שגיא מתתיהו נ' מוקד אמון סביון (2006)

פסק דין

האם הנתבעת זכאית לנכות ממשכורתו של התובע את סכום הנזק, שלטענתה הוא גרם לרכב שלה? זוהי השאלה שבה עלינו להכריע בתיק זה.

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים

התובע הועסק כסייר ביטחון אצל הנתבעת, העוסקת במתן שירותי אבטחה וסיור, החל מיום 26.7.09 או בסמוך לכך, ועד ליום 9.10.09.

בסמוך למועד תחילת עבודתו, חתם התובע על הסכם העסקה בו נקבע כי התובע מתקבל לתקופת ניסיון בת שישה חודשים אשר לאחריה, יחולו הוראות ההסכם (להלן: "הסכם העסקה"). עוד נקבע, כי במהלך כל משמרת יקבל העובד לרשותו רכב אשר ישמש אותו למילוי תפקידו וכי העובד יישא בכל נזק שנגרם באשמתו לרכב החברה, עד לתקרת דמי ההשתתפות העצמית על פי תנאי הפוליסה של אותו הרכב.

ביום 26.8.09, במהלך עבודתו של התובע ביישוב סביון, הוזעק התובע לבית בשל חשד לפריצה. במהלך נסיעה זו, נפגע רכב הנתבעת מעמוד חניה. התובע דיווח על הפגיעה לממונים עליו.

כתוצאה מהפגיעה, נוכה משכרו של התובע לחודש אוגוסט סך 1,680 ₪.

התובע מחה על ניכוי זה וביום 14.9.09 נפגש עם הממונה עליו, מר איתי עניאל (להלן: "מר עניאל") בנוכחות מנהל הרכב של הנתבעת, מר עופר יהושע.

לטענת התובע, במהלך פגישה זו הוא ביקש לקבל מסמכים המעידים על גובה הנזק שנגרם לרכב, לרבות חוות דעת שמאי וציין כי הוא מוכן לתקן את הנזק במוסך מורשה מטעמו. הנתבעת דחתה את בקשת התובע.

ביום 4.10.09 הודיע התובע, באמצעות דואר אלקטרוני, כי הוא עוזב את עבודתו בנתבעת ביום 9.10.09.

ביום 6.10.09 שלחה הנתבעת לתובע מכתב אשר כותרתו "הודעה בדבר קיזוז בגין תאונה" בו ציינה כי הוסכם בין הצדדים שדמי ההשתתפות העצמית בסך 1,680 ₪ יקוזז בשלושה תשלומים שווים משכרו של התובע. כן ציינה כי נוכח התפטרותו וסירובו ליתן הודעה מוקדמת, סכום זה יקוזז משכרו האחרון.

ביום 12.10.09 שלחה הנתבעת לתובע מכתב ובו הודעה על צירוף המחאה בסך 1,680 ₪ בגין החזר השתתפות עצמית. חרף האמור, למכתב זה צורפה המחאה על סך 1,120 ₪ בלבד. כן צוין במכתב כי הנתבעת שומרת על זכותה לתובע מהתובע כל נזק עתידי לרבות בגין התפטרותו ללא מתן הודעה מוקדמת.

ביום 25.10.09 פנה ב"כ התובע לנתבעת בדרישה, בין היתר, להשבת הסכום שקוזז שלא כדין בסך 560 ₪. בתגובתה, דחתה הנתבעת את טענות התובע.

ביום 9.11.09 שולם לתובע משכורת אחרונה לחודש ספטמבר בה נוכה סך 1,120 ₪ בגין מפרעה.

התובע עתר להחזר הסכום שקוזז בסך 1,680 ₪ בצירוף פיצויי הלנת שכר. לטענתו, מאחר ובעת התרחשות התאונה לא חלפה תקופת הניסיון, לא חלו הוראות ההסכם על הצדדים, בהתאם לנוסח שנוסח על ידי הנתבעת לבדה. זאת ועוד, הנתבעת לא הציגה כל פוליסת ביטוח והערכת שמאי ביחס לנזק אשר נגרם לרכב בתאונה בה מעורב היה התובע. על כן, לטענתו, הנתבעת לא הייתה רשאית לקזז משכרו בגין השתתפות עצמית ולחילופין, היא לא הייתה רשאית לנכות מעל ל- 25% משכרו ומשקיזזה ביתר, עליה להשיב סך 335 ₪.

לטענת הנתבעת, התובע קיבל לרשותו את רכב החברה בהסתמך על התחייבותו המפורשת לשאת בכל נזק אשר ייגרם באשמתו לרכב. מאחר והתנהלותו הרשלנית של התובע הסבה נזק לרכב החברה נדרש התובע לשאת באופן חלקי בתיקונו.

הנתבעת עתרה לקיזוז סכומים שונים בגין תמורת הודעה מוקדמת, נזקים והפרת התחייבות התובע שלא להתחרות בנתבעת.

ביום 30.6.13 התקיים בפנינו דיון הוכחות במסגרתו העיד מטעם התובע- התובע בעצמו ומטעם הנתבעת מר עניאל.

דיון והכרעה

ביום 21.6.09 הורחבו הוראותיו של ההסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה מיום 2.11.08 בצו הרחבה אשר קבע כי הוראותיו חלות על "כל העובדים והמעבידים בענף השמירה והאבטחה בישראל".