שאלת תוקף צוואת מנוחה שציוותה זכויות בר הרשות במשק חקלאי לנכדה ולא לילדיה

מה דינה של הוראה מנחילה בצוואה לפיה בזכויות המצווה - בר הרשות שהיו לו במשק חקלאי זוכה נהנה אחד? האם יש לכבד אותה הוראה בצוואה, חרף הוראתו המפורשת של הסכם  המשבצת המורה, כי זכויות חבר האגודה "אינן חלק מעזבונו"?

עובדות רלוונטיות :

1.          ס. ו- ש. ד.  ז"ל קיבלו בחייהם זכויות בר רשות בנחלה מס' 4 במושב ש.  (להלן: " המשק " או " הנחלה ").

ש. ז"ל נפטר ראשון ביום 8.11.02 (להלן: " המנוח ") ולא הותיר אחריו צוואה . אלמנתו ס. ז"ל נפטרה אחריו, ביום 23.3.05 (להלן: " המנוחה ").

2.          המנוחה ערכה צוואה מיום 13.12.00 (להלן: " הצוואה ") בגדריה ציוותה את המשק על כל הצמוד לו, לרבות מיטלטליו, לנכד - הנתבע מס' 1, תוך חיובו בתשלום 300,000 ש"ח לילדיה - התובעים והנתבעים 2 ו- 3 , שלא ירשו דבר.

ביום 6.8.08 ניתן מלפני הרשמת לענייני ירושה בנצרת, צו לקיום הצוואה.

ההליך וטענות הצדדים :

3.          בגדרי התביעה שלפני עותרים התובעים למתן פסק דין הצהרתי, לפיו זכויות המנוחה במשק אינן בגדר נכס פנים עזבוני ועל כן אינן עוברות לנתבע - הזוכה על פי הצוואה. לשיטתם , הוראות הצוואה בעניין המשק אינן רלוונטיות , שכן בעניין זה יש להלך לפי הוראת סעיף 114 לחוק הירושה, התשכ"א - 1965 (להלן: " החוק "). לטענתם, " הסכם המשבצת " - ההסכם התלת צדדי המסדיר את זכויות המנוחה במשק, מחיל הוראות מיוחדות וספציפיות על דרכי העברת זכויות בר הרשות לאחר פטירה.

לדידם, על פי הסכם זה , בהעדר בן זוג ובאין בן ממשיך שנקבע בחייהם של המנוחים, הזכויות במשק עוברות לאחר פטירתם ליורשיהם על פי דין בלבד על פי סעיף 114 לחוק.

מוסיפים התובעים וטוענים, כי הסדר זה מבקש להתעלם מצוואה, אינו מחיל הוראותיה ועל פיו הזוכה במשק הוא אותו יורש על פי דין, להבדיל מעל פי צוואה, המוכן ומסוגל לקיים את המשק, כאשר עליו לפצות את שאר היורשים על פי דין בגין חלקם היחסי.

4.          מאידך גיסא, טוענים הנתבעים כי הזכויות במשק עוברות לנתבע מס' 1 כמתחייב על פי צוואת המנוחה, בשל שני טעמים חלופיים; בהעדר בן זוג ובאין בן ממשיך , מאמץ "הסכם המשבצת" ושואב לתוכו את אותו הסדר על פי חוק הירושה ו בדמות סעיף 114 לחוק ומבקש להחילו כאשר יישום הוראות סעיף זה מחייב כי במקרה ובר הרשות הותיר צוואה, כי אז יזכה במשק אותו נהנה על פי הצוואה.

לחלופין, יש לראות בהוראות המנחילות בצוואה, כהוראות בדבר קביעת הנכד - הנתבע מס' 1, כבן ממשיך.

גדר המחלוקת:

5.                                                                                                                                  עובדות היסוד אינן במחלוקת. שני הצדדים מסכימים, כי המנוחה הותירה צוואה שתוכנה כמפורט לעיל, כי ניתן צו לקיומה, ו הם אינם חלוקים לגבי נוסחו ולשונו של חוזה המשבצת הרלוונטי. לא רק זאת, אלא שמוסכם עליהם כי המנוחים לא קבעו בחייהם "בן ממשיך".

המחלוקת בין הצדדים הצטמצמה לכדי א ותה מחלוקת משפטית בדבר דרכי העברתן של זכויות בר הרשות בהעדר בן זוג ובאין בן ממשיך שנקבע בחיי המתיישב.

הסכם המשבצת - ה"הסכם המשולש" ומוסד ה"בן הממשיך" :

6.                                                                                                                                  בטרם נסקור את הוראותיו של הסכם המשבצת הספציפי , נעמוד בקצרה על מאפייני הם הכלליים של הסכמים מסוג זה , מהות הזכות המוקנית למתיישב - חבר האגודה על פיהם , שכן לסיווגה של זו נודעת חשיבות והשלכה על דרכי עבירותה.

7.                                                                                                                                  סוגיית ההסדרים השונים הנהוגים בארץ בנוגע למשקים חקלאיים , זכתה להתייחסות עניפה בשורה ארוכה של פסקי דין. על כך עמדתי במסגרת פסק דין מיום 8.6.2010 בתמ"ש 3761/05 (פורסם במאגרים המשפטיים).

על הסדרים אלה כותב המלומד חיים נעם בספרו "אגודות שיתופיות - הלכות ופסיקה", מהדורה מעודכנת דצמבר 2006, בעמ' 157 :