים עבור שחף. במקרה שבפנינו, כאשר שחף עשתה שימוש בזכותה להביא לסיום את הסכם שכר הטרחה, אין מקום עוד להיזקק להסדר שכר הטרחה המותנה בגבייה בפועל, ונכנס לתוקף המנגנון הקבוע בס' 6 להסכם שכר הטרחה, לאמור, שכר טרחה ראוי. אכן, לפי ס' 6, מדובר בשכר טרחה ראוי עליו יסכימו הצדדים, אך במצב הנוכחי של סכסוך מר, הצדדים אינם מסוגלים או אינם רוצים להגיע להסכמה כאמור, ולכן בלית ברירה יש להזקק למנגנון חלופי של הערכת השכר הראוי. בענין זה טוען טולידאנו, ובצדק, כי מנגנון שכר הטרחה המתווסף בלשכת ההוצאה לפועל לכל חוב שנפתח תיק לגבייתו, משקף לפחות בעיני המחוקק את השכר הראוי המגיע לעו"ד בגין פתיחת תיק הוצאה לפועל, בלא קשר לשאלה האם עלה בידו לגבות דבר מה מן החייבים.
אין ממש בטענתה של שחף כאילו טולידאנו לא הראה זכות לכאורה ביחס לסכום התביעה. טולידאנו צירף כנספח 6 לבקשתו דו"ח תנועות חייבים, המשקף את שכר הטרחה א' וכן שכר הטרחה ב' בגין כל אחד מן התיקים שבטיפולו. מתוך נתונים אלה עולה כי נפסק לזכותו של טולידאנו שכ"ט א' בסכום כולל של 2,835,584 ₪ וכן שכ"ט ב' בסכום כולל של 2,806,965 ₪. מכאן שטולידאנו הראה עילת תביעה לגבי הסכום הנמוך יותר שתבע במסגרת התביעה שכנגד, קרי, סך של 1,500,000 ₪. אכן, אין לקבוע מסמרות בשלב זה לגבי השכר הראוי באמת ובתמים בגין הפעולות שנקט טולידאנו בתיקים שבטיפולו, אך כאשר עסקינן בעיקול זמני, ניתן להסתפק בשכר הטרחה הסטטוטורי הנפסק בהליכי הוצל"פ לשם ביסוס זכות לכאורה. גם העובדה שחלק מהתיקים הם תיקים ישנים, בני עשרים שנה, בהם לא נגבה דבר מהחייבים, אינה מעלה או מורידה בשלב זה, שכן גם בגין תיקים אלה זכאי טולידאנו לשכר ראוי מרגע ששחף ביטלה את יפוי הכח שניתן לו לטפל בהם. יש לדחות את הטענה לפיה אין לטולידאנו עילה כל זמן שהתיקים עדיין בחזקתו. על פי הסכם שכר הטרחה, החובה לשלם את שכרו הראוי של טולידאנו קיימת במקביל לחובתו להשיב את התיקים לשחף, ועל כן, מרגע ששחף עשתה שימוש בזכות הנתונה לה לפי ס' 6 להסכם ודרשה את השבת התיקים לידיה, בשלה זכותו המקבילה של טולידאנו לקבלת שכר ראוי.
סיכומו של דבר, טולידאנו הראה זכות לכאורה לקבלת הסכום הנתבע על ידו.
בנוסף, טולידאנו גם ביסס את דרישת ההכבדה. טולידאנו יודע מידיעה אישית כי שחף הסתבכה לפני כשנה בסכסוך עם בנק הפועלים. טולידאנו גם העיד ששוגר אף התוודה בפניו כי הדבר פגע בפעילותה העסקית של שחף. לא מדובר בעדות שמיעה אלא בעדות בדבר הודאה של בעל דין באוזניו של טולידאנו, בתקופה שהיחסים ביניהם היו תקינים. טולדיאנו אף התבקש להכין מסמכי שעבוד על נכסיה של שחף, לטובת חברה אחרת של שוגר, כדי להגן על הרכוש מפני נושים. די בכך כדי לבסס את דרישת ההכבדה לצורך הטלתו של עיקול זמני. לכך יש להוסיף כי ככל הנראה אין לשחף רכוש משל עצמה, ומה שיש לה, משועבד לטובת חברה אחרת בבעלותו של שוגר (ע' 8 לפרוטוקול). מדובר בחברה שצורכת אשראי בהיקף של כ- 15 מליון ₪. שוגר הודה כי צריכת האשראי גדלה בחצי השנה האחרונה שכן משך מן החברה כספים המגיעים לו ממנה. הוא אף הודה כי "החברה זה אני" (ע' 8 לפרוטוקול). ברור איפוא כי שוגר נוהג בחברה כבשלו, וברצותו, הוא יוכל למשוך ממנה כל סכום שיהיה בקופתה.
גם מאזן הנוחות נוטה לטובתו של טולידאנו, שכן אם לא יוטל עיקול זמני על נכסיה של שחף, לא ברור כלל ועיקר אם יעלה בידו ביום מן הימים לגבות את החוב המגיע לו, היה והתביעה שכנגד תוכתר בהצלחה.
בנוסף, לא מצאתי כי בקשת העיקול הוגשה בחוסר תום לב. התביעה שטולידאנו הגיש בבית משפט השלום היא תביעה שונה מזו שהגיש בבית המשפט המחוזי. אכן, שחף טוענת כי טולידאנו מעכב כספים שלה בהיקף של מאות אלפי ₪, אך מדובר בטענה סתמית ובלתי מפורטת, שטעונה עדיין הוכחה, ומכל מקום, צריך לזכור שטולידאנו איננו תובע את מלוא שכר הטרחה הפסוק בתיקי ההוצאה לפועל, אלא סכום נמוך בהרבה.
יחד עם זאת, אין ספק שעיקול זמני הרובץ על עסק פיננסי כמו של שחף, הנזקק לפעילות בנקאית כאויר לנשימה, עלול להסב לשחף נזק כבד. על כן, ראוי להגדיל את הבטוחות שהועמדו להבטחת נזקי שחף, למקרה שהתביעה נגדה תידחה. על כן, מעבר לבטוחות שכבר הופקדו בתיק, יש להפקיד ערבות בנקאית נוספת בסך של 100,000 ₪ (או מזומן במקומה) וכן שתי ערבויות נוספות בסך של 300,000 ₪ כל אחת, של יחידים ששכרם החודשי ברוטו הוא 10,000 ₪ לפחות. יש להעמיד הבטוחות הנוספות עד ליום 24.7.2011 בשעה 12:00, אחרת יבוטל העיקול הזמני.