שאלתיאל נ' מדינת ישראל ואח'

פסק דין

התובעת, גב' שרונה שאלתיאל (להלן- "התובעת"), הועסקה על ידי הנתבעת 1 כרכזת לשכה בכירה בלשכת שר הפנים.

הנתבע 2 , מר אלי ישי (להלן- "השר" ו/או "הנתבע 2"), שימש בזמנים הרלוונטיים לתביעה כשר הפנים וסגן ראש הממשלה.

הנתבע 3, מר יניב בניטה (להלן- "מר בניטה" ו/או "הנתבע 3") שימש בזמנים הרלוונטיים לתביעה כמנהל לשכת שר הפנים בירושלים והיה ממונה על עבודתה של התובעת.

לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים הגישה התובעת תביעה זו לפיצויים לפי חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997 (להלן- "חוק הגנה על עובדים"), פיצויים בגין העדר שימוע, פיצוי חלף מתן הודעה מוקדמת, הפרשי פיצויי פיטורין ופיצויי הלנתם.

תמצית עילת התביעה לפי חוק הגנה על עובדים, לה טוענת התובעת, היא כי התובעת פוטרה בשל כך שהיא גילתה וחשפה אי סדרים בהתנהלותם של הנתבעים בכל הנוגע למתן הארכת אשרות שהייה לעובדים זרים בענף הסיעוד.

תביעת התובעת להפרשי פיצויי פיטורין ופיצויי הלנתם נמחקה על פי בקשת התובעת בדיון המוקדם מיום 12.6.11 (עמוד 2, לפרוטוקול, שורה 11), ועל כן איננו נדרשים להכריע בה.

העובדות

התובעת הועסקה בלשכת השר בתפקיד מזכירותי במשרה חלקית, החל מיום 2.4.09 ועד ליום 31.5.10. העסקת התובעת הייתה על פי חוזה מיוחד להעסקת עובדים במשרת אמון (בהתאם לסעיף 40 לחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959 ופרק 2.5 לתקשי"ר).

עבודת התובעת כללה מענה לטלפונים, קבלת דואר, סריקה של מסמכים והעברתם למר בניטה. מר בניטה, היה אחראי, בין היתר, על ניתוב המסמכים והפניות שהתקבלו בלשכת השר בין יועצי ועובדי הלשכה, בהתאם לתחום מומחיותם ואחריותם.

מר בניטה, הנו בנה של גב' שמחה בניטה, יו"ר עמותת "מזור - נכים למען נכים" (להלן- "העמותה") הפועלת לקידום זכויות הנכים ולייצוג אוכלוסיית הנכים מול הכנסת, משרדי הממשלה השונים, המוסד לביטוח לאומי (גב' בניטה הנה נכה בעצמה וניידת בכסא גלגלים). אחד מהשירותים הניתנים על ידי העמותה הוא סיוע בהתאמת עובדים זרים בסיעוד לנכים (ובכלל זה בהסדרת אשרות שהייה לעובדים זרים).

אין מחלוקת בין הצדדים כי גב' בניטה (באמצעות בנה) סייעה לתובעת להתקבל לעבודתה, מתוך היכרות קודמת עימה, במסגרת סיוע שניתן לאחיה של התובעת, שהנו נכה, על ידי העמותה.

ביום 10.9.09 נמסרה לתובעת הודעה בעל פה על פיטוריה (להלן- "החלטת הפיטורים הראשונה" ו/או "הודעת הפיטורים הראשונה"). ההודעה נמסרה על ידי מר דוד שטרית, ראש מטה השר, בתיאום עם מר בניטה (בעניין זה עדיפה עלינו גרסת הנתבעים לעניין מועד מסירת ההודעה, המתיישבת עם המוסכמות שנקבעו בדיון המוקדם מיום 12.6.11).

