החלטה
הסעד יתוקן כמבוקש.
ניתנה והודעה היום י' אדר ב תשע"א, 16/03/2011 במעמד הנוכחים.
חנה פלינר, שופטת
פסק דין
1. המבקשת הינה חברה בניהולו של מר בוקי שגיא, אשר שימשה כסוכנות לביטוח. המבקשת הוקמה לאחר פרישתו של מר שגיא מסוכנות "שגיא יוגב". לאחר פרישתו של שגיא והקמתה של המבקשת, החל להתנהל מו"מ עם המשיבה, שהינה חברת ביטוח. יש לציין כי בין שגיא, בכובעו הקודם כסוכנות ביטוח שגיא-יוגב, עבדה הסוכנות הקודמת בין השאר עם כלל, ועל פי הצהרתו בדיון היום, אכן היתה כוונה שהמשיבה תהיה חברת הביטוח המובילה אותה תשווק המבקשת.
2. קשרי עבודה בין המבקשת למשיבה החלו בשנת 2000. אין מחלוקת בין הצדדים כי במסגרת יחסי העבודה בין הצדדים, שיעבדה המבקשת לטובת המשיבה את דירת המגורים של מר שגיא ברח' רמז 40 בת"א (להלן: "השיעבוד" או "הדירה", בהתאמה).
אין מחלוקת בין הצדדים כי לאחר תחילת העבודה בין המבקשת למשיבה, קיבלה המבקשת מקדמות מהמשיבה. אין מחלוקת בין הצדדים כי עד שנחתם הסכם העבודה, נספח 1 לכתב התשובה של המשיבה, שנחתם בחודש אפריל 2003, היה ויכוח בין הצדדים בנוגע לחוב שנרשם בספרי המשיבה, לגבי המקדמות שניתנו. ניתן לראות וללמוד על הויכוח הנ"ל, (ראה נספח 2 להמרצת הפתיחה או נספחים א – ב), הוא המייל של שגיא לגב' חנה הולדשטיין. במייל זה טוען שגיא שהרשום בספרי המשיבה אינו חומר אמיתי.
3. על רקע דברים אלו, נוהל מו"מ בין הצדדים, אשר הוביל לחתימת חוזה העבודה אותו הזכרתי בסעיף 2 לעיל, ואשר עומד במרכזה של המרצת פתיחה זו.
למעשה, המחלוקת מצומצמת לשאלה אחת בלבד והיא: האם בגין אותם חובות עבר שהיו כבר במחלוקת לפני חתימת הסכם העבודה, מותר למשיבה, כטענת המבקשת, להפרע אך ורק עד גובה 33% מהעמלות להם זכאית המבקשת, וזאת למעשה עד קץ הימים, וגם לאחר שהיחסים בין הצדדים באים לידי סיום, או שמא, כטענת המשיבה, ההסדר לא לו טוענת המבקשת אכן גובש בין הצדדים, אך הוא לא גרע מזכותה של המשיבה להפרע את כל החוב מכל הבטחונות שהיו ברשותה, ובכלל זה הדירה.
4. כל אחד מהצדדים הפנה לסעיפי ההסכם הרלוונטיים לדידו, לטיוטות קודמות שהוחלפו בין הצדדים, למיילים שהוחלפו לפני ואחרי כריתת הסכם העבודה, וכן להתנהגות הצדדים לאחר חתימת אותו הסכם ולאחר הפסקת יחסי העבודה בין הצדדים.
אציין כי בעניין זה טענה המבקשת כי יחסי הצדדים באו לידי סיום למעשה, בתחילת שנת 2004. העד מטעם המשיבה, מר תאומים, לא יכול היה להכחיש או לאשר עובד ה זו. מר תאומים גם לא ידע לאשר או להכחיש את הטענה שלאחר חתימת הסכם העבודה לא שולמו יותר מקדמות, ושכל החוב למעשה, מקורו באותו חוב עבר. דברים אלו נטענו במפורש על ידי שגיא הן בתצהירו והן בעדותו. המשיבה לא הביאה כל עד אחר דוגמת מר ארז מלכי, אשר אמון על הנהלת החשבונות ומן הסתם פרטים אלו אמורים להיות בידיעתו או בידיעת כל גורם רלוונטי אחר אצל המשיבה.
בהעדר ראיות לסתור, יש לקבל את דברי המבקשת, לפיה החוב התלוי ועומד בספרי המשיבה מקורו באותו חוב עבר; לא נתנו מקדמות נוספות לאחר מועד כריתת הסכם העבודה.
עוד אציין, כי גם לא הוכח בפני שניתנו בטחונות נוספים מעבר לבטחונות שנתנו בזמנו לפני כריתת הסכם העבודה.
5. בפני העידו היום שגיא ותאומים. לאחר ששמעתי את העדים, עיינתי במסמכים שהוצגו בפני ושמעתי את טענות הצדדים, קובעת אני כי יש לתת את הסעד המבוקש בהמרצת הפתיחה.
המחלוקת כאמור מתייחסת לפרשנותו של הסכם העבודה ולשאלה הספציפית, האם סעיף 6 שבו הוא הסעיף היחיד אותו ניתן להכיל בכל הקשור לגביית חובות עבר, או שמא במקרה כזה, ניתן לפעול גם לפי סעיפים 10 ו-11 לאותו הסכם.
כידוע, סעיף 25 לחוק החוזים, אשר תוקן אך לאחרונה, קובע את הכללים בפרשנות הסכם: על פי התיקון, יש לתת עדיפות ללשון החוזה, מקום שהמשמעות עולה ממנו, וכן עוגן הכלל בפרשנות כנגד המנסח, זאת כאשר מספר פרשנויות אפשריות.
תאומים העיד שההסכם נוסח על ידי כלל, לכן יש, במקרה של ספק, לאמץ את הפרשנות המרעה עם המשיבה.
6. בחרתי לבחון את המקרה הן על פי לשון ההסכם, הן לפי אומד דעתם של הצדדים כפי שניתן ללמוד מתוך הנסיבות, מתוך המיילים והטיוטות שהוחלפו וכן לפי התנהגות הצדדים לאחר כריתתו.
סבורני, שבכל אחד מהפרמטרים הללו, גירסתה של המבקשת עדיפה.
7. ראשית אם נעיין בלשון ההסכם, כפי שמחייב אותו כיום סעיף 25 לחוק החוזים, אזי בניגוד לטיוטה הקודמת שהוחלפה בין הצדדים, נספח ד להמרצת הפתיחה, נעשתה הפרדה בין סעיף ההתחשבנות והבטחונות שהיו במקום (ראה סעיף 9 לנספח ד), ובטיוטה הסופית יש שני סעיפים: האחד נוגע להחזר חובות והשני לבטחונות.