החלטת הפיטורים הראשונה התקבלה על רקע תפקודה הלקוי של התובעת (בעיות הקלדה, שגיאות כתיב, תקשורת בינאישית לקויה) וחוסר שביעות רצון הממונים עליה מעבודתה (לעניין זה עדיפה עלינו גרסת הנתבעים אשר כפי שיפורט להלן, מתיישבת עם הראיות שהובאו לפנינו מהן עולה כי החלטת הפיטורים הייתה נעוצה בחוסר מקצועיותה של התובעת).

אין מחלוקת שהחלטת הפיטורים הראשונה בוטלה על ידי מר בניטה. לעניין זה, מקובלת עלינו גרסת הנתבעים לפיה הסיבה לביטול הודעת הפיטורים הראשונה הייתה תגובתה הקשה של התובעת שלוותה בבכי ופנייתה למר בניטה (עימו כאמור הייתה לה היכרות מוקדמת בשים לב לכך שהוא סייע לה להתקבל לעבודה) שיפעל לביטול פיטוריה תוך מתן הזדמנות נוספת לתובעת.

לאחר ביטול הודעת הפיטורים הראשונה הועברה התובעת לשמש כמזכירתו של מר ליאור פנחס שחר. מר שחר טיפל בממשקי לשכת השר עם הכנסת והממשלה ובתחום רשות האוכלוסין. בכלל זה הופקד מר שחר על קשרי הגומלין המקצועיים והשוטפים בין שר הפנים לרשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול והיחידות השונות של המשרד לבין הממשלה, ועדת השרים וועדת הכנסת.

במהלך חודש 3/10, בסמיכות לחג פסח 2010, פנה מר בניטה למר שיטרית והודיע לו שהוא הגיע למסקנה שיש להפסיק את עבודתה של התובעת לאור חוסר מקצועיותה. מר בניטה מסר למר שטרית שהוא יודיע על כך לתובעת לאחר חופשת חג הפסח על מנת שלא לצערה לפני החג.

ביום 8.4.10 הודיע מר בניטה לתובעת שהיא אינה מתאימה לתפקיד ועל כן הוא נאלץ להפסיק את עבודתה תוך חודש ימים (להלן- "הודעת הפיטורים השניה" ו/או "החלטת הפיטורים השניה"). מר בניטה הסביר לתובעת כי יש לה מוסר עבודה גבוה שבא לידי ביטוי בהגעה בזמן לעבודה והיעדר חיסורים. עם זאת, בפן המקצועי היא אינה מתאימה לתפקיד. מר בניטה אף מסר לתובעת שהוא ינסה לסייע לה למצוא עבודה חלופית במשרד ממשלתי אחר (לעניין זה מקובלת עלינו גרסת הנתבעים כי הנכונות של מר בניטה לסייע לתובעת במציאת עבודה חלופית נבעה מהיכרות נסיבותיה האישיות וההזדהות עימה ולא בתמורה ל"שתיקתה", כטענתה).

תגובתה של התובעת להודעת הפיטורים השניה (בדומה לתגובתה להודעה הראשונה), הייתה קשה מאוד. התובעת בכתה והעלתה טענות בדבר נסיבותיה האישיות (היותה מסייעת בפרנסת הוריה ואחיה) וכן טענות הנוגעות לתנאי העסקתה ולתחושותיה לפיהן היא מופלית לרעה ביחס לעובדות אחרות במשרד (אי קבלת תשלום אחזקת רכב, אי קבלת משרה מלאה, אי קידום בתפקיד וקבלת מכשיר פלאפון באיחור). התובעת אף מסרה למר בניטה שהיא משוכנעת שהרקע לפיטורים הנו אישי.

ביום 11.4.10, ניתנה לתובעת לבקשתה, הזדמנות להשמיע טענותיה בפני מר שטרית, הממונה על עבודת מר בניטה. לעניין זה מקובלת עלינו גרסת הנתבעים לפיה, בפגישה זו טענה התובעת לראשונה כי מר בניטה מתנכל לה אישית ואולם התובעת לא העלתה כל טענה בדבר פיטורים על רקע חשיפת שחיתויות